הוכחת מתן תורה – שאלות על המחברת החמישית

תודה על המענה, אך האם הטענות האלה באמת מחלישות את טיעון ה"טעויות"? אולי לכך התכוונת בסעיף 3?

(1) הרי באותה מידה לא סביר שהא-ל יכתוב בתורתו דברים הנראים כטעויות משמעותיות המבוססת על תפיסת עולם השונה מרחק אור מזו הידועה לנו היום עם התפתחות המדע, ובמקרה גם מאוד דומה לתפיסת העולם שהייתה מקובלות באותה תקופה. [אולי יש הסברים מרשימים שמחלישים את הטענה שלי, אני מדבר מתוך מה שאני מכיר ההסברים הקלאסיים הנפוצים ליישב את הסתירות בין התורה למדע, אשמח כמובן לקרוא או לשמוע אם יש התייחסות אחרת של הרב או מישהו אחר שמראה את הדברים באור אחר].

(2) אם נאמר שחלקים מסוימים הם תוספת מאוחרת – אז היכן עובר הגבול? הרי אם כך אפשר לטעון שגם ההתגלות עצמה היא תוספת מאוחרת ואז בכלל אין ״עדות״ שניתן לטעון לגביה שהיא מממשת את הציפייה שלנו להתגלות.

1. עניתי כבר.
2. האמונה בהתגלות אינה מבוססת על התיאור בתורה אלא על מסורת ושיקולים פילוסופיים. להיפך, האמון בתורה מבוסס על האמון בהתגלות.

המסורת היהודית אינה טוענת שאלוהים כתב את התורה, אלא שמשה כתב את התורה מתוך השארה נבואית ואלוהית, כך שסביר להניח שמשה כתב וניסח דברים מסוימים ע"פ תפיסתו וההיכרות שלו עם המציאות, (אמנם חז"ל כן דרשו כל מילה בתורה, אך הם עשו כך מתוך אמונה שמשה רבינו שהיה גדול הנביאים ידע לתרגם את המסר האלוהי בדיוק מקסימלי, כך שהוא העביר במילותיו את המסר באופן מדויק לחלוטין, אך אין זו סתירה לכך שיתכן שכאשר היה צריך לתרגם מסר מופשט למילים – נבחרו המילים התואמות את תפיסתו האישית, ובפרט בנושאים מדעיים בהם סביר שהמסר היה כללי ולא ירד לפרטים, ואת הפרטים מילא משה מדעתו), אין בכך כדי לערער את האמינות הכללית של המסורת אודות אינטראקציה בין אלוהים לבין עם ישראל במעמד ההתגלות בסיני, שהיא אחת המסורות ההיסטוריות החזקות ביותר בתולדות ההיסטוריה, (חזית רחבה של מעבירים, פירוט מקסימלי, שמות של כל תקופה, ניסוח חד משמעי, סיפור מרחיק לכת – על ניסי יציאת מצרים ושהות של 40 שנה במדבר בתנאים בלתי אפשריים – שהסיכויים שלו להטמעה קלושים מאד, עם קריאות חוזרות ונשנות של "אתם ראיתם"), שנתמכת לא רק בהיסטוריה ובארכיאולוגיה אלא גם בשיקולים פילוסופיים אפריוריים משמעותיים וכבדי משקל, כמו שאנו כבר יודעים שאלוהים רוצה מבני האדם משהו וכן האינטואיציה העמוקה שלנו אודות המשמעות של העולם, שיש בעולם אסור ומותר והעולם הוא לא הפקר.
אגב, את הטענה שיתכנו טעויות מדעיות גם בדברי הנביאים העלו כבר חכמינו מימי הביניים, ראה – למשל – רלב"ג בראשית טו, ה ואיוב ל, לט; וראה גם אבן עזרא בשמות כה, כט; אברבנאל מלכים א י, כ"ט; חזקוני בראשית ז, כד ותוס' ר"ה ד, א.

תודה רבה על התשובות ועל האריכות, אך השאלה לדעתי בעינה עומדת. הרי כל ההסברים הללו הם תירוצים בדיעבד, הרי אף אחד אילו היה מתבקש לתכנן את ההתגלות לעשות אותה בצורה כזאת ובניסוח כזה (כולל בעיני גם חלקים מעשרת הדיברות אפילו, כמו "לא יהיה לכם אלוהים אחרי על פני"). גם אם נאמר שהניסוח הוא של משה, היינו מלכתחילה מצפים שאם הידע שלו הוא ממקור אלוהי הוא יתעלה על המגבלות המדעיות של אותם זמנים.

אזכיר שוב את נקודת המוצא של השאלה: המהלך של הרב מיכי לדחות את טענת יום הייתה שהיא מניחה את המבוקש – שהתגלות היא לא אירוע סביר, ולכן כל עדות על התגלות, גם אם חזקה ומהימנה, עליה להידחות אוטומטית לטובת האלטרנטיבה שמדובר בטעות או שקר וכיו"ב, אבל אם אנחנו חושבים שהתגלות היא סבירה ואולי גם מתבקשת, אז אנחנו לא אמורים לדחות את ההתגלות – אבל זה נכון במידה והעדות היא חזקה ומשכנעת, אבל בנידון דידן מדובר בעדות חלשה מאוד, והיא נשארת כזאת גם אם יש הסברים יפים בדיעבד ליישב את הסתירות והטעויות, בהיותה עדות הזקוקה להסברים פרשניים מיוחדים כדי להעמיד אותה על תילה.

למה אתה חושב שאלו תירוצים שבדיעבד? האם היית מצפה שספר שנכתב ע"י אדם לפני 3300 שנים יהיה כתוב בשפה של הפיזיקה המודרנית? הספר נכתב ע"י אדם בן התקופה לאנשים בני התקופה, ואנשים בוגרים שחיים בתקופה מודרנית יותר צריכים להבין שהעיקר זה המסר האלוהי שעבר ולא השאלה האם הרקיע עשוי ממים ובאיזו צורה התפתח העולם.
יתירה מזו, ספר התורה ממש לא נראה כמו שאר הספרים בני התקופה, הוא מציג גישה מונותאיסטית של אלוהים אחד ומופשט בתקופה בה האלים תוארו כקבוצות של בריונים שמכים אחד את השני ומקיימים יחסי מין, (ישנם חוקרים שטוענים שהאל המקראי אינו מופשט, אך כולם מסכימים שתפיסת האלוהות שמוצגת בתנ"ך הרבה יותר מופשטת מהתקופה, אלוהי התנ"ך הוא אחד, הוא ברא את העולם יש מאין, הוא לא כפוף לחוקי הטבע, הוא יכול לעשות כרצונו, הוא יודע הכול, הוא טוב ומושלם, וכן הוא לא אוכל ושותה וישן), הוא כולל עקרונות מוסר וצדק בתקופה בה אנשים היו אוכלים אחד את השני, (כולל עקרונות לא האיסור לחמוד ממון של אחר או האיסור לצער בעלי חיים), וכן הוא נלחם מלחמת חורמה בע"ז ובכישוף, כך שגם אם כיום הוא לא נראה כמו חיבור על הפיזיקה הקוונטית – ממש לא נכון לומר שהוא נראה כמו ספר בן התקופה.
בקיצור: אנו כבר יודעים (באמצעות הראיה הקוסמולוגית והראיה הפיזיקו-תיאולוגית) שאלוהים ברא את העולם, כך שהיה שלב מסוים בו אלוהים ברא את העולם בגלל רצונו החופשי, (אם העולם נזל מאלוהים באופן דטרמיניסטי – הוא אמור להיות אינסופי בזמן), כך שאלוהים ודאי רצה את העולם, מה הוא רצה מהעולם? האם סביר להניח רצה לראות פרחים? כל דבר שהוא רצה – הוא היה יכול להשיג בעצמו, כך שהוא בהכרח רצה דברים שנובעים מבחירה חופשית, (שאותם הוא לא יכול לעשות בעצמו, אם הוא יעשה שאתה תעשה – אז לא אתה הוא זה שתעשה זאת), אז אנו כבר יודעים שאלוהים רוצה משהו מבני האדם, מה יותר טבעי כמו לומר שהוא גם התגלה ואמר להם מה הוא רוצה? האם הבעיה היא כמה אי דיוקים מדעיים שמופיעים בתנ"ך? כאשר בוחנים את המערכת כולה מראשיתה (באופן מפורט, לא בצורה הרשלנית שעשיתי זאת כאן) מגיעים למסקנה שכל אופציה שאינה מספרת סיפור גדול על העולם היא בלתי אפשרית.