מוסר בהלכה

1. ריבונו של עולם! הפרק מסתיים במילים "ולית הלכתא כוותה". ברור שהדיון הוא דיון הלכתי!
2. גם אם מדובר בדין דרבנן, אז ראוי שהרב ידגיש שרק מצוות דאורייתא לא נקבעות משיקול מוסרי.
3. בשביל לטעון שזה כ'סימן' ולא כ'סיבה' צריך לתת חתיכת אימור.
4. הדיון מתחיל סביב ההיתר שניתן לכלה לסובב ראשה, ולא לאכול את קרבן הפסח עם שאר בני החבורה. ההסבר של הגמרא הוא שזה משום שהיא "בושה". כל הדיון הזה התגלגל סביב התר מוסרי, רק סביר להסיק שגם שאר ההלכות שמגיעות מתוך נימוסים יהיה מתוך שיקולים מוסריים.
מעבר לכך, אני רואים שם חילוק בין גדול לקטן בעניין כבוד, ועוד דינים כמו "טיפ" בסוף הסעודה, טורח מלצר, וכן על זו הדרך.

עניתי על הכל. אם אתה רוצה להתעקש לבריאות.

ניתן גם לאמר שהתורה אינה מוסר, אך חלק מהשיקולים שלה מוסריים.
הבעיה שעולה מכאן היא שאז שייך לחלק בין מצוות שמעיות לשכליות.

יש סיבה לכך שהחילוק הנ"ל לא רלוונטי?