פילוסופים שלא מבססים את דעתם
הייתה נטייה לפילוסופים ביוון לא לבסס את דעתם. דוגמה נוחה לצורך השאלה שלי היא פילולאוס, שטען שהעולם נמצא בתנועה, אבל התעלמו מדעתו כמו הרבה דעות אחרות בזמנו, פשוט כי הוא סתם זרק ולא ביסס אותה על משהו. באופן כללי הרבה מאוד רעיונות מעניינים עולים ללא כל ביסוס. אם מישהו יפסול רעיון בגלל שהוא לא מבוסס הוא כנראה יפספס רעיונות מעניינים מאוד, ואולי גם נכונים עובדתית, כמו זה של פילולאוס.
מה לדעתך עדיף – להתעמק וללמוד רק את הרעיונות המבוססים, לפחות ברמה גבוהה, או גם את אלה שסתם מעניינים, ולא טורחים או לא יודעים לבסס את עצמם?
המונח ביסוס אינו מוגדר היטב. פילוסופיה אינה מדע אמפירי (ראה סדרת טוריי על פילוסופיה), והיא מבוססת על אינטואיציות. לכן כשמדברים על ביסוס הכוונה היא לאינטואיציה. אבל כל טענה פילוסופית משקפת אינטואיציה של הטוען, ולכן היא מבוססת. זה כמובן לא אומר שכולן מעניינות או נכונות, וגם לא ששווה ללמוד את כולן. כל אחד ודעתו ונטיותיו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer