"נו, אז הוא אמר": ארבע המילים של הרב מיכי שיגרמו לכל ראש ישיבה להזיע

שלום לכבוד הרה"ג מיכי אברהם שליט"א

שמתי לב שלעיתים הרב נוהג לפתור לעיתים שאלות שעולות בראשונים בעזרת הערת אגב קצרצרה: "נו, אז הוא אמר. זו טעות לוגית ולכן הוא טועה".

הרב מציג את האפשרות לחלוק על ראשונים בנונשלנטיות (למי שבר הכי כמובן), כאילו מדובר בהגהה של שגיאת דפוס ולא בהפרה של הטאבו החזק בארון הספרים היהודי.

תהיתי לגבי המתודולוגיה של הנינוחות הזו: האם הרב מודע לכך שמה שנראה בעיניו כתרגיל פשוט בהפעלת השכל הישר, נתפס ברוב בתי המדרש כאירוע תמוה ביותר? לחלוק על ראשונים?!

אפקט פלסבו פדגוגי: האם הניסוח ה"אגבי" הזה הוא בחירה מודעת שמטרתה להוכיח ללומדים, דרך התנהגות קוגניטיבית מופתית, ש"השד אינו נורא כל כך"? כלומר, האם הצגת המהפכה כלאחר יד היא-היא הדרך היחידה לגרום לה להתקבל מבלי לעורר התנגדות רגשית אצל השומע?