שאלות על אמונה

שו”תקטגוריה: אמונהשאלות על אמונה
שואל שאל לפני 6 שנים

לכבוד הרב ד”ר מיכאל אברהם לשום רב,
 
שמי X, למדתי בישיבות הסדר. כעת בעמדה יותר רפורמית מאשר מסורתית ובטח לא אורתודוקסית. חבר פעיל במכון “המטרה אמת” למדע ותודעה החוקר רוחניות בכלים רציונליים.
 
לפני שנים בודדות התכתבתי איתך בנוגע לשאלה על אמתות התורה מבחינה הסטורית. לא ברור לי איך אפשר להיות אורתודוקסי רציונלי ללא הסכמה היסטורית אודות הנבואה ונסי יציאת מצרים. ברצוני להשיב לדבריך ולהוסיף משלי.
 
בעבר כתבת לי כדלהלן ואגיב בתוך הטקסט:
 
“ברגע שהסכמנו שמדובר בסבירות, כעת ניתן לדון (ולא לחשב) עד כמה זה סביר.
למיטב שיפוטי המסורת שלנו יותר סבירה מכמה סיבות:
1. על התגלות ברמה העקרונית: מכיון שיש טיעונים טובים לטובת קיומו של אלוקים, סביר שהוא מתגלה. אמנם ממש לא הכרחי, אבל אם כבר מגיעה אליי מסורת שהוא אכן התגלה, אין מניעה מלקבל אותה. בזה אנחנו סוטים מטיעון קנקן התה השמיימי של ראסל (הסברתי זאת בספרי “אלוהים משחק בקוביות”).”
 
אלוהים הפילוסופי הוא אלוהים לא אנתרופומורפי ואין סיבה שהוא יתגלה אליך יותר מאשר שהתהו ובהו יתגלה אליך בהנחה שיש תהו ובהו. כלומר אין קשר בין אלוהים הפילוסופי להתגלות. יום למשל מציע (ב”דיאולוגים על הדת הטבעית”) לדמות את אלוהים מההוכחה הטלאלולוגית לרחם או גרעין ולא לתבונה. אפשר למצוא אינסוף דימויים אבל אין קשר להתגלות. אלוהים מהאונטולוגית הוא שיא השלימות. האם אנתרופומורפיה היא חלק מכך? וכבר טענו רבות נגד ההוכחה הזו. גם קאנט מדבר על אל שהוא “התבונה” שהיא לא מתגלה בדמיון. היא רק מאפשרת את המוסר של הצו הקטגורי. התורה היא הצו הקטגורי? אלוהים של שפינוזה הא הטבע- ממתי הטבע מתגלה? על איזו ראיה הרב מדבר?
 
“2. על התגלויות אחרות: אנחנו בוודאי הראשונים שדיברו על התגלות של אל אחד להמונים. סביר שהאחרים שאבו מאיתנו ואף הרחיבו. ולכן אם צריך לבחור, אז דומני שיש לנו יתרון משמעותי. כל טיעון הניסים של יום שהצגת מבוסס על השכפולים המאוחרים יותר, שנעשו כדי להתחרות עם המסורת שלנו ובהשראתה, ולכן לדעתי הוא בעייתי.”
 
למה ניסו להתחרות? הרבה מהניסים מדווחים על ידי עובדי אלילים שדתם עתיקה מתקופות התנ”ך.
 
“3. יתר על כן, אני לא מקבל את הטענה האקסקלוסיבית, כלומר שאנחנו צודקים ולכן האחרים טועים. אצלנו ההתגלות התפתחה באופן מסוים, וזו הדת שמחייבת אותנו. לאחרים יש מסורות אחרות (הראי”ה קוק כותב שבהחלט ייתכן שאפילו הניסים של ישו התרחשו).”
 
למה ההתגלות שלנו מחייבת אותנו והתגלויות אצל אחרים מחייבות אותם? אולי ההפך? ואולי שלהם מחייבות גם אותנו? אז אלוהים בעצם לא יודע להחליט? או שהוא מצפה מאתנו לבחור אם להיות יהודים או מוסלמים שלא משיקולים רציונליים?
אגב, אותה שאלה על צדוקים. איך תדע מה רצון האל כשידוע על קיום הצדוקים שהחזיקו בהלכה שונה? למה לסבור שאלוהים הורה לנו הלכה ברורה ואז לשלול את הצדוקים כי אנו לא יודעים מה היתה הלכתם? אולי באמת אלוהים רוצה שלא נדע מה ההלכה וננסה להתקרב אליו לפי רוח התורה? ומאיפה לנו שהולכים לפי רוב האנשים בדורנו כפי שמציע הרב קוק באדר היקר? וכי הרב קוק הוא פסיכולוג של אלוהים? מאיפה מגיע הבטחון הזה?
 
“4. המסורת שלנו לא נראית כמו פולקלור עממי, שהרי מעבירים אותה אנשים שהיו אינטלקטואלים והיו מאד ביקורתיים, ואף הרשו לעצמם לומר דברים נגד הזרם ולהקשות קושיות וכדומה. הוסף את הדמוקרטיה של המסורת (כולם נקראים לעסוק בה וללמוד אותה ולהביע עמדות, וכל אחד ללא קשר למוצאו יכול לתפוס מעמד של חכם)”
 
אבל רק הכהנים יכולים לפסוק הלכה בזמן התנ”ך.
 
“כל זה לא קיים במסורות אחרות. הנביאים נלחמו נגד העם ונגד המלך ואף סבלו מכך לא מעט. יתר על כן, המסורת שלנו מעבירה לנו מכלול של דעות ולא רק עמדה אחת. אם היה כאן רצון לבסס תזה פיקטיבית לא היו עושים זאת בצורה כ”כ פלורליסטית. מעבירי המסורת לא הרוויחו שום דבר נראה לעין מקבלתה”
 
האם התרומות וחלקי הקרבנות למיניהם שנתנו לכוהנים (וללוויים) שהיו בעצם הסמכות לשליטה על מנהגי הדת בעם אינם רווח חומרי היכול להסביר אינטרס אישי לכינון או לחוללות הדת? וכי זה משנה אם אין להם נחלה מרוכזת והם מפוזרים בין השבטים? באמת זה מפריע להם?
 
