השגה השנייה לרמב"ן

לא הבנתי לגמרי את שיטתו של רמב"ן בעניין דאורייתא ודרבנן.
האם רמבן סובר שיש לחכמים כוח ליצור הלכות (שיהיה להם דין דאורייתא) ע"י י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, כפי שכותב "ואנו לא מצינו דעת חכמים בזה, שהמידות כולן אצלם כדבר מפורש בתורה ודורשים אותו מדעתם. ובגזרה שוה הצריכו בו קבלה מפורשת.. ונתפרש זה מן התלמוד, שאמרו: אדם דן קל וחומר מעצמו ואין דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו".
או שמא גם בי"ג מידות, לשיטת הרמב"ן, צריך מסורת כלשהי, כפי שאפשר להבין ממשפטו "כל הנדרשין בתלמוד באחת משלש עשרה מדות כולן דברי תורה והם פירוש תורה שנאמרה למשה מסיני…". 
תודה מראש.