שאלה

בוקר טוב, תודה על התשובה.

אולי לא הסברתי את עצמי כראוי.
הטיפול ברוצח (מצידי לפחות) נובע מכך שזה פרוטוקול מד"א. לדידי זה לא ברור בכלל שאני צריך להציל אותו (אני גם לא הורג אותו בידיים).

אני לא זוכר היכן, אבל זכורני שהרב אמר/כתב פעם בגנות שבועת הרופאים (אני חושב שזה היה בהקשר של האכלת מחבלים בכפייה, לא בטוח) במה זה שונה כאן?
למה זירת רצח כזו, שהיא כמו פיגוע במובן שיש צד חף מפשע, יש לי חובה להציל את הרוצח?
אגב הפרוטוקול במד"א נכון גם לגבי מחבלים, וגם לגבי אדם שרצח את ילדיו הרכים וניסה להתאבד, ועוד ועוד…

מחבלים הם אנשים שנשקפת מהם סכנה עתידית. הם רוצחים אידאולוגיים. לכן מבחינתי הדבר היחיד שמגיע להם הוא כדור בראש. לא זכויות ולא טיפול.
פושעים שפועלים בגלל דחפים או יצרים, או חולי נפשי, עושים זאת כלפי איש מסוים בזמן מסוים, ולא כדרך חיים. הם כמובן צריכים להיענש אבל יש להם זכויות וצריך לטפל בהם.
מעבר לזה, אתה גם צריך לזכור שלך אין את הכלים לקבוע מה באמת קרה שם. אינך בית משפט ולא גבית עדויות. לכן ייתכן שאתה טועה בהבנת הסיטואציה וברקע שלה. אחרי שתשאיר אותו למות כבר לא תוכל לחסור בך אם יתבררו פרטים אחרים. ראה את הירי ב"מחבל" בבאר שבע, אחרי פיגוע. התברר שירו באדם חף מפשע. זה משפט שדה ואין לו הצדקה. דין רודף בא למנוע את המעשה, אבל ענישה, אפילו היא פסיבית, אחרי המעשה, מסורה לבית המשפט ולרשויות.
ושוב, הרגשות מובנים מאד. אבל זה דיון במישור הפסיכולוגי ולא האתי.