בחירה שיעור 4
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- דטרמיניזם, קומפטיביליזם, והשפעות גנטיות־פסיכולוגיות
- דילמת פיטר ואן אינווגן ואפשרות שלישית
- מודלים של בחירות: סוריה, שווייץ, מקום עם בעיות, ובורמה
- משל הטייל והטופוגרפיה של השפעות פנימיות וחיצוניות
- מי זה האדם: דטרמיניזם מול ליברטניזם, חומר ורוח, ופסיכולוגיה
- עבר ועתיד: איינשטיין, לפלאס, ועץ שרשראות סיבתיות מול יצירה חדשה
- הידיעה והבחירה: הרמב״ם, “מעל הזמן”, והטענה שהמידע על בחירה עתידית לא קיים
- דוגמאות תורניות: רש״י על משה והמצרי, חזקיהו, נבואה, והשל״ה
- שאלות מהקהל: אונס, נקודת הבחירה, פרעה, ידע על ציבור, ונושאים פסיכיאטריים־גנטיים
סיכום
סקירה כללית
הטקסט טוען שהטעויות של קומפטיביליזם ושל רעיון הפלסטיות של המוח נשענות על אותו בלבול יסודי בין בחירה חופשית לבין היקבעות על־ידי גורמים, מפני שכל עוד יש סט גורמים שמכתיב התנהגות זה דטרמיניזם, בין אם הגורמים פנימיים ובין אם חיצוניים. הוא דוחה את הקריקטורה של ליברטניזם כאילו החלטות מתקבלות בוואקום, ומנסח ליברטניזם “מפוכח” שבו יש השפעות רבות אך הן אינן קובעות חד־ערכית את הפעולה. הוא מתמודד עם דילמת פיטר ואן אינווגן באמצעות “אפשרות שלישית” שבה פעולה אינה נובעת מסיבה מכריחה אך גם אינה שרירותית, אלא נעשית מתוך שיקול דעת ולמען תכלית. הוא מציג מודלים ומשלים כדי להבחין בין השפעה לבין הכתבה, ומפתח השלכות ביחס להגדרת האדם, להבנת הפסיכולוגיה, ולהבדל המהותי בין עבר לעתיד, כולל יישום לשאלת הידיעה והבחירה אצל הרמב״ם והטענה שהמידע העתידי על בחירה חופשית עדיין לא קיים ולכן גם הקדוש ברוך הוא אינו “יודע מראש” אותו.
דטרמיניזם, קומפטיביליזם, והשפעות גנטיות־פסיכולוגיות
הטקסט קובע שחופש אמיתי אמור להיות לא מוכתב על ידי שום סוג של גורם, ולכן כל סט גורמים שמכתיב התנהגות נקרא דטרמיניזם גם אם הוא פנימי וגם אם הוא חיצוני. הוא מתאר כיצד מחקרים שמוצאים השפעות גנטיות או פסיכולוגיות על התנהגות מוצגים בעיתונות כראיה ניצחת לדטרמיניזם, מפני שהם מצביעים על משהו מבני שאינו “הכרעה שלנו” שמכוון מצב מנטלי או פעולה. הוא טוען שההסקה הזו שגויה מפני שהיא מניחה קריקטורה של ליברטניזם שבה אין שום השפעה על האדם, בעוד שליברטן מפוכח מקבל שיש השפעות רבות אך שולל שהן מכתיבות חד־ערכית את התוצאה. הוא דורש שמחקר שרוצה להוכיח דטרמיניזם יראה השפעה מוחלטת שבה גן מסוים תמיד גורר התנהגות מסוימת, וטוען שלא נראה שקיימת או תתקיים התאמה דטרמיניסטית מלאה כזו ולכן מחקרים כאלה בלתי רלוונטיים לשאלת הדטרמיניזם.
