סירוס כימי לפדופיל

כשקבעת שפדופיל הוא בגדר "רודף", האם התכוונת רק לכזה שעובר על דאורייתא ממש (שמכניס כמכחול בשפופרת והוא משכב זכור), או גם למי שמתנהג כהרבה פדופילים בזמנינו, שאינם מגיעים למצב זה? האם כאלו גם בגדר "רודף", ואם כן, למה?
שמעתי סברא מעניינת ממישהו שאינוס הוא בגדר רצח, שכן התורה השוותה ביניהם :כאשר יקום איש על רעהו להורגו, כן הדבר הזה". מה דעתך?

הוא רודף לא בגלל העבירה אלא בגלל הנזק שהוא אמור לגרום לקטין.
ההשוואה לאינוס היא ברורה והיא שבשורש דבריי. לזה התכוונתי. זו לא "סברא מעניינת" אלא הדבר עצמו.
אמנם במקור שם זה אונס של נערה מאורסה (כלומר יש את ממד האיסור), אבל כבר דנו בזה שגם אינוס רגיל הוא בגדר רודף.

המשך: בעצם ההשוואה הזו מובאת בגמרא בשביל להוכיח שרודף כדי לאנוס הוא "רודף" ומצילים בנפשו כמו רודף לרצוח. השאלה האם ההשוואה מלמדת של כפייה מינית אמורה להיתפס כרצח? ובמקום שהכפייה אינה פיזית, אלא היא פתיינות, או סחיטה באיום (כמו מקרי פדופיליה רבים)?

התכוונתי לבאר את שאלתי והקדמתני…
מה המקור שהגורם נזק (פסיכולוגי) ללא ממד של איסור הוא רודף? איפה דנו בזה?

תודה רבה

למשל ברדיפת ממון כמו בדין מוסר שהזכרתי. נזק נפשי ודאי לא גרע מממון. ראה גם מאמרי על הריגת גנב.
אפילו לגבי חילול שבת מתירים בגלל שורייני דעינא ונחלקו רש"י ור"ת אי הוי סכנת חיים או לא. וכן על פיקו"נ רוחני נחלקו תוס' והרשב"א (ראה מאמר של הרב ישראלי בתחומין א או ב).
וגם הזכרתי שכאן לא מדובר על הריגה אלא על איסור של לכל היותר לאו (ולענ"ד אין כאן לאו).

ולשימו בכלא הוא גם איסור (הדקיה דאינדרוניא)

יש להעיר שיש כאן עוד צדדים להתיר (במה שמוגדר כאיסור על "שתיית כוס של עיקרין") – , לפי שהסירוס הוא זמני ונמשך רק ככל שלוקחים את התרופה, ושאינו גורם קלקול באברי הזרע, ובפרט שהכוונה למנוע עבירה. ראה באינציקלופדיה הלכתית רפואית ערך סריס.