פרדוקס חולשת הרצון

האם יש בעיה להעמיד את כל המודל של בחירה חופשית על בחירה בעמדות ולא בחיזוק הרצוו? כלומר, אם נניח שלא היה דבר כזה חולשת רצון, האם זה היה משנה משהו בתפיסה שלנו את תהליך התשובה או הדרישה לתשובה?

כן. אם כל הבעיה הייתה בעמדות עצמן, אז לא ניתן לדרוש מאדם לעשות תשובה באופן יזום. אם קרה שעמדותיו השתנו – ניחא. אבל אם עמדותיו הן X איך אפשר לדרוש ממנו לשנות אותן ל-Y. הרי הוא אוחז בעמדות X.

ממה שאני מבין, יש אנשים שמחזיקים בעמדות שהם מודעים לכך שהם לא בסדר, ועם זאת בוחרים להמשיך להחזיק בהם. לדוגמא, אדם שמחזיק בעמדה שהוא מעדיף להנות מכסף קל תוך גניבה ורמייה של אנשים אחרים. הוא מודע לכך שהעמדה הזאת לא מוסרית, ועדיין הוא מחזיק בה. למה לא ניתן לדרוש מאדם כזה לשנות את עמדתו באופן יזום? זה קצת מזכיר לי את הדיון על מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, כאשר המכות נועדו לשנות את עמדתו של סרבן הגט.

עסקתי הזה בהרחבה בטור 172. עמדה לענייננו היא מכלול השיקולים, ערכים ואינטרסים כאחד.