פרדוקס חולשת הרצון
שלום הרב,
זכור לי שהזכרת באחד השיעורים האחרונים שכשאדם חוטא הוא בדר"כ בוחר באינטרסים על פני שיקולים מוסריים. רציתי לשאול אם המנגנון הזה פותר איכשהו את פרדוקס חולשת הרצון, או שגם הוא נובע מחולשת רצון. כלומר, הסיבה שאדם בוחר באינטרסים על פני שיקולים מוסריים נובעת מכך שהוא חלש מכדי לדבוק בערכיו המוסריים? או שמבחינתו המוסר פשוט לא מעניין אותו ויש פה חטא בדעות אולי?
זו בדיוק הבעיה של חולשת הרצון. הטענה של אלו הרואים בזה פרדוקס היא שהשקלול של אינטרסים ויצרים עם ערכים הוא הרצון הסופי של האדם, ואם הוא עשה עבירה כנראה שרצונו ביצר גדול מרצונו בטוב/במצווה. לכן תשובה דורשת ממנו שינוי בעמדותיו כשלעצמן ולא רק חיזוק של הרצון. את הפתרון שלי הצעתי בטור 173.
האם יש בעיה להעמיד את כל המודל של בחירה חופשית על בחירה בעמדות ולא בחיזוק הרצוו? כלומר, אם נניח שלא היה דבר כזה חולשת רצון, האם זה היה משנה משהו בתפיסה שלנו את תהליך התשובה או הדרישה לתשובה?
כן. אם כל הבעיה הייתה בעמדות עצמן, אז לא ניתן לדרוש מאדם לעשות תשובה באופן יזום. אם קרה שעמדותיו השתנו – ניחא. אבל אם עמדותיו הן X איך אפשר לדרוש ממנו לשנות אותן ל-Y. הרי הוא אוחז בעמדות X.
ממה שאני מבין, יש אנשים שמחזיקים בעמדות שהם מודעים לכך שהם לא בסדר, ועם זאת בוחרים להמשיך להחזיק בהם. לדוגמא, אדם שמחזיק בעמדה שהוא מעדיף להנות מכסף קל תוך גניבה ורמייה של אנשים אחרים. הוא מודע לכך שהעמדה הזאת לא מוסרית, ועדיין הוא מחזיק בה. למה לא ניתן לדרוש מאדם כזה לשנות את עמדתו באופן יזום? זה קצת מזכיר לי את הדיון על מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, כאשר המכות נועדו לשנות את עמדתו של סרבן הגט.
עסקתי הזה בהרחבה בטור 172. עמדה לענייננו היא מכלול השיקולים, ערכים ואינטרסים כאחד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer