הלכה וצו קטגורי

השאלה האם הניתוח אינו איסור מוסרי לא פשוטה כל כך. יש לאנשים רצון לקבור את מתיהם, ולכן יש כאן פגיעה בהם. אבל בוא נדון לצורך העניין באדם ללא קרובים ושגם לו עצמו אין עניין להיקבר. מה שנותר הוא רק הצו ההלכתי לקבור מתים. בהנחה הזאת, לכאורה הצו הקטגורי אומר שאין להבדיל בין יהודי לגוי. העובדה שלא מדובר על איסור מוסרי לא בהכרח רלוונטית. במאמרי על הצו הקטגורי בהלכה טענתי שהצו הזה רלוונטי לכל נורמה התנהגותית, מוסרית או הלכתית (שם יישמתי זאת על היתר המכירה בשביעית שגם היא לא איסור מוסרי). מעבר לזה, הטענה שלך שחשוב שתהיה קבוצה שתשמור על כבוד האדם, שהצגת אוותה רק בהנחה שהצו הקטגורי לא שייך כאן, לדעתי יכולה להתקבל גם אם כן מאמצים את הצו הקטגורי בהקשר הזה. השאלה מהו החוק הכללי. ניתן להגדיר חוק כללי שלפיו רוב העולם מנתח מתים ויש קבוצה שדואגת לשמר את כבוד האדם. זה גופו החוק הכללי. זהו ערעור על התמונה הקאנטיאנית בכלל, שכן זה קצת מרוקן מתוכן את המשמעות של חוק כללי. אבל לדעתי זה לא נכון לגמרי. אבל אם תשאל לדעתי, יש לטיעון כזה מקום רק בעולם שבו יש בעיה עם כבוד המת. במצב כזה יש עניין כללי שתהיה קבוצה שתשמר זאת. אבל אני לא חושב שזה המצב בימינו. לדעתי כיום יש הגזמה בכבוד המת (כגון תפיסת החובה להביא גופות חיילים לקבורה, אפילו תמורת מחיר כבד). לכן אני לא נוטה לקבל את הטיעון הזה ביחס לסוגיית כבוד המת. אם כי כאמור אני כן מקבל את הלוגיקה הזאת ברמה העקרונית (כשהיא רלוונטית).