דילמת פיטר ואן אינווגן ואפשרות שלישית
הטקסט מציג את טיעון הדילמה של פיטר ואן אינווגן שלפיו אם יש סיבה לפעולה אז היא דטרמיניסטית, ואם אין סיבה אז היא אינדטרמיניסטית ושרירותית ולכן אינה בחירה חופשית הכרוכה באחריות, ומכאן שאין בחירה חופשית. הוא טוען שהדרך להתמודד עם טיעון כזה היא להראות שהדיכוטומיה אינה מכסה את כל האפשרויות, ומציע שגם בהיעדר סיבה יש שתי תת־אפשרויות ולא אחת. הוא מגדיר אפשרות אחת כהגרלה שרירותית, אך מציע אפשרות שנייה שבה אין סיבה שמכתיבה את הפעולה ובכל זאת הפעולה אינה שרירותית כי היא נעשית מתוך שיקול דעת “לא מתוך סיבה אלא למען תכלית” ומתוך ערכים ותכליות. הוא טוען שואן אינווגן מניח את המבוקש כשהוא מזהה “אין סיבה” עם שרירותיות, ושברגע שמכירים באפשרות השלישית טיעון הממה נפשך נופל.
מודלים של בחירות: סוריה, שווייץ, מקום עם בעיות, ובורמה
הטקסט מדגים שלושה מודלים של בחירה באמצעות דימוי הבחירות: “הבחירות בסוריה” הן מצב עם פתק יחיד שבו הנסיבות מכתיבות את התוצאה ולכן זו אשליית חופש בתוך תמונה דטרמיניסטית. הוא מציג “הבחירות בשווייץ” כמצב שבו יש כמה פתקים אך “אין בעיות”, ולכן הבחירה חופשית אך חסרת שיקול דעת ממשי והיא דומה להטלת מטבע ולמה שואן אינווגן מכנה אינדטרמיניזם. הוא מציב כחלופה שלישית בחירות במקום שבו יש כמה אפשרויות ויש מחירים ותוצאות משמעותיות שאינן בשליטת הבוחר, כך שהבחירה אינה נכפית ואינה הגרלה משום שהבוחר מפעיל שיקולים וערכים. הוא מוסיף “אפשרות רביעית” מסיפור בבורמה שבו יש ריבוי תיבות לכאורה אך כולן נופלות לאותו שק, ומסיק שזה מחזיר בפועל למודל הסורי שבו הריבוי הוא מדומה.
משל הטייל והטופוגרפיה של השפעות פנימיות וחיצוניות
הטקסט מציע “משל הטייל” שבו מבנה שטח טופוגרפי מכתיב לחלוטין מסלול של כדורון או זרם מים, אך אדם ההולך בשטח מושפע מהעמקים ומההרים ועדיין יכול לבחור לטפס על הר למרות המחיר. הוא מגדיר את ההשפעות הפנימיות כמו גנטיקה ומבנה מוחי ואת ההשפעות החיצוניות כמו חינוך וסביבה כמתווה הטופוגרפי שמושך ומרתיע אך אינו קובע חד־ערכית את הפעולה. הוא קובע שהאדם עצמו הוא ההולך על גבי המתווה ולא המתווה עצמו, ולכן ההשפעות הן “הסביבה שבתוכה הוא פועל” ולא הזהות המלאה שלו. הוא מסכם את הליברטניזם כהכרה בהשפעות לצד יכולת להחליט אם להיענות להן או לא, וכשלילה של הרעיון שהאדם פועל בוואקום.
מי זה האדם: דטרמיניזם מול ליברטניזם, חומר ורוח, ופסיכולוגיה
הטקסט טוען שהמחלוקת בין דטרמיניזם לליברטניזם נוגעת לא רק להתנהגות אלא לשאלה מי זה האדם, האם הוא “אוסף ההשפעות” או שיש בו עוד גורם שמחליט בתוך סביבה של השפעות. הוא מדגיש שאין לזהות אוטומטית את המחלוקת עם מטריאליזם ודואליזם, משום שאפשר להיות דטרמיניסט דואליסט ולומר שגם רכיבים רוחניים פועלים לפי חוקים שמכתיבים. הוא קובע שפסיכולוגיה מתארת את הסביבה הפנימית של דחפים ולחצים ולא את האדם עצמו, ולכן גם עם ידע פסיכולוגי מושלם לא ניתן לנבא בוודאות מה יעשה אדם כי יש לחכות להכרעתו ביחס להשפעות. הוא מציג זאת כרוח “פסיכולוגיה הומניסטית” שבה הסביבה אינה האדם והאדם יכול לבחור מה לעשות עם נתוניו, תוך הכרה שהחלטותיו יכולות גם לשנות בהמשך את הסביבה הפסיכולוגית שלו.