“הם לא חיו בעושר מיוחד (אם כי מעמד כנראה היה להם ברוב המקרים).
5. הוסף לכך את ההיסטוריה המיוחדת ואת ההשפעה הרחבה שהיתה ליהדות על התרבות העולמית, שמעידות לדעתי שיש כאן משהו מיוחד.
6. בשורה התחתונה אני גם לא חושב שהדברים מתוארים כהווייתם, כלומר שבמעמד הר סיני ניתן לנו כל סעיף במשנה ברורה. זה מגוחך. אבל אני כן נוטה לחשוב שהיתה התגלות וניתן לנו גרעין כלשהו. הפיתוח שנעשה סביבו הוא תוצר מאוחר יותר, ואין לי שום בעייה עם זה. מי שנתן לנו את הגרעין היה צריך לקחת בחשבון שהדברים יעברו פרשנות ופיתוח, וכנראה עשה זאת.”
 
כאן השאלה הכי קשה מבחינתי. אני מוכן להודות שיש אלוהים שהתגלה לנביאים ומסר להם שעם ישראל עתיד לגלות ולחזור לארצו. מבחינתי זו נבואה שהתגשמה. אבל איך אפשר לדעת שזה לא פשוט כוחות רוחניים של הנביא ושהוא לא המציא את כל השאר? איך אני יודע שמשה רבינו, שנניח לשם הדיון שבאמת עלה להר סיני וכל העם שמעו את עשרת\שני הדיברות, לא כתב הכל מהגיגי ליבו? וכי אני מכיר את אלוהים שהוא כמו אדם שאכפת לו בכלל אם יקיימו את דבריו? וכי יש לי הוכחה לפסיכולוגיה של אלוהים כדי שאדע שהוא לא עזב את משה רגע אחרי מעמד הר סיני? ואולי הוא סתם התעלל במצרים עם עשרת המכות (אם הן בכלל היו ולא מדובר בסתם אגדות שנבנו על בסיס של אסונות טבע במצרים) אלוהים הוא כזה דבר לא מוכר אמפירית שאני לא יכול לבסס  תיאוריה על רצונו. אף פעם לא הייתי הפסיכולוג שלו. וגם לא הפסיכולוג של משה שיכול להמציא ולכתוב מה שבא לו. העם לא שמע את המילים “למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם” זה רק משה רבינו סיפר לנו. ואולי אלוהים לא אמר את זה? השאלה מתעצמת אם נניח שאת התורה לא כתב משה אלא דורות אחריו נביאים וחכמים כתבוה. האם הם יכולים לשקף רצון אלוהים שהציץ מן החרך פעמים ספורות? האם אפשר להכיר את רצון אלוהים?
 
בתודה ובהערכה רבה,

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שלום רב.
1. דווקא אתה מניח הנחות על טבעו של אלוקים ואיני יודע על מה אתה מתבסס. מה שכתבתי הוא שפילוסופית הגעתי למסקנה שיש אלוקים, יישות תבונית שבראה את העולם, בלי להיכנס לטבעה של היישות הזאת ולשום מאפיין שלה. כעת מגיעה אליי מסורת שהיא התגלתה כיישות פרסונלית (במובן מסוים), ואני לא דוחה זאת על הסף. אני מוסיף שטבעי שאם יש אלוקים שברא את העולם הוא יתגלה כדי לומר מה הוא רוצה מאיתנו. זה לא טיעון לטובת ההתגלות אילו היא לא היתה מתרחשת. אבל אחרי שמגיעה אליי מסורת על כך, הטיעון הזה מיישב אותה היטב.
לעומת זאת, אתה טוען שמכיון שאלוהים אינו יישות תבונית אלא סוג של חפץ (מניין?), ועל סמך ההנחה הלא מבוססת הזאת שהיא אולי נכונה אתה מחליט לדחות את המסורת. זו טענה מוזרה בעיניי. אם יש אפשרות שמסקנתי הפילוסופית תתאים למסורת למה לאמץ דווקא פרשנות שעומדת בניגוד לה? משל לדבר, יבוא אליך מישהו ויאמר לך שהוא דיבר על יעקב. אתה, שאינך מכיר את יעקב, תאמר לי שאי בכלל יעקב כי יעקב הוא אבן שלא יודעת לדבר, והמישהו הזה (שגם אותו אינך מכיר) המציא הכל.
2. איני מכיר מסורת אמינה אחרת על התגלות אלוקית המונית. ובפרט לא כזאת שלא ניתן להתאים אותה לאלוקים שעליו אנחנו מדברים.
3. מניין הביטחון שלך שלא? אתה שוב מניח הנחות ותוקף מכוחן. אני טוען שאם אלוקים התגלה ואמר לנו משהו אז כנראה זה מה שהוא רוצה מאיתנו. ואתה טוען כנגד זה שאולי הוא עובד עלינו או סתם מבולבל. אולי, אבל למה להניח זאת? טענה מוזרה בעיניי. אתה שוב ושוב הופך את היוצרות. אתה עושה “ויש להקשות בדוחק” ואני עושה לכל היותר “ויש ליישב בדוחק”. היפותזה טובה כדי ליישב אבל לא כדי לתקוף או לערער.
הצדוקים טענו שאין מסורת שבע”פ והפרושים טענו שיש. מה שהתקבל הוא המסורת שיש, וזה הכי טוב שיש לי. אולי אני טועה, אבל אין לי דרך לדעת זאת ואין לי אלא לעשות את המיטב. אני מניח שאלוקים לא יכול לדרוש ממני דרישות שאיני יכול לעמוד בהן (לדעת מה הוא באמת רוצה טוב יותר מהמסורת שהגיעה אליי והתקבלה).
4. טענות חלשות מאד לדעתי. ראשית, אני לא חושב שרק כוהנים החליטו בזמן התנ”ך. בתנ”ך בכלל לא מתוארת בפירוט פסיקת הלכה. יש הנהגה רוחנית. ובהנהגה הזאת היו לא רק כוהנים (היו גם נביאים, שופטים ואחרים). הסמכות לשליטה על מנהגי הדת אינה הסבר לאוסף ההוראות המוזרות שהתגבשו בהלכה. ההלכה כפי שאנחנו מכירים אותה היום התגבשה בבית שני ואחריו, ושם לא היו כוהנים ואינטרסנטים. הפרושים שגיבשו אותה היו אנשים ממש לא עשירים ולא בעלי מעמד חברתי. מעמדם היה תוצאה של חכמתם. ובכלל, שהכוהנים יפזרו את עצמם ויחיו על חשבון טוב ליבם של האחרים, ממש לא נראה לי התנהלות של שואפי שררה.
6. במחילה, אתה שוב ושוב משמש כפסיכולוג של אלוקים, ואז מאשים את כולם בכך שהם פסיכולוגים שלו. אני לא ביססתי מאומה על רצונו. הגיעה אליי מסורת ואני מסביר אותה ומתאים אותה להשערות שונות שיש לי. אבל אתה מקבל את אותה מסורת ודוחה אותה ומכריז שהיא שקרית על סמך השערות אחרות שיש לך. וכי אתה פסיכולוג של משה רבנו שאתה יודע שהוא זייף? בא אדם שנראה לאנשים אמין ואומר להם שיש בידיו צו מאלוקים שמגובה בהתגלות המונית ובליווי לאורך ההיסטוריה. על כל זה אתה מחליט שזה לא מתאים לאלוקים (על סמך הפסיכולוגיה שלו) ושמשה רבנו המציא הכל, ואז טוען שאנשים שמחזיקים במסורת הם ספקולטיביים? אתמהה!
———————————————————————————————————————-
שואל: 
לכבוד הרב שלום ותודה על התשובה.
 
אמשיך לשאול ולהקשות למען בירור האמת ככל שניתן.
 
א. למה פילוסופית אלוהים הוא תבוני? אפשר לומר שהוא תבוני אבל בצורה אחרת לגמרי מתבונה אנושית. כך שאי אפשר להשליך מהחוקים הפסיכולוגיים האנושיים על אלו של אלוהים, למרות שלשניהם יש תבונה.
 
ב. מאיפה ההנחה “שטבעי שאם יש אלוקים שברא את העולם הוא יתגלה כדי לומר מה הוא רוצה מאיתנו”? ניתוח לשוני של דבריך אומר שיש טבע לאלוהים.. מי הטביע אותו על אלוהים? גם הדוגמא עם יעקב “יבוא אליך מישהו ויאמר לך שהוא דיבר על יעקב. אתה, שאינך מכיר את יעקב, תאמר לי שאי בכלל יעקב כי יעקב הוא אבן שלא יודעת לדבר, והמישהו הזה (שגם אותו אינך מכיר) המציא הכל.” מניחה שאני מכיר בכלל בקיום של בני אדם עם טבע מסוים. לעומת זאת את הטבע של אלוהים אף פעם לא הכרתי. (אבל אולי זה סתם משחקי לשון ולא התכוונת.)
 
ג. למה למשל אלוהים לא התגלה לנמלה כדי לומר לה מה הוא רוצה ממנה? לפחות לתת לה תבונה כד שתחקור זאת לבד? או לקוף? או לאבנים? האם באמת טבע אלוהים הוא לומר לנבראיו מה הוא רוצה מהם?
 
ד. “מה שהתקבל הוא המסורת שיש, וזה הכי טוב שיש לי” (תושבע”פ). זה מה התקבל בעם. אז מה? למה זה הכי טוב שיש לי? אולי הכי טוב שיש זה לקיים רק מה שברור גם לפי התושב”כ וגם לפי התושבע”פ והשאר זה “לא תוסיפון לא תגרעו ממנו”. וחוץ מזה לקיים את רוח התורה? אולי זה הכי טוב שיש מבחינה רציונלית? או לקיים את המצוות כך שלצאת ידי חובה לפי הצדוקים ולפי הפרושים גם יחד? כמו לקשור פתילים לכסות, ולהניח תפילין כל היום, וללכת עם ציצית תכלת, וכדומה? למה להתעלם מהצדוקים וללכת לפי הפרושים זה הכי טוב שיש? האם זה לא מה שנוח חברית. (אגב, בתיכון זה מה שעשיתי פחות או יותר, וחשבו אותי למשוגע. זה קשה אבל האם זה לא הטוב ביותר “למען” אלוהים?)
 
ה. כתבת: “וכי אתה פסיכולוג של משה רבנו שאתה יודע שהוא זייף? בא אדם שנראה לאנשים אמין ואומר להם שיש בידיו צו מאלוקים שמגובה בהתגלות המונית ובליווי לאורך ההיסטוריה. על כל זה אתה מחליט שזה לא מתאים לאלוקים (על סמך הפסיכולוגיה שלו) ושמשה רבנו המציא הכל, ואז טוען שאנשים שמחזיקים במסורת הם ספקולטיביים? אתמהה!”
1. גם זרתוסטרא נשמע מאוד אמין. גם הרבה ניו אייג’ים היום נשמעים מאוד אמינים. גם בדתות המזרח היו הרבה מייסדי דתות אליליות אמינים.
2. הליווי לאורך ההיסטוריה- אני מסכים שההיסטוריה של עם ישראל היא תופעה מוזרה שככל הנראה לא ניתנת להסבר פיזיקלי-פסיכולוגי-סוציולוגי. ככל הנראה דרוש הסבר רוחני כלשהו.
אבל מכאן לקפוץ לכך שאלוהים רוצה שנקיים תרי”ג מצוות? זו קפיצה לא רציונלית. מה ההוכחה לכך? מה הקשר בין ההיסטוריה הזו לאיסור שעטנז? מה הקשר בינה לבין “ואהבת לרעך כמוך”?
אם אני לא אדע להסביר כמה תופעות פיזיקליות שדורשות “לשנות” את חוקי הפיזיקה ויבוא המדען שגילה את התופעות הללו ויאמר שאלוהים גרם להופעתן כנס והוא דורש מאתנו לאהוב אחד את השני כי אחרת כוח המשיכה יקרוס נאמין לו? אז היו נביאים “עתידניים”. אני מוכן לקבל את זה. אבל מכאן עד המצוות- הדרך ארוכה.
 
