חיוב נשים בערבית ותפילה במניין

א. מקור מקביל לכך שהגברים כן קיבלו על עצמם (הגמרא אני מניח). כלומר, אם זו אכן שאלה עובדתית אז הייתי מצפה לעדות קודמת מאשר המג"א, אני לא חושב שאפשר לקבל את העדות של המג"א כקבילה שכן מדבריו נראה שבזמנו גם את שאר התפילות הן לא ממש התפללו (וזה סותר את פסיקת ההלכה לפחות כמו שאני מבין אותה, אם כך אז למה שזה לא יסתור גם את חובת ערבית?).

תודה.

א. למה צריך מקור קודם. לכולם ברור שנשים לא מתפללות וזהו. המג"א רק כתב את מה שכולם יודעים.
העובדה שהן לא התפלו את כל התפילות לא מעלה ולא מורידה. גם אם הן באמת פושעות לגבי שחרית ומנחה, עדיין בפועל אם לא התפללו ערבית ברור שהן לא קיבלו עליהן את ערבית ולכן מזה הן פטורות מן הדין.

השאלה שלי היא באיזה שלב הן הפסיקו (או לא התחילו) להתפלל ערבית. העובדה שהם "פושעות" לגבי שחרית ומנחה מראה שהיה נתק מהפסיקה המקורית ולכן לא מן הנמנע שהן כן קיבלו עליהן ערבית אך לא מתפללות ערבית בזמן המג"א בגלל שהן "פושעות".
כלומר, אם זה כ"כ ברור, למה המג"א הוא הראשון שאומר זאת?

מיצינו