על בין הזמנים

שלום צ'.
אין לי פייסבוק ולכן אגיב כאן.
בסה”כ יפה, אבל דומני שהמסר הסופי לא לגמרי ברור. מה ההבדל, אם  בכלל יש כזה, בין מסקנתך לבין דברי החבר שלך? האם כוונתך לומר שבבין הזמנים אפשר לעשות מה שרוצים אבל לראות בזה הכנה לזמן או חלק מהחיים עצמם? או שמא כוונתך שיש לנצל את בין הזמנים? ואולי כוונתך לא להיזרק לגמרי ולהשאיר שביב תורני בלב המאפליה? לא יצא לי ברור.
 
אני נוטה לפרשנות האחרונה, ואז הייתי מרחיב זאת לחיים עצמם. לרוב האנשים הישיבה אינה החיים, והשאלה האם החיים שאחרי הישיבה הם בגדר בין הזמנים, ומה אמורים לעשות שם? (בין איזה לאיזה זמן?) האם בין הזמנים בישיבה צריך להיראות כמו החיים שאחרי, או שזה עדיין חלק מהישיבה? ואולי אין הבדל?
 
הערה בצד: צריך להיות “בו בזמן” (ולא “בא בזמן”, כפי שכתבת פעמיים).
 
כל טוב, הצלחה וחג שמח.
ד”ש לבת דודתך,