משל מלך הודו כמעבר מדאיזם לתאים.

אז אשמח להבין כיצד בדיוק אתה הבנת את המשל? לדוג' מה זה התשורות והמכתב שהוא מקבל מהמלך? כי הכוזרי המשיל את זה להתגלות, שרק התגלות היא הוכחה לקיומו של אלוהים.

וגם אשמח להבין כיצד הבנת את דברי הכוזרי כי אתה מביא גם את דבריו בהמשך שהוא אומר "וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו אלהי העברים שלחני אליך…ולא אמר אלהי השמיים והארץ שלחני אליך…" כלומר פה הוא ממש אומר שההוכחה לקיומו של אלוהים היא מההתגלות ולא מ"הוכחה פילוסופית", אז מדוע הבאת את דבריו אלו? כיצד הם מסייעים לשיטתך?

כפי שהסברתי הדיון הזה מיותר לגמרי.
אם אתה רוצה אעתיק לך את דברי המחברת:

במשל מלך הודו כפי שאני מבין ומציג אותו בספרי "המצוי הראשון", התשורות והמכתב מייצגים את ההתגלות, הניסים והמסורת ההיסטורית שמועברת אלינו.

הניתוח האפיסטמולוגי שלי למשל עובד בשני שלבים:

1. אם אין לנו שום מידע מוקדם על קיומו של המלך: אם מגיע אדם ומציע לך "תשורות ומכתב ממלך הודו", כשאתה בכלל מסופק אם יש מלך כזה בעולם, אין שום סיבה שתקבל את הדברים. מדובר בטענה תלושה ופנטסטית (בסגנון "קנקן התה השמימי" של ראסל) – למה שנניח שהמכתב אינו זיוף או אגדה?
2. כאשר כבר יש בידינו ראיה מוקדמת לקיומו של המלך: ברגע שביררנו פילוסופית שיש בורא ומנהיג לעולם (כלומר, הוכחנו שיש מלך הודו!), נקודת המוצא משתנה מקצה לקצה. כעת, כשיש מסורת המונית המדווחת על התגלות, מכתב או ציווי ממנו, זו כבר אינה טענה אבסורדית אלא טענה סבירה וצפויה.

לפיכך, התשורות והמכתב הן אכן העדות להתגלות ולמצוות הספציפיות, אך כוח השכנוע שלהן נשען באופן מכריע על הראיה הפילוסופית המוקדמת שביססה את עצם קיומו של האל.

לגבי הציטוט השני שהבאת מהכוזרי ("אלהי העברים שלחני אליך" ולא "אלהי השמיים והארץ", וכן "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "בורא העולם"):

דברים אלו מסייעים לשיטתי באופן מדויק. לפרעה ולבני ישראל במצרים לא הייתה שאלה כלל לגבי עצם קיומו של בורא לעולם. מציאות של אל בורא הייתה מוסכמת ומובנת מאליה בעולם הקדום (ממש כפי שבספרי היא מהווה מסקנה של ארבע השיחות הפילוסופיות הראשונות).

השאלה היחידה שעמדה על הפרק לא הייתה האם יש אלוקים פילוסופי בורא (דאיזם), אלא האם אותו אלוקים מתערב בהיסטוריה, פונה לבני אדם ומצווה אותם (תאיזם).

לכן משה והדיברות לא באו להוכיח את עצם קיומו של בורא העולם – שהרי נתון זה כבר שכן ברקע – אלא לבסס את הזיקה הדתית, ההתגלות והמחויבות למצוותיו. הבאתי את דברי הכוזרי הללו בדיוק מפני שמהם עולה כי תפקידה של ההתגלות אינו להוכיח את עצם מציאות האל, אלא להעביר אותנו מדאיזם לתאיזם.