עבר ועתיד: איינשטיין, לפלאס, ועץ שרשראות סיבתיות מול יצירה חדשה
הטקסט קובע שבתמונה הדטרמיניסטית אין הבדל עקרוני בין הסתכלות על העבר לבין הסתכלות על העתיד, והפער הוא טכני של נגישות מידע, כך שיצור על־זמני יכול לדעת את העתיד כמו את העבר או לחשב אותו. הוא מצטט מכתב תנחומים של אלברט איינשטיין על בסו: “אנשים כמונו אשר מאמינים בפיזיקה יודעים כי ההפרדה בין העבר, ההווה והעתיד אינה אלא אשליה עיקשת.” הוא מביא את רעיון לפלאס שלפיו עם “מחשב מספיק חזק” וכל הנתונים אפשר לדעת את כל מה שיקרה עד קץ ההיסטוריה, ומציג את העולם כשרשרת אחת שמושרשת במפץ הגדול. הוא מציב מול זה תפיסה ליברטנית שבה בנקודות בחירה אנושיות “נולדות שרשראות חדשות” שאינן נגזרות מן העבר, ולכן העתיד אינו כבר מונח אלא נוצר כשאדם בוחר. הוא מסיק שבתמונה הליברטנית העתיד “עוד לא קיים” ולא מדובר רק באי־נגישות של מידע אלא בהיעדר האירוע עצמו לפני הבחירה.
הידיעה והבחירה: הרמב״ם, “מעל הזמן”, והטענה שהמידע על בחירה עתידית לא קיים
הטקסט מציג את שאלת הידיעה והבחירה שהרמב״ם מעלה בפרק ה מהלכות תשובה: אם יש בחירה חופשית כיצד הקדוש ברוך הוא יודע מראש, ואם הוא יודע מראש כיצד יש בחירה. הוא דוחה את ההסבר הנפוץ שהקדוש ברוך הוא “מעל הזמן” ורואה את העתיד, וטוען שהדבר עונה לכל היותר על שאלת השגת המידע ולא על השאלה כיצד עדיין יש לאדם אפשרות אמיתית לבחור בצומת. הוא טוען שההסבר הזה מניח תפיסה דטרמיניסטית שבה העתיד כבר קיים “אי שם” ורק צריך לשלוף אותו, בעוד שבתפיסה הליברטנית אין שם עדיין מה להשיג. הוא מסיק שלגבי בחירות חופשיות הקדוש ברוך הוא “לא יכול לדעת” מראש משום שאין מידע קיים לדעת, ומציע כפתרון לדילמה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע מראש את בחירת האדם. הוא מגדיר זאת לא כפגיעה בכל־יכולת אלא כהיעדר מושא ידיעה, בדומה לדוגמאות של קיר שעוצר כל כדור מול כדור שחודר כל קיר, ושל “משולש עגול” כצירוף חסר מובן.
דוגמאות תורניות: רש״י על משה והמצרי, חזקיהו, נבואה, והשל״ה
הטקסט מביא את רש״י על “ויפן כה וכה” בשני פירושים, ומקשה שהפירוש של ראיית העתיד “שלא עתיד לצאת ממנו שום אף אחד שיתגייר” נראה טריוויאלי כי ההריגה עצמה מונעת עתיד כזה, ולכן מפרש שראיית משה היא אבחון בהווה של השורש והמצב ולא צפייה ודאית בעתיד. הוא טוען שאפשר לחשב עתיד של תהליכים דטרמיניסטיים אך לא את עתיד בחירות האדם, ולכן גם משה וגם נביאים אינם יודעים בוודאות בחירות עתידיות. הוא משיב לשאלות על חזקיהו במדרש ועל נבואה בכך שמדובר בניבוי אופטימלי לפי נסיבות עכשוויות שיכול להשתנות אם האדם יבחר אחרת, ומצטט את השל״ה בהקדמה לשני לוחות הברית בחלק בית הבחירה שטוען שגם הנביאים אינם יודעים בוודאות את העתיד התלוי בבחירה. הוא מפרש “הכל צפוי והרשות נתונה” כך שהצפוי חל על מה שאינו תלוי ברשות הנתונה, בעוד מה שתלוי בבחירה אינו צפוי באופן ודאי.
שאלות מהקהל: אונס, נקודת הבחירה, פרעה, ידע על ציבור, ונושאים פסיכיאטריים־גנטיים
הטקסט משיב שדיון באונס, “דחף לאו בר-כיבוש”, והטענה על שלילת בחירה יטופל בהמשך, ומקשר זאת לפרק ו מהלכות תשובה על שעבוד מצרים ושאלת אחריות המצרים. הוא מקבל את שיטת רב דסלר שיש “נקודות של בחירה” וטוען שיש תחומים שאינם בנקודת הבחירה של אדם נורמטיבי ולכן אינם מעידים נגד בחירה כללית. הוא מתייחס להבחנה בין נבואה ליחיד ולציבור ומעלה אפשרות של ניסוח סטטיסטי של הכוונת נסיבות כך שסביר שרוב המצרים ישתעבדו אף שליחיד יש בחירה, תוך הכרה בקושיה על התערבות אם כולם היו בוחרים אחרת. הוא נשאל על נטייה הומוסקסואלית ומדגיש שגם אם יש אלמנטים מולדים, עצם המולד אינו מוכיח דטרמיניזם של התנהגות, והוויכוח על אחריות הוא אידיאולוגי ולא הוכחה מדעית, ולאחר מכן פסיכיאטר בקהל מאשר שמדובר במבנה מולטי־פקטוריאלי ושגם עם נטיות מולדות אנשים יכולים להשתנות.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אז הטענה שלי ששתי הטעויות הקומפטיביליזם והפלסטיות של המוח הן יסודן באותו עניין. הם לא מבינים שיש בחופש משהו שהוא אמור להיות לא מוכתב על ידי שום סוג של גורם. לא אכפת לי אם תגיד שסוג מסוים של גורמים לא משפיע כי יש סוג אחר שמשפיע, או אחר לא משפיע כי זה משפיע. כל עוד יש איזה שהוא סט של גורמים שמכתיב את ההתנהגות שלי, זה נקרא דטרמיניזם. בין אם סט הגורמים הזה הוא פנימי ובין אם סט הגורמים הזה הוא חיצוני. ואמרתי שחוסר ההבחנה הזה בין הבחירה לבין היקבעות מראש בעצם הרבה פעמים בא לידי ביטוי בקביעות שמראות מחקרים שמראים השפעה פסיכולוגית גנטית כזו או אחרת על ההתנהגות שלנו. כן, יש בשורות שמדי פעם יוצאות שנמצא הגן שאחראי על קמצנות או על אמונה או על לא משנה מה, על מצב רוח טוב. וזה מוצג הרבה פעמים לפחות בעיתון כאיזו שהיא