אמונה – שיעור 20
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מורכבות, מיוחדות ואנטרופיה
- הסתייגות מגוד אוף דה גאפס וכאוס
- החוק השני של התרמודינמיקה והסטטיסטיקה
- איי אנטרופיה, אקולוגיה ושדון של מקסוול
- ניסוח הטיעון כגאפ לוגי והבחנה בין התנהלות לבריאה
- קשר לטיעון הקוסמולוגי ושאלת זהות היוצר
- סבירות מול “אלטרנטיבה פחות סבירה” והציטוט משרלוק הולמס
- הנחת המבוקש, רציונליות וביקורת על אתאיסטים
- תגובה לאליה ליבוביץ’: הוכחה מול הסבר ושני סוגי הסבר מדעי
- דוגמת הצהבת והגדרת רציונליות כפתיחות לפרדיגמה חלופית
- שאלות מהקהל: אבולוציה, מולטיוורס, גיל העולם וכשרות
סיכום
סקירה כללית
הדובר מבסס את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי על כך שהעולם מפגין מורכבות וסדר שאינם תלויים ב“עיני המתבונן”, ומציע למסגר את המושגים הללו במונחי אנטרופיה ומידע כדי לקבל מדד אובייקטיבי. הוא מסתייג מטיעוני “גוד אוף דה גאפס” שמעמידים את אלוקים על פערי ידע מדעי, אך טוען שהטיעון שלו אינו נשען על פער מדעי אלא על שיקול סבירות לוגי שלפיו היווצרות מורכבות עצומה ללא יד מכוונת היא בלתי סבירה. בהמשך הוא משיב לשורה של ערעורים: שהטיעון אינו מזהה את הישות בשם מסוים, שאפשר להתווכח אם היא אחת או רבות, שחוקי הטבע אינם “יש” ולכן אינם יוצרים, ושאין כאן “הסבר” מדעי אלא הוכחת קיום של גורם אחראי. הוא מצטט את אליה ליבוביץ’ ומפריך את טענתו בעזרת הבחנה בין הוכחה להסבר ובאמצעות ההבחנה המדעית בין “העמדה על המוכר” לבין יצירת ישויות תיאורטיות חדשות בתקופות של משבר פרדיגמטי.
מורכבות, מיוחדות ואנטרופיה
הדובר דוחה את הטענה שמורכבות ומיוחדות הן סובייקטיביות כמו תגובה לסדרה חריגה של תוצאות בקובייה, ומנסה להגדיר “מיוחדות” באופן מתמטי ומדעי. הוא מציג אנטרופיה דרך דוגמת גז אידיאלי בחלל סגור ומבדיל בין מצב מאקרוסקופי המתאר התפלגות מולקולות לבין ריבוי המצבים המיקרוסקופיים האפשריים שמתאימים לו. הוא קובע שככל שיש יותר מצבים מיקרוסקופיים התואמים את אותו מצב מאקרוסקופי כך האנטרופיה גבוהה יותר והמידע הנמסר על המערכת קטן יותר, ולכן יותר מידע פירושו יותר סדר ופחות אנטרופיה. הוא מציג זאת כמדד כמותי לאי-סדר המקובל בפיזיקה, כימיה וביולוגיה, ומדגיש שהיתרון הוא אובייקטיביות שאינה תלויה בהעדפות המתבונן.
הסתייגות מגוד אוף דה גאפס וכאוס
הדובר מסייג את ההישענות על עקרונות מדעיים כדי להוכיח אלוקים, משום שזה יוצר “משחק סכום אפס” שבו ככל שהמדע מתקדם אלוקים נדחק לפערים שנותרו. הוא מסכים עם אתאיסטים שטיעון המבוסס על “אני לא יודע להסביר לכן יש אלוקים” אינו בסיס נכון, כי פערים נסגרים באמצעות מחקר. הוא טוען שכאוס אינו מספק קרקע לטיעון תיאולוגי מפני שמערכת כאוטית היא דטרמיניסטית, והקושי לחזות נובע מרגישות לתנאי התחלה וממגבלה חישובית שיכולה להצטמצם עם מחשבים חזקים יותר.
החוק השני של התרמודינמיקה והסטטיסטיקה
הדובר מבהיר שהשימוש שלו באנטרופיה אינו כדי “להרוויח” את החוק השני כהוכחה מדעית, אלא כדי להגדיר מורכבות באופן מדויק. הוא מציג את החוק השני כחוק סטטיסטי-מתמטי שלפיו מערכת נמצאת בדרך כלל במצבים בעלי הסתברות גבוהה יותר, וטוען שבמובן זה לגיטימי להסיק שכשמשהו בעל הסתברות נמוכה מאוד מתרחש “לא לבד” אז האלטרנטיבה היא “אחד מינוס ההסתברות”. הוא מתאר את הניסוח המדעי “החוק השני אוסר עליית סדר ספונטנית” כתרגום של הטענה הסטטיסטית, ומבדיל זאת מ“גוד אוף דה גאפס” כי מדובר בשיקול הסתברותי ולא בפער ידע.
איי אנטרופיה, אקולוגיה ושדון של מקסוול
הדובר מציג את הטענה שחיים וסדר מקומי אינם סותרים את החוק השני משום שסדר במקום אחד יכול לבוא על חשבון עליית אי-סדר במקום אחר, כמו בניית עיר מאבנים שמגדילה “בלאגן” במחצבה. הוא מוסיף אזהרה כללית על מגבלות המאבק האקולוגי במונחי החוק השני, משום שיצירת סדר תדרוש תמיד תשלום אנטרופי במקום אחר, ומעלה אפשרות תיאורטית של “כוונון” הנזק לאזורים אחרים. הוא חוזר לשדון של מקסוול וטוען שגם אם המערכת הכוללת כוללת “שדון” פנימי, המידע המשוקע בו הוא הגורם שמסביר את התיעול, ולכן עצם יצירת “איי אנטרופיה” שמאפשרים היווצרות חיים מצריכה יד מכוונת שמארגנת את התהליך. הוא מנסח את השאלה כעניין פילוסופי של סבירות: גם אם יש הסבר מדעי למאזן אנטרופיה, עדיין לא סביר בעיניו שמורכבות כה גבוהה נוצרת ללא הכוונה.
ניסוח הטיעון כגאפ לוגי והבחנה בין התנהלות לבריאה
הדובר קובע שהוא אינו טוען שהחוק השני “מוכיח” אלוקים, אלא שהמורכבות האדירה של העולם הופכת את “קרה במקרה” לבלתי הגיוני ומובילה למסקנה שהיקום “כנראה לא סגור” ויש יד מכוונת מבחוץ הנקראת אלוקים. הוא טוען שאם יש סתירה בין אבולוציה לחוק השני זו בעיה מדעית שהמדע צריך לפתור, ואלוקים אינו אמור לפתור בעיות מדעיות. הוא מבדיל בין איך שהעולם מתנהל במסגרת חוקיו לבין איך שהעולם נוצר כמסגרת חד-פעמית, ומציג זאת כגאפ לוגי ולא כגאפ מדעי.
קשר לטיעון הקוסמולוגי ושאלת זהות היוצר
הדובר אומר שהטיעון דומה לטיעון הקוסמולוגי ולכן טענות נגד חוזרות עליו. הוא דוחה את הערעור “אולי מפלצת הספגטי המעופפת בראה את העולם” בכך שהטיעון מוכיח רק שקיימת ישות אחראית לעולם המורכב, ושם הישות אינו מהותי. הוא דוחה גם את הערעור “מי אמר שזה אחד ולא כמה” וטוען שהטיעון לא מסיק מאפיינים כגון אחדות, אינסופיות, נתינת תורה או שיפוט מוסרי, אלא רק קיום של גורם אחראי. הוא משיב לטענה שחוקי הטבע יצרו את העולם בכך שחוקי הטבע אינם “ישים” אלא תיאורים של התנהגות, ואם מישהו מתעקש לראות בהם “יש” אז זה עצמו מה שהוא מכנה אלוקים.
סבירות מול “אלטרנטיבה פחות סבירה” והציטוט משרלוק הולמס
הדובר מנסח את הדילמה כשתיים בלבד: או שהעולם נוצר מעצמו או שמשהו יצר אותו, ולכן אם הסבירות של היווצרות ספונטנית נמוכה מאוד אז האלטרנטיבה היא כמעט ודאית. הוא טוען שהטענה “אלוקים עוד פחות סביר” היא טעות כי היא מניחה מראש את חוסר הסבירות של אלוקים בלי בסיס, בעוד שהערכת אי-הסבירות של היווצרות מורכבות בלי יוצר נשענת על היגיון וניסיון. הוא מצטט את שרלוק הולמס ב“חותם הארבעה” כדי לטעון שאחרי ששוללים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר גם אם הוא בלתי סביר הוא האפשרות הנכונה, ומיישם זאת על הכלל “אחד מינוס פי”.
הנחת המבוקש, רציונליות וביקורת על אתאיסטים
הדובר טוען שהאשמת “הנחת המבוקש” אינה מפריכה טיעון אלא מצביעה על תקפותו הלוגית, והשאלה האמיתית היא האם מקבלים את ההנחה שדבר מורכב דורש מרכיב. הוא טוען שכאשר אתאיסטים נדחקים לפינה הם מוותרים על סיבתיות והסתברות כדי להימנע מאלוקים, ומציג זאת כוויתור על רציונליות. הוא מסכם שאם חשיבה רציונלית מובילה למסקנה שאלוקים קיים אז “מי שרוצה לא להאמין באלוקים צריך להיות אדם לא רציונלי”, ומוכן לקבל שמי שמודה בכך פשוט בוחר בחוסר רציונליות.
תגובה לאליה ליבוביץ’: הוכחה מול הסבר ושני סוגי הסבר מדעי
הדובר מצטט את אליה ליבוביץ’ שטוען ש“מתכנן תבוני” אינו הסבר כי אין לנו ידיעה בלתי תלויה על תבונה שיכולה לתכנן את היקום, ושזה רק תוצאה פסיכולוגית של התפעלות. הוא משיב שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אינו מתיימר להסביר את העולם אלא להוכיח שקיים יוצר, ולכן הטענה “זה לא הסבר” אינה פוגעת בתקפות ההסקה. הוא מוסיף שבמדע קיימים שני סוגי הסבר: “העמדה על המוכר” באמצעות תיאוריה קיימת, ו“העמדה על הלא מוכר” שבה ממציאים ישויות תיאורטיות כדי לאחד תופעות מוכרות, כמו כוח הגרביטציה של ניוטון. הוא משתמש בתומאס קון, במדע נורמלי ובמשבר פרדיגמטי, כדי לטעון שתחנות מרכזיות במדע נולדות מהחלפת פרדיגמה שממציאה עקרונות לא מוכרים כדי להסביר עובדות מוכרות, ולכן הדרישה לידע בלתי תלוי על הישות המסבירה אינה תנאי להסבר.
דוגמת הצהבת והגדרת רציונליות כפתיחות לפרדיגמה חלופית
הדובר מביא סיפור על ריפוי צהבת באמצעות יונים ועל תגובת הוריו שהאשימו בחוסר רציונליות, והוא מגדיר רציונליות כיכולת לבחור בין דחיית עובדה לבין בדיקה מחדש של תמונת העולם. הוא טוען שמדע מתקדם כאשר מופיעות עובדות שסותרות פרדיגמה קיימת, ואז מחפשים הסבר אלטרנטיבי במקום להשליך את העובדות, ולכן היצמדות עיקשת לפרדיגמה היא שמרנות ולא רציונליות. הוא משתמש בכך כדי לטעון שהעמדה של ליבוביץ’ היא שמרנית: הוא דוחה אפשרות ליוצר משום שאינו “מכיר” אותו, ובכך מונע מעצמו אפשרות להכיר בו גם כשמוצג טיעון.
