חינוך לבורות

דנתי לאחרונה רבות בשאלה האם אנשים כמו הרב מיכאל אברהם פורצים את חומות היהדות, או דווקא מגדרים אותה מחדש באופן מועיל יותר ( מלבד הנושא המהותי שבדבריו).
למעשה, ישבתי היום במעיין עם כמה חברים (חרדים כולם) ולפתע ניגש אלינו אחד שטען שהוא למד בעבר בפונוביז וכיום הוא עומד לסיים לימודי רפואה, הוא החל בסדרת טענות ( די מטופשות ) כנגד הדת, שכללו בעיקר טיעונים נגד הטמטום של החברה החרדית , ועל כך שהיא חברה סגורה שלא מוכנה לקבל כאפשרות שהיא טועה וכדומה, (טיעונים שיש בהם מידה רבה של צדק), אני עמדתי על כך שכדי להוכיח את עמדתו כאטאיסט הוא צריך יותר מאשר טענות נגד הרבנים שלו בישיבה.
באיזשהו שלב הוא שאל מה יקרה אם הוא יוכיח לי באופן חד משמעי שאין אלוקים, עניתי לו שעל המקום אני חדל מקיום מצוות, ואז הגיע הנקודה שבה הבנתי כמה החרדיות חזקה אפילו ממי שכבר מכריז על עצמו כאטאיסט, מפני שהוא פשוט התחיל להתעקש איתי שאני לא כנה איתו, ושאם כן אז אני לא חרדי אמיתי, אמרתי לו שזה לא משנה את העובדה שהוא לא נגע בשום אופן בשאלה האם יש אלוקים וכו׳ אלא רק בשאלה די שולית, האם החרדים צודקים בדרכם או לא.
כל האריכות הנ״ל באה רק לומר שהחינוך השמרני משיג בעיקר סתימת מוח שגורמת לאנשים לזהות את היהדות עם כל מיני קביעות מפגרות שהם גדלו עליהם מגיל צעיר, וככל הנראה אין אנשים אמיצים דיו כדי להודות שיש את היהדות עצמה, ויש את המסגרת שלה, ואלו שתי קטגוריות לא קשורות כלל.
לסיום אשמח לדעתך האם וכיצד יש דרך לשחרר את החברה מהדבר הנורא הזה, ועוד שאלה , האם היית מגדיר אדם כזה כאנוס ( הוא לא במצב טוב יותר מהתינוק שנשבע של הרמב״ם), או שלדעתך הוא בהגדרת שנה ופירש או משהו בסקאלה הזו.