טענה ניצחת לטובת הדטרמיניזם. למה? בגלל שאנחנו רואים שיש משהו שמוכתב מבני, כן, לא הכרעה שלנו שקובעת את מה שאנחנו נעשה או את המצב המנטלי שלנו. ולכן בעצם אין פה מקום להכרעה חופשית, לאיזו שהיא התערבות של האדם או החלטה של האדם, אלא יש משהו חיצוני, חינוך, סביבה, גנטיקה שמשפיעה עלינו. והטענה שלי הייתה זה שאומנם יש דברים, אולי לפני כן, למה הדבר הזה נחשב כטענה לטובת הדטרמיניזם? כי התמונה הליברטנית, ליברטניות זה מי שמאמין ברצון חופשי, התמונה הליברטנית שמצטיירת מול אותו אחד שמעלה טיעון כזה, זה כאילו שלא אמורה להיות שום השפעה עלינו. בשביל להגיד שאני אדם חופשי לא צריכה להיות שום השפעה, כמו שאמרתי קודם, נכון? לא השפעה פנימית ולא השפעה חיצונית. אז ההחלטות מתקבלות בוואקום. והמחקרים האלה מראים שזה לא נכון. הגנטיקה כן משפיעה על ההחלטות שלנו, החינוך משפיע, פסיכולוגיה, כן? כל מיני דברים משפיעים על ההחלטות שלנו. אנחנו לא פועלים בוואקום. אלא שהטענה הזאת היא טענה שגויה, כי הדמות שאותה טענה הזאת תוקפת, הדמות הליברטנית, שהליברטניות שרואה את האדם כפועל בוואקום, זה איש קש. זה קריקטורה של ליברטניות. זה לא באמת ליברטניות. ליברטן מפוכח לא מכחיש את העובדה שישנן השפעות. ברור שיש השפעות על האדם, פנימיות וחיצוניות מכל הסוגים. מה שהליברטן רק טוען זה שההשפעות האלה לא מכתיבות את מה שאנחנו נעשה אלא רק משפיעות על מה שאנחנו נעשה. זאת אומרת שאם בן אדם נולד עם גנטיקה מסוימת או חי בסביבה מסוימת או עבר חינוך מסוים, ברור שהדבר הזה ישפיע על מה שהוא עושה. השאלה לא אם זה ישפיע, זה גם הליברטן מסכים. השאלה אם הדבר הזה מכתיב את מה שהוא עושה. מכתיב פירוש הדבר קובע חד ערכי, זאת אומרת שבהינתן הנסיבות אני אגיד לך מה האדם יעשה. פה הטענה של הליברטן אומרת שלא, והדטרמיניסט אומר שכן. ולכן כדי שמחקר כזה יצליח להראות דטרמיניזם, לא מספיק שהוא יראה שיש השפעה. הוא צריך להראות שזאת השפעה מוחלטת. זאת אומרת שברגע שיש לבן אדם גן מסוים, הוא תמיד יתנהג באופן מסוים. ואני לא חושב שיש עלי אדמות גן אחד או מאפיין מנטלי או התנהגותי אחד שאפשר לקשור ביניהם בצורה דטרמיניסטית לחלוטין. לא נראה לי שאי פעם נעשה דבר כזה, אני בכלל לא רואה איך אפשר לעשות דבר כזה, מחקר כזה. ולכן המחקרים האלה כולם הם בלתי רלוונטיים לשאלת הדטרמיניזם. זו טעות מאוד נפוצה. בנוסף אמרתי עוד משהו וכאן אני פחות או יותר אסיים את הסיכום. אמרתי עוד משהו שהרבה פעמים עולה טענה נוספת נגד הדטרמיניזם והטענה הזאת בעצם אומרת, אני חושב שאמרתי את זה, אולי אני מחליף את זה כבר עם שיעור אחר כי היה גם עוד שיעור שנגעתי בשאלות האלה. הטענה של פיטר ואן אינוואגן, פילוסוף אמריקאי ממוצא הולנדי נדמה לי, והוא טוען שאין בחירה חופשית על סמך טיעון של ממה נפשך, מה שנקרא בביטוי התלמודי, או על סמך טיעון דילמה. הוא בעצם אומר שממה נפשך, אם יש סיבה למה שאנחנו עושים. אז מה שאנחנו עושים נקבע דטרמיניסטית. אם אין סיבה למה שאנחנו עושים, אז הפעולה שלנו היא אינדטרמיניסטית, זאת אומרת היא סתם, היא בוואקום, היא פעולה חופשית ולכן גם זה לא בחירה חופשית, כי בחירה חופשית זה משהו שהוא כרוך באיזהו שיקול דעת, במשהו שמטיל עליי אחריות. אם אני פועל סתם באופן שרירותי, אז הפעולות שלי הן איזהו הטלת מטבע, אז אין מה להטיל עליי אחריות, זה לא מה שנקרא רצון חופשי. ולכן אומר פיטר ואן אינווגן, הרי יש רק אחת משתי אפשרויות, או שיש סיבה לפעולות שלי, או שאין סיבה לפעולות שלי, אין אפשרות שלישית. ורואים שעל פי שתי האפשרויות האלה יוצא שזאת לא בחירה חופשית, זאת לא הכרעה, זה לא ליברטריאניזם. זה או אינדטרמיניזם או דטרמיניזם. אז אם כך, וכיוון שאלה שתי האפשרויות היחידות, או שיש סיבה או שאין סיבה, אז לכן אין בחירה חופשית, כי אין קטגוריה מושגית כזאת, כי או שיש בחירה ואז זה דטרמיניזם או שאין בחירה ואז זה אינדטרמיניזם, מה עוד יכול להיות. וזה סוג של טיעון של ממה נפשך, שאומר שאתה מציב שתי אפשרויות, לפי שתיהן יוצאת התוצאה, ולכן ברור שהתוצאה הזאת נכונה. בבלוגיקה אתה אומר פי גוררת קיו, ולא פי גם הוא גורר את קיו, אז אתה יכול לזרוק את פי, אז התוצאה היא קיו. זאת אומרת קיו תמיד נכון. אם קיו יוצא גם מפי וגם מלא פי, אז זה אומר שקיו הוא נכון, הוא לא תלוי בשום דבר ולא תלוי בשום דבר. אוקיי, זה בעצם המבנה של הטיעון. ואיך אפשר לפרוך טיעון כזה או להתמודד עם טיעון כזה? הדרך היחידה זה להראות ששתי האפשרויות שהוצגו בטיעון הן לא אפשרויות שמכסות את כל המגוון. זאת אומרת יש אפשרות שלישית. זה לא נכון שאלה שתי האפשרויות היחידות. עכשיו במקרה של פיטר ואן אינווגן, לכאורה אלה שתי אפשרויות, או שיש סיבה למעשיי או שאין סיבה למעשיי, מה עוד יכול להיות. הטענה שלי היא שגם אם אין סיבה למעשיי, זה עדיין פותח שתי תת אפשרויות. הוא מניח שאם אין סיבה למעשיי אז זה אינדטרמיניזם, אני אומר לא, גם אם אין סיבה למעשיי, תחת הדבר הזה חוסות שתי אפשרויות. אפשרות אחת, אין סיבה למעשיי ולכן זה באמת הגרלה, איזשהו פעולה לחלוטין שרירותית, וזה מה שהוא קורא אינדטרמיניזם. אבל האפשרות השנייה זה שגם אם אין סיבה למעשיי, זה עוד לא אומר שזאת פעולה שרירותית, אני עושה את זה מתוך שיקול דעת, אבל לא מתוך סיבה. זאת אומרת אין סיבה שמכתיבה את מה שאני עושה, אבל זה לא אומר שזאת פעולה שרירותית. למשל בהקשר הזה אני הצעתי שהפעולה נעשית לא מתוך סיבה אלא למען תכלית. זאת אומרת כשאני עושה פעולה מתוך שיקולים מה אני רוצה להשיג או איזה ערכים אני רוצה לממש, אז את הפעולה הזאת גם אם אין לה סיבה לא נכון לקרוא לה פעולה