נדר על משהו שלא יודע

נראה שזו לשון שבועה כל עוד לא אמרת בפירוש, ובוודאי לא לשון נדר (כי זה לשון גברא). הלוא כן?

זה לא משנה. אבל הוא יכול לאסור על עצמו את השוקולד ואז זה נדר. יש מהראשונים שלדעתם כל מה שקשור לאיסור על חפצא זה נדר בלי קשר ללשון. כמובן אם אוסר על עצמו פעולת אכילה של שוקולד זו שבועה.

מה עם "אני נודר שלא אוכל"? נדר? שבועה? מותר לאכול?

על זה דיברתי כאן. ברור שאסור לאכול, השאלה האם מדין נדר או מדין שבועה.
אם נודר בלשון שבועה, ככל הזכור לי יש גם דעות שלא חל כלל )כגון נשבע שכיכר זו אסורה עליי, או קונם שאסע לירושלים(. אבל כאן זה לא נדר בלשון שבועה אלא לשון שהיא ספק נדר ספק שבועה וממ"נ אסור.

מחלוקת ראשונים אם נודר בלשון שבועה חל מדין יד (רמב"ן) או שאינו חל כלל (רשב"א).
ואלי זה מה שכיוונת כשאמרת "ספק דאורייתא" (אני זכרתי רק את שיטת הרשב"א).
בכל מקרה ברור שנכון לעמוד בפני שלושה שיתירו הנדר.

ככל שאני זוכר יש גם שיטה שיחול כשבועה ולא כנדר ואז לא מדובר ביד. אבל כשדיברתי על ספק לא דיברתי על זה אלא על לשון שיכולה להתפרש כשבועה או כנדר ואז זו סוגיא אחרת. זה לא נדר בלשון שבועה אלא ספק שבועה ספק נדר, וזה אסור ממ"נ.