שאלות מהקהל: אבולוציה, מולטיוורס, גיל העולם וכשרות
הדובר אומר שיגיע בהמשך לטענות על המולטיוורס והעיקרון האנתרופי, ומסכים לדון בטיעון “שעון שהתפרק” אך מדגיש שמדובר בפרקי זמן עצומים ושאין הכרח להניח “שלמות” של התוצר. הוא טוען שתיאוריית האבולוציה אינה ניתנת להפרכה בקלות ומביא דוגמה מטווס ותיאוריית אמוץ זהבי כדי להדגים כיצד ניתן להצדיק בדיעבד תכונות שונות כחלק משרידות. הוא מצהיר שבשאלות עובדתיות כמו גיל העולם הוא נוטה לקבל את ההערכה המדעית של כ-14.5 מיליארד שנה, ורואה אפשרויות רבות לפרש את התיאורים המקראיים בלי לקבוע אחת מהן, ומזכיר את חישובי ג’רלד שרודר על קצב זרימת הזמן אך מביע ספק. הוא נשאל על “הוכחות” מכשרות בעלי חיים ועופות, ומשיב שיש קשיי פרשנות גם בדוגמאות מפורשות כמו גמל, ארנבת ושפן ולכן אינו רואה בכך הוכחות.
תמלול מלא
בפעם הקודמת הקדשתי את עיקר הזמן לנסות ולהגדיר יותר טוב את מושג המורכבות. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בעצם מבוסס על זה שהעולם הוא מורכב, מיוחד, מורכב, מתואם, אמרתי, יש כל מיני ניסוחים, אני כרגע לא נכנס להבדלים הדקים ביניהם. וניסיתי להגדיר את המושג מורכבות כי הרבה פעמים בהקשר הזה עולה הטענה שמורכבות זה בעיני המתבונן. מה שנראה לך מורכב ומיוחד, בעיני מישהו אחר ייראה פשוט. כן, אנחנו בנויים באופן שסדרה של מאה פעמים המספר שש שיוצא בקוביה היא נראית נורא מיוחדת. אבל בעצם היא לא פחות מיוחדת, לא יותר מיוחדת מכל סדרה אחרת של מאה תוצאות בהטלת קוביה. ומי שיהיה מישהו שהראש שלו בנוי באופן שדווקא התוצאה 1, 4, 3, 6, 6, 1, 1, 5, 9, לא יודע, תמשיכו עד מאה פעמים, היא התוצאה המיוחדת, אז זה מה שיהיה מיוחד בעיניו. זה רק כן, המיוחדות היא בעיני המתבונן. זאת בעצם הטענה הרבה פעמים בהקשר הזה. וכנגד זה ניסיתי להגדיר את המושג מיוחדות בדרך מתמטית, מדעית, לא יודע איך לקרוא לזה, מדויקת יותר, ולהראות שבעצם מדובר פה בהגדרה אובייקטיבית, שהיא לא בעיני המתבונן. ולצורך זה הצגתי את המושג אנטרופיה, הראיתי או הדגמתי אותו דרך מצב של גז אידיאלי בחלל מסוים, חלל סגור מסוים. והטענה הייתה שמצב מיוחד, כשאני מסתכל על מצב הגז אני בעצם שואל את עצמי כמה מולקולות של הגז נמצאות בכל מקום בחלל, כן? אם תרשתו את זה באיזה מערכת קואורדינטות, אז תגידו לי כמה חלקיקים, כמה מולקולות נמצאות בקואורדינטה X, Y, Z מסוימת בכל החלל. זה מצב מאקרוסקופי של הגז. ואמרתי שכל מצב מאקרוסקופי כזה מחביא מתחתיו הרבה מאוד אפשרויות מיקרוסקופיות. למשל כשאני אומר שכל המולקולות של הגז מרוכזות ב-X שווה 1, Y שווה 2, Z שווה 5, אז בעצם אמרתי, בעצם מתחת לזה יש רק מצב מיקרוסקופי אחד, שכל המולקולות נמצאות שם. אבל אם אני אומר שחצי מהמולקולות נמצאות שם וחצי נמצאות באיזה נקודה אחרת, X שווה 2, 3, 3, אז זה כבר מחביא תחתיו הרבה מאוד אפשרויות. כי נגיד שיש עשר מולקולות של הגז סך הכל בתוך החלל, השאלה איזה חמש נמצאות כאן ואיזה חמש נמצאות כאן, יש המון אפשרויות. כמה אפשרויות יש לבחור 5 מתוך 10? כן, זה בעצם מספר האפשרויות שיש כאן. ולכן זה מספר עצום של אפשרויות, אלפי אפשרויות. ולכן המצב השני הוא מצב שהוא פחות מורכב, האנטרופיה שלו יותר גבוהה. למה? כי יש לו יותר מצבים מיקרוסקופיים שמתאימים למצב המאקרוסקופי. זה אומר בעצם, בניסוח אחר, הסברתי את הקשר למידע, זה בעצם אומר שאם תגיד לי שזה המצב המאקרוסקופי, נתת לי פחות מידע מאשר אם תגיד לי שהמצב המאקרוסקופי זה שכל המולקולות נמצאות בנקודה אחת. למה? כי אם נתת לי את המידע הזה, עדיין פתוחות בפניי עשרת אלפים אפשרויות מיקרוסקופיות ואני לא יודע איזה מהן נכונה. לכן המידע שלך שנתת לי הוא מועט יותר לעומת זאת אם אתה אומר לי שכל המולקולות נמצאות בנקודה אחת, לא חסר לי שום מידע, אני יודע כל מה שיש לדעת על המערכת. במובן הזה זה מכיל יותר מידע. מערכת עם יותר מידע היא יותר מסודרת. אוקיי? יותר מידע, זאת אומרת פחות מצבים מיקרוסקופיים שמתאימים למצב המאקרוסקופי, זה נקרא יותר מידע, וזה אומר פחות אנטרופיה. יותר מידע זה פחות אנטרופיה, או יותר מידע זה יותר סדר, כן וכן הלאה. אז זאת בעצם, זה המדד המקובל בפיזיקה, ולא רק בפיזיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה לאי-סדר. האנטרופיה בעצם מודדת את אי-הסדר, ופה היתרון של ההגדרה הזאת שזה שההגדרה הזאת מציעה מדד כמותי לסדר. זאת אומרת זה לא עניין שבעיני המתבונן, לי נראה כך ולך נראה אחרת. אלא יש הגדרה אובייקטיבית, לא רק אובייקטיבית, אלא אני מסביר תופעות פיזיקליות. פיזיקליות, כי החוק השני של התרמודינמיקה זה חוק בפיזיקה. זאת אומרת אני מסביר תופעות בפיזיקה על בסיס ההגדרה הזאת של מושג הסדר. אז זה אומר שההגדרה הזאת היא לא עניין סובייקטיבי, אנחנו רואים שהעולם עצמו מתנהל על פיה. זה היתרון, היתרון בלהציג את המושג סדר או מורכבות במונחי אנטרופיה והחוק השני של התרמודינמיקה. אבל כאן אני רוצה קצת לסייג את הדברים כי אני בעצמי לא אוהב להיזקק למושגים ולעקרונות מדעיים בדיון הזה, מה שנקרא גוד אוף דה גאפס. כן, הרבה פעמים מוכיחים את קיומו של אלוקים דרך פערים, כן, גאפס בידע המדעי. כשקורה משהו שאנחנו לא יודעים להסביר סימן שיש אלוקים. קרה נס – יש אלוקים, קרה משהו שאני לא יודע להסביר – יש אלוקים. וזה יוצר איזשהו סוג של משחק סכום אפס בין המדע לבין אלוקים. זאת אומרת ככל שאנחנו מבינים יותר את מה שקורה בהקשר המדעי כך יש פחות מקום לאלוקים. אלוקים תמיד נשאר באותן ערוגות קטנות שאנחנו עדיין לא יודעים להסביר או לא מבינים, ולאט לאט המקום שלו הולך ומצטמצם. אנחנו רואים שזה התהליך שקורה הרבה פעמים בעולם, ככה אנשים חשים, שככל שהידע המדעי גדל בעצם יש פחות מקום לאלוקים כי אלוקים שייך לגאפס, לפערים, למרווחים בידע המדעי. ובמובן מסוים הטיעון שהצגתי כאן גם הוא כזה. אני לא יודע להסביר איך נוצרה כזאת מורכבות בעולם לכן יש אלוקים. אבל זה פער בידע המדעי, פער בידע המדעי לא יכול להוות בסיס להוכחה לקיומו של אלוקים כי פער בידע המדעי מטבע הדברים יכול ובדרך כלל זה גם קורה להצטמצם. לאט לאט נחקור יותר, נבין יותר ואז בעצם יתברר שמה שעשיתי עכשיו העמדתי את קיומו של אלוקים על פער ובסוף הפער הזה נסגר. אין אלוקים. זאת אומרת בסופו של דבר פער בידע המדעי אמור לגרום לנו לעשות יותר מחקר מדעי ולא להסיק מסקנות מטאפיזיות. זה בעצם ההנחה שמעלים הרבה פעמים האתאיסטים ובעניין הזה אני לגמרי מסכים איתם. אני חושב שלהוכיח את קיומו של אלוקים דרך דברים שאני לא יודע להסביר במישור המדעי זה דרך לא מומלצת, לא נכונה לא רק טקטית גם אמיתית. לא כי היא תתקשה אחר כך, כי אם היא תתקשה אחר כך אז כבר מתברר שגם עכשיו היא לא נכונה. פעם לא ידענו גם מה זה אלקטרומגנטיות, לא ידענו את חוקי הטבע האחרים שאנחנו יודעים היום, אז פעם היה יותר אלוקים? זה לא הגיוני. יש דברים בכאוס, למשל מזג אוויר, שעקרונית אני לא יכול לדעת מה יהיה מזג האוויר בעוד שבוע ומשהו. כן, אבל בכאוס, אני חושב שדיברתי על זה פעם, אני לא זוכר, אולי אני אדבר על זה בהמשך. דיברנו על כאוס במשהו אחר. באמת בעבר היו הרבה אלילים, לכל נושא היה אליל באמת ובתמים, ולאט לאט זה ירד כתוצאה של חוסר הידע. אליל זה גוד אוף דה גאפס. זה בדיוק הנקודה. אז מי שרוצה להיכנס לפינה הזאת מוזמן, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה למצוא את עצמי שם. אני רק אענה לפרופסור טורקל, אני חושב שכאוס לא קשור לדיון, כי כאוס זה מערכת לגמרי דטרמיניסטית. זה שאני לא יודע לנבא מה היא תעשה בטווח ארוך זה פשוט בגלל שהחישוב מאוד רגיש לתנאי ההתחלה ומאוד מורכב. אבל אין פה שום דבר מיוחד. אם היה לי מחשב מספיק חזק וכן מערכת זיכרון מספיק גדול וכל מה שאני צריך, יכולתי להגיד לך גם במערכת כאוטית כל מה שיקרה. זה רק שאלה טכנית. באופן עקרוני שאלה מאוד קשה טכנית, בסדר, אבל זה עדיין שאלה טכנית. זה עדיין גאפ, זה עדיין גוד אוף דה גאפ. אני לא יודע לחשב לכן יש אלוקים. זה שאני לא יודע לחשב, בעוד 50 שנה יהיה מחשב מספיק חזק שכן ידע לחשב. כבר היום עושים חישוב על מערכות אקלים לטווחים יותר ארוכים ממה שהיה פעם כי יש לנו מחשבים יותר חזקים, חוץ מהידע יש גם ידע יותר, אבל חוץ מזה יש לנו כוח חישוב יותר חזק. כל הלורנץ כן עם הכאוס במזג האוויר זה התחיל על ידי לורנץ, וכל הסיפור הזה של לורנץ בעצם התחיל על ידי זה שהתחילו לעשות חישובים במחשב. כך התחיל בעצם כל סיפור הכאוס, כי אפשר היה להתחיל לעשות חישובים. עד אז אי אפשר היה לעשות כלום. וככל שהמחשבים משתפרים אז אנחנו יותר ויותר מפזרים את הערפל של הכאוס. כמובן שהמחשבים צריכים להשתפר פי שניים כדי להרוויח צעד אחד בכאוס כך שאנחנו כנראה לא יודע עד כמה נשיג את התהליך הזה. אבל זה עדיין רק טענה טכנית, אין פה שום דבר מהותי. אבל התזה הבסיסית שלך שתמיד אמרה שיש מי הוא האחראי לכל מה שקורה, זה בעצם גאפ. נו, אז זהו, בדיוק לזה אני חותר. אז הטענה לכאורה מה שאמרתי כאן זה שהטיעון כפי שהצגתי אותו עכשיו הוא בעצם גם גוד אוף גאפס. כי בעצם אני בונה את קיומו של אלוקים על איזושהי לקונה בידע המדעי. אז מה הרווחתי? אני אמרתי אני מסתייג מסוג כזה של טיעונים. אני אחזור לנקודה הזאת בהמשך כשאני אחרי שאני אדבר על האבולוציה, אבל אני אעיר על זה משהו כאן. תראו, יש איזושהי נטייה גם של אתאיסטים וגם של מאמינים בריאתנים, לא יודע איך לקרוא לזה, להשתמש לשאת את שמו של המדע לשווא. למדע יש איזושהי הילה מעוררת הערצה, אנחנו מעריכים את הישגיו. משהו שנאמר תחת הכותרת מדע מקבל מיד איזשהו יחס מאוד, יחס מאוד מאוד מכבד. ולכן יש איזושהי נטייה גם של תועמלנים דתיים וגם של תועמלנים אתאיסטיים להשתמש תמיד במדע. כאן אני רוצה לסייג את זה, אני לא אוהב את הנטייה הזאת ואני מקווה שלא לקיתי בה יותר מדי. אני רוצה לסייג את מה שאמרתי קודם. אני לא באמת צריך את החוק השני כדי להוכיח את קיומו של אלוקים בטיעון הפיזיקו-תאולוגי. החוק השני של התרמודינמיקה, כן, מושגי האנטרופיה. אני השתמשתי במושג האנטרופיה לא בשביל להרוויח את החוק השני של התרמודינמיקה, אלא כדי להגדיר באופן יותר מדויק מה זאת מורכבות. זה הכל. אני בסך הכל משתמש בזה כהגדרה, אני לא משתמש בתוצאה מדעית כלשהי במהלך הטיעון שלי. אני משתמש במושג כיוון ששמה הוא מוגדר היטב, אז אני מעדיף להשתמש בהגדרה המדעית שאז כבר אי אפשר להגיד שמורכבות היא בעיני המתבונן. אני אגיד יותר מזה, מה זה החוק השני של התרמודינמיקה? החוק השני של התרמודינמיקה הוא למעשה לא באמת חוק מדעי. הוא חוק מתמטי, הוא חוק סטטיסטי. הוא חוק שאומר שאם אתה עוקב אחרי מערכת, אתה תמצא אותה בדרך כלל במצבים שיש להם הסתברות גבוהה יותר. זה הכל. אמירה מהסוג הזה זאת אמירה מתמטית, זאת לא אמירה פיזיקלית, זאת לא תוצאה של תצפית. מה שיפה זה שבמכניקה סטטיסטית מראים שמה שנתפס כחוק מדעי, מה שנקרא החוק השני של התרמודינמיקה, בתרגום למכניקה סטטיסטית, מה שעשיתי קודם עם הגז האידיאלי זה רק דוגמה לזה, מראים לנו שבעצם זו תופעה מתמטית וזה לא חוק מדעי. עכשיו, כתופעה מתמטית כן לגיטימי להשתמש להוכיח את קיומו של אלוקים. כשקורה משהו בהסתברות נמוכה, זה טיעון שהוא לא גוד אוף גאפס, בגלל שפה אני אומר, תראה, אם ההסתברות היא נמוכה שזה יקרה לבד, אחד מינוס ההסתברות הזאת זו ההסתברות שזה לא קרה לבד. זה לא טיעון של גוד אוף גאפס, זה טיעון הגיוני למהדרין. וכשמשתמשים במינוח החוק השני של התרמודינמיקה אוסר עליית סדר ספונטנית במערכת, כן, סתם ככה בלי שמישהו מעורב במערכת הסדר לא יעלה אלא רק ירד. דיברנו על זה בפעם הקודמת. אז זה בעצם ניסוח מדעי של החוק ההסתברותי הסטטיסטי הזה. אין פה באמת שימוש במדע. לכן אני חושב שזה לא גוד אוף גאפס ואני עוד אגיע לנקודה הזאת בהמשך. אבל אני אחזק עוד יותר את מה שאני אומר עכשיו. יש כל מיני טענות שעולות בהקשר של הדיון הזה, שבעצם נגיד היווצרות של חיים או של עולם מורכב, בפרט של חיים, חיים זה דבר עם אנטרופיה מאוד נמוכה, כן, מאוד מסודר, מאוד מורכב, לא באמת סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה. למה? כי תחשבו למשל כשאני חוצב אבנים במחצבה ומשתמש בהם כדי לבנות בית או עיר. אוקיי? אז כשבניתי את העיר יצרתי בעצם מקום שיש בו איזשהו סדר, מורכבות, מתאם, כן, משהו עם אנטרופיה נמוכה. זה לא סביבה טבעית, זו לא סביבה שאין בה יד מכוונת. יש פה משהו שבן אדם ייצר, כן, משהו שמקבל טומאה. אם אני מדבר על דבר שמקבל טומאה זה דבר שהוא מעשה ידי האדם. טבע, דבר טבעי לא מקבל טומאה. אז כאילו האנטרופיה ירדה. אבל מצד שני, הבלאגן במחצבה עלה. זאת אומרת שאני ארגנתי את הסדר בתוך הבלאגן, הסדר נוצר במקום מסוים על חשבון בלאגן במקום אחר. והטענה היא שהחוק השני של התרמודינמיקה אומר שכשאני לוקח את כלל המערכת, במקרה הזה זה היקום כולו, אז סך הכל האנטרופיה לא הקטנה, אלא אם כן משהו מעורב. אבל מי אמר שסך הכל האנטרופיה של העולם באמת קטן? יכול להיות שהאנטרופיה התנקזה לאזורים מסוימים, כך שיש מקומות או אזורים שבהם האנטרופיה היא נמוכה, איפה שיש בני אדם, בתים, מכוניות, דברים שהם מתוכננים ומורכבים, ומסביב השימוש – אנחנו היום בעידן הפגיעה באקלים והאקולוגיה, יודעים שזה בא על חשבון הסביבה. זה בא על חשבון הבלאגן שנוצר מסביב, וזה החוק השני של התרמודינמיקה. זה בעצם אומר שסך הכל האנטרופיה לא יכול לקטון. אז אם אתה עושה סדר במקום אחד זה תמיד בא על חשבון המקומות האחרים, ואגב מכאן אזהרה לכל הלוחמים למען האקולוגיה, שיש מגבלה מסוימת על המלחמה הזאת, כי בסופו של דבר החוק השני של התרמודינמיקה אי אפשר לברוח ממנו. אם אתה רוצה להגדיל את הסדר פה, זה יהיה על חשבון דברים אחרים, אי אפשר בלי לפגוע בעולם. זאת אומרת, אז כמובן אפשר לנסות לפגוע פחות וכולי, אבל תמיד כשאתה משתמש במשהו זה בא על חשבון בלאגן במקום אחר. כשמסתכלים על זה במבט של פיזיקאים על מערכת, אז רואים שהמלחמה הזאת היא די מוגבלת באפשרויותיה. טוב, אבל כמובן הם מדברים לא על העולם כולו, לא על היקום כולו, אלא יותר על הפלנטה שלנו, ואז יכול להיות שאני יכול לפגוע בפלנטות אחרות כדי להרוויח את הסדר בפלנטה שלנו, וזה יהיה יותר טוב מאשר לפגוע בפלנטה שלנו. אפשר לכוון את איי האנטרופיה למקומות שלא יזיקו לנו. אז בהסתכלות הזאת זה מאיר באור מאוד מעניין את הדיון הזה על האקולוגיה, אבל אני לא אכנס לזה כאן. בכל מקרה מה שאני רוצה לומר, זה שאם אני מסתכל במבט המדעי נטו, אני אומר בוא נראה איך זה מסתדר עם החוק השני של התרמודינמיקה, אני יכול למצוא הסברים מדעיים. על זה לא תהיה תפארתי על הדרך הזאת. מכאן אני לא אוכיח את קיומו של אלוקים כי האנטרופיה סך הכל בעולם יכול להיות שהיא באמת לא קטנה, היא רק התנקזה לאזורים מסוימים על חשבון אזורים אחרים. אז עם החוק השני אני מסתדר. אבל אני לא משתמש באמת בחוק השני, אני שואל מה באמת לדעתכם הסבירות שיקרה דבר כזה בלי יד מכוונת? שאלה פילוסופית בלי קשר לידע מדעי ולתרמודינמיקה ולדברים אחרים. אני אומר שהסבירות לזה מאוד נמוכה, לא מדבר על הסתברות דווקא, אני מדבר על סבירות. זאת אומרת שזה שאנטרופיה זורמת לאזורים מסוימים וכך נוצרים פתאום חיים ותופעות מאוד מאוד מורכבות, אולי לא סותר את מאזן האנטרופיה הכללי בעולם, אבל הוא כן סותר את ההיגיון. או במילים אחרות, אם אתם זוכרים את השדון של מקסוול שדיברתי עליו בפעם הקודמת, השדון של מקסוול זה זה שישב שמה באמצע החלל של הגז ופתח את הדלת רק לחלקיקים שזורמים מימין שמאלה. ותמיד שבא חלקיק משמאל הוא סגר לו את הדלת ולא נתן לו להיכנס. אז בסוף בסוף כל החלקיקים היו מרוכזים בצד השמאלי של המכל. אז נוצר פה סדר בעצם, ולא היה שום מעורבות מבחוץ כי אני מסתכל על המערכת כמערכת פלוס שדון. אוקיי, אז איך קרתה ההגדלה של הסדר בלי מעורבות מבחוץ? אז אמרתי שהמידע שמשוקע בשדון הוא בעצם היה, הוא בעצם הפר את מאזן האנטרופיה. או במילים אחרות, מה שאני רוצה לומר, זה שאם הגז מקבל איזשהו, נכנס לאיזשהו מצב מסודר יותר, היה שם שדון שעשה את זה. עכשיו אתם יכולים גם שם להגיד, כן, אבל האם כן סביר שמורכבות מינימלית שבמינימלית תיעשה שלא על ידי גורם כלשהו? מה, לא הבנתי? אני אומר האם כן סביר שמורכבות מינימלית תיעשה על ידי יד מכוונת? לא על ידי יד מכוונת? מורכבות מינימלית? אז אני אומר, אם המורכבות היא קטנה אז הסיכוי לזה יותר גדול. עכשיו, האם זה סביר או לא סביר, זה בעיני המתבונן. אבל אם המורכבות – תגיד מה הסיכוי שיצא לך שלוש פעמים שש בקוביה רצוף? הוא קטן, אבל זה יכול לקרות, נכון? אבל מה הסיכוי שיצא לך מאה פעמים שש בקוביה? מאוד מאוד קטן. גם יכול לקרות, אבל מאוד מאוד קטן. עכשיו האם זה יקרה או לא יקרה, זה תלוי בשאלה כמה פעמים הטלת את הקוביה. אם הטלת את זה המון פעמים, אז גם מאה פעמים רצופות מתישהו יקרה לך, אבל אם הטלת מעט פעמים, אז שלוש פעמים רצופות. יכול לקרות, אבל מאה פעמים רצופות זה לא סביר שיקרה. ולכן, אם קרו, אם הקוביה הוטלה מאה פעמים ומאה פעמים יצא לי שש, ואני צריך להחליט, האם זה קרה במקרה, או שהקוביה לא באמת מאוזנת, לא באמת הוגנת, אני אעדיף את האלטרנטיבה השנייה, נכון? למרות שהראשונה אפשרית, אבל הסיכוי שלה מאוד קטן. אז העניין הוא כזה, רמת המורכבות מגדילה את הסיכוי? לא, מידת הסבירות משתנה בהתאם למידת המורכבות. נכון. כשיש מורכבות מאוד מאוד גדולה, הסיכוי הוא כבר כל כך קטן, שהטענה שזה קרה במקרה היא כבר לא הגיונית. אוקיי, תודה. בסדר. אז הטענה שאני רוצה לומר בעצם, זה שכשאני מסתכל על עולם שבו העסק הזה איכשהו מתנהל, ופתאום נוצרים חיים, עזוב אותי מהחוק השני של התרמודינמיקה, יכול להיות שיש לי הסבר מדעי לזה. אבל אתם לא רואים פה יד מכוונת? דבר כזה לא קורה. מי לקח את כל הדברים האלה והכניס אותם לאיזשהו מקום שבסופו של דבר במקום הזה נוצרו חיים? על חשבון האנטרופיה במקומות אחרים, בסדר, אוקיי, ועדיין מי היה השדון של מקסוול שניטב את האנטרופיה למקום מסוים כדי שבו ייווצרו חיים על חשבון הבלאגן במקומות אחרים? גם לזה צריך יד מכוונת. כדי לארגן את איי האנטרופיה בתוך המיכל הגדול שלנו, כן, במקרה הזה זה היקום כולו. לכן אני לא רוצה להיות שבוי של מינוח מדעי. אני לא רוצה לטעון שהחוק השני של תרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוקים. הוא לא. מה שאני רוצה להשתמש זה במושג אנטרופיה כדי להגדיר את המושג מורכבות שלא יגידו לי שמורכבות זה בעיני המתבונן. ועכשיו אני שואל האם ההיווצרות של דברים כל כך מורכבים סביר בעיניכם שקרתה לבד בלי יד מכוונת? ואני חושב שלא. וכיוון שככה אז המערכת הסגורה הזאת כביכול, שזה היקום שלנו, כנראה היא לא סגורה. יש פה יד מכוונת מבחוץ שהייתה מעורבת בתהליכים. היד הזאת נקראת אלוקים. זה בעצם המהלך. אז לא באמת, אני השתמשתי בחוק השני של תרמודינמיקה רק כדי להגדיר את המושג מורכבות. אבל כל הדיונים אם החוק השני כן מאפשר את זה או לא מאפשר את זה, אני חושב שהם לא, הם לא נוגעים לגופו של עניין. אגיד יותר מזה, אני חוזר לגוד אוף גאפס. הרי אם באמת ההשתלשלות של העולם, הרי אבולוציה ממשיכה, החיים ממשיכים להשתכלל, האם באמת ההתנהלות של האבולוציה סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה? אם כן, אז יש סתירה בין הביולוגיה לפיזיקה, זאת בעיה מדעית פר-אקסלנס, צריך לפתור אותה מדעית. אז אחד מהחוקים האלה לא נכון. אני לא רוצה לטעון שהחוקים האלה לא נכונים, להיפך, אני משתמש בחוקים האלה כדי להוכיח משהו, אז אני מניח שהם כן נכונים. לכן אם יש פה איזושהי בעיה עם החוק השני של תרמודינמיקה, זאת לא בעיה בפילוסופיה, זאת בעיה בפיזיקה. ובעיה בפיזיקה פיזיקאים צריכים לפתור. אז שיעשו עוד מחקר וימצאו מה החוק שהוא כן נכון על המציאות שלנו, אם זה לא החוק הנכון. לכן אני לא מנסה לטעון שהחוק הזה לא נכון, אני לא משתמש בו בחוק הזה. זה לא רלוונטי. אלוקים לא אמור לפתור לי בעיות מדעיות. אם יש לי בעיות מדעיות צריך לעשות עוד מחקר ולנסות לפתור אותם, או שנצליח או שלא, אבל זה לא, אלוקים לא משחק על המגרש הזה. הוא לא בא לפתור לנו בעיות מדעיות. לכן אני גם אעשה אבחנה גם בהמשך בין איך שהעולם מתנהל לבין איך שהעולם נוצר. איך שהעולם נוצר זה אירוע חד פעמי, שמה גם נוצרו החוקים, ושם זאת שאלה שהיא לא כל כך שאלה מדעית איך זה קרה. המדע מתאר את מה שקורה משם והלאה. איך בדיוק הדבר הזה קרה זאת לא שאלה מדעית. עוד פעם, אני לא מדבר דווקא על המפץ הגדול. מצידי לפני המפץ הגדול היה מצב אחר שיצר אותו, אז אני מדבר על ההוא. מה יצר את כל הסיפור, לא מה מתנהל בתוכו. מה שמתנהל בתוכו זה עניינו של המדע, אבל מה המסגרת שבתוכה כל הסיפור הזה מתנהל זאת לא שאלה מדעית. ולכן פה אני חושב שזה לא גאפ מדעי, אלא זה גאפ לוגי. ולכן אני חושב שהטיעון לטובת קיומו של אלוקים מכוח הגאפ הזה הוא כן טיעון שאני מוכן להחזיק בו. עכשיו אני רוצה לעבור לכמה הרהורים ראשונים על הטיעון הזה כדי להראות לכם שבעצם זה מאוד דומה במובנים מסוימים לטיעון הקוסמולוגי. לכן הקדמתי גם את הטיעון הקוסמולוגי. טענה ראשונה למשל, זה כן הרבה פעמים עולה בהקשר הזה, מי אמר שאתה הוכחת כך את קיומו של אלוקים? אולי מפלצת הספגטי המעופפת בראה את העולם? איך אתה מגיע מכאן לאלוקים? הטיעון הזה הוא חוסר הבנה כמובן, כי הקדמתי כבר כמה פעמים דיברתי על זה. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מוכיח את קיומו של משהו שהוא אחראי לעולם המורכב שקיים כאן. מי זה המשהו הזה ואיך קוראים לו, מצידי תקרא לו ינקה'לה. אני קורא לו אלוהים, אבל זה לא מעניין, זה שם. לכן, אם אתה קורא לו מפלצת הספגטי המעופפת אין לי שום בעיה עם זה, תקרא לו איך שאתה רוצה, כל עוד אנחנו מגיעים למסקנה שקיימת ישות שבראה את העולם הזה, שאחראית לקיומו של העולם הזה, ואם לזה אתה מסכים והוויכוח שלנו הוא רק איך לקרוא לה, אז מה אכפת לי? אבל הטיעון שאומר שיש משהו כזה הוא לא טיעון שנפגע מטענת הנגד הזאת. היא לא אומרת כלום, נכון, זה לא אלוהים, זה בן דוד שלו שגם לו קראו אלוהים, כן כמו שייקספיר. כן, מה זה מעניין? בסדר אני אומר שכל טיעון כזה בעצם מניח הגדרה מסוימת למושג אלוהים. הגדרה למושג אלוהים זה לא אלוהים שנתן תורה בסיני או ששופט אותנו ודן אותנו על מעשינו וכל מיני דברים כאלה, זה אלוהים הדתי. אליו נגיע בסוף המסלול אני מקווה. אבל האלוהים שאני מדבר עליו כאן זה אלוהים באיזשהו מובן פילוסופי אבסטרקטי מאוד מאוד מופשט שלא נכנס לכל ההגדרות הדתיות. ישות שאחראית לקיומו של היקום המורכב שאנחנו מכירים כאן, כולל החיים שבתוכו וכולי. זה הכל. איך תקראו לישות הזאת? תקראו איך שאתם רוצים. לכן הערעור הזה זה פשוט חוסר הבנה. הרב, הרב, שבראה את העולם או שמקיימת את העולם? יש הבדל. שבראה אותו כי ברגע שהיא בראה אותו היא גם מקיימת אותו, כי היא בראה אותו עם החוקים המסוימים האלה והחוקים דואגים לזה שהוא יתקיים כפי שהוא, אבל לנקודה הזאת אני עוד אגיע. כי אנחנו יכולים להגיד שלא נברא עולם ואז לא נוכל לדבר על בורא, נוכל לדבר על משהו אחר. על זה אמרתי גם כן בטיעון הקוסמולוגי, זה בעצם טיעונים שחוזרים על עצמם, אני עוד אגיע גם לזה. הערעור השני שהוא בן דוד של הראשון אומר "כן אבל מי אמר שיש אחד אולי הם ארבעה, או 17, או מינוס פאי?". לא יודע, זאת אומרת מי אמר ש… עוד פעם זאת אותה טעות. נכון שיהיו ארבעה, מה אכפת לי? זאת אומרת אני לא מדבר כרגע על שום מאפיין מסוים של הישות הזאת או הישויות האלה, אני רק טוען שחייב להיות משהו כזה שאחראי לקיומו של העולם המורכב שאנחנו מכירים. האם הוא אחד, ארבעה, מינוס פאי או מספר קומפלקסי? מה אכפת לי? אני לא נכנס לעניין הזה. כל עוד אנחנו מסכימים שקיים משהו כזה או שהם קיימים. אפשר אחרי זה לטעון שיש את התער של אוקאם ואם הוכחת שקיים אחד למה להניח שקיימים שלושה. בסדר, לא אכפת לי, אני גם לא כל כך בטוח שיש הבדל בין אחד לבין שלושה. איך מגדירים מה זה אלוהים אחד ומה זה שלושה? יכול להיות שהשלושה ביחד זה מה שאני קורא אלוהים. זה שיש לו שלושה חלקים אז מה אכפת… לא ברור בכלל שזה מוגדר ההבדל בין אחד לבין שלושה. בסדר, שלושה שביחד יוצרים את העולם, השלשה הזאת, כן מזכיר כבר ניסוחים נוצריים כן, השלשה הזאת זה בעצם מה שנקרא אלוהים. אז מה אכפת לי? אני לא נכנס עכשיו למאפיינים שלו. לכן אני אומר זה בעצם בן דוד של הערעור הקודם וזה עלה גם בטיעון הקוסמולוגי ואני אענה על זה באותה צורה. אני בעצם רוצה לטעון שאני לא אומר כלום על אותו אלוהים שאת קיומו הוכחתי פרט לזה שהוא קיים. כן, יש שאומרים "אולי החוליה הראשונה בשרשרת זה חוקי הטבע, אולי הם יצרו את העולם". ועל זה אני שוב פעם אענה כמו שכבר עניתי, מי יצר את חוקי הטבע? הם לא ישים. חוקי הטבע מתארים איך הטבע פועל, אז מה זה נקרא שחוקי הטבע יצרו את העולם? משהו שהוא לא יש לא יכול ליצור כלום. מישהו שהוא יש יכול ליצור דברים ולעשות את זה דרך או באמצעות חוקי טבע. חוקי הטבע מתארים את איך שהוא מתנהל. וחוקי הטבע הם לא ישים. ואם תגיד לי שהם ישים אז אין לי בעיה, זה האלוהים שאת קיומו הוכחתי. אמרתי אני לא נכנס לשאלה מה טיבו של האלוהים הזה, פרט לזה שקיימת ישות כזאת, זה כל הסיפור. הרב לא הבנתי, הרב אמר שמקובל עליו שיהיו גם שתי ישויות? או לא הבנתי מה הייתה ההתייחסות של הרב לגבי ישות אחת או כמה ישויות. מה? לא שומע אותך, אתה נקטע. לא הבנתי מה הייתה ההתייחסות של הרב לאלה שטוענים שמי אמר לך שזאת ישות אחת אולי זה כמה ישויות שבראו. אמרתי אף אחד לא אמר לי, אולי זה כמה. זה כבר עניינה של הדת או עניינם של אנשים אחרים, לא יודע מה. הטיעון הזה לא יכול להוביל אותי מעבר למה שאמרתי, שקיים משהו או מה שהם או מה שלא יהיה שאחראי ליקום המורכב שבפניי. האם הוא אחד, ארבעה, האם הוא אינסופי, לא אינסופי, האם הוא נתן תורה, מה הוא רוצה מאיתנו? זה כל אלה שאלות שלא נוגעות לטיעון הזה. זה טיעון אחר. מצידי תקרא לו מפלצת הספגטי המעופפת והבת דודה שלה. הם ביחד שיחקו בחול בבוקר ויצרו את העולם. בסדר, לא אכפת לי, אבל יש משהו או מה שהם שאחראים לקיומו של העולם הזה. וחלק מההגדרה זה שהוא בעל רצון? נכון. אני חושב עוד פעם, מה זה הגדרה? אני חושב שלא סביר, זה כן נקודה חשובה, לא סביר שהישות הזאת זה משהו מכני. כי אם זה היה משהו מכני, אז בעצם יש מכונה שיצרה את העולם ואני שוב פעם אשאל את עצמי מי יצר את המכונה? אבל עוד פעם פה זה כבר באמת שאלה יותר עדינה. יש לי תחושה אינטואיטיבית חזקה בעניין הזה, כי בעצם מה זה אומר? שאם אתה אומר שזה דבר מכני, אז בסך הכל השאלה נסוגה צעד אחד אחורה ואני נמצא באותה בעיה. אתה בעצם אומר לי שיש מנגנון מכני שיצר את העולם, אז המנגנון המכני הזה הוא חלק מאותו עולם שאני מדבר עליו, רק הוא הפאזה הקודמת. מה אכפת לי? אני מחפש משהו מסוג שונה, משהו שהוא מקבל החלטות יש מאין והוא עצמו לא צריך הסברים כמו שאמרתי בטיעון הקוסמולוגי שיסבירו אותו. אוקיי? שיתחיל את השרשרת של הרגרסיה כדי שהיא לא תהיה אינסופית. כל מה שדיברתי בטיעון הקוסמולוגי אני עכשיו חוסך לעצמי לחזור על זה פה. זה כל מה שאמרתי שם בעצם נכון גם כאן. הטענה היא שבעצם כמו שאמרתי שם זה שהאלטרנטיבה להנחה הזאת זה שיש פה שרשרת אינסופית, רגרסיה אינסופית, וזה כשל. וכיוון שכך חייבת להיות איפה שהוא באיזשהו מקום בשרשרת הזאת חוליה שהיא תהיה חוליה ראשונה שהיא לא צריכה לפניה חוליות קודמות שירכיבו אותה, אחרת השרשרת אינסופית, זה רגרסיה אינסופית. טיעון אחר מדבר על הנחת המבוקש. אומרים פירכה אחרת. אתה בעצם מניח את המבוקש, אתה אומר שלכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב, אז בעצם במובלע הנחת את קיומו של אלוקים. שזה נכון כמובן, כל טיעון לוגי מניח את המבוקש, דיברנו על זה כשדיברנו על הראיה האונטולוגית, אבל הנחת המבוקש זאת לא האשמה בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים. הנחת המבוקש בסך הכל אומרת שהטיעון הזה הוא טיעון לוגי תקף. ועכשיו מה שאני צריך לשאול אותך, האם אתה מסכים שלדבר מורכב צריך להיות מרכיב. אם אתה לא מסכים, אז תגיד שאתה לא מסכים, מה אכפת לי הנחת המבוקש או לא? אם אתה מסכים להנחה הזאת, אז אתה גם צריך לקבל את המסקנה שאני מציע שיש אלוקים. אתה לא מסכים להנחה הזאת, אז בוא נתווכח עליה. אבל מה זה משנה הנחת המבוקש או לא הנחת המבוקש? עכשיו אני חושב שכל אחד מבין בהיגיון שלו שדבר מורכב לא נוצר לבד. האנתרופיה, החוק השני של התרמודינמיקה, כל מה שדיברתי קודם. אבל אם מישהו יגיד אני לא מקבל את זה, אין לי מה להגיד לו, בסדר, יהא נמי. העיקרון הוא שזה הרבה פעמים קורה בוויכוחים האלה שכשהאתאיסטים נדחקים לפינה אתה פתאום רואה שלאט לאט הם משילים מעצמם את כל העקרונות של חשיבה רציונלית. הם מוותרים על סיבתיות, הם מוותרים על הסתברות, הם מוותרים על הכל הכל רק כדי שלא יהיה אלוקים. אז מבחינתי אם האימוץ של חשיבה רציונלית מוביל לטענה שאלוקים קיים, אני רסט מיי קייס. ומי שרוצה לא להאמין באלוקים צריך להיות אדם לא רציונלי. אם הוכחתי את זה אני מסודר, אין לי בעיה. אני לא יכול להתווכח עם חוסר רציונליות, אני כן יכול להראות שלא להאמין באלוקים זה אומר להיות לא רציונלי. זה מה שאני יכול להראות. אם מישהו אומר לי תראה אבל לא אכפת לי להיות לא רציונלי, בסדר, תהיה בריא. קצת מוזר כשהאמירות האלה באות מכיוון מישהו שמדבר בשם המדע והרציונליות ומאשים את המאמינים בזה שהם חורגים מהרציונליות. ואז כדי לבסס את הרציונליות שלו הוא אומר בעצם אולי עיקרון הסיבתיות לא נכון, וההסתברות יכול להיות שזה קרה במקרה למרות שאין אין סיכוי שזה יקרה במקרה. פתאום הכל אפשרי, כל החשיבה הרציונלית נזרקת לפח רק כדי לא לאמץ את קיומו של אלוקים. עכשיו כאן זה מוביל אותי לפירכה הבאה, כי אותו אתאיסט יגיד לי זה פירכות שכמעט בנויות אחת על השנייה. אותו אתאיסט עכשיו יגיד לי כן אבל האלטרנטיבה אתה צודק שזה באמת. בלתי סביר שהעולם הזה נוצר לבד, העולם המורכב הזה נוצר לבד, אבל האלטרנטיבה שיש אלוקים עוד פחות סבירה. תמיד שאתה בודק את האלטרנטיבה שלך, לא מספיק להראות שהיא לא סבירה. השאלה היא אם האלטרנטיבה השנייה היא יותר סבירה? כן, זאת אומרת, כמו שפרס תמיד שאל: מה האלטרנטיבה שלהם? כן, של הימין. והתשובה הייתה אין. אין אלטרנטיבה, ואם אין אלטרנטיבה או האלטרנטיבה היא יותר גרועה, זה לא אומר שאני אמור לאמץ את האלטרנטיבה הפחות גרועה שלך, כי גם היא גרועה, יכול להיות שלא צריך לעשות כלום. אז הרבה פעמים כשאנחנו מקבלים החלטות, מספיק אנשים מראים לנו שהאופציה הזאת היא לא טובה או לא סבירה, ממילא אתה צריך לקבל את האופציה השנייה. אתה שוכח שצריך לבדוק אם האופציה השנייה משפרת את מצבך. ולכן הרבה אנשים מעלים בהקשר הזה את הפירכא: אתה צודק שבעצם לא סביר שהעולם הזה נוצר במקרה, אבל בעיניי גם לא סביר שיש אלוקים, עוד פחות סביר. ולכן אני מעדיף את האופציה הראשונה על פני השנייה. אבל זה שוב טעות. זאת טעות גדולה, כי הרי אני לא אמרתי כלום על המושג אלוקים. אני עכשיו אנסח את זה אחרת. לא אם יש או אין אלוקים. האם העולם הזה נוצר לבד, מעצמו, באופן מקרי, או נוצר על ידי משהו? בוא לא נקרא לו אלוקים, כי זה מטה את השיח. בסדר? האם הוא נוצר מעצמו או לא נוצר מעצמו? עכשיו כאן זה שתי אפשרויות. אם ההסתברות של הראשונה זה פי, ההסתברות של השנייה זה אחד מינוס פי. אין עוד אפשרות שלישית. או שמשהו יצר אותו או שלא יצר אותו כלום, נכון? אין אפשרות שלישית. עכשיו, אני לא יודע להעריך את ההסתברות לקיומו של אלוקים. אבל אני כן יכול להעריך מה הסבירות לזה, לא הסתברות, אלא סבירות לזה, שעולם כל כך מורכב נוצר באופן ספונטני. מאוד קטן. ממילא הסיכוי לקיומו של אלוקים הוא אחד מינוס הדבר הקטן הזה. זה כמעט אחד. הרב, הרב, אבל ההוא האתאיסט, הוא מודה שהעולם נוצר? כי הוא יכול לטעון שהרב יוכיח שהעולם נוצר, אולי העולם לא נוצר? על זה דיברתי כבר. דיברתי גם בטיעון הקוסמולוגי. יש את המפץ הגדול ורגרסיה אינסופית. אז הרבה דברים שעלו שמה גם עולים כאן. אני לא אחזור על כולם, אני חוזר רק על הניואנסים שמתחדשים בטיעון הזה. אני בא להגיד שהוא יכול להגיד שהוא מאמין בכל החוקים, רק הוא אומר שהוא אף פעם לא נברא, הוא תמיד היה קיים, וזהו. אני מבין, אני מבין. אז הזכרתי את זה קצת בטיעון הקוסמולוגי ואני עוד אגיע לזה גם כאן, בהמשך. אני ישר בהמשך. עוד דבר, שאלתי פעם, דבר, שני דברים. אחד, האם זה דומה לאנתרופיק פרינסיפל? ושני, הפיזיקאים אומרים את המולטיוורס. יש עוד אפשרויות. זה תלוי באדם. קראתי ספרים שהסיכוי לאלוקים הוא כל כך קלוש שאני מוכן לקבל את המולטיוורס, זה יותר סביר. ולך תתווכח מה יותר סביר, פחות סביר. אז אני אגיע לטיעונים של המולטיוורס והעיקרון האנתרופי אני אגיע. אני אגיע אחרי שאנחנו נדבר על אבולוציה, ואני אראה שם למה לדעתי זה שטויות. אבל לאט לאט, כי אני צריך פה עוד כמה שלבים בדרך. כן, אבל רק שנייה, בעניין הטיעון הזה שחוזרים עליו מאז ומתמיד, שעון שהתפרק, תכניס את כל החלקים ותנער אותו שעה שלמה, עשר שעות, ופתאום הוא יתחבר ויתחיל לעבוד? זה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. הטיעון הזה המושמץ. נכון, אבל יש לו שתי בעיות לטיעון הזה. קודם כל, לא מדובר שתעמוד עשר דקות ותנער אותו או עשר שעות. מדובר שתנער אותו שבעים מיליון שנה, ואז יכול להיות שכן יקרה משהו. דבר שני, מה הנחת העבודה פה? שעל ידי הניעור הזה פתאום נהיה מושלם? מה, איזה מושלם? נוצר מצב שאנחנו קוראים לו אקזיסטנציה, היא לא מושלמת, העולם הזה לא מושלם, יש אלף פגמים. נוצר איזושהי סיטואציה שבעינינו זה נראה מושלם כי אנחנו חיים את זה, נולדנו לתוך זה. אבל מי אמר? אתם מגיעים לטיעונים שאני אגיע אליהם בפירוט רב בהמשך. אני אתייחס לכל הדברים האלה. אני רק צריך עוד קצת תשתית לבנות לפני כן. בסדר? אני מבטיח שאני אתייחס לכל הטיעונים האלה. אפשר גם למצוא את זה בספר, אז יש גיבוי להבטחה הזאת. בכל אופן אני אגיע לזה, זה שאלות שבהחלט עולות בהקשר הזה, אבל אני רוצה בשלב שאני אגיע. בעצם הטענה היא שמה ששרלוק הולמס אומר ב"חותם הארבעה", קונן דויל אומר ב"חותם הארבעה", שרלוק אומר לווטסון: אחרי שאתה שולל את הבלתי אפשרי, מה שנשאר… כל כמה שהוא בלתי סביר זה כנראה האפשרות הנכונה. זאת אומרת אם יש לך שתי אפשרויות ששתיהן נראות לך בלתי סבירות, אבל אחת מהן אתה יכול לחשב ולהראות את הסיכוי שלה, אז השנייה זה אחד פחות הסיכוי הזה. וברגע שיש לך שתי אפשרויות או שמשהו יצר את זה או ששום דבר לא יצר את זה, והטענה ששום דבר לא יצר את זה היא טענה לא סבירה, אז אחד מינוס הסיכוי של זה זה הסיכוי שמשהו יצר את זה. זה הכל. להגיד שקיומו של אלוהים זה בלתי סביר בעיניי ולכן אני מעדיף את הראשון, זה הנחת המבוקש במיטבה, כן, אפרופו האתאיסטים שמאשימים תמיד את הבריאתנים בכשלים שלהם עצמם, שהם נופלים בהם הרבה יותר חזק. הם מניחים את המבוקש. הם בעצם מניחים שאלוהים הוא לא סביר ולכן מאמצים טענה מאוד לא הגיונית. אל תניח את זה כי אין לך שום נגישות לדעת את זה. לעומת זאת היווצרות של דבר מורכב זה משהו שיש למדע מה להגיד עליו. אני יכול להעריך את הסיכוי הזה, לא לחשב אותו ממש, זה מאוד מסובך, אבל להעריך שהדבר הזה מאוד מאוד לא סביר. ואם ככה אז האלטרנטיבה השנייה זה אחד מינוס הסיכוי הזה. זו הדרך היותר נכונה לטפל בסבירות לקיומו של אלוהים ולא ללכת ישר ולהגיד לא, קיומו של אלוהים לא סביר, אז ממילא אני אאמץ את הדרך השנייה. למה זה לא סביר? איך אתה יודע? פגשת אותו פעם? לא. זה שלא פגשת אותו זה אומר משהו? מה, על סמך מה אתה קובע את זה? פה יש חישוב הסתברותי או סבירותי, אני נזהר, לא הסתברות ממש, אין פה מרחב מאורעות, אבל יש שיקולי סבירות שאנחנו יכולים ללמוד אותם מהניסיון שלנו, מההיגיון שלנו לגבי קיומו של אלוהים, בעיניי זו תוצאה, אחד מינוס פי זה הסיכוי לקיומו של אלוהים. להניח מראש את הסיכוי לקיומו של אלוהים זאת הנחת המבוקש במיטבה. אז לכן אני חושב שגם הערעור הזה הוא ערעור לא שלא מחזיק מים. אני רוצה להגיע, בספר פירטתי עוד כל מיני דברים כאלה, אבל אני רוצה להגיע לעוד, כן, עוד טענה. את זה אני עוד רוצה להספיק. יש פיזיקאי באוניברסיטת תל אביב, כן, אתאיסט לוחמני בשם אליה ליבוביץ'. כן, הוא הנכד של כמובן, לא נכד בן. כן, סליחה, נכון. והוא כתב מאמר, אחד המאמרים שלו שמדבר על הראיה הפיזיקו-תאולוגית והוא אומר ככה: החולשה העיקרית של רעיון המתכנן התבוני הינה בכך שאי אפשר לראות בו הסבר כלשהו לתופעה שאותה הוא מתיימר לבאר. את הטיעון המרכזי העומד בבסיסו אפשר להציג כדלקמן: אף אדם בר דעת לא יחשוב שהציורים המופלאים שצייר מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית נוצרו כתוצאה מתהליכים מקריים ללא כוונה וללא אינטליגנציה, וכיוצא בזה לגבי מטוס האף 16, כן זה הניסוח של פרד הויל. על אחת כמה וכמה שהסבר כזה מתחייב למערכות ביולוגיות בעולם שמורכבותן גדולה לאין שיעור, או האנטרופיה שלהם קטנה יותר. ואולם הישג זה מבוסס על קל וחומר של שטות. הסברה שיצור תבוני תכנן את האף 16 מהווה אומנם הסבר מניח את הדעת לקיומה של מערכת מורכבת זו, משום שאנו יודעים על קיומם של מהנדסי אוירונאוטיקה באופן בלתי תלוי בהכרתנו את המטוס עצמו. המחשבה שיד אדם תבונית יצרה את הקפלה הסיסטינית יש בה כדי להסביר את הציורים רק משום שיש בידינו ידיעה מוקדמת על קיומם של יצורים שיכולים לתכנן ולבצע ציורים כאלו. לגבי עולם הטבע והיקום אין לנו כל ידיעה מוקדמת על קיומה של תבונה שמסוגלת לתכננו. הסקה מקיומו של העולם המורכב והמופלא על מציאותו של מתכנן תבוני איננה ביאור של התופעה אלא תוצאה פסיכולוגית שלה. הוא בעצם אומר כך, שני דברים הוא אומר, הוא לא מרגיש פה שהוא אומר שני דברים שונים. דבר אחד הוא אומר הדבר הזה הוא לא הסבר. אתה לוקח דבר שהוא מוכר לי ומובן לי, העולם, ומסביר אותו באמצעות משהו שלא מוכר לי ולא מובן לי שהמצאת אותו אד-הוק. אז באיזה מובן זה מהווה הסבר? תלי תניא בדלא תניא, כן, בלשון הגמרא. כן, אתה תולה דבר שמצאנו אותו במפורש בברייתא במשהו שאין לו שום מקור, זה לא יכול להיחשב הסבר. כהסבר זה לייצר להסביר משהו לא מובן באמצעות משהו שהוא כן מובן, אבל להסביר את העולם שלנו שהוא בסך הכל מוכר לנו ומובן לנו באמצעות אלוהים שלא מוכר לנו ולא מובן לנו. זה לא הסבר. זה א', וב' הוא אומר שההסברים מהסוג הזה מהווים הסבר במקום שבו אני יודע על קיומו של אלוקים באופן בלתי תלוי. למשל, כשאני רואה מטוס ואני הרי יודע שיש מהנדסי מטוסים בעולם, אז אני אומר המטוס הזה כנראה לא נוצר מעצמו, היה מהנדס שיצר אותו. או יש לי ציירים בעולם, אז הציורים בפרסקו של הקפלה הסיסטינית נוצרו כנראה על ידי צייר ולא מעצמם. אבל זה הכל בגלל שאני יודע על קיומם של ציירים ושל מהנדסי מטוסים באופן בלתי תלוי. ואז אני בעצם, המשך של מה שהוא אמר קודם, אז בעצם אני מסביר באמצעות משהו שהוא באמת מובן ומקור לי. לכן זה יכול להיחשב הסבר. אבל להסביר את העולם באמצעות אלוקים זה לא הסבר. עכשיו יש לו פה שתי טעויות. שתי הטענות שלו הן בעצם שתי טעויות גדולות. וזה סתם טעות, אפילו לא עניין שאפשר להתווכח עליו, הוא פשוט טעה. הטעות הראשונה שלו, והיא חוזרת הרבה בערעורים האלה, זה שאנשים אומרים הדבר הזה הוא לא הסבר. כי אתה לוקח משהו שמובן, המוכר המובן, העולם, מסביר אותו עם משהו שהוא לא מוכר שאתה ממציא אותו אד הוק, רק בשביל להסביר את זה. אז א', הטענה שלי זה שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לא מתיימר להוות הסבר. אני לא בא להסביר את העולם, אני מוכיח את קיומו של אלוקים. נכון, זה לא הסבר, זה לא הופך את העולם ליותר מובן, אבל עדיין אתה מסכים שדבר מורכב לא נוצר מעצמו, זו הוכחה לזה שיש משהו שיצר אותו. אני מוכיח טענה, אני לא מסביר. קיומו של העולם זה לא הטענה שאותה אני בא להסביר, זו הנחה של טיעון שבא להוכיח את המסקנה שיש אלוקים. המסקנה שיש אלוקים אין מטרתה להסביר את ההנחה, הפוך, ההנחה היא הנחה שתפקידה להוכיח את נכונותה של המסקנה. פשוט הוא לא מבין נכון את משמעותו של הטיעון. הטיעון לא בא להסביר את העולם, הוא בא להוכיח את קיומו של אלוקים. אם זה מסביר לך או לא מסביר לך זה בעיה שלך, זה לא מעניין אותי. השאלה אם הטיעון הוא נכון או לא נכון. האם יש אפשרות שהעולם הזה נוצר בלי יוצר? במקרה? בהסתברות מאוד נמוכה. אז סימן שיש יוצר. נקודה. אם זה נותן לך הסבר, לא נותן לך הסבר, מה זה מעניין? קחו דוגמה, כן, חזרזיר, הדוגמה החביבה עליי, הוא הדוב הולך על חוף הים והוא רואה שמה טביעות רגליים. בסדר? זה אומר וואלה, מישהו פה כנראה דרך על החול והניח את טביעות הרגליים שלו. ואז הוא מניח שהיה שמה איזשהו פיל נפיל או לא יודע בדיוק מה איזה מהיצורים הבדיוניים שהוא ממציא שמה, איזשהו יצור שהיה שמה וכנראה הוא טבע את טביעות הרגליים האלה. האם זה הסבר לטביעות הרגליים? אפשר להגיד שכן, אפשר להגיד שלא, כי היצור ההוא אנחנו לא מכירים אותו, המצאנו אותו אד הוק כדי להסביר את טביעות הרגליים. האם זה אומר שהאלטרנטיבה שטביעות הרגליים האלה נוצרו בלי היצור ההוא היא יותר הגיונית? מה פתאום. אם יש טביעות רגליים כנראה שמישהו עבר פה. אני לא יודע מי זה ואיך הוא נראה, כלום אני לא יודע, אבל אני כן יכול להסיק שמישהו עבר פה. למרות שאולי אם תרצה להגיד שזה לא מסביר, לא מסביר. מה אכפת לי? שיש גם בזה מימד הסברי, אבל לא משנה כרגע. אז לא מסביר, כי היצור ההוא אני לא מכיר אותו, לא יודע מי הוא, אז אני לא מוכן לקרוא לזה הסבר. אל תקרא לזה הסבר. אני שואל אם היצור הזה קיים, לא אם הוא מסביר לך את טביעות הרגליים. והתשובה היא כן. כי טביעות רגליים לא נוצרות בלי מישהו שטובע אותן. לכן זה סתם חוסר הבנה. כשאתה אומר מסביר את העולם, אתה מתכוון לנותן לנו מידע על הטבע של העולם? זה כנראה מה שהוא מתכוון. אני לא מתכוון לזה. עוד רגע אני אסביר, אני אסביר את זה יותר, אסביר במובן המלא. הנקודה השנייה שבה הוא טועה, זה שהוא מתעלם מזה, וכאיש מדע זה עוד יותר מפתיע, הוא מתעלם מזה שבעולם המדעי יש שני סוגי הסברים. הוא מניח שהסבר פירושו תמיד מה שנקרא העמדה על המוכר, רדוקציה למוכר. כן? אתה לוקח משהו לא מובן, מסביר אותו באמצעות עקרונות שהם כן מוכרים ומובנים, אז מצאת הסבר. זה מה שנקרא הסבר, כך בדרך כלל תשאלו בן אדם מה זה נקרא להסביר משהו. משהו שאני לא מבין, אם מישהו מגיע עם עקרונות שהם מוכרים ומובנים לי ומשתמש בהם כדי להסביר את התופעה הלא מובנת, זה מה שנקרא הסבר. אבל צריך לשים לב, בתחנות המרכזיות של המדע ההסבר הוא בכיוון הפוך. כאשר למשל ניוטון מצא את חוק הגרביטציה, אז למעשה הוא לקח אוסף תופעות שאת כולן הכרנו והבנו היטב: גופים נופלים לכדור הארץ, גאות ושפל, יש מסלולי הכוכבים, הן תופעות שמוכרות לנו, והוא המציא. תיאוריה, חוק גרביטציה, כוח גרביטציה, שמסבירה את כל התופעות האלה. זה הסבר לפי אליה ליבוביץ' או לא? הרי אתה לוקח משהו שאתה המצאת אותו, אף אחד לא ראה אותו אף פעם את כוח הגרביטציה, ואתה מסביר באמצעותה את התופעות של משיכה של גופים. זה הסבר או לא הסבר? התשובה היא כן. יש שני סוגי הסבר בעולם המדעי: יש הסבר שהוא המעמדה על המוכר, והסבר שהוא המעמדה על הלא מוכר. שני סוגי הסבר. אפשר לקשור את זה למה שתומאס קון, פילוסוף וסוציולוג של המדע, חילק בין שני סוגי תקופות בתהליך המדעי. יש תקופה של מדע נורמלי, מדע סטנדרטי, ויש תקופה של משבר פרדיגמטי. מה זה אומר? נגיד שיש לנו תיאוריה שעובדת טוב, היא מצליחה להסביר את כל התופעות, הכל בסדר. לאט לאט מצטברות אבל תופעות שאותן התיאוריה לא מצליחה להסביר. תופעה אחת, לא משנה, היא מסבירה אלף תופעות אחרות, אז היא כנראה חזקה, אז פה אולי לא הבנתי משהו. תופעה שנייה היא לא מצליחה להסביר, שלישית. כשאני מגיע לחמישים תופעות שהיא לא מצליחה להסביר, נוצר משבר. חמישים, לא משנה מה, סף קריטי כלשהו. נוצר משבר. מה קורה שם? אנחנו מבינים שהתיאוריה הידועה והמוכרת שבה אנחנו משתמשים כנראה צריך להחליף אותה. כנראה היא לא עובדת. מה אנחנו עושים? מחפשים פרדיגמה תחליפית, פרדיגמה אחרת, תיאוריה אחרת שתסביר לי את העובדות כולל החמישים האלה שהפרדיגמה הקודמת לא הצליחה להסביר. זה בתקופת משבר אנחנו מחליפים פרדיגמה, לא משתמשים בפרדיגמה הקיימת כדי להסביר את התופעות, אלא צריכים להחליף פרדיגמה כדי להסביר את התופעות. מה זה החלפת פרדיגמה? החלפת פרדיגמה זה הסבר באמצעות ההעמדה על הלא מוכר. אני ממציא פרדיגמה חדשה שכוללת ישויות תיאורטיות ועקרונות והכל, את כולם המצאתי. ומה היתרון שלהם? שהם מסבירים את התופעות המוכרות לי. באיזה מובן הם מסבירים את התופעות האלה? אז דיברו על זה, מה שהמפל דיבר על הסכמה הדדוקטיבית נומולוגית. זאת אומרת, הסבר מדעי מהסוג הזה, זה הסבר שאם אתה רואה אותו בתור כלל, המקרים הפרטיים הם דוגמאות של הכלל הזה. ניתן לגזור אותם בדדוקציה מהכלל הזה. אם זה כך, אז הכלל הזה יכול להוות הסבר, למרות שהוא מומצא ואנחנו לא מכירים אותו ואנחנו לא יודעים עליו בשום צורה בלתי תלויה אלא רק מתוך העובדות. בכל מצב של משבר פרדיגמה, בכל מצב שהמדע מתקדם ומבין שתיאוריה קיימת לא נכונה ומחליף אותה בתיאוריה חדשה, בכל מצב כזה זה תמיד הסבר שהוא המעמדה על הלא מוכר. כשגילו את תורת הקוונטים, כשגילו את האלקטרומגנטיות, כשגילו את הגרביטציה, כל צעד משמעותי בתולדות המדע זה צעד של המעמדה על הלא מוכר. המעמדה על המוכר זה לקחת תיאוריה קיימת ולהסביר באמצעותה תופעה שאותה פגשת, אבל זה לא תגלית מדעית, כי התיאוריה הייתה ונשארה נכונה, אני משתמש בה כדי להסביר עובדה כזו או אחרת. אבל מתי אני מחליף תיאוריה? מתי אני מגלה את התיאוריה שאחרי זה הדורות הבאים ישתמשו בה? זה תמיד צעד של המעמדה על הלא מוכר. לכן אם הייתי מגלה כל מיני ציורים ולא הייתי יודע על קיומם של ציירים, אני הייתי משער שישנם ציירים גם בלי שאני יודע על קיומם של ציירים. כי ציור מורכב לא נוצר לבד, בגלל הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. ולכן אני משער שקיים יצור כלשהו. איך הוא נראה ומה בדיוק הכישרונות שצריך בשביל זה אני לא יודע להגיד עליו כלום, אבל אני כן יודע שזה לא קרה לבד. וזה נקרא המעמדה על הלא מוכר. ועכשיו אני אמציא כביכול את המושג צייר כדי להסביר את קיומם של הציורים. או אני אמציא את המושג מהנדס מטוסים כדי להסביר את קיומו של המטוס, פירמידות, לא משנה. נכון? זה פשוט שטות מה שהוא אומר. ברור שאנחנו ממציאים הרבה פעמים דברים לא מוכרים כדי להסביר את הדברים המוכרים. אני אקנח אולי בסיפור שבוודאי כבר סיפרתי אותו בהקשרים אחרים וודאי אבל אולי גם פה, על הצהבת. שהיה איזה בחור בישיבה אצלנו, היום הוא דמות מוכרת, שהיה חולה בצהבת איזה חצי שנה לא הגיע לישיבה, בגוש. ואיזה חבר משותף שלנו הלך לבקר אותו בבית חולים, והוא חזר וסיפר לי ככה אחוז תדהמה, הוא סיפר לי: תשמע, אתה לא תאמין מה שהיה שמה. הביאו איזה מכשפה אחת, איזה בחורה חרדית צעירה עם איזה יונים, שמו לו על הפופיק, יונים מתו אחת אחרי השנייה, ומתברר שאחרי. הוא חזר לישיבה. עברה לו הצהבת. טוב, מדהים. כן, מכירים את הסיפורים האלה על הצהבת, זה תופעות שהיו פעם מאוד נפוצות. היום כבר אף אחד כמעט לא משתמש בזה אגב, כי כנראה התברר שזה שטויות. אבל לא משנה, בכל אופן חזרתי הביתה להורים שלי, סיפרתי להם: שמעו, לא תאמינו, כך וכך היה, צהבת חצי שנה לא חזר, שמו לו יונים, הם מתו, זאת אומרת קרה שמה משהו והוא חזר, הם שאבו לו את הבילירובין מהדם, כן, ככה תמיד אומרים, תמיד הרפואה אלטרנטיבית וכל מיני יצורים כאלה יש להם תמיד הסברים מכניסטיים איך העסק הזה עובד. זה תמיד מצחיק אותי העניין הזה, קווי אנרגיה שעוברים מפה לשם וכל השטויות האלה, יכול להיות שיש להם אינטואיציה טובה אבל תחסכו לי את ההסבר. ההסברים האלה זה איזשהו ניסיון כאילו לעשות מדאיזציה, כן, סיינטיפיקציה של התחום שלך. אז בלי הסברים, תגיד לי מה האינטואיציה שלך אומרת. בכל מקרה, אז אמרתי את זה להורים שלי, ההורים שלי ספקו כפיים, אמרו: מה עושים לו בישיבה החשוכה הזאת, דופקים לו את המוח, כי זה הגוש, דופקים לו את המוח, איזה מין מאובנים שמרניים, איפה החשיבה המדעית, איפה הרציונליות? אז אמרתי להורים שלי: שמעו, אני לא יודע, בעיניי רציונליות זה משהו אחר. זאת אומרת, אם מגיע מישהו שבעיניי הוא אדם אמין ומספר לי על עובדה מסוימת, יש לי שתי אפשרויות, היא לא מסתדרת עם מה שאני יודע עד היום על העולם, יש לי שתי אפשרויות, להגיד לו שהוא מדבר שטויות או לבדוק את תמונת העולם שלי ולהחליף פרדיגמה. עכשיו, אם הרציונליות הייתה לפי המודל שלכם, היום המדע שלנו היה במצב של אדם הראשון. כי מאדם הראשון והלאה, כל פעם שהייתה מופיעה לפנינו עובדה חדשה שלא מסתדרת עם הפרדיגמה הקיימת, אז היינו דוחים את העובדה. אל תבלבל אותי עם עובדות, היינו אומרים זה לא יכול להיות, תהיה רציונלי, תיצמד לפרדיגמה הקיימת, והיינו היום עם הפרדיגמות של אדם הראשון. מדע מתקדם באותם מקומות שאתה רואה עובדות שסותרות את הפרדיגמה הקיימת, אתה אומר: אוקיי, אז כנראה הפרדיגמה הזאת צריך לבדוק אותה מחדש. מה ההבדל בינך לבין אדם לא רציונלי? שאתה כאדם רציונלי צריך לחפש הסבר מדעי אלטרנטיבי, כי אתה כן חושב שיש מאחורי זה הסבר. אבל רציונליות אין פירושה להיצמד למה שאני יודע היום ולא להיות מוכן לשמוע שום דבר אחר. זאת לא רציונליות. אני אומר חשדנות בריאה זה טוב, גם לי יש חשדנות בריאה אני מדמה לי בהקשרים האלה. אבל על פניו להגיד שהדבר הזה לא יכול להיות כי זה לא מסתדר לי, זה לא רציונליות, זה סתם שמרנות. ובעצם מה שאלי לייבוביץ' טוען כאן, זאת טענה שמרנית. זאת לא טענה רציונלית, טענה אנטי רציונלית בעליל. רוצה להגיד העולם נוצר במקרה כי אני לא מכיר אף אחד אחר שיצר אותו. איך תכיר? כל פעם שאני מגלה לך שהוא קיים, אתה אומר לא יכול להיות שהוא קיים, אז לכן אני לא מכיר אותו, ואם אני לא מכיר אותו, אז לא יכול להיות שהעובדות האלה מראות שהוא קיים. אז אתה לא יכול להכיר אותו. כל פעם שאני