קו הגבול

שו”תקטגוריה: אמונהקו הגבול
מוטי שאל לפני 6 שנים

שלום וברכה
 
ראשית אביע את תודתי על המאמרים  והספרים המאלפים.
ברצוני לבקש הבהרה היכן הקו שמגביל אותך כשאתה מקבל או דוחה קביעות אמוניות או הלכתיות. אשאל את אותה שאלה בואריציות דומות:
קבלת עובדות שקבעו חז”ל: אתה חוזר על האמירה כי הננו מחוייבים לאמירות נורמטיביות של חז”ל ולא לאמירות עובדתיות. שום כך במקרים מסויימים אתה פוסק אחרת מהמקובל, כמו בקבלת עדות אישה, הריגת כינה בשבת, פריעת חוב תוך הזמן, וכן הלאה. זאת לאור בטחונך בסיבת ההלכה המסויימת.
 
שאלתי מדוע לא נמשיך הלאה ונקבע בצורה גורפת כי חלקים שלמים מהשולחן ערוך לא רלבנטיים היום. לדוגמה: הל’ מליחה, הל’ ווסתות, הל’ בישול בשבת, הל’ בישול בב”ח, הל’ טריפות, ועוד. מהתרשמותי הפשוטה, המערכת ההלכתית בנושאים אלו מיוסדת על קביעות עובדתיות שנוצרו מראיה רציונלית ולא אמפירציסטית, ולכן דינן להיבטל, או להשתנות.
 
אם ניקח את הלכות ווסתות. נקבל את האמירה הנורמטיבית כי בסמוך לווסת יש לפרוש וכמו שדרשו מפסוק, אולם כדי לקבוע מתי הווסת עלול לבוא נשתמש באמצעים מודרניים. מה רע?
קבלת אמירות אמוניות של חז”ל:
לפי הבחנתך בין אמירות עובדתיות ונורמטיביות, עד כמה אתה מחוייב לאמירות מטאפיזיות, כגון אמירות על גן עדן וגהינום, עולם הבא ותחיית המתים?
פסוקי התורה:
אינך מוכן לחתום כי פסוקי התורה כצורתם המדוייקת שלפנינו נמסרו למשה רבנו, למרות שהינך בטוח במעמד הר סיני.
עם זאת, אתה מקבל כל פסוק וכל קביעה בצורה מוחלטת, ונסה ליישבו כשאינו  מתאים לגישתך.
בפוסט על ההומוסקסואליות אתה מסרב בכל תוקף למצוא הסבר לאיסור, וכשאתה נשאל על טעמו אתה משיב ‘אינני יודע’.
כיוון שבעולם התרבותי העתיק יחסיים כאלו היו אסורים מוסרית, אינני מבין למה לא להניח את יסודם באיסור זה? וכבר כתב הרמב”ם כי עדיף למצוא טעם לאיסור, ולא להזדרז לקבוע כי כל דבר נעלה מהשגתינו.
אני שואל זאת כיוון שאתה וכן לקבל כי השתרבבו רעיונות אנושיים מאוחרים בטקסט. מניין לך כי מצווה כזו שפרשנותה האנושית – תרבותית לכאורה ברורה, ניתנה כפי שהיא מאלוהים?
פסוקי הנ”ך:
במענה לשאלה על הענות אלוקית לתפילה, אתה מתייחס לפסוק בתהילים ‘קרוב ה’ לכל קוראיו’.כאן השאלה מדוע לא להתייחס לפסוק בקונסטלציה התרבותית, ולומר כי דוד כתב אותו מתוך השקפתו ואמונתו? מדוע דבריו שאינם ‘אמירה נורמטיבית’ אלא אמירה עובדתית, אמורה בכלל להטריד אותנו?
לסיכום: בסיס השאלה הוא אחיד. אם אנו עורכים סלקציה ומחליטים מה לקבל ומה לדחות, אני שואל – היכן בדיוק עובר הגבול.
 