בתודה בברכה,
———————————————————————————————————————-
הרב: 
כעת עלה לאתר שלי חמש מחברות שבהן אני מסביר ביתר פירוט את הדברים הללו. כדאי אולי שתראה את המחברת החמישית שם. גם שם זה כתוב בקצרה יחסית ולא מתייחס לכל פרט, אבל כאן ודאי קשה למצות את הדברים.
 
א. כשרואים יישות מורכבת ההנחה המקובלת היא שהיא נעשתה על ידי גורם תבוני. הדברים מפורטים במחברות שלי. אין דבר כזה תבוני במובן האנושי ובמובן לא אנושי. לא נכנסתי לאופי התבונה שלו. איני יודע אם קראת את המחברות אבל אני מסביר זאת שם.
 
ב. המונח “טבעי” הוא שגרת לשון. אולי נכון יותר לכתוב “מתבקש”. אם אלוקים רוצה מאיתנו משהו הרי אך מתבקש שייכבד ויודיע לנו על כך.
 
ג. כי הוא לא רוצה ממנה דבר. והסיבה היא שלנמלהאין בחירה אז מה יועיל לו להודיע לה מה רצונו אם היא בין כה וכה עושה את מה שטבעה גורם לה לעשות. טביעת טבעה הוא הציווי האלוקי לנמלה.
 
ד. כאמור, להערכתי אין לי דרך טובה יותר להעריך מה אלוקים רוצה. בהנחה שהוא נתן תורה היה עליו לקחת בחשבון שנעשה כפי מה שנפרש בה. לגבי הצדוקים כבר כתבתי לך שהם מניחים שלא היתה תורה שבעל פה ולכן הם מפרשים בעצמם. זה נשמע לי לא  סביר.
 
ה.
1. אם כל אלו נשמעים לך אמינים שמע בקולם. לי הם לא נשמעים אמינים, אגב בלי שום קשר לאמונה באלוהים היהודי (סתם אין לי שום אמון בניו אייג’).
2. לא קפצתי. הבאתי את זה כטיעון תומך נוסף שמצטרף לשאר. אתה מציג זאת כאילו אמרתי שההיסטוריה היהודית היא סיבה מספיקה למחוייבות דתית. אין שום קשר לואהבת לרעך כמוך. הטיעון הזה מובא כדי להראות שיש כאן משהו ייחודי, וזה מצטרף לטענות על התגלות וקבלת תורה ותפקיד מיוחד. את ואהבת לרעך כמוך אני לומד מהתורה שניתנה ולא מההיסטוריה שלנו. זו הגחכה של דבריי.
אם מדען כלשהו יראה חריגות שמצביעות על הבנה מעמיקה וזה יצטרף לאינדיקציות נוספות בהחלט אשקול ברצינות את דבריו.
———————————————————————————————————————-
שואל:
הסעיף המרכזי הוא סעיף ג’. השאר טפלים ובאים אחריו. גם הניסיון מראה שאלוהים לא מתגלה לכל אובייקט בעולם לומר לו את ייעודו, וגם ההנחה שאלוהים אמור להודיע את הייעוד ושבכלל הוא ייעד משהו ושהוא חושב במושגים של ייעוד- היא לא הנחה מוכחת או מרומזת מהעולם. גם לפי ההוכחה הטלאולוגית יש מגמה ביצירת העולם (ואינני מתווכח על השאלה אם יש כוחות על טבעיים שהתערבו באבולוציה או בהיסטוריה של עם ישראל) אך אין ציווי אין “כוונה” אין “אינטנשן”. גם לרובוט יש מגמה, אבל לא כוונה, והוא לא יכול להביע ציווי. ההנחה שאלוהים ייעד לאדם ייעוד היא חסרת בסיס וראוי לחותכה בתערו של אוקאם. הטענה שהוא מגלה את הייעוד היא טענה נוספת ללא הוכחה לא עומדת בשאלה התיאולוגית-רציונלית-השוואתית – למה האל לא מתגלה לכל אובייקט בעולם שברא ומה נשתנה האדם? לכאורה לא הגיוני שאם האל רוצה לגלות לנבראיו את ייעודם הוא יגלה אותו רק לעמ”י או לבני האדם.
———————————————————————————————————————-
הרב: 
לרובוט  אין כוונה ולכן באמת אין לו שיקול דעת והוא לא יכול לעשות מאומה. רובוט הוא לא סיבה לשום דבר בעולם, שכן כל מה שהוא עושה זה רק בגלל שיש יצור תבוני שברא אותו (המתכנת-מהנדס). המהנדס הוא שיצר את הדברים שיוצר הרובוט. הדוגמה שהבאת לסתור היא גופא ראיה מצויינת לדבריי, שבלי יישות תבונית בהתחלה לא נוצרים דברים מורכבים. זהו בעצם החוק השני של התרמודינמיקה.
———————————————————————————————————————-
שואל: 
תודה על התשובות. אתה מאיר את עיני.
מעניין- איך אתה מגדיר בחירה חופשית? האם מדובר באקראיות לעומת דטרמיניזם? בשני המקרים לכאורה התגלות לא תשנה דבר להשקפתך. כי אם אנו דטרמיניסטיים אנו כמו הנמלה, ואם אנו אקראיים- אז גם תגובתנו להתגלות תהיה אקראית.
אני הייתי אומר שדווקא אם אנו דטרמיניסטיים אנו יכולים להשתנות בעקבות ההתגלות בקשרי סיבה ותוצאה. ההתגלות סיבה לשינוי התנהגות כמו שמחשבה משנה התנהגות. אבל אז נחזור לשאלה למה אלוהים לא התגלה לנמלים?
שוב תודה,
———————————————————————————————————————-
הרב: 
הקדשתי ספר שלם לבחירה חופשית (שמו בישראל: מדעי החופש). שם הגדרתי היטב את כל המושגים הללו. אלו סוגיות די עדינות וקשה להיכנס אליהן כאן. למשל, בחירה אינה אקראיות וכמובן גם לא דטרמיניזם. שם אני מפרט.
כבר הסברתי שהוא כן התגלה. הוא טבע בהן את מה שהוא רוצה שיעשו. אין טעם לצוות עליהן אם אין להן אפשרות לשלוט במה שהן עושות. האם יש טעם לצוות על אבן?
———————————————————————————————————————-
שואל: 
אנסה להשיג את הספר בע”ה.
 
