לימוד מההיסטוריה – שאלה ראשונה
שלום לכבוד הרב,
ב"אין אדם שליט ברוח" כותב הרב שהקב"ה לא רוצה ללמד אותנו כלום על ההיסטוריה (288):
"חשוב על מורה שמנסה ללמד אותנו משהו ונכשל שוב ושוב, ודאי תאמר שהוא פדגוג מפוקפק למדי, הלא כן?
אם הקב"ה מנסה ללמד . . . מתוך התבוננות בהיסטוריה, ברור שהוא נכשל לכל אורך הדרך . . . ובפרט אם הכישלון הוא לא באשמתנו . . . המסקנה היא שהוא כנראה אינו מנסה ללמד דבר"
שאלה לכבוד הרב :
הרב מנסה להעביר את המסרים שלו לאורך שנים רבות. אין ספק שהרב הוא איש עם ניסיון של חינוך במשך (עשרות?) שנים, ועם שכל מפותח למדי ואף עם קבלות (תואר שלישי בפיזיקה וכו').
עם זאת, אחוז ההשפעה של הרב הוא באמת אפסי.
דוגמאות:
שבודקים מה אתאיסטים חושבים על דבריו של הרב, בנושא האמונה באלוקים, עושה רושם כי כבוד הרב רחוק מלשכנע מישהו (הציבור מוזמן לחפש את התייחסות על דברי הרב בבלוגים אתאיסטים או תגובות של אתיאסטים לאמירות של הרב ברחבי הרשת). אבל נניח שהציבור האתאיסטי הוא דוגמה רעה (כי מדובר בציבור שאוטם את שכלו וליבו).
אז אולי בציבור האמוני תגיע ישועתו של הרב, לפחות בנושאים של ההשגחה אותם מציג הרב?
לא ממש. הרב אמנם אומר שהוא מכיר סיפורים של כאלו שהוא ממש הציל אותם, ושינה את תפיסת עולמם.
איני מפקפק בסיפורים, ואני מאמין שיש כאלו, אבל לדעתי לא יותר מכמה עשרות בודדות, במקרה הטוב (אם כבוד הרב יודע שהוא שינה את תפיסת העולם ליותר מכמה עשרות, אשמח שיצהיר זאת כאן).
ההנחה שלי היא שבקרב הציבור הדתי לאומי והחרדי יש הרבה יותר מכמה אלפים (וסביר שאפילו עשרות אלפים) שנחשפו לטיעונים של הרב בפלטפורמה כזו או אחרת (ספרות, אינטרנט, שיחות אישיות עם הרב וכו'), ורק אחוז נמוך ביותר הבין, הפנים וקיבל את דברי הרב. דעותיו של הרב מאד מעניינות ורבים קוראים אותן, אבל שוב, אחוז הקבלה וההסכמה הוא באמת נמוך ביותר.
אז השאלה שלי אל הרב היא :
מה מסיק כבוד הרב על עצמו, כאשר הוא מנסה להעביר את מסריו ולא ממש מצליח –
האם כבוד הרב הוא פדגוג מפוקפק?
אני לא חושב כך, אבל אשמח לדעת מה כבוד הרב חושב על עצמו, במיוחד לאור ציטוטי הרב שפתחו את השאלה.
בברכה, אהוד
ההסבר שלי מאד פשוט: או שאני אכן פדגוג מפוקפק או שהקהל מוטה (וכמובן השילוב של שניהם: כשהקהל מוטה צריך יכולת פדגוגית מעולה כדי לשנות את תפיסותיו). בדיוק כפי שכתבתי בספר. רק שלגבי הקב"ה שתי האפשרויות הללו לא נראות סבירות.
לגבי המסרים שה' מנסה ללמד, זו הנחה סבירה לגמרי שרוב האנשים מוטים. בגלל ההטיה הזו למשל קשה לציונים לקבל את האמת היחסית שיש אצל הסאטמרים, ולסאטמרים קשה לקבל את האמת היחסית שיש אצל הציונים (כאשר האמת האבסולוטית היא כנראה משהו באמצע.
אבל אני אשמח אם כבוד הרב יסביר למה הוא חושב שזה לא סביר שאנשים מוטים שונה מהמסרים שה' מנסה שה' להעביר.
