הוכחת קיומו של אלוהים

לגבי הראיה הפיזיקו-תיאולוגית וחוקי הטבע:

הטענה האתאיסטית המוכרת היא שיש הבדל בין שעון – שהוא אובייקט מלאכותי שאנו יודעים שניסיוננו שנוצר על ידי אדם – לבין העולם שהוא טבעי. אך לדעתי זו שגיאה שמקורה באמפיריציזם: אין באמת הבדל מהותי בין שעון לבין עץ, אבן או העולם כולו; בשני המקרים אנו ניצבים מול מורכבות גבוהה (אנטרופיה נמוכה) שדורשת הסבר, ושלא סביר שנוצרה באקראי. הבעיה לא קשורה לניסיון אלא להסתברות וסבירות.

כאשר האתאיסטים (או הניאו-דרוויניסטים) טוענים שהעולם נוצר על ידי חוקי טבע (כמו אבולוציה), הם אכן צודקים בדיונם על מה שקורה "בתוך החוקים", אך הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי המעודכן שלי עובר לשאול על מה שנמצא "מחוץ לחוקים". חוקי הטבע שלנו מכוונים במדויק לאפשר כימיה, ביולוגיה ויצירת חיים (הכוונון העדין – Fine Tuning), ועל פי עקרון הטעם המספיק נדרש הסבר לשאלה מדוע החוקים הללו הם דווקא כאלה ולא אחרים.

באשר להצעתך ש"חוק תבוני זה בעצם אלוהים", יש לדייק מבחינה מושגית: חוקי הטבע אינם ישים (entities) בעולם, אלא הם רק תיאורים של אופן התנהלותו. לכן, החוקים עצמם אינם יכולים להיות סיבה פועלת לשום דבר, אלא הם עצמם מצביעים על כך שיש מחוקק תבוני שכתב ומפעיל אותם, ממש כפי שחוקי פעולה הכתובים על קיר במפעל מעידים על מנהל שתכנן אותם. עם זאת, כפי שכתבתי בעבר, אם אתה בוחר להגדיר את חוקי הטבע עצמם כ"ישים" שקדמו לעולם ויצרו אותו, הרי שמבחינתי לאותם ישים בדיוק אני קורא "אלוהים", ואין לי עניין להתווכח על סמנטיקה.

לגבי שאלתך השנייה על הלכה ומוסר:

תפיסתי היא שהלכה ומוסר הן שתי קטגוריות נורמטיביות זרות ובלתי תלויות לחלוטין. ההלכה חותרת להשגת יעדים דתיים, ואילו המוסר חותר ליעדים אנושיים-חברתיים.

ההצעה שלך שעבירה על ההלכה היא גם עבירה מוסרית (בשל החובה המוסרית לשמוע בקול אלוהים) אינה נכונה לדעתי. החובה לציית לקב"ה אינה חובה מוסרית, אלא חובה דתית שנובעת מ"קבלה באלוה" ומעצם היותו בורא העולם והגורם בעל הסמכות האולטימטיבית. במאמרי על הכרת טובה הגדרתי זאת כחובה אונטית.

אם החובה לציית לאלוהים הייתה חובה מוסרית, הייתה נוצרת כאן לולאה מעגלית: אני מציית לקב"ה בגלל המוסר, ואני מחויב למוסר בגלל שהקב"ה נותן לו תוקף. לכן, מי שעובר על ההלכה (למשל, מחלל שבת או אוכל חזיר) הוא אדם שפועל באופן לא נכון ומוגדר הלכתית כרשע, אך הוא אינו בהכרח אדם רע מוסרית.