בקשר לצדוקים-
 
כתבת: “כאמור, להערכתי אין לי דרך טובה יותר להעריך מה אלוקים רוצה. בהנחה שהוא נתן תורה היה עליו לקחת בחשבון שנעשה כפי מה שנפרש בה. לגבי הצדוקים כבר כתבתי לך שהם מניחים שלא היתה תורה שבעל פה ולכן הם מפרשים בעצמם. זה נשמע לי לא  סביר.”
 
נראה שהייתה להם תורה שבע”פ משל עצמם רק שהיא הייתה יותר קרובה לתושב”כ מאשר של הפרושים. אם אתה עושה מה שתפרש- אז למה אתה מגביל את עצמך לפירושי חז”ל? (ואם “היה עליו לקחת בחשבון שנעשה בה מה שנפרש בה” אולי תפרש בשכלך כמו הקראים (שהם לא פרושים ולא צדוקים?)) למה שלא ננסה לשחזר שרידים של פירוש הצדוקים שהם טוענים שהם קבלו במסורת. מסורת הצמודה לטקסט. למשל ידוע שכל הצדוקים לא נלחמו בשבת במסירות נפש. אם זה היה פתוח לכל אדם שירצה לפרש מה שנראה לו- לא הייתה אחידות. כאמור על תפילין כל היום, ציציות בכסות, ציציות עם תכלת, וכו’ וננסה לבנות תורה שיוצאת ידי הפרושים והצדוקים יחד? אדרבא, אם אני מבין נכון, רוב המחקר החילוני טוען שהצדוקים קודמים לפרושים והטענה העיקרית היא שהם ממשיכי הכהונה שהם היו מוסרי התורה והפרושים היוו חידוש ורפורמה.
 
בתודה,
———————————————————————————————————————-
הרב: 
אם היתה להם תורה שבע”פ משלם אז חזרנו לשאלה מדוע לנהוג לפי השיטות שהתקבלו להלכה. וכאן אני חוזר ואומר שהנחתי היא שהקב”ה עצמו מבין שנעשה כפי שאנחנו מבינים, וההלכה היא מנגנון שקובע מה אנחנו (כקולקטיב) מבינים. השיטה הצדוקית נדחתה מהלכה, והיא כבר לא קיימת היום. אז מבחינתי הקולקטיב הכריע לכיוון אחר.
———————————————————————————————————————-
שואל: 
אוקי. אני מסכים ודרוש עיון מצידי. בכל מקרה נראה לי למיטב הבנתי (ובכל זאת דרוש עיון)- שהתורה שבע”פ של הצדוקים היא בבחינת הלכה למשה מסיני ולא דבר מה שאפשר לשנותו עם הזמן. חלק מהתורה שבע”פ הקראית למשל טוענת שיש לה “סבל הירושה” שהיא מסורת ממשה רבינו.
בכל מקרה אינני מבין מדוע אתה מניח את שיטת השינוי הקולקטיבי (שמיוצג באדר היקר של הרב קוק) כתקפה ל”גישור” בין ההלכה הצדוקית לפרושית. אולי לפי הצדוקים הקולקטיב לא מכריע? אפילו בקרב חז”ל השיטה הזו מוזכרת רק מאוד מאוחר אצל הרב קוק.
ואגב, אם כל הטיעון שלך על תורה שבע”פ הוא בגלל שהקב”ה צריך לקחת בחשבון שנפרש את התורה לפי דעתנו, אז למה שלא נהיה קראים וזהו? ואם אתה מפחד שלא נוכל לפרש משום ריבוי הפירושים אז תתחייב בהלכה למשה מסיני שתסדיר את הפירושים (כולל הלכה למשה מסיני שצריך לשמוע לחכמים) וזה מחזק את מה שכתבתי ששורש כיתות בית שני היה הלכה למשה מסיני ולא פירוש סתמי אנושי.
———————————————————————————————————————-
הרב: 
אליי לא הגיעה ההלכה למשה מסיני הזאת. האם לדעתך אני אמור להחליט לבדי שהיתה הלמ”מ כזאת ואז לפעול כך? זה נראה לי מוזר. כשמגיעה אליי מסורת שמייחסת הלכה כלשהי לסיני אני מאמץ זאת כהנחת עבודה. אבל אני לא ממציא שגישות כלשהן שנכחדו היו הלכות למשה מסיני וכעת פועל על פיהן. בה במידה יכולתי להחליט על כל יצור שחי אי פעם ואמר משהן שהוא מבטא איזו הלכה למשה מסיני ועליי לפעול כך. 
———————————————————————————————————————-
שואל: 
בקשר לשאלה אם אלוהים שהוא התבונה שבראה את העולם גם התגלתה- אתחיל בעיון בספרך “מדעי החופש” בע”ה.
 
בינתיים-
 
אני מחזיק במוסר אנושי.
(תועלתנות. בקיצור- מתוך החוויה שלי עם הנאה וסבל אני חווה את הערך שבהנאה וה”הערך השלילי” שבסבל ואני חווה מההנאה והסבל שראוי להגדיל את הנאה ולהפחית את הסבל בעולם. אבל אני לא מתווכח על זה כרגע כי יש אלף ואחת מערכות מוסר אנושיות.)
 
נניח האל ייעד לי יעוד וגילה לי אותו במסורת היהודית-אורתודוקסית.
 
למה שאתחשב בייעוד? איזה ערך מוסרי יש לו? אם אימא שלי הולידה אותי בשביל שאהיה רוצח- מוסרי שאהיה רוצח?
 
אם לאלוהים היו רגשות הייתי רואה לנכון להקשיב לו כדי שירגיש טוב. אבל מדובר על תבונה ללא שום קשר לרגש.
 