אינדטרמיניסטית, פעולה שרירותית. זאת פעולה שיש בה איזשהו סוג של שיקול דעת שלי. ופיטר ואן אינווגן בעצם אומר לנו, הוא מניח את המבוקש. ברגע שהוא מניח שיש רק שתי אפשרויות ואין שלישית, אז כמובן הוא יכול להוכיח בדרך של ממה נפשך שאין בחירה חופשית, אבל הוא הניח את זה, הוא לא הוכיח את זה. ואם אתה שולל את ההנחה הדיכוטומית הזאת של או אינדטרמיניזם או דטרמיניזם, ואני אומר שתחת האינדטרמיניזם יש שתי תת אפשרויות, אז ממילא הטענה הזאת נופלת. הבאתי, אני חושב שכן, הבאתי את הדוגמה החביבה עליי כל כך וקצת נדושה בעיניי על הבחירות, כן אמרתי שיש שלושה מודלים של בחירות, פשוט אני מדגים את שלוש האפשרויות האלה שהעליתי כאן. אפשרות אחת זה בחירות, הבחירות בסוריה. הבחירות בסוריה זה בעצם להיכנס לקלפי, לבחור באופן חופשי את הפתק היחיד שנמצא שם ולהכניס אותו, לשלשל אותו. ומי שסופרים את הפתקים ומי שמקבל את רוב הקולות הוא נשיא סוריה, שזה כמובן תמיד אסד. למה? משום שבקלפי היה רק פתק אחד. אז אני לכאורה בחרתי באופן לגמרי חופשי, נכון? אבל הייתה לי רק אפשרות אחת. אז מה זה משנה שאני בעצם בחרתי באופן חופשי. זה בעצם דטרמיניזם. הנסיבות מכתיבות את מה שאני אעשה. יכול להיות שהתחושה הפנימית שלי הייתה שיש לי חופש, שום דבר חיצוני לא אומר לי מה לעשות. אז אין נסיבות פנימיות שמכתיבות את מה שאני אעשה ואין גם לכאורה שום דבר חיצוני שכופה עליי לעשות משהו. אבל זאת אשליה. בסופו של דבר זאת תמונה דטרמיניסטית. אחרי זה יש את הבחירות בשווייץ. הבחירות בשווייץ אתה נכנס לקלפי, בוחר אחד מתוך כמה פתקים שיש שם, משלשל את זה, סופרים את הקולות והרוב קובע מי יהיה נשיא שווייץ. לכאורה זה באמת אדם חופשי, זה בחירות חופשיות. אבל הבעיה היא שהבעיה במרכאות זה שבשווייץ אין בעיות. ואם אין בעיות אז מה אכפת לי מי יהיה נשיא שווייץ, אתה יכול לעשות הגרלה. זאת אומרת אין משמעות ל לזה שבחרתי באופן חופשי בין הפתקים כי כל הפתקים יתנו לי את אותה תוצאה. ולכן בעצם נכון שיש פה חופש אבל אין פה את מה שאני קורא בחירה או שיקול דעת, מה שקראתי קודם. אין פה משמעות לשיקול דעת, הטל מטבע. אז אתה חופשי במובן הזה, אין סיבה שגורמת לך לעשות את מה שאתה עושה, אתה מחליט באופן חופשי על מה שאתה עושה. אבל זה באמת מקביל למה שוואן אינוואגן קרא אינדטרמיניזם, כי זה בעצם סוג של הגרלה. זה לא, אין שום שיקולים שאתה יכול להפעיל כדי להחליט איזה פתק להכניס לקלפי כי אין בעיות, לא תפסיד ולא תרוויח שום דבר מבחירה נכונה או לא נכונה. האפשרות השלישית שאותה פיטר ואן אינוואגן מכחיש, את קיומה הוא מכחיש, ואני טוען שהיא קיימת, זה האפשרות של בחירות במקום שבו יש בעיות. ובכל זאת אם בקלפי יש כמה פתקים ואתה נכנס ואתה בוחר אחד מהם, אז זה בעצם בחירות חופשיות. למה? כי מצד