קושיה על הביקורת שלך על תפיסת ההלכה כמוסר

בספר השלישי בטרילוגיה אתה מבקר את הגישה המיישבת סתירות לכאורה בין המוסר להלכה על-ידי הטענה שההלכה היא המוסר האמיתי. אתה טוען שא. יש בזה בלבול מושגי כמו מושג האמת של הרב דסלר וב. שהמוסר הוא אוניברסלי מעצם הגדרתו ולא יכול לנבוע מההלכה.
אינני מתיימר לייצג את העמדה הזו, אבל אני לפחות הבנתי אותה בצורה שלדעתי הביקורות הללו לא חלות עליה. יש חילוק בין איך שאנחנו מבינים את העיקרון המוסרי לבין היכולת שלנו ליישם אותו בפועל, כי המידע שלנו יכול להיות חלקי.
אם ניקח לדוגמה את הצו הקטגורי של קאנט, אני מסכים לעיקרון שעליי לנהוג כפי שהייתי רוצה שכולם יתנהגו. אך אם אני חושב למשל שעישון מועיל מאד לבריאות, יכול להיות שאעשה כמיטב יכולתי לעשן במקומות ציבוריים כדי להבריא את הציבור. אם יבוא מישהו וייתן לי מידע חדש שעישון הוא לא בריא, אשנה את המחשבה על מה שמוסרי ואפסיק לעשן בציבור.
להבנתי באותו האופן לפי התפיסה הזאת הקב"ה מחדש לנו במקומות שלא יכול להיות לנו מספיק מידע. אין לנו מושג איך אי אכילת חזיר משפיעה על העולם, אבל יכול להיות שאם הקב"ה היה נגלה אלינו בנבואה ומראה לנו את כל העולם במצב שבו אנשים או לפחות יהודים לא אוכלים חזיר לעומת מצב שבו הם כן אוכלים חזיר, היינו מבינים שזה עולם הרבה יותר טוב. כנ"ל עולם שבו כהן מגרש את אשתו שנאנסה וכו'. 
כלומר ההלכה לא משנה את התפיסה המושגית שלנו את המוסר אלא רק מחדשת לנו מידע במקום שבדרך אנושית לא יכולנו להשיג אותו, ולכן אין פה בלבול מושגי ואין סתירה לאוניברסליות של המוסר.