מביא לך טיעון שמראה שהוא קיים, אתה אומר זה לא יכול להיות כי אני חושב עכשיו שהוא לא קיים. בסדר, בשביל זה אני מביא לך טיעון כדי לשכנע אותך שאתה טועה. הרציונליות של אלי לייבוביץ' זאת אותה רציונליות כן של ההורים שלי בסיפור ההוא, וזאת ממש לא התייחסות רציונלית. כן, אבל בתיאוריות המדעיות, ברגע שכמו שאמרנו שיש זה סותר דברים אחרים, אז בשלב מסוים יורדים מהתיאוריה, אומרים היא לא נכונה. אוקיי. במסגרת הנושאים הדתיים, האמונה וכל זה, אם יש סתירה, אין בעיה, יש את המושג הפלפולים, מוציאים הסברים כאלה וכאלה שהמדע כבר מזמן היה פוסל אותם, אבל מסתדרים. קודם כל, במדע יש פלפולים הרבה יותר גדולים מאשר בתיאולוגיה. אבל עדיין יש מבחן המציאות, אם זה סותר אז זה עף בסוף. אני מציע לך, אני מציע לך לחפש מבחן מציאותי שיפרוך את תיאורית האבולוציה. אם תמצא תודיע לי. הרבה אנשים התיימרו שיש להם ולא עלתה בידם. ולא בגלל, אגב, לא בגלל שהאבולוציה לא נכונה, בגלל שהיא נכונה בהכרח. אי אפשר לפרוך אותה. כל הסבר שאתה… אתם מכירים את התיאוריה של אמוץ זהבי, חוקר ישראלי, והוא טוען: למה הטווס כל כך צבעוני ובולט, הרי זה נגד כל היגיון אבולוציוני? הוא בולט, כל טורף רואה אותו ומיד יתנפל עליו. אז הוא אומר: לא, הטווס הוא מפגין את זה שהוא אדיש לכוח שלך. הנה, תראה אני צבעוני ובולט ולא מפחד ממך. ואז הוא יפחיד את הטורפים וגם יתאהבו בו כל הבנות והוא יעמיד צאצאים והכול יהיה נהדר. אתם מבינים שבאופן כזה אי אפשר לפרוך, לא בגלל שהוא לא צודק זהבי, אולי הוא כן צודק, אבל זה אומר שהתיאוריה הזאת לא ניתנת להפרכה. כי כל מה שתביא, אני תמיד אראה לך באיפכא מסתברא שהוא מועיל לשרידות ולכן זה באמת כך. כי למה? כי אם הוא לא היה מועיל לשרידות הוא לא היה כאן. שזה נכון, אני מסכים, אבל זה לא ניתן להפרכה. עכשיו הפלפולים האלה לא נופלים מגדולי הפלפולים הדתיים. ההבדל היחיד הוא שבעולם המדעי יש דברים, לא כולם, אבל יש דברים שכן ניתנים להפרכה. אבולוציה לא, אבל יש דברים שניתנים להפרכה. בעולם התיאולוגי לא. ועל המדעיות של הטענה הפיזיקו-תיאולוגית, זה יהיה הנושא שבו אני אפתח את הפעם הבאה. ולחילופין, ולחילופין, נתקלתי לאחרונה בנושא ישן, אבל במקרה נתקלתי לאחרונה, מביא בן אדם את הנושא של הכשרות בבעלי חיים ובעופות. הוא אומר, הוא מביא את הסימנים של מפריס פרסה וקשקשים וכל העניינים האלה והוא אומר איך, איך יכול להיות שלפני שלושת אלפים שנה ידעו שרק הארבע עופות האלה יש להם את התכונות האלה או רק לחמשת היונקים האלה וכולי וכולי. זה לכאורה הוכחה מוחצת. אז למה אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להשתמש בסבירות? הנה הוכחה! בדיבור הזה שיש יוצאי דופן ונכתב על זה הרבה, שזה… אז זהו, שאני לא מבין בפיזיולוגיה. אז כן יש, יש כן סתירות? סתם מדברים שטויות? סתם מדברים שטויות? זה שאלה של פרשנות. אבל יש על הגמל ועל השפן וכל הדברים אפילו שכתובים מפורש בתורה, לא רק על דברים שהתורה אומרת שלא קיימים. גם דברים שהתורה אומרת עליהם דברים פוזיטיביים, זה לא כל כך פשוט. לא בשפן, בארנבת ובגמל, שם יש כל מיני דברים שלא בדיוק מתאימים לתיאור של התורה. עניין של פרשנות. הוכחות לא הייתי מביא מכאן. הבנתי. טוב. הרב, אוקיי, אני… כן. מה שאני הבנתי שהפרופסור הזה טוען, ההוכחה של קיומו של הצייר היא לא נובעת מהציור. היא לא נובעת מהציור. לא בגלל הציור הוכחנו שיש צייר. ממילא, אם יש עולם, אז יש את הצייר של העולם. הוא אומר משהו אחר. הוא אומר שהוכחנו שיש צייר. הוכחנו את הציור מהצייר. זאת אומרת, ידענו קיומו של צייר ואז הוכחנו שהוא צייר אותו. זאת אומרת, מה שהתחלנו מהצייר ולא התחלנו מהציור. למה? למה? זה לא נכון. התחלנו מהציור, שזה העולם, והגענו לצייר. מה זאת אומרת? לא, בציור, בציור של הצייר, במציאות, באף שש עשרה. ידענו על קיומו של אף שש עשרה, לכן אמרנו שיש מהנדס? או שידענו שיש מהנדסים, לכן אמרנו שהאף שש עשרה נעשה על ידי מהנדס? מה התחיל באמת? אז אני טוען שזה לא שאלה של מה התחיל באמת. גם מי שלא יודע על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה, פעם ראשונה שהוא יראה מטוס הוא יגיד כנראה שיש יצורים שבנו אותו. אז לא משנה עכשיו אם אני ספציפית ידעתי על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה לפני שראיתי מטוס. זה לא רלוונטי. כי אני אומר אם בן אדם לא ידע על קיומם, גם הוא יסיק את המסקנה שהם קיימים מתוך ראיית המטוס. לכן זה לא משנה. לא משנה מה עברתי. בן אדם רואה עץ, אומר שזה לא עשה אותו… נגיד סתם עץ ביער, הוא יגיד יכול להיות שאיזה בן אדם עשה אותו. אבל אם הוא יראה רכב, הוא יבין שבן אדם עשה אותו. מה ההבדל? לאו דווקא בן אדם. משהו. משהו. כן. לא יודע בן אדם או לא בן אדם. אני לא אומר כלום על המשהו הזה. אני רק טוען שמשהו עשה אותו. כן. אוקיי. עוד מישהו? אפשר רק לשאול… אפשר רק שאלה אחת לגבי… אני יודע שזה שאלה ארוכה ובטח הרב כתב על זה, אז אולי הרב יכול להפנות למשהו שכתב על זה. איך הרב עונה לעצמו, התשובה הכי ברורה לעצמו לגבי גיל העולם והסתירה עם המדע? אני לא… אני בדרך כלל כשאני דן בשאלת גיל העולם או בשאלות עובדתיות בכלל, אני דן בהם בכלים מדעיים, לא בכלים תיאולוגיים. אז אם מבחינה מדעית מאוד סביר שהעולם קיים ארבע עשרה וחצי מיליארד שנה, אז ההנחה שלי שכנראה זאת האמת. עכשיו איך זה מסתדר עם התיאורים המקראיים? יש מאה אלף אפשרויות. אני לא יודע איזה מהם נכונה וזה לא כל כך מעניין. בעצם זה שיש כל כך הרבה אפשרויות ואין לי דרך לברור ביניהם, זה לא כל כך מעניין. או שהתורה מתחילה מאיזשהו אדם שהיה קיים לפני ששת אלפים שנה, איזושהי רמת התפתחות מסוימת וזה מה שהיא קוראת אדם הראשון. או שימי הבריאה כל אחד מהם זה עידן שלם. או שאני לא יודע מה. כל… אתה יודע, זה כבר דברים שנטחנו עד דק. הבנתי, תודה. שציר הזמן רץ ב… כן, אתם יודעים ש… מישהו אפילו עשה, ג'רלד שרודר נדמה לי, עשה איזשהו חישוב, שהרי בתורת היחסות כאשר במפץ הגדול המסה של העולם הייתה מאוד מרוכזת. כל המסה של העולם הייתה בנקודה אחת. אז קצב זרימת הזמן משתנה מאוד מול מצב שבו העולם מפושט. ככל שצפיפות המסה בעולם קטנה יותר, הזמן זורם לאט יותר. עכשיו כשאתה אומר שהעולם קיים ארבעה עשר וחצי מיליארד שנה זה בזמן אינטרינזי. כשאתה מתרגם את זה לזמן שלנו, הוא טען שמגיעים למשהו כמו ששת אלפים שנה. כי בתקופה שהעולם היה צפוף יותר הזמן זרם מאוד מהר, אבל במונחי הזמן שלנו זה כמה שניות. ולכן אני לא בטוח אגב שהוא צודק, כי אפילו התקופות ההיסטוריות שאותן אנחנו מכירים, ושמה קצב זרימת הזמן לא היה שונה מהותית מהקצב היום, מדבר לפני מאה אלף שנה או מיליון שנה, שזה בדיחה אבולוציונית, בדיחה קוסמולוגית, כן? מיליון שנה זה כלום, זה רגע. אוקיי, במיליון שנה האחרונות קצב הזרימה של הזמן פחות או יותר הוא מה שאנחנו מכירים היום. לכן אני לא רואה איך הוא הגיע בחישוב שלו לששת אלפים שנה, אבל אני אומר יש גם אופציה כזאת שעלתה, אני לא קראתי את זה אז אני לא מכיר את הפרטים. אבל אתה שומע? רציתי לשאול, מקודם שקראנו את הטענות של אלי ליבוביץ', אז השווית את הטענה השנייה לזה שגם במדע זה קורה, למשל ניוטון שראה תופעות שאנחנו מכירים ותלה את זה במושג חדש כוח הגרביטציה. אבל ההשוואה קצת לא ברורה לי בגלל שכוח הגרביטציה הוא כן מכסה המון תופעות והוא גם נותן הסבר על העולם. לעומת הוא לא נותן הסבר למה העולם קיים כי אלוהים יצר אותו באופן הזה. מה ההבדל בין למה גופים נמשכים כי כוח הגרביטציה מושך אותם? כן, אבל כוח הגרביטציה אנחנו יכולים ליישם אותו בדברים נוספים, אבל לעומת זה פה בפרשת בראשית זה הוקימתא. אתה אומר שהוא טענה מדעית שניתנת להפרכה בניסוי עתידי. על זה חוזר מחזיר אותי לשאלה הקודמת של המדעיות של הטענה הזאת, אמרתי אני אפתח בזה בפעם הבאה. אתה צודק, פה זה לא ניתן להפרכה. אני לא טוען שהטענה היא טענה מדעית, אני אסביר את זה בפעם הבאה. תודה. אוקיי. משהו שבכלל בכלל בכלל לא לעניין הזה. מדברים יש חייזרים, אין חייזרים. יכול להיות שהווירוס הזה הקורונה זה חייזר בעצם? תלוי איך אתה מגדיר חייזר, זה סתם שאלה של הגדרה. אם אתה מגדיר חייזר בתור דנ"א חסר גרעין או מעטפת גרעין, אז יכול להיות שזה חייזר. זה מסובך. טוב, אז נשכח מזה. טוב, תודה. שבת שלום, להתראות.