הרי הרב מסכים :
א. שיש לנו בחירה חופשית (ולכן סביר להניח שנהיה מוטים).
ב. התורה בעצמה מעידה על זה שנהיה מוטים ("ולא תתורו וכו'").
ג. בפועל רואים שאכן יש הטיה בעולם נגד דעת ה'.
בברכה, אהוד
הסברתי הכל בספר. אם יש משהו קונקרטי שאל אותו.
אני אשמח רק שכבוד הרב יראה לי איפה הוא מסביר בספר שאנחנו לא מוטים.
קראתי את הקטעים החל מעמוד 288 ועד סוף אותו הפרק ("אין אדם שליט ברוח").
לי אישית אין ספק שאנחנו מוטים, וחלק מזה באשמתנו ובאשמת ההורים שלנו.
תינוק שנולד בסאטמר יגדל כנראה לחשוב שהציונות = חטא.
תינוק שנולד לחילוניים יגדל לחשוב שתורה וקיום מצוות זה לפרזיטים שלא לוקחים אחריות על חייהם.
האשמה היא גם של ההורים/רבנים, וגם של אותו אדם שברגע שהנשמה שלו הגיעה לבשלות מספיק גבוהה, והיתה צריכה לחקור לעומק ולהבין מה היא העמק האבסולוטית (כנראה שהציונות הדתית הכי קרובה לכך), הוא לא חקר מספיק ונשאר לדרוך במקום.
כתבתי שהנחתי היא שרוב הרבנים אינם מוטים. יש להם השקפות כמובן ואלו משפיעות על הבנת האירועים והטקסטים, אבל השקפות אינן הטיות. האדם הוא סך כל ההשפעות עליו.הטיה אמורה להיות מכוונת (עצלנות, חוסר רצון ללמוד וכו'). אם השקפה מעצם קיומה היא הטיה, אז אין אדם לא מוטה ושוב חזרנו לכך שהקב"ה פדגוג בעייתי (הוא מנסה ללמד יצורים שלא יכולים ללמוד. היה עליו לדעת זאת).
על מנת להבין לעומק את הנחת הרב, אשמח לקרוא יותר איפה הרב מסביר בספריו לגבי ההבדל בין הנחה להטיה (בפרק של "לא לומדים כלום מההיסטוריה" לא ראיתי זאת).
בכל מקרה אני אסתכן מראש ואהמר נגד הנחת הרב. קשה לי לקרוא לרב מסאטמר שמגיל 0 שומע באוזן ש"הציונות היא חטא", שהוא פיתח השקפה טהורה ושאין פה הטיה שמזינה את אותה השקפה.
גם לא כ"כ הבנתי למה אתאיסטים שלא מסכימים עם הרב הם-הם דווקא כן מוטים (כך הבנתי ממה שכתב הרב). אשמח אם כבוד הרב יוכל לומר למה מבחינתו אתאיסטים שונים מרבנים.
וגם מה על חילוני שגדל מגיל ילדות עם אמירות של "הדת זה דבר מסוכן וגרוע".
האם זו לא הטייה?
ואם אני מניח שאלוקים כן מנסה ללמד מההיסטוריה ובמקרה של החילוני הזה (הטיה ברורה לדעתי), אפשר לטעון שאלוקים הוא פדגוג גרוע?
אז מבחינתי כל הנחת הרב שלא לומדים מההיסטוריה בגלל שאנחנו "לא מוטים" אינה נכונה. ומכאן שהקב"ה אינו פדגוג גרוע
שלום אהוד. אני באמת לא מצליח להבין מה לא ברור כאן.
הסברתי כאן את ההבדל והוא בעיניי מובן מאליו. הרבי מסאטמאר ממש לא שמע את זה מינקותו. הוא אבי השיטה הזאת. וגם אם שמע מינקותו זו לא הטיה כפי שאמרתי לך.
בקיצור, אם תחשוב תראה שאני צודק. איני רואה טעם בדיון הזה.
סבבה . רק אם כבוד הרב (או מי מהקוראים) יכול לתת הפניה לאיפה ההבדל בין הטיה להשקפה כתובים בספרי הרב
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer