תינוק דואליסט

הטענה שלך מובנת, אבל היא מבוססת על תמונה לא מדויקת של הדואליזם כפי שאני מבין אותו. אינני טוען שהתינוק נולד עם יכולות מתמטיות או קוגניטיביות מפותחות ומושלמות בפועל, אשר מסתתרות אי שם מאחורי הקלעים רק מפני שיש לו נשמה.

היכולות הללו, השכל כמו גם הרצון, נמצאות בתינוק מלידתו רק בפוטנציה, והן מתממשות ומתבשלות באופן הדרגתי עם התבגרותו. לתינוק אין אינטליגנציה בפועל או יכולת לפתור את משוואת שרדינגר; מה שיש לו זה את הפוטנציאל לפתח יכולת כזאת בעתיד. לכן, זה טבעי לחלוטין שאינך זוכר שהיו לך פעם יכולות גבוהות שלא יכולת להוציא לפועל — משום שבאמת לא היו לך יכולות כאלה בפועל.

מעבר לכך, צריך לזכור שעמדה דואליסטית אינה שוללת את קיומו ואת תפקידו של החומר. השכל (או הנשמה) חושב באמצעות המוח, בדיוק כפי שהאדם הולך באמצעות הרגליים. הנשמה פועלת בתוך המסגרת והמגבלות של הטופוגרפיה שניצבת בפניה, קרי המבנה המוחי. כשם שאדם שרגליו קטועות או פגועות אינו יכול ללכת למרות שנשמתו ורצונו חפצים בכך, כך הנשמה אינה יכולה לייצר חשיבה מורכבת כאשר המכשיר הפיזיולוגי שלה — המוח של התינוק — עדיין אינו מפותח דיו.

אין שום סתירה בין קיומה של נשמה רוחנית לבין תהליך התבגרות טבעי והדרגתי. תחשוב על זה כך: דומני שכולנו, מטריאליסטים ודואליסטים כאחד, נסכים שלביצית מופרית אין תודעה ואין רגשות, ובשלב מאוחר יותר הם מופיעים מתוכה. כיצד המטריאליסט מסביר זאת? הוא יאמר שזה מתפתח באופן טבעי מהפוטנציאל שהיה שם בהתחלה. זה בדיוק מה שקורה ליכולות של הנשמה, לשכל וליכולת הבחירה שלנו. הם נבנים ומתפתחים מתוך הפוטנציאל.

התפיסה הזו משתקפת גם באגדה של חז"ל, המספרת שמלמדים את התינוק ברחם את כל התורה כולה, ורגע לפני לידתו בא מלאך וסוטר על פיו ומשכח אותה ממנו. הרעיון העמוק שם הוא שהאדם לא נולד כשהידע גלוי ופעיל בראשו; המלאך "השכיח" לו אותו כדי להותיר בו את השבלונות הבסיסיות, את הפוטנציאל. הוא מגיע לעולם כשהפוטנציאל טמון בו, ועליו לעבור תהליך טבעי של לימוד, גדילה והבשלה כדי להוציא אותו מן הכוח אל הפועל.