ועוד שאלוהים שמגלה את ייעודו של האדם- אין סיבה שידבר על שכר ועונש. הרי מדובר על פניה לבחירה החופשית. זה נראה כפניה לרכיב הדטרמיניסטי של האדם המגיב בפחד מאיום. לכן יש גם שאלה על התורה כגילוי ייעוד לאדם וגם פתח לשאלה- האם התורה היא גילוי ייעוד או תכנות דטרמיניסטי של מוח האדם- (ושוב אנו חוזרים לשאלה עם הנמלה או אולי נשאל למה אלוהים לא מתגלה לאריה ומפחיד אותו אמוציונלית שלא יטרוף כי זה לא מוסרי, אך את האדם כן. האם טבע אלוהים להתגלות כמו שהתגלה לאדם?)
———————————————————————————————————————-
הרב: 
בספרי מדעי החופש איני עוסק בטבעו של אלוקים ובהתגלות אלא בבחירה חופשית.
בלי קשר לאמונה באלוקים, אני חולק עליך לגבי הזהות של מוסר עם תועלתנות. ראה בספרי מדעי החופש את הדיון על הצו הקטגורי של קאנט.
 
לגבי השאלה למה להתחשב בייעוד. אכן שאלה נכבדה, ואנסה להדגים מדוע בכל זאת היא נראית לי לא חשובה. טול כדוגמה אדם ששואל אותך את השאלה הבאה: אני יודע שרצח הוא רע, ועדיין למה לא לעשות את מה שרע? התשובה לכך היא שמשמעות המושג רע היא שאסור לעשות את זה. אם אתה שואל את השאלה הזאת כנראה לא באמת הבנת שהמעשה הזה הוא רע או שלא הבנת מהו בכלל המושג רע. אם יש מישהו שאין לו אינטואיציה מוסרית בכלל (לא שהוא רק חולק עליך בשאלות מוסריות מסויימות) לא תוכל לעולם להסביר לו מדוע להיות מחוייב למוסר. המחוייבות למוסר היא משהו שאמור להיות מובן מאליו למי שמבין אותה וניחן בה. מי שלא (בהנחה שיש מישהו כזה) – הוא עיוור כלפי זה ולעולם לא תוכל להסביר לו את הדבר. אנשים חסרי תחושה מוסרית (כגון פגיעה באמיגדלה, או אבדן הכושר לאמפתיה) נחשבים בד”כ כסוג של חולים. בה במידה מי שלא מבין שהייעוד שמוטל עלינו על ידי אלוהים הוא מחייב כנראה לא מבין את המושג אלוהים או ייעוד או שלא ניחן באינטואיציה הדתית הזאת. לאחד כזה איני יכול להסביר את הדברים הללו. אבל תחושתי היא שכמו במוסר כך גם כאן, יש רבים שכן מבינים את כל זה, אלא שאינטלקטואלית הם שואלים את עצמם אבל למה לקיים את מה שאני חש, ומשהם לא מוצאים תשובה הם זונחים את המחוייבות הזאת. ומה שאני מסביר להם הוא שהעובדה שלא מצאו תשובה היא מפני שלא צריך תשובה. אם ברור לך שזה כך אז זה כך. זה עיקרון יסודי ולא צריך לחפש לו תשובות שמחוצה לו. כמו שלא אוכל להסביר לעיוור מלידה מדוע יש לי אמון בחוש הראיה שלי, ועדיין קושיותיו לא יעוררו אצלי ספק ויערערו את האמון הזה.
אלוקים לא יצר אותנו בשביל המוסר באופן שרירותי (כמו בדוגמה שאמא של מישהו יצרה אותו כדי שיהיה רוצח). הוא  מסר לנו שזה מה שנכון עבורנו ועבור העולם. זו לא החלטה שרירותית אלא מידע רלוונטי (הרי אתה עצמך כתבת שאתה מקבל שהדרך ההלכתית היא נכונה, והדיון שלנו הוא רק על המחוייבות החוזית כלפיה). לכן יש מחוייבות לעשות זאת, שלא כמו הייעוד שמוטל שרירותית על ידי האמא. היא גם לא יודעת את כל מה שאלוהים יודע ולכן אין סיבה שאתן בה אמון ואעשה כל מה שהיא מטילה עליי.
השכר ועונש הוא כמו בכל תהליך חינוכי. גם לילדים אתה רוצה שיהיה להם טוב ובכל זאת אתה לא משאיר הכל לבחירתם אלא משתמש גם בשכר ועונש. פחד מאיום אינו דטרמיניסטי, אלא משקל שמתווסף לשיקול הדעת בעת ההחלטה. זו לא שלילה של חופש הבחירה. ראה בספרי הנ”ל.
———————————————————————————————————————-
שואל: 
א. אני מקבל את הרעיון שמי שמבין מה זה רע לא יכול לשאול (בהגיון) למה ראוי לא לעשות מה שרע, ובכלל זה הפסקה הגדולה שכתבת. אולי לא ירדתי לסוף דעתך לרעיון “הייעוד”.
 
ב. כתבת “אלוקים לא יצר אותנו בשביל המוסר באופן שרירותי” – האם אתה אומר שהייעוד הוא להיות מוסרי בקריטריונים שקיימים גם ללא היעוד, או שעצם הייעודיות האלוהית היא מהווה את המוסריות? (סלח לי על הגישה האותיפורוניאנית…)
 
ג. אני לא טענתי שאני מקבל על עצמי את הדרך ההלכתית כנכונה. אני חוקר ומחפש אמת. בינתיים, בלי יומרות שאני יודע הכל, אני לא מרגיש מחויב להלכה כלל. הקדמתי ואמרתי שאני די רפורמי. אני מאמין שאת התורה כתבו בני אדם. חלקם עם תובנה גבוהה יותר וחלקם פחות וחלקם גם עם כוחות “על-טבעיים”. תיאורתית זה לא סותר תוקף אלוהי ולא מחייב אותו, אבל אין לי טעם לסבור שיש לתורה תוקף אלוהי. לפעמים ברגעי ערפול או בהירות אני מרגיש שדבר אלוהים נשמע בנפשי מתוך המוסר או הרחמים, וזה משתלב גם לפעמים עם הוראות התורה, אבל אני לא יכול להסביר זאת פילוסופית כעת (גם לעצמי). ועל זה אולי נאמר במדרש “קול ה’ בכח” – לפי כוח השגתי.
 
ד. אני הסכמתי שנכון לומר שתבונה בראה את העולם. אבל האם התבונה הזו מוסרית? “מי תיכן את רוח ה’, ואיש עצתו יודיענו” (ישעיה מ יג)? האם יש מוסריות שמכוונת את התבונה האלוהית? אתה הוכחת לי שישנה תבונה, כי העולם מורכב. אך האם התבונה מוסרית? לא הוכח.
 
ה. אם אשפוט את אלוהים לפי המוסר האנושי שלי ארשיע אותו מיד. לא על השואה. על כך שמגרד לי עכשיו קצת באוזן וזה לא נעים לי, או בגלל שיתוש עקץ את אח שלי וזה כואב. אלוהים יצר כאב וסבל בעולם וזה מרשיע אותו לפי המוסר האנושי. גם הוא לא יצר אושר אינסופי. זה גם מרשיע אותו. או שהוא לא כל יכול? אבל זו סוגיה אחרת, שאני לא בטוח שהיא הכיוון שאתה מתכוון אליו.
———————————————————————————————————————-
הרב: 
ב. משום מה נכנסה לי המילה “מוסר” בטעות. כוונתי “אלוקים לא יצר אותנו בשביל ההלכה באופן שרירותי”. כלומר הטלת הייעוד אינה סתם שרירותית אלא בגל לשזה הדבר הנכון. לכן הדוגמה מאמא שמטילה ייעוד להיות רוצח אינה רלוונטית. וזה לא תלוי בשאלת אותיפרון האם הטוב הוא תוצאה של ההחלטה האלוקית או להיפך.
 
ג. אתה כתבת שברור לך שזה הדבר הנכון. זה ציטוט מדבריך, וזה מה שכתבתי.
 
ד. מי טען שהתבונה הזאת היא מוסרית? איך זה השתרבב לכאן? על כך תוכל לקרוא במחברת הרביעית, אבל זה לא הדיון שלנו כאן. 
 
ה. אלוקים לא יצר כאב וסבל בעולם וגם לא אושר סופי או אינסופי. אבל כפי שכתבת זה דיון חדש ואחר. יפורט בספריי שהזכרתי.
———————————————————————————————————————-
שואל: 
(לא קראתי את דבריך בספר על הצו הקטגורי. לדעתי יש בו הגיון אך הוא לא ניתן למימוש תבוני טהור. השאלה איה כלל אני מעלה לשיפוט התבונה. אולי “מותר לשקר” זה כלל לא קביל לפי התבונה, אבל הכלל “לכל מי שקוראים לו פלוני והוא כותב עכשיו אימייל מותר לשקר”. זה כלל קביל.)
———————————————————————————————————————-
הרב: 
אז קרא שם. אני לא מדבר על תוכנו של הצו אלא על הלוגיקה שלו. הדיונים שהעלית הם עתיקים ולא חשובים כאן ואין סיבה להיכנס אליהם בדיון שלנו.
 
———————————————————————————————————————-
שואל: 
כתבת “כלומר הטלת הייעוד אינה סתם שרירותית אלא בגלל שזה הדבר הנכון”
 
כפי שאמרת- אדם שלא יודע מהו רע לא יבין למה ראוי להמנע ממנו. אז אני מנסה להבין את השימוש במילה “נכון”.
 
האם בגלל שאלוהים הוא הדבר שהכל מתבסס עליו, ואין אלוהים אלא כוונתו (“אנא נפשי כתבית יהבית” “… אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד הוא”) אז הוא האמת המוחלטת, ולכן כוונתו היא האמת המוחלטת? אני לא בטוח אפילו אם הבנתי את עצמי. אולי כי עדיין אין לי הבנה מספיקה במושג ציווי בהקשר של בחירה חופשית.
———————————————————————————————————————-
הרב: 
התכוונתי לזה שכשאלוהים מצווה יש לאנשים תחושה ברורה שיש חובה לציית ושזה הדבר הנכון לעשות. בדומה לצו המוסרי, שברגע שהבנת שזה מה שהוא דורש ממך אתה מבין שזה גם מוטל עליך (אין מקום לעוד שאלה: זה אכן טוב, ועדיין למה לעשות זאת?). ולכן כעת כשאני שוקל בדעתי איך לפעול, אני בוחר לעשות את מה שהוא ציווה.
המונח “נכון” כאן הוא אותה תחושה שמלווה את שמיעת הציווי מאלוהים. אם יש לך תחושה כזאת אתה מכיר אותה. ואם לא – אז אין. זה קצת דומה לשמיעה בקול ההורים. יש לנו תחושה שזה דבר נכון לעשותו, ולא רק בגלל המוסר. אבל בגלל שהם לא כל יכולים ולא יודעים הכל, ברור שלא נקבל את דבריהם לגמרי ונשקול כל פעם האם לבצע. לא בגלל ש המחוייבות לא קיימת אלא בגלל שהתוכן של ציווייהם לא תמיד נכון (כי הם בני אדם שיכולים לטעות). זה לא קיים אצלו.
———————————————————————————————————————-
שואל: 
אתה מזכיר לי את יראת הרוממות ואהבת ה’ בתחילת מסילת ישרים (חמשת חלקי העבודה). כאילו בלי להבין איך, הדיבור האלוהי מעורר אצלנו שלל של דימויים וצבעים. למרות שאלוהים הוא כל כך מרוחק. תבונה ללא רגש. אני מרגיש שהוא קר. הכל מלאכותי. כאילו אפשר למדוד את אלוהים במעבדה פיזיקלית. יש לך מושג איך לסייע לי רגשית בקרע בין הדימויים הללו?
ויש לי גם פחד שהסמכות האלוהית תתנגד למוסר האנושי שלי. אני בדיוק לומד על נסוייו של מילגרם בפסיכולוגיה חברית. אולי ההבנה שאלוהים הוא “מלך” בעל סמכות וכמו “הורה” כפי מתואר במסילת ישרים כנ”ל- שאנו פוחדים ומתביישים מפניו ואולי גם אוהבים אותו – בעצם תדרוס את המוסר האנושי שלי. שבו אני בטוח מתוך חווית ההנאה והסבל. המוסר שלי הוא מתוך ה”פנומנולוגיה של ההנאה והסבל” אני חש את “תופעת הראוי להרבות” ואת “תופעת הראוי להפחיתו” בהנאה והסבל. בני אדם עושים דברים נוראיים כשהם נכנעים לסמכות. גם אם הם בטוחים בערכים שלהם.
———————————————————————————————————————-
הרב: 
אני מרגיש שאנחנו חוזרים על עצמנו. אנסה להתייחס לדבריך כאן ואני מציע שאם אין משהו חדש נסיים כאן.
 