תודה רבה מראש ויישר כח
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

שלום מוטי. שאלה נכבדה מאד שאלת וקשה לי לשרטט מפה מלאה (בספרי הנוכחי, הטרילוגיה, אני מקווה לעשות זאת). אנסה בכל זאת לענות בקצרה.
קביעות של התורה שונות מקביעות של חז”ל. לגבי התורה הנחתי היא שהעובדות הן נכונות. או מפני שהקב”ה כתב אותה או מפני שזה ניתן בנבואה. אמנם במקרים שבהם ברור לי שמדובר בטעות (ולא די בהשערה) אהיה מוכן לשקול שהיה כאן שרבוב של פסוק ממקור אנושי ושגוי. אבל זה במקרים שבהם הטעות ברורה לי. אני לא חושב שאני מכיר מקרה כזה.
לגבי פרשנות להומוסקסואליות מדובר בדרישת טעמא דקרא, ולהלכה לא עושים זאת למעט מקרים שבהם הטעם ברור. ובפרט בתורה שקשה להניח שאסרה משהו רק כי באותו עלם חשבו שהוא אסור (אלא אם מדובר בתוספת אנושית, ראה בדבריי למעלה).
הרמב”ם כותב שעדיף למצוא טעם לאיסור אבל זה במישור הפרשני. בהלכה לא דורשים טעמא דקרא.
לגבי עדות אישה לא כתבתי שאני פוסק אחרת. העליתי אפשרות לשנות את ההלכה. וזה שונה מפרשנות וטעמא דקרא להומוסקסואליות מפני שפסול נשים לא כתוב בתורה ואיסור הומוסקסואליות כן. פסול נשים הוא דרשה (שנראית די מפוקפקת) של חכמים, ובהחלט סביר שהיא מבוססת על תפיסתם. ראה תגובה שלי שכנראה תתפרסם במקור ראשון השבת.   
לגבי הריגת כינה זה אכן ברור לגמרי שמדובר בטעות עובדתית. בפריעת חוב תוך הזמן זה אפילו לא שינוי של ההלכה. חז”ל לא קבעו הלכה (שאין ללווה נאמנות לטעון פרוע) אלא קבעו עובדה (שבפועל הוא לא פורע), ויש לבחון האם בימינו היא עדיין נכונה או לא.
אכן גם לגבי החלקים בשו”ע, כשאגיע למסקנה ברורה שמדובר בטעות לא אפסוק כמותם. אפילו לגבי התלמוד אני טוען שסמכותו לא מוענקת לו כשדבריו מבוססים על טעות מעיקרא (לא כשהשתנתה המציאות, שאז נכנסים לשאלת בטל טעם לא בטלה תקנה וכדומה). ברוב המקרים שציינת אני לא חושב שאפשר להגיע למסקנה שמדובר בטעות עובדתית דמוכח. נכון שלא הסתמכו על תצפיות, אבל הקביעות הן נורמטיביות. לדוגמה שיעורי בליעה אינם אובייקטיביים. יש לקבוע קו מתי הבליעה היא משמעותית, וחז””ל והפוסקים קבעו זאת. זה שהם לא הסתמכו על תצפיות לא כל כך חשוב, כי תצפיות לא יכולות לתת תשובה (שהרי עדיין יש לקבוע את רף הבליעה האוסר). נכון שבימים אלו יש דיון בנושאי בליעה לאור מדידות (הרב דרור פיקסלר מבר אילן, ובעבודת המסטר של הרב יאיר פרנק שנעשתה בהנחייתו).
גם לגבי ווסתות אין אפשרות לקבוע מתי תהיה הוסת, ומדובר בקו שרירותי. סביר שגם חז”ל לא חשבו שהתאריך בחודש קובע משהו. מדובר על קביעת קו שרירותית, כנראה כדי לשמור על המודעות והחשיבות של האיסור. כל דיני חזקות ג פעמים נקבעות בלי להתייחס למכניזם ידוע (כמפורש בסוגיית יבמות סד ע”ב – סה ע”א, ע”ש היטב – מעין גורם או מזל גורם). אם יהיו מדדים מדעיים מודרניים שמנבאים את הופעת הוסת אני בהחלט בעד לבטל את דיני וסתות.
לגבי היענות לתפילות, מניין לך שאיני אומר בדיוק את מה שכתבת? אני בהחלט מוכן לומר זאת. אמנם בתורה עצמה מדובר על התערבות של הקב”ה בעולם, ולכן הנחתי היא שהמדיניות שלו השתנתה ולא שמעולם זה לא היה נכון. כך נעלמו מהעולם גם הנבואה והנסים, אז גם ההתערבויות האלוקיות בכלל (ובכללן היענות לתפילה)
 

השאר תגובה

Back to top button