ענישה

בכל הטור כתבתי שבהחלט יש מקום לתפיסה של גמול. גם באותו משפט עצמו שהבאת כתבתי כך: חשוב להבין שאין סתירה הכרחית בין התפיסות השונות (הרתעה, הגנה, סנקציה ויש עוד). מדיניות הענישה שלנו אמורה להיות מבוססת על שקלול של כל אלה גם יחד. שיקול החומרה נעוץ בענישה כגמול אבל שיקול ההגנה יכול להצדיק הארכת העונש כדי להגן על החברה. להיפך, הייתי מצפה שהענישה במערכת המשפטית שלנו תהיה מיועדת בעיקר להגנה (ואולי גם הרתעה) ולא לגמול. גמול ונקמה הוא עניין של הקב”ה. מה שמוטל עלינו הוא להגן על החברה מפני אלו שמנסים לפגוע בה. מכאן תבין שכוונת המשפט הלפני אחרון היא שהגמול הוא בעיקר עניינו של הקב"ה ולא רק שלו. דעת העולם וגם דעתי שמגיע לאדם גמול על מעשיו. אבל זה רק אחד משיקולי הענישה. וגם כשמדברים על גמול אפשר לדבר על מתן קתרזיס לגיטימי לנפגע או גמול במובנו המטפיזי. התפיסה השנייה (המטפיזית) של הגמול פחות סבירה בעולם חילוני.