חזקות – שיטת הרי"ד סולובייצ'יק – שיטת הרב אהרן ליכטנשטיין

במאמר של הרב אוהד פיקסלר
https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nashim/massekhet-kiddushin/%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A6%D7%9C-%D7%97%D7%96%D7%9C
מצוטט הרב סולובייצ'יק :
הרשו לי להוסיף דבר מאוד חשוב: לא רק ההלכות, אלא גם החזקות שחז"ל הנהיגו לדון על פיהם בדיני התורה, לא ניתנות לערעור. אל תשלחו יד, לא רק בהלכות אלא גם בחזקות, כי החזקות עליהן דיברו חז"ל אינן נשענות על תבניות התנהגות פסיכולוגיות חולפות, משתנות, אלא על עקרונות אונטולוגיים קבועים (אונטולוגיה=אותו חלק של המטפיסיקה הדן במהות של ההוויות), מושרשים בעצם מעמקי האישיות האנושית המטפיזית, שאינה ניתנת להשתנות כשמים מעל.
ניקח לדוגמא את החזקה – שנאמר לי שאותה ביקשו להעמיד לדיון – של 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו' (קידושין ז ע"א) – אשה מעדיפה לחיות בשניים מאשר לבד.

הרב אהרן ליכטנשטיין במאמרו : טובה תורה עם נחלה
https://www.etzion.org.il/sites/default/files/ral-torah_and_culture.pdf
עמוד 2 כותב :
ברם, גם בהעשרה זו לא תמה תרומתה הרוחנית של חכמה כללית. מבעד להפריה, השלמה, פרט להארת מוקדים או הרחבת אופקים תורניים, תרבות כללית מפתחת, בהיקף ובעוצמה תחומים וכישורים אשר תורה, בהגדרתה המדויקת והמצומצמת, בקושי מתייחסת אליהם. הכרת עולמו של הקב"ה, לא רק במתכונתו האידיאלית ההלכתית אלא בהתגלמותו בפועל, ביקום ובהיסטוריה; עיצוב והכרת עולם יצירת בשר ודם בעיקר תחום האמנות, על כל שלוחותיה; בדיקת נבכי נפש האדם, על כל נבכיה וסדקיה; בכל -זה, תורה, במובן המקובל, עוסקת רק מקופיא. כמובן, הואיל וההלכה אמורה להתגלם במציאות פיזית ואנושית, העיסוק בה כולל שפע של הנחות וקביעות לגבי טיבה: "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו", "אי אפשר לעליון לבוא עד שלא בא התחתון", וכו' וכו'. ברם, ההלכה הנורמאטיבית והאופרטיבית לעולם במרכז, ולא ההווי בו היא מיושמת. והרי כל בר בי רב מכיר היטב את סלידת עולם התורה ממחלוקת "במציאות" 6. גדולי תורה עסקו במישורים הכלליים האלה לעיתים, אף במסגרות הלכתיות, דוגמת -הלכות יסודי התורה והלכות דעות להרמב"ם. במיוחד הופנתה תשומת הלב למישור הפסיכולוגי ותנועת המוסר הלא הינה דוגמא בולטת לכך. עם כל זאת, ודאי שדיונים מקיפים ויסודיים בתחומים אלה אינם ממוקדי עולם התורה, והתיאור הקודם, "מקופיא", בעינו עומד.
ישנם הגורסים, כמובן, כי לפי שכאלה הם פני הדברים אין לתחומים אלה ערך. אך למי שסובר שההתבוננות בסיפור השמים והגדת הרקיע שייכת לקיומו הרוחני; למי שזכירת ימות עולם חשובה כשלעצמה ואף מסייעתו להתמודד עם הבנת דור ודור; מי שרואה בחדירה לעקוב מכל ואנוש משימה מוסרית ואנושית ימצא בחכמה שלצד תורה )לפי הגדרת חז"ל – 7( מקור לתבונה, לרגישות, ולהשראה רוחנית.

אם אני מבין נכון, בדבריו אלו הרב ליכטנשטיין בעצם מותח ביקורת (מנומסת) על חותנו. הוא מביא דוגמא לחזקה שכל מי שמבין בכלכלה ברמה של עקרת בית יודע שהחזקה הזו לא רלווטית, לפחות לא בעולם המערבי. ומכאן אפשר לכאורה להמשיך שמי שמכיר את טבע הכלכלה והחברה של העולם המערבי כיום, לא יקבל "טב למיטב טנדו". שולמית שחר, מעמד האישה בימי הביניים, אורמת שעד העת החדשה אישה ללא גבר תומך יכלה להישאר בחיים רק בתור נזירה או זונה.
מה דעת הרב ? האם באמת הרב ליכטנשטיין חולק על הרי"ד ?