התער של אוכם כמקור לאינטואיציה

בטור 653 הרב הציג את העובדה שהתער של אוכם הוכיח את ניבויו מספיק פעמים כדי להסיק כי הוא מצביע על משהו בהתנהגות של העולם ולא רק מתודה מדעית פסיכולוגית. ואחר דין ודברים הסיק הרב כי מקור התער הוא באינטואיציה שהיא הכרה בלתי אמצעית של עיני השכל במציאות. כחסיד (חב"ד), אני מאמין באינטואיציה ולהבנתי זו מזוהה עם ספירת החכמה הקבלית (מסיבה זו הרגשתי כי ה'מחלוקת' בין הרב לרב קוק אודות משמעות האמונה עשויה להיות סמנטית בלבד. בתניא כבר מפורש כי מדור הנשמה הוא בשכל וכח האמונה מאיר בספירת החכמה. בחסידות ובכתבי הרב קוק נוטים יותר להתפייט ומה בכך. הרב מכנה את זה בשם אינטואיציה (אלא שלדברי המזהים אינטואיציה זו עם נשמה, זו מעין אינטואיציה יהודית שהוריש לנו אברהם אבינו. ואי תימא מה לאינטואיציה שכלית הכרתית אצל אומה כזו או אחרת? ראה מאמרו של הרבי ביום עשתי עשר יום תשל"א שם טיפל בבעיה זו) כוונת הרב קוק (ובחסידות בכלל) באמרם כי האמונה היא מעל השכל הינה שלא ניתן לגדר וללכוד את האמונה בחישובים לוגיים כאלה ואחרים במסגרת השכל (ספירת הבינה), ולכן היא נמשלה לאור המאיר את דרכו של אדם. השדה בו אור זה נותן אותותיו הוא השכל. כשם שעור התוף מגיב לגלי קול והעיניים לפוטונים).

אך את הראיה מהתער לא הצלחתי לתפוס: ההנחה שההסבר הרזה הוא הנכון יושבת על התנסות אמפירית – ההתנסות הכללית שבשלה אני מסיק כי אין סיבה להניח דברים בלי עקיבות במציאות האמפירית. כשם שאחר שהסברתי תופעות טבע כאלה ואחרות ייתרתי את הצורך להניח שדים (מאותה סיבה שאף אחד מעולם לא הניח קיום של קנקן תה מעופף – מחמת האמפריציזם עצמו שמחייב כן), ועל אותו משקל, כשאני נחשף לאיזושהי סטייה מהפרדיגמה לפיה עבדתי עד היום, אבחר בהסבר המינימלי ביותר כי אני בחור אמפירי שלא מאמין בדברים כשאין סיבה. (כמובן שאין להשוות בין להניח בקיומו של דבר יש מאין להנחת הסבר שמן יותר על תופעה שבלאו הכי דורשת הסבר רזה, אך ההבדל הינו כמותי בלבד). משכך, ברור שכשאניח את ההסבר המינימלי המציאות תגיב בחיוב, שהרי התופעה האמפירית עצמה מצביעה לי על התשובה הנכונה.

ממש אשמח להסבר מהרב. ואנצל את ההזדמנות להביע תודה רבה על כל העבודה שאתה עושה.