תשובה

במהלך חשבון הנפש שעשיתי יצא לי סיווג לשתי סוגים של דברים: א. חטאים שנובעים מקטנויות (עצלנות, ושאר התאוות למינהם). ב. חטאים שאני כביכול 'עומד מאחוריהם', אבל לא לגמרי. לדוג' לזלזל (כלומר להגיע למסקנה שהן לא נכונות ולא להתייחס אליהן ברצינות) בכל מיני דעות של רבנים וכדו'.
הבעיה היא שמצד אחד משהו מורה לי שזה לא תקין, מצד שני כך אני חושב, אז איך שייך בכלל לחזור בתשובה או להתחרט על משהו כזה? 
לצורך הדוג' חשבתי על בן אדם חילוני (שכך חושב באמת), לכאו' לא שייך שיחזור בתשובה על כפירתו, לא? 
השאלה שלי היא בעצם האם שייך המושג תשובה על דברים שאינם תאוות וויתור לעצמי (חולשת הרצון)? 
מקוה שהצגתי את הבעיה טוב.. תודה רבה.