ייבום במגילת רות

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיייבום במגילת רות
אבי שאל לפני 6 שנים

מקובל לומר שמעשה הייבום המתואר במגילת רות איננו ייבום אלא גאולה דהיינו מנהג קדמון שבו קרובי משפחה גאלו את אשת קרוב משפחתם שמת…..אך מעיון בדברי המהרש\\\”א על סוגיית ייבום ממזרת שנפלה ליבום נראה שהוא סובר שאכן בתקופת המקרא נהגו ייבום מן התורה גם בשאר קרובים….. מה דעתך???

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

אין לי דעה בעניין.

אבי הגיב לפני 6 שנים

אם אולי חשבת שאני איזה אפיקורס מתריס……אז ממש ממש לא!!!!! ואם באמת אין לך דעה בנושא דברי בטלים ומבוטלים…..

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

מה זה קשור לאפיקורסות? וחוצמזה, מה רע באפיקורסים? באמת אין לי דעה. איך אפשר לדעת?

אבי הגיב לפני 6 שנים

טוב……אז ללא ספק אני נשאר בפעם הראשונה עם סימן שאלה גם אחרי שחיפשתי תשובות אצלך (אחרי ששמעתי את כל ההסברים ה”שיגרתיים” והלא משכנעים)

M הגיב לפני 6 שנים

כידוע יש על זה מחלוקת במקורותינו, הרמב”ן לדוגמא סובר שזה מנהג טוב שהנהיגו החכמים באותה התקופה.

אומנם אי אפשר לדעת בוודאות, אבל לפי הידוע לנו כיום דעתו של הרמב”ן מסתברת.
אסביר, מנהג היבום (על ידי כל המשפחה, לפי סדר קדימויות ביולוגי) היה קיים גם אצל החיתים והאשורים. מחקר חוקי המזרח הקדמון מראה שתפיסת החוק האשורי והחיתי נובע מעיקרון כללי שהאישה היא חלק מהרכוש המשפחתי ששולם עליו מוהר ולכן היא *חייבת* להינשא למישהו מהמשפחה (יש לזה ראיות מדיני הירושה ועוד).
במקרה זה התורה אימצה את החוק המקומי והפכה אותו למוסרי יותר (החוק התורני מגן על האישה ועל היכולת שלה להתקיים באם תרצה בכך, ולא על הבעל כמו אצל אצלם).

לכן, לא בלתי סביר שבמקרה הזה מדובר היה במנהג טוב שהיה מקובל אצל בני ישראל הקדמונים (בנוסף לחוק ההלכתי המחייב) שהותאם לחוק התורני המוסרי יותר (שהרי פה נעמי לא כפתה על רות לבצע יבום, אלא שחררה אותה לנפשה).

להרחבה בסוגיה המחקרית, חוקי המזרח הקדמון, ד”ר פיליפ קורנגרין (שופט ופעיל ציוני חילוני במחצית הראשונה של המאה ה-20), הוצאת יבנה, 1944, הספר חשוב וקשה מאוד להשגה, בטח נמצא בספריות אקדמיה וכדומה (הספר שבידי בשלבי התפוררות, הוצאתי אותו מהנילונים כי היה לי ברור שהוא מביא את זה).

מושה הגיב לפני 6 שנים

מה כוונתך שאר קרובים? מה הקדימות? כשאתה כותב מקרא אתה מתכווין “חומש” או גם בזמן מגילת רות (זמן השופטים).
הגאולה בנ”ך היא כוללת את הייבום ולא נפרדת ממנו. כך אמר בועז ליבם הראשון אם תחפוץ לייבמה גאל את השדה וממילא רות שלך. למעשה אמר אם גאלת את השדה רות שלך. והוא סרב כי יש לו כבר אישה ונחלה. ולכן ויתר ואז בועז קנה השדה וזכה ברות.

אבי הגיב לפני 6 שנים

המילה ייבום לא מוזכרת במגילת רות וכפי שכתבתי הפירוש המקובל הוא שלא מדובר בייבום אלא במנהג שנקרא גאולה מאחר וייבום לפי ההלכה נוהג רק באחים כפשט הכתוב “כי ישבו אחים יחדיו…….” אך עולה מדברי המהרש”א ביבמות (בסוגית ממזרת שנפלה לייבום) שבתקופת רות נהג ייבום גם בשאר קרובים וזו בעצם טענת הקראים שפירשו “כי ישבו אחים…..” לאו דווקא אחים ממש אלא קרובי משפחה בכלל…..

