על תורה ולימוד תורה – שיעור שני

תודה רבה,
אך הקושיא עוד בעינה, ואסביר
אמנם אין גישה ישירה למהות שמתחת ללבושים, והחסידים אולי טועים,
עדיין ברור שהרב טוען שהלבוש אינו המהות, ושהמהות אינה זהה לדין הקונקרטי.
אם כך —
מדוע אין מקום (לפחות עקרונית) ללימוד שמנסה להתקרב למהות?
מדוע לא לראות אותו כעיסוק בחלק “עמוק” יותר של התורה?
הטענה “הם טועים” לא פותרת את המבוכה התיאורטית:
גם אם החסידים טועים — מישהו תיאורטית יכול לצלוח זאת,
ואז לימוד כזה באמת היה עדיף, או לפחות לגיטימי.

עוד סתירה שאני מוצא היא
שהרב טוען: יש מהויות, הן קודמות ללבוש, הלבוש הוא רק דרך הופעתן בעולם שלנו.
אבל אם כך —
איך מתיישב שזה “בלתי אפשרי” לגשת למהות?
הרי:
המהות קיימת, היא לא זהה ללבוש, והיא עומדת מאחורי הלבוש.
אז או:
יש דרך לגשת למהות → ואז צריך להסביר למה “החסידים טועים” אבל העיקרון לגיטימי
או:
אין דרך כלל לגשת למהות → ואז לטעון שיש מהות מאחורי הלבוש הופך לריק־תוכן

חוץ מזה,אני לא שאלתי על החסידים, אולי הם טועים.
אני שאלת על הכיוון העקרוני:
אם יש מהות — האם ניסיונות להבין אותה אינם לגיטימיים?
ולמה הם עקרונית פחותי־ערך מלימוד הדין הקונקרטי?
לומר “החסידים טועים” זה ויכוח אמפירי, על מי עושה עבודה טובה יותר
אבל השאלה שלי עוסקת ביחס בין מהות ללבוש, ללגיטימיות העקרונית של שאיפה להבין מהות.
וזו שאלה אחרת לגמרי.

כל שכן שאם ההלכה היא רק תצורה אחת של הופעה,
כיצד ייתכן שיש תצורה יחידה נכונה להבנת המהות?
אם אין גישה למהות — אז לדבר על “מהות” בכלל זה מושג ריק.
ואם יש — אז צריך לתת מקום מסוים לדרכי גישה אחרות (למשל לגישות פרשניות/מחשבתיות).

תודה רבה!

אנחנו מסתובבים סביב הזנב. הכל לגיטימי. אם תראה דרך שמשכנעת אותך שחדרת למהות עשה זאת. זה הכל.

הייתי בטוח שהפעם אזכה ממך לתגובה בסגנון 'לא חשבתי על זה, נקודה יפה".
אמשיך לנסות, אולי בפעם הבאה!

אכן, המשך לנסות. כשתהיה נקודה שלא חשבתי עליה בהחלט אנסה לומר לך את זה. מה לעשות שהפעם לא הייתה נקודה כזאת.