ציצית

מבואר בשו"ע סי ח' סע' י"א ובנו"כ שיוציא אותם כדי לקיים מש"כ "וראיתם אותו וזכרתם וגו'"

זיל קרי בי רב הוא. אבל כידוע הנו"כ הביאו מחלוקת בדבר, ומנהג רוב הספרדים לא להוציאן. הדיון היה איזה מהמנהגים לאמץ ולכן השתמשתי בנימוק שהשתמשתי.

למה לנו לחפש נימוקים חדשים כשהטעם מפורש בקרא ומנהג הספרדים הוא רק מטעמי קבלה (ולא משום שהנימוק של וראיתם אותו לא נכון). וגם יש על זה תשובה מהרב יעקב הילל שליט"א בשו"ת וישב הי"ם שגם לפי האריז"ל יש להוציאן לחוץ.

למה לא לקרוא את מה שאני מסביר לפני שחוזרים ומקשים?
יש ויכוח בין מנהגים. השאלה הייתה האם בכל זאת כדאי להוציא את הציציות כדי להתגבר על הבושה. אז מה אני אמור לכתוב לו? "וראיתם אותם"?