פתיחת קופסת שימורים בשבת

לפי מה שכתבת שזה לא כלי תשמיש. האם מותר בשבת לאחר פתיחת הכלי להשתמש בו באופן חד פעמי (למשל לשים בו אשפה, כמו שמן מלוכלך שאני מעדיף לא לשים בפח האשפה רגיל)?

בפשטות כן.

מה לגבי פתיחת בקבוקים שהיא לכאורה בנייה בכלים (בבקבוק ולא בפקק, פתח יפה שראוי להכניס ולהוציא) באופן שאפשר לראותו כתקיעה? פעמים רבות משתמשים בבקבוקים אלו בשימוש חוזר והפתיחה נעשית על דעת כן. נראה שההיתר נשען במידה רבה (אך לא מוכרחת) על היתר תרומת הדשן (חלק א, תשובה ס"ה) לפתוח את סתימת התנורים אע"פ שמחוברת בטיט כיוון שחיבור זה לא נועד לזמן מרובה (מבחינת השימוש הנפוץ ולא מבחינת חוזק החיבור), כפי שאפשר לראות שמביא בשו"ת יחוה דעת חלק ב מ"ב. מה דעתך על היתר תרומת הדשן כשלעצמו ועל ההסתמכות עליו לעניין פתיחת הבקבוקים?

אם משתמשים בבקבוק בהמשך לאורך זמן נראה שבאמת אסור יהיה ליצור אותו. אמנם יש לדון להיתר מצד זה שהבקבוק היה מוכן עוד קודם והפקק הוא רק מונע חיצוני, ולכן פתיחת הבקבוק היא פעולה על הפקק ולא על הבקבוק. אולי יש כאן הכנה של הפקק, אבל בפשטות לא של הבקבוק. בקיצור, יש בהחלט צד להחמיר, אבל הוא לא חד משמעי.

תודה על התשובה. אפשר אולי לדמות את זה לפתיחה מחדש של נקב שנסתם ולפיכך להתלבט האם הפקק הוא כמו סתימה לשמר או סתימה לחזק (שבת קמו:), אולם צריך לזכור שבגמרא הדנה בכך, מדובר על פתח להוציא ולא להכניס, בשונה מפתח הבקבוק שמיועד גם להוצאה וגם להכנסה ודינו עשוי להיות חמור יותר.
יותר נכון לדעתי לדון בבקבוק מאשר בפקק ,מכיוון שהפקק אינו ממש כלי, הוא משמש כחלק שניתן לפירוק והרכבה מהבקבוק שהוא הכלי ואין בפקק תועלת כשלעצמו. ממילא הפקק אינו מונע חיצוני לדעתי. ההיתר המתבסס על היות הבקבוק מוכן קודם, נשען לכאורה על ההגדרה של בנייה בכלים כיצירת כלי מתחילתו (רשב"א שבת קב:) ולא כבנייה חזקה בדרך 'חיזוק ואומנות' (תוספות שבת קב: "האי"). גם לשיטת רש"י השוללת בנייה בכלים לחלוטין, שייך לדון על פתיחת בקבוק כמכה בפטיש. מבחינות אלו (חיבור חזק/מכה בפטיש) גם לא ברור מדוע לחלק בין פקקי מתכת לפקקי פלסטיק, שהרי החוזק והכשרת הבקבוק לשימוש שווים בשניהם.

אני חושב שסתימה היא הוספה לכלי עצמו, ואילו פקק הוא חלק נפרד מהבקבוק. לגבי הפקק כתבתי שיש צד להחמיר אבל לא בוודאות בדיוק בגלל סברתך שהפקק כשלעצמו אינו כלי.