הטיפוס הסינתטי אפיורורי לשיטתך ולשיטת קאנט

שלום רב, אני במהלך קריאת ספרך 'שתי עגלות וכדור פורח'. בספר אתה מסביר כיצד קאנט חידש את הקטגוריה של 'סינתטי א-פריורי' כדי לגשר על השבר שיצר יום, אך עשית זאת באמצעות ההבחנה בין הנואומנה לפנומנה (החלת קטגוריות המחשבה רק על עולם התופעות).

ברצוני להציע טיפוס אחר של משפט 'סינתטי א-פריורי' שאינו נזקק לפתרון הקאנטיאני (כלומר, אינו סוגר אותנו בתוך הסובייקטיביות של עולם התופעות): הוכחת קיומו של אלוהים או תוקף המוסר על בסיס שיקולים תבוניים (כגון הטיעון שלכל דבר שאנו מכירים יש סיבה שזה אפיורורי לפי יום וחייה שזה יתחיל איפשהו ולכן צריך משהו שמחוץ להכרתנו ורק בו יותר סביר שלא יהיה לו סיבה ויהיה סיבת עצמו).

הרי טיעון כזה הוא:

1. סינתטי – כיוון שהוא טוען טענת קיום על המציאות (אלוהים ישנו) ואינו מסתפק באנליזה של הגדרות מושגיות ריקות (בניגוד לראיה האונטולוגית הקלאסית שאותה ביקר קאנט).
2. א-פריורי – כיוון שהוא נשען על שיקולי תבונה ואינטואיציה רציונלית (כמו הצורך בסיבה או בחינת סבירות של חלופות) ולא על תצפית חושית-מעבדתית ישירה.

   מדוע אם כן לא לראות בטיעון חושף כזה (או ב'ראיה מן האפיסטמולוגיה') כלי המאפשר לנו להשיג אמת אובייקטיבית על העולם כשלעצמו כמשפט סינתטי א-פריורי 'אמיתי', מבלי להיסוג ל'פתרון' המצמצם של קאנט?"

   התקשיתי לנסח את השאלה כיוון שאיני בקיא מסכים במושגים וזה עמום במוחי אך אני מקווה שהרב הבין אותי