על תורת הקבלה או כל תורה מיסטית אחרת

אתה לא חושב שגם אינטואיציה רוחנית כבולה לקטגוריות החשיבה האנושיות ולעולם התופעות?
אם נדמיין בני אדם החיים בעולם דו מימדי,
האם אינטואיציה רוחנית יעזור להם לתפוס שיש עולם אחר עם שלושה מימדים או יותר ?
האם אדם עיוור מלידה יוכל להבין באמצעות אינטואיציה רוחנית מה זה צבע ?
ואם נניח יבין מה זה צבע, האם יבין את ההבדלים בין צהוב, אדום וכחול ?

ברשותך אחדד את שאלתי
לבני אדם החיים בעולם דו מימדי עם אורך ורוחב בלבד – יכול להיות אוצר מילים שכולל את המילה 'גובה' ?
לבני אדם שנולדו עיוורים – יכול להיות אוצר מילים הכולל את המילים צבע לבן או כחול או צהוב ?

לשאלתך, התשובה היא בהחלט כן.
ראשית, עיוור מלידה יכול שיהיה לו אוצר מילים הכולל צבעים, והוא אף יכול להבין אותם היטב ברמה המדעית-אינטלקטואלית. הזכרתי לא פעם את הניסוי המחשבתי על "החדר של מרי" – פיזיקאית גאונית שחיה בחדר שחור-לבן ויודעת הכל על אופטיקה ואורכי גל, אך מעולם לא פגשה צבע אדום באופן בלתי אמצעי. יש לה את כל המושגים והשפה הפיזיקלית, אף שחסרה לה החוויה הסובייקטיבית (הקוואליה). בדומה לכך, יצורים בעולם דו-ממדי יכולים בהחלט להגדיר ולחשב מתמטית ממד שלישי של גובה, בדיוק כפי שאנחנו, כבני אדם תלת-ממדיים, מבינים ועושים מניפולציות מתמטיות על ארבעה ממדים ויותר. הבאתי בעבר את הספר "שטוחלנדיה" (Flatland) כדוגמה לכך שמי שמבין את המניפולציות הללו יכול להשליך ולהמשיג דברים שמעבר לחוויה החושית הישירה שלו.
כעת נשליך זאת לטענתך המקורית לגבי העולם הרוחני וקאנט. אתה מניח שהיות ואנו כבולים להכרתנו ("עולם התופעות"), כל ניסיון לתאר מציאות שמעבר לה במונחים אנושיים הוא פגום ובטעות יסודו. זוהי טעות נפוצה בהבנת קאנט, שעליה עמדתי בספריי פעמים רבות. ההבחנה בין הדבר כשלעצמו (הנואומנה) לבין האופן שבו הוא מופיע לעינינו (הפנומנה) אינה מבטאת "מגבלה" או "חולשה אנושית". תפיסה, מעצם הגדרתה, פירושה לקחת את הדבר הנתפס ולהכניס אותו לתוך מערכת המושגים של התופס. כשם שבעולם עצמו אין צבעים אלא רק גלים אלקטרומגנטיים, וההכרה שלנו מתרגמת אותם לצבעים כמו צהוב או אדום, כך פועלת כל תפיסה באשר היא.
לכן, האינטואיציה הרוחנית ("עיני השכל") אכן מאפשרת לאדם לפגוש מציאות שמעבר לעולם החומרי. אך ברגע שהוא תופס אותה, הוא בהכרח "מלביש" אותה ומתרגם אותה למערכת המושגים והשפה האנושית המוכרת לו. העובדה שמקובלים משתמשים במונחים אנושיים השאובים מעולם התופעות כדי לתאר את העולמות העליונים (כמו "צמצום", "לידה" או "זעיר אנפין"), אינה הופכת את המציאות שעליה הם מצביעים לנונסנס או לפיקציה. זהו פשוט תרגום הכרחי של הדבר הנשגב לשפת התופס, בדיוק כשם שאנו מתארים את השולחן במונחים של צבע שקיימים רק בתוכנו.
אפילו הסיבתיות היא תוצר של אינטואיציה שחורגת מהניסיון האמפירי הישיר.
לגבי הדוגמה שלך על העיוור – ברור שעיוור מלידה אינו יכול להבין או לחוות צבע, משום שפשוט חסר לו הכלי ההכרתי לשם כך (חוש הראייה). אולם, מה שאני טוען לאורך כל הדרך הוא שהאינטואיציה אינה רק מנגנון חשיבה פנימי, אלא היא בעצמה סוג של תצפית והכרה – "עיני השכל". כמו שהעיניים הפיזיות מאפשרות למי שאינו עיוור לתפוס גלים מתורגמים לצבע, כך האינטואיציה הרוחנית היא הכלי שדרכו אדם יכול לתפוס אמיתות שמעבר לחושים הפיזיים. אתה מניח מראש שכל הכלים שלנו מוגבלים לחושים, אבל אם לאדם יש כושר הכרתי נוסף שקרוי אינטואיציה, הוא בהחלט יכול לזהות דרכו מציאות שונה.
ולבסוף, כאשר מקובלים מתארים את האלוהות במונחים כמו "אדם קדמון" או מבנים אנושיים אחרים, ברור שזו הצורה לתאר מציאות אלוהית או רוחנית בשפה שלנו ובמושגים שלנו. זו אינה טעות ואינה מעידה על כך שהם המציאו משהו ממוחם, אלא זהו שימוש הכרחי בשפה ובמערכת התופסת שלנו. לכן האדם אינו כבול במובן שאתה מתאר.

בהחלט. כמו שלי כמי שחי בעולם תלת ממדי יש מושגים מאד ברורים לגבי ארבעה וחמישה ממדים. קשה לי לדמיין את זה, אבל הבנה ומושגים בוודאי שיש. למה לא? מושג האלוהים אינו מושג כזה? וכאמור, גם מושג הסיבתיות הוא כזה.