שלוש שנים ויום אחד

במקרה הזה ספציפית ההלכה לא "לא אוסרת" כמו בדוגמא שהבאת אלא מתירה אקטיבית ולפי דעתי גם נותנת לגיטימציה לדבר. לכן אני רוצה לחזור לשאלה איפה כן יש יחס לנושא מהפן הלא הלכתי, שמחרף את המעשה?

מה ההבדל בין לא אוסרת לבין מתירה? אין שום הבדל.
ההלכה בד"כ לא תתייחס לנושא לא הלכתי. מה שאני כותב הוא גם רלוונטי? אז הנה התייחסתי.
מעבר לזה, אתה עושה שיפוט אנכרוניסטי. מה שהיה מקובל באותה תקופה שונה מהמקובל בימינו. אני מניח שחז"ל לא היו מזועזעים מזה, כמו כל שאר בני האדם באותה תקופה. ניתן להציג לכך כל מיני סיבות, אבל אני לא רואה מדוע זה בכלל חשוב.

[כהערת אגב, אעיר שבשאלה השתרבבה טעות שנובעת מקריאה של הלכה טו בלי לקרוא את הלכה כח ששוללת קידושי ביאה הן בגדולה והן בקטנה ואומרת שהמקדש בביאה מכין אותו מכת מרדות. אם כי זה לא מבטל את עיקר השאלה].

לא הבנתי מה הטעות. גם אם היא לא מתקדשת בביאה, אבל אחרי שהיא מתקדשת יש יחסי אישות. "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה".

מה ההבדל בין לא אוסרת ומתירה?
מאיפה להתחיל בכלל….

מהתחלה