יין שנגע בו חילוני

מקרה של עלבון (צבא וכדומה), זה שעת הדחק/ מה הרב היה עושה במצב כזה?

הבנתי שיש פוסקים שמתירים, כגון החזו"א:

http://www.daat.ac.il/daat/toshba/halacha/din-2.htm

דניאל,
אכן לדעות אלו התכוונתי.

רונן,
מכיון שמהות האיסור לא קיימת (ראה במאמר שהפנה אליו דניאל כאן) וזה רק איסור פורמלי יש להקל בו כשאפשר. לכן גם במצב של עלבון אפשר להקל. אם היתה כאן מהות, אז העלבון הוא חלק מהעניין, שאולי אם יראה שלא שותים מיינו יחזור בתשובה. אבל כיום נראה שזה לא שייך.

שלום לכבוד הרב.
לכאורה לפי הגמ' שם נראה שיש הבדל בין מחלל שבת למנסך את היין, שהוא לא אותו אדם ולכן מחלל שבת לא מנסך את היין.

לא הבנתי את השאלה.

הפסיקה של השו"ע לכאורה תמוהה. הוא סובר שמחלל שבת מנסך את היין, אך משמע מהגמרא שם שמחלל שבת הוא לא (אותו האדם ש)מנסך את היין.
"…חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבת בפרהסיא". לפי איך שאני רואה את הגמ' יש פה שני אנשים. אשמח לתשובה הרב.

ראשית ראה את הגירסה במקבילה בעירובין סט ע"ב שיותר קרובה לדברי השו"ע. מעבר לזה, הגמרא שם עוסקת במומר לע"ז (מומר לנסך את היין) ולא בדין הפיכת היין לנסך על ידי מומר. אבל מהגמרא שם יוצא (וכן העיר הגר"א, וכבר שאלו אותי על כך באתר פעם. אולי אתה?) שמשם יוצא שהמומר לחלל שבת הוא כמומר רגיל, ולכן מסיקים שמומר לחלל שבת מנסך את היין.