פלונטר מוזר
שלום הרב. כשאני לשים גבול ברור בין הלכה למוסר, אני נתקל במשהו שלא מסתדר. , הנחה ראשונה: מוסר זה להבדיל בין טוב לרע (דברים שנכון לעשות ודברים שלא נכון לעשות). הנחה שניה: הצווים האלוקיים הם דברים שנכון לעשות אותם (כי אלוקים ציווה) ואלוקים לא יגיד לי לעשות משהו שהוא לא נכון. מסקנה: כל צו אלוקי הוא בעצם מוסרי בהגדרה. יוצא מכך שכשיש לכאורה סתירה בין מוסר להלכה, אין באמת סתירה כי הדבר הנכון לעשות (מה שההלכה מורה) הוא רצון ה׳ ולפיכך הוא המוסרי. אז אין סתירה אף פעם בין מוסר להלכה כי בעצם זה אותו דבר(??)
אני יודע שמשהו לא מסתדר אבל לא מצליח ממש לשים את האצבע. אשמח לעזרה. תודה רבה
אתה משחק במילים. הזיהוי בין מוסר לרצון ה' שגוי. המוסר הוא אכן רצון ה' אבל ההיפך לא נכון. לחלופין, לא כל מה שנכון לעשות הוא מוסר. יש גם הלכה. לכן לפעמים אלוהים יורה לך לעשות משהו לא מוסרי, כי זה מה שראוי לעשות במצב כזה (כדי להשיג ערך דתי).
כבר שמעתי סרטונים שלך וקראתי טורים בנושא(כנראה שאני לא תופס משהו). הרי המוסר הוא מאת ה׳ ואין משמעות של מוסר תקף בלעדיו. כלומר הוא היה יכול להחליט שלהתאכזר למישהו זה מוסרי ואז זה פשוט מוגדר כמוסרי. אז מה ההבדל? בוא נאמר פשוט שההחלטה לרצוח תינוק עמלקי היא מוסרית פשוט כי אלוקים אמר זאת (זה לא שהוא אי פעם פירט את כל מה שמוסרי ומה שלא בכל סיטואציה אז מניין לנו שזה באמת מתנגש??). מצד אחד אין מוסר בלי אלוקים, מצד שני אנחנו פשוט יודעים את כל מה שמוסרי פשוט כי אנחנו יודעים לבד וזהו? אם נלך לפי מה שטבוע בנו אני אביא לך אחד משבט קניבלי שיאמר לך שהוא רוצח כשהוא רעב וזה הכי מוסרי שיש כי הוא ממש מרגיש את זה כמו שאתה מרגיש שאסור לרצוח. כל הבעיה שלי היא שאין הגדרה מפורשת לכל מעשה האם הוא מוסרי ובאילו סיטואציות… סליחה על החפירה
ראה טור 457
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer