לימוד בבין הזמנים
בדרך כלל בבין הזמנים אני חווה נפילה גדולה בלימוד, כלומר אני בסופו של דבר לומד קצת כל יום אבל בצורה די ארעית ולא לימוד מסודר וקבוע. בזמן הזה אני מתעסק קצת בלימוד של נושאים אחרים (פילוסופיה למשל), וגם הרבה בסתם מנוחה, טיולים וגם הרבה בזבוזי זמן שונים. אני אומר לעצמי שזה בין הזמנים ולזה זה נועד לכאורה, אך תמיד יש לי איזה ספק פנימי אם זה באמת נצרך. כלומר יש לנו איזה הנחה כזאת שברור שצריך הפסקה בלימוד מדי פעם ובמשמעת העצמית של ללמוד כל יום בקביעות, אבל אני תוהה לעצמי אם זה באמת נכון. אמנם בבין הזמנים יש תחושה כזאת שאני כבר "עם הלשון בחוץ" וצריך לנוח, אבל אני תוהה אם הסיבתיות לא הפוכה – בגלל שאני מראש יודע שיש הפסקה ובגלל שבפועל אני מפסיק ללמוד, ממילא אני מאבד את המשמעת וקשה לי יותר ללמוד, ואולי אם הייתי ממשיך ללמוד בקביעות לא הייתי מרגיש את הקושי ללמוד ואת הצורך במנוחה וזה היה עדיף. האם הרב חושב שעדיף ללמוד בקביעות גם בבין הזמנים או שבאמת צריך את החופש (או איזשהו שילוב של שניהם)?