שאלה על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין

שלום הרב,

רציתי לשאול לגבי ההוה אמינא בגמרא מסכת ב"ק דף קי ע"ב: "יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה ". המפרשים מקשים ומתרצים שם באריכות. אבל עדיין קשה לי, למה יש הבנה שכאשר העניינים משתבשים, זה מהווה עילה מספיקה להגיד שעל דעת זה לא קדשה עצמה. הרי בהרבה דברים בחיים, אנחנו עושים דברים, תוך ידיעה וקבלה שדברים יכולים להשתבש, ואף על פי כן, אנחנו עושים אותם – למשל, אנחנו נוסעים במכונית, משקיעים במניות, מתחתנים עם בני זוג, מולידים ילדים, ועוד ועוד. בכל הדברים הללו, אנחנו מודעים לסכנות, ולמרות זאת בוחרים במודע לקחת את הסיכון (כי בסה"כ היחס סיכוי/סיכון משתלם לנו). אם כן, איך אפשר להגיד שכאשר הסיכון מתממש, אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, ולבטל את ההחלטה? 

אפשר להוסיף שבהחלטות/עסקאות שמעורבת בהן הסתרת מידע או רמייה כלשהי, אולי שם אפשר להחיל את הכלל של מקח טעות. אבל במקרים שלא הייתה כוונת רמייה/הסתרה (כמו יבמה שנפלה לפני מוכה שחין) איך זה שייך?