הקוגיטו

("כל המביא דבר בשן אומרו…") ניטשה טוען שיכול להיות שמישהו חושב בשבילנו, ומציג את המחשבות לנו, ובמגביל מזרים לנו רגשות מתאימים, וכך יוצא ש'אני' קיים, אבל 'אני' לא חושב.
האם הרב מסכים שזה דוחה את ההכרחיות של המסקנה ש'אני' חושב?

לא הבנתי את הבלבול מוח הזה. "אנחנו" צופים במחשבות ולא חושבים? על מה הוא מערער? על ההנחה שאני חושב? אז מה הפלא שאינו מקבל את המסקנה?!