הבאתי כדוגמה את תחושת המוסר (שאליה גם אתה מחוייב כפי שאתה כותב כל העת, וגם כאן). לא מדובר בדימוי, רגש, או חוויה, אלא בתובנה, כלומר תפיסה מחייבת. כמו שמי שחווה את הצו המוסרי מבין שזה מחייב (ולא רק מרגיש או מדמה זאת). זה לא רק שיש לו חשק לקיים זאת. לא מדובר ברגש או דימוי אלא במחוייבות. הרי לגבי המוסר מי שלא מקיים אותו אני שופט ומגנה אותו, כלומר זו לא שאלה של היענות לחשק או דימוי כלשהו. מדובר בטענה מחייבת, ויסודה בתובנה שמלווה את הבנת הצו המוסרי. כשאתה מבין שזה הצו ברור לך שיש לציית לו ולקיים אותו, ומי שלא עושה זאת הוא לא בסדר.
מכאן ניסיתי להדגים את יחסי לצו הדתי. גם שם לא מדובר בדימוי או רגש אלא בתובנה שמתלווה לקבלת/הבנת הצו. הסברתי שהתובנה הזאת היא שלצווים כאלה יש להיענות. וזה לא משנה אם הם חמים או מנוכרים, אם אני אוהב או לא אוהב אותם. כמובן שאם אינך מוצא בתוכך את התובנה הזאת זה דיון אחר. אבל אם היא קיימת בתוכך ואתה רק תוהה מדוע היא מחייבת, ניסיתי להסביר שאל לך לחשוש לזה. זה מחייב כי זה מחייב. לא צריך הסברים לעקרונות יסודיים. כמו שלא צריך הסבר למה המוסר מחייב ולמה מראה העיניים משקף את המציאות. אנחנו פשוט מבינים זאת ודי.
לכן איני רואה צורך בסיוע רגשי. אם בכלל, אז מדובר בסיוע פילוסופי (בירור תובנות). למיטב הבנתי אנשים רבים חווים את התובנה הזאת, אבל בגלל שלתחושתם זה לא מבוסס, כלומר סוג של אשליה, הם זונחים את המחוייבות הדתית. לאנשים אלה אני אומר שחיפוש ההסבר מדוע זה מחייב הוא טעות, כמו חיפוש מקביל בשאלה למה המוסר מחייב או למה העיניים אכן משקפות באופן אמין את המציאות. התחושה הזאת, שהיא רווחת מאד, חושבת שהגם שיש לנו תובנה כזאת מדובר באשלייה לא מחייבת אלא אם מצאנו לה הסבר, כלומר העמדנו אותה על עיקרון אחר. ועל מה נעמיד את העיקרון האחר? בסוף תמיד אנחנו נותרים עומדים על תובנות היסוד שלנו, ובהגדרה לא יהיה לנו הסבר עבורן. האם זה אומר שהן שרירותיות? ממש לא. זה אומר שהן מובנות מאליהן ולא זוקקות הסבר שיעמיד אותן על עקרונות אחרים שמחוצה להן.
 
ראשית, ברמה העובדתית אני לא רואה שהאמונה והמחוייבות הדתית דורסת את המוסר. לצערי היא לא תמיד משפרת אותו, אבל איני חושב שדתיים הם פחות מוסריים מאחרים (וכנראה גם לא יותר. שוב, לצערי).
בכל אופן, אם הבעיה שלך היא שהמחוייבות הדתית תדרוס את המוסר כפי שכתבת, דומני שהמסקנה המתחייבת מכך היא אחרת לגמרי. תתחייב, וכשזה מנוגד למוסר ואינך מוצא צידוק אם תחשוב שהמוסר גובר על הצו הדתי אז אל תקיים. מה הבעייה? למה  החשש הזה מוביל אותך לזניחת המחוייבות הדתית? הרי בה במידה אם אתה חושש מדחיקת המוסר אל תהיה ציוני (כי גם זה עלול לדרוס את המוסר), ואל תסתובב ברחוב ואל תלך לעבוד ואל תהיה בחברת אנשים (הרי אתה עלול לפגוע בהם). כל הפעילויות הללו מסכנות את המוסר בדיוק כמו האמונה, ואולי יותר. האם לדעתך הפתרון הוא להשבית את עצמך מכל פעילות אנושית? אני חולק עליך. אתה צריך לעשות את מה שנראה לך, ולצד זה שים לב שאתה בכל זאת נותר מוסרי. זה הכל.
זה מזכיר לי שאחרי רצח רבין היו רבים שהצביעו על הסכנות באמונה דתית. ואני תמיד תמהתי על השטות הזאת, ולא בגלל שאין סכנה באמונה דתית. ודאי שיש. בכל אמונה יש סכנה. רק מי שלא מאמין בכלום (לא באלוהים ולא בשום ערך אחר) לא מסכן מאומה (אידיאולוגית. פרקטית זה הטיפוס הכי מסוכן לדעתי). המבקרים הללו בעצם מצפים שלמרות שאני מאמין באלוהים ובמחוייבות אליו עליי להפסיק זאת כי זה מסוכן. אבל אם יש אלוהים אז יש ואם אין אז אין. ואם זה מסוכן אז צריך להתמודד ולנסות למנוע את הסכנות. אבל לזרוק את האמונה כי זה מסוכן נשמע לי אבסורד. זה כמובן בניגוד לתפיסות הפרגמטיסטיות, האמיתי לא כפוף למועיל. על האמיתי יש להחליט משיקולים פילוסופיים ועל הסכנות יש לנסות ולהתגבר. האמיתי והמועיל הם בלתי תלויים.

Back to top button