מושה הגיב לפני 6 שנים

נראה לי סיבכת פה דברים פשוטים.
וצודק לא כתוב כאן ברות ייבום.

אז שאלתך למעשה מאוד יפה בעצם אם הבנתי אחרי קריאה חוזרת, : מה ההבדל בין ייבום לגאולה? והאם קיים שינוי בין הגואלים בזמן החומש לבין תקופת רות?

נביא הפס: דברים
כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ–לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. ו וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד–יָקוּם, עַל-שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל. ז וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת-יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל–לֹא אָבָה, יַבְּמִי. ח וְקָרְאוּ-לוֹ זִקְנֵי-עִירוֹ, וְדִבְּרוּ אֵלָיו; וְעָמַד וְאָמַר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו, לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו; וְעָנְתָה, וְאָמְרָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. י וְנִקְרָא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל: בֵּית, חֲלוּץ הַנָּעַל.
בראשית לח:
וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי ה’; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה. ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ. ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו. י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה’, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ. יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי–כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ
רות
ובועז עלה השער, ויישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר-בועז, ויאמר סורה שבה-פה פלוני אלמוני; ויסר, ויישב. ב וייקח עשרה אנשים, מזקני העיר–ויאמר שבו-פה; ויישבו. ג ויאמר, לגואל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך: מכרה נועמי, השבה משדה מואב. ד ואני אמרתי אגלה אוזנך לאמור, קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי–אם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך; ויאמר, אנוכי אגאל. ה ויאמר בועז, ביום-קנותך השדה מיד נועמי; ומאת רות המואבייה אשת-המת, קנית–להקים שם-המת, על-נחלתו. ו ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול-לי–פן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאולתי, כי לא-אוכל לגאול. ז וזאת לפנים בישראל על-הגאולה ועל-התמורה, לקיים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לריעהו; וזאת התעודה, בישראל. ח ויאמר הגואל לבועז, קנה-לך; וישלוף, נעלו. ט ויאמר בועז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלון–מיד, נועמי. י וגם את-רות המואבייה אשת מחלון קניתי לי לאישה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-ייכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו: עדים אתם, היום.

מכנה משותף, פה עלה השער ופה עלה השער
הלך לזקנים וגם פה הלך לזקנים
לבלתי נתון זרע לאחיו וכאן הקמת שם המת על נחלתו
תשובותי לדעתי בלבד:
1. לפני התורה לא היה נחלה ולכן רשום ייבום ראה בראשית לח ח ואז כל מטרת הייבום היא להקים זרע לאחיו.
אחרי התורה היתה נחלה וכתוב שאם אח מת אז נכון מישהו צריך להתחתן איתה האם זה אח ממש? כן ולא, מרות ראינו שלא. אם נשתנו ההלכות? לא בהכרח כי סתכל כתוב בדברים שלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר זאת אומרת ברות ראינו שכן יובמה על ידי איש זר (לא האח ממש, גם לא היה אח ממש כי הם היו רק שני אחים מחלון וכיליון) אז מלכתחילה אתה שואל אם יש הבדל בין ייבום לגאולה? הראיתי את המכנה המשותף וכתוב ברות “וזאת לפנים בישראל” יענו חוק ידוע כבר וקדום. על הגאולה ועל התמורה יענו החוק בשני המקרים נשאר. יוצא שבועז גאל השדה קיבל את רות כחלק מהעיסקה חד, מה שנקרא סתום במקום אחד (בתורה בדברים) ומבואר ברות, נחזור ונאמר בדברים איש זר זה לא אח ממש חד משמעית.
יכול להיות שהקראים צדקו ויכול להיות שלא, אבל אין הבדל בין גאולה לייבום כי הייבום הוא חלק מגאולת השדה כי אי אפשר לגאול השדה מבלי לייבם! ראינו ממגילת רות.
המילה ייבום לא יכולה להישתנות בגלל היבם, אלא משמעה קריאת השם הנולד על שם המת.

השאר תגובה

Back to top button