אחד אתה בוחר באופן חופשי בין האפשרויות, ומצד שני יש מחיר שלא תלוי בך שאומר לך מה התוצאות. זאת אומרת אם אתה בחרת לא נכון אתה תחטוף, אם בחרת נכון הרווחת. ברגע שיש מחירים מסביב, שיש שיקולים שלפיהם אתה יכול להחליט מי יהיה הנשיא או ראש הממשלה או מה שלא יהיה, אז הבחירה הזאת היא לא דטרמיניסטית כי אתה בוחר אותה, זה לא משהו שנכפה עליך, יש כמה אפשרויות. אבל הבחירה הזאת היא גם לא אינדטרמיניסטית כי זה לא הגרלה. אתה עושה שיקולים, אתה מחליט מה כן נראה לך ומה לא נראה לך, בעד מה אתה ונגד מה אתה, ולכן זה גם לא אינדטרמיניזם. זה אפשרות שלישית. אמרתי שיש גם אפשרות רביעית כמו הסיפור בבורמה, שחבר של חבר שלי שהיה בבורמה הוא הגיע לדואר שם והוא ראה שם באיזה בחושה בתוך כפר בורמזי בתוך הג'ונגלים. הוא היה אמור, הוא ראה שם בית דואר, הוא הלך לשלוח מכתב, הוא ראה שם בקיר איזה טבלה כזאת של תיבות שממוינות לפי יבשות ומדינות. לא ייאמן בכפר כזה שאף אחד לא מגיע אליו שמה באמצע הג'ונגל. כשהוא התקרב אז הוא ראה שמהצד השני של המטריצה הזאת של התיבות עומד שק אחד גדול שקולט לתוכו את כל המכתבים. זאת אומרת אתה שולח את המכתב בכל התיבות אבל הם כולם נופלים לתוך אותו שק. ומה שהדבר הזה אומר שיש גם מודל רביעי שמקום שבו יש כמה אפשרויות ויש גם בעיות אבל כל מי שיבחר עושה את אותו דבר, זה לא משנה במי בחרת. פה לא משנה במי בחרת לא בגלל שאין בעיות ולא בגלל שאין לך בחירה אלא בגלל שכל אלה שביניהם בחרת זה לא באמת מציגים דרכים שונות, זה בעצם מחזיר אותנו לסוריה. טוב בכל אופן לענייננו, אז התמונה הזאת בעצם מנסה לחדד מה המשמעות של הטענה שיש לנו בחירה חופשית. הטענה שיש לנו בחירה חופשית אומרת שאמנם יש לנו השפעות פנימיות וגם יש לנו השפעות חיצוניות, אבל ההשפעות האלה מצד אחד לא מכתיבות את מה שאנחנו נעשה. אי אפשר לחשב מתוך ההשפעות האלה באופן חד ערכי מה תהיה התוצאה, מה אנחנו נחשוב או מה אנחנו נעשה. מצד שני לא נכון שאין השפעה. יש השפעה, רק אחרי ההשפעה הזאת אנחנו עושים איזשהו שיקול דעת ובכל זאת מחליטים. יש השפעות אבל אנחנו יכולים להחליט האם לקחת אותם בחשבון או לא. והתמונה השלישית אומרת שיש השפעות מסביב אבל בכל מקרה עליי זה לא משפיע, כן זה הקריקטורה של הליברטריאניות שאומרת שאדם פועל בוואקום, שזה המודל השלישי. אני רוצה קצת להיכנס יותר לתמונה הזאת של הליברטריאניות הלא קריקטורית, המפוכחת, שבן אדם בעצם יש עליו השפעות מצד אחד אבל הם לא מכתיבות את מה שהוא יעשה, יש לו בחירה במה שהוא יעשה. אז הטענה שאני רוצה או הדוגמה שאני רוצה להביא זה מה שאני קראתי אולי משל הטייל. תחשבו על בן אדם שמסתובב על איזשהו שטח שיש לו תבנית כלשהי, תבנית תכסית לא משנה, שני הדברים, יש שם גבעות והרים ועמקים ואוכפים, כל מיני מבנה שטח