חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

חרש בזמן הזה

שו"תחרש בזמן הזה
ירחמיאל שאל לפני 4 שנים (06/03/2022 07:54)

מסתבר שבזמנינו, כשאפשר לתקשר עם חרשים וללמד אותם, חרש שלומד ויודע ומתנהג כפיקח דינו יהיה כפיקח.
מה דעתך?
אם דעתך שכן, כיצד נסביר את המשנה (יבמות פרק יד משנה א): "פקח שנשא פקחת… נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית"?
הרי גם בימיהם אפשר היה לראות שהוא ממשיך להתנהג כפיקח, ומדוע חוזר דינו להיות כחרש מלידה, שדינו כדין שוטה?  


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שנים (06/03/2022 10:34)
אני נוטה לחשוב שכן, שהרי דין חרש נובע מחוסר דעת ואינו גזיה"כ (כמו שוטה וקטן). הרב בני לאו סיפר לי פעם שהוא עבר בין גדולי הפוסקים בימינו כדי לקבל מהם הסכמה לקביעה כזאת ורובם לא הסכימו. בסוף דומני שהרב אשר וייס כתב כן. איני יודע מה היה בימיהם, והאם הוא באמת נהג נורמלי או לפחות נתפס כנורמלי בעיני סביבתו. ייתכן שזה היה "לא פלוג" כדי שלא יבואו לחלק בחירשים מלידה. אבל בימינו נראה פשוט שכך הדין.  כעת חשבתי על עוד הסבר. הרמב"ם בפיהמ"ש תולה את דינו של החרש בחוסר היכולת שלו לתקשר עם סביבתו. זהו שוטה מסוג מיוחד (לא קשור למנת משכל וכדומה). אם זה כך, אז גם אם הוא היה פיקח והתחרש כעת אינו מתקשר עם סביבתו. אמנם בפשטות הבעיה בתקשורת היא בשלב ההתפתחות שלו ואחרי שהחכים ובגר לא חשוב שנעשה חרש, וצל"ע. בכל אופן, בימינו שיש תקשורת טובה עם הסביבה, גם זה נופל כמובן.

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

ירחמיאל הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 15:58)

תודה.

היכן נמצא הרמב"ם בפיהמ"ש? [חיפשתי בתרומות, חגיגה ויבמות ולא מצאתי].

מדבריו של רש"י:

רש"י מסכת חגיגה דף ב עמוד ב
"חרש שדברו בו חכמים בכל מקום – שהשוו אותו לשוטה לפוטרו, לא דברו אלא במי שאינו שומע ואינו מדבר, הכי קים להו לרבנן, דמי שאינו שומע ואינו מדבר – דלאו בני דעה נינהו.
מדבר ואינו שומע – תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר, ואחר כך נתחרש".

אני למד שמי שהיה פיקח ונתחרש נחשב פיקח. הצורך בכך שידבר הוא רק כדי שתהיה לנו אינדיקציה שלא קרה לו משהו שגרם לו לאבד את דעתו.

ומשום כך אני לא מבין את המשנה ביבמות [או את רש"י המצוטט כאן], הרי גם אם הוא נעשה חרש-אילם אפשר לבדוק אותו ע"י כתיבה, ומדוע אינו יכול לגרש עולמית?

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 16:14)

כתבי מהזיכרון אבל כעת כשחיפשתי מצאתי באמת את דבריו בפיהמ"ש תרומות פ"א אות ב:
חרש בלשונינו הוא שאינו שומע, וקראו חכמים עליהם השלום למי שלא שומע ולא מדבר חרש, לפי שסיבת האלמות היא חרשות שנפגע בה הילד במעי אמו וגורמת לו שלא ישמע איך מדברים, וכבר נתבאר זה בספר השאלות הטבעיות, ולפיכך קראו את האלם על שם גורם האלמות.
הוא כותב שסיבת האלמות היא החרשות, ומשמע שחוסר התקשורת הוא שהופכו לשוטה. אבל זו באמת פרשנות שלי ולא כתוב שם להדיא.
ועוד כתב שם שאם התרחש אחרי שהיה פיקח כשר מעיקר הדין:
ודע שאם נתחרש האדם אחרי שהיה שומע, או נאלם אחרי שהיה מדבר, הרי זה לא יתרום לכתחלה.
ואין צורך לדיוקים שהצעת.

ירחמיאל הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 18:48)

כוונתך לומר שלדעת הרמב"ם פיקח שנתחרש לא יגרש רק לכתחילה, אבל אם נתן גט אשתו מגורשת?

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 19:44)

כך נראה לגבי תרומה, ומסברא הוא הדין לגירושין.

ירחמיאל הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 19:57)

ז"ל הרמב"ם לגבי גירושין:

רמב"ם על משנה מסכת יבמות פרק יד משנה א
ואל תתעלם בכל הבבות האלו מן הכלל שהקדמתי לך, והוא, שאם היו הנשואין גמורין והגרושין בלתי גמורין אין מעשיו קיימין אלא הדין לא יוציא עולמות.

רמב"ם הלכות גירושין פרק ב
הלכה יז
מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש ואין צריך לומר נשתטה אינו מוציא לעולם עד שיבריא, ואין סומכין על רמיזת החרש ולא על א כתבו אף על פי שדעתו נכונה ומיושבת עליו,

משמע שגם בדיעבד לא.

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים (06/03/2022 20:03)

לגבי תרומה הוא לא מביא בהלכותיו את הדין לגבי פקח שנתחרש. לכאורה זו סתירה בין פיהמ"ש ליד החזקה.
ואולי כוונתו שלא יוציא אבל לא שבדיעבד לא חל. מדובר על אחד שנשא כשהוא פיקח ורוצה לגרש שהתחרש. אז קידושיו דאורייתא ודרבנן וגירושיו רק מדאורייתא אבל לא מדרבנן. לפי זה מי שנשא אחרי שהתרחש יכול להוציא לכתחילה. וכך נותנת הסברא.

השאר תגובה

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה