על סמכות חכמים

שלום רב. ברגע שחקיקת משנה עצמה אומרת שלבעל הסמכות מואצלת סמכות לשנות חוק זה אפשרי. מעבר לזה, דומני שזה לא באמת שינוי חוק אלא הקפאה שלו. כדוגמה, היועהמ"ש יכול להחליט שלא מעמידים לדין על עבירה אם אין עניין ציבורי (ביטוי עמום שכמובן זוכה לפרשנויות מרחיבות ומגמתיות להפליא). למרות שלכאורה זה חזיתית נגד החוק שקבוע שעל עבירה כזאת יש לשפוט ולהעניש. ההבדל בין קו"ע ושוא"ת הוא בגלל שהחקיקה הראשית עצמה האצילה סמכות לבטל רק בשוא"ת. וכבר חקרו האחרונים (ראה קונד"ס לרא"ו למשל לגבי כבוד הבריות שגם הוא דוחה רק בשוא"ת) האם בגלל ששוא"ת פחות חמור או מפני שלעקור דבר בשוא"ת אינו עקירה. רק אעיר שהראשונים (כמו הראב"ד בתמים דעים, והראשונים על סוגיית ב"ק שמתירה להרוג מוסר ממון) כתבו בכמה מקומות שבמקום צורך עוקרים גם בקו"ע. משמעות הדבר היא שהעקירה אינה באמת עקירה אלא הקפאה לצורך. ויש למכניזם הזה מקורות גם ברמב"ם הל' ממרים. אעמוד על כך בטרילוגיה שלי.