פרק לב במורה נבוכים

אשמח אם הרב יוכל להסביר קצת יותר. בפרק הזה במורה הרמב״ם מסביר שהאל לא מזרז (גם) תהליכים של הבשלה פסיכולוגית. ושעניין הקורבנות לשמו של הקבה היה מיועד לריכוך ההתנתקות מעבודה זרה. ואז הרמב״ם כותב שמצב כזה היה דומה למצב בו היה מגיע בימיו סמכות לבטל צומות ותפילות. שאלתי היא איך הרב מבין את הרמב״ם הזה. חוץ מהשאלה האם הרמב״ם בכלל צודק ברעיון הזה בעיניך. מנסה להבין פשט ברמבם

ולמה בעיניך יכול להיות שלא הגיוני (מבין שלא ברמה ההלכתית ) לבטל תפיחות וצומות?

באמת מוזר.

אם חז"ל תיקנו תפילות מתוך הנחה שהן מתקבלות, ולדעתך זה לא נכון, למה התקנה עומדת לשירותך?

הרמב"ם אומר שביטול הקרבנות למרות שהוא היה הגיוני היה קיצוני מדיי ולכן לא ביטלום. בדומה לזה לא הגיוני לבטל תפילות וצומות (וייתכן שזה בעיניו באמת לא הגיוני, או שלא. שאלה פתוחה לדעתי).