הלכה ומוסר

אגב, אני גם לא מסכים שהמוסר משתנה מדור לדור. תפיסות של אנשים משתנות, ויש שיפור מוסרי עם הדורות (בתפיסות. לא תמיד בהתנהגות בפועל). אבל התורה אמורה להורות לנו על המוסר האמיתי ולא על מה שאנשים חושבים.

איך אתה מסביר את הפער העצום בין השיפור בתפיסות להתנהגות בפועל? כשחושבים על ההתפתחות בהתנהגות ואז חושבים שוב על המחצית הראשונה של המאה ה20, או שתיקת המדינות הדמוקרטיות נוכח משטרו של אסד, או ברצח העם ברואנדה. (סתם דוגמאות יש עוד מלא) זה נראה כאילו משחקים ב"נדמה לי שאני מוסרי".

אם אפשר על רגל אחת למה ההסבר שלי לא נכון…

יהושע,
אני לא חושב שהפער הוא עצום. רק ציינתי שלמרות השיפור בתפיסות, ההתנהגות לא תמיד צמודה לתפיסות. אבל יש שיפור גם בהתנהגות.

שואל,
הסברתי בהודעה שאחרי. מעבר לזה, ברור שיש בתורה ערכים א-מוסריים ויש בה לא מעט הוראות לא מוסריות. לא סביר לתלות הכל בשינוי המוסר. מקיומן של הוראות א-מוסריות אתה רואה שיש לתורה עוד מטרות שאינן מוסר. אז מדוע בהוראות האנטי מוסריות לא תתלה בזה? השאלה שמניחה שצריכה להיות התאמה בין התורה למוסר היא חסרת כל בסיס ואין סיבה לחפש לה תירוצים.

א. תירוצך תירוץ אך איך תאמר שאין כל בסיס לקושיה אתמהה. להנחה שצריכה להיות התאמה בין התורה למוסר יש בסיס אמפירי מכך שכל צווי המוסר הבסיסיים מופיעים בתורה (רצח גניבה ניאוף נזיקין וכו'), וכמעט אין הלכות אנטי מוסריות במובהק.

ב. או יתרה מכך: יש לומר שגם ההלכות שנראות לנו אנטי מוסריות נראו בעיני אותו דור כמוסריות וטבעיות לחלוטין. התורה מצווה שגרושה שנישאה והתגרשה לא יכולה לחזור לבעלה הראשון – "לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה להיות לו לאישה אחרי אשר הֻטַּמאה כי תועבה היא לפני השם". לכאורה זה נראה דבר אנטי מוסרי לאסור על אנשים דברים לחינם (כל איסור הלכתי הוא אנטי מוסרי, כמו אשת כהן שנאנסה. לא רק היתר הלכתי לעבור על איסורי המוסר), וכל ההבנה של זה היא כערך הלכתי. אבל ירמיהו הנביא ציפה מכל העם עובדי העבודה הזרה להבין מעצמם את האיסור הזה גם בלי קשר להלכה (ולכן הוא מיישם אותו גם על הקשר בין הקב"ה לעם ישראל): "הן ישלח איש את אישתו והלכה מאיתו והייתה לאיש אחר, הֲישוב אליה עוד, הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא". זאת אומרת שגם בתור עובדי אלילים שלא מחויבים בכלל להלכות של התורה זה היה נראה להם עיקרון ערכי-טבעי מובן מעצמו ולא התעורר אצלם שום קונפליקט בין ההלכה למערכת אחרת.

לכן סביר מאד להניח שנכון לזמן נתינתה התורה הייתה מכוונת בדיוק לתפיסת המוסר העקרונית שרווחה בעם ישראל. ואם כן אפשר גם להניח שיש כאן גילוי מהתורה על מה היא תפיסת המוסר הנכונה (שהרי המוסר מחייב באופן אובייקטיבי, ויכול אליהו לגלות לנו שטעינו בצפייה).

יש כאן שאלה אבל לא קושיא. העובדות רק מראות שלנורמות מוסר יש גם מקבילות דתיות, כלומר מעשה שיש לו ערך מוסרי יש לו גם ערך דתי. אבל ההנחה שצריכה להיות חפיפה ביניהם אין לה בסיס. להיפך, יש כמה וכמה אינדיקציות לזה שאין חפיפה (כמו רוצח בגרמא ומצמצם וכדומה). לכן איני רואה סיבה לחפש תירוצים כשאין קושיא.

על הביטוי תועבה כבר עמדתי כמה פעמים בעבר (בעיקר ביחס להומואים). הוא לא מבטא בהכרח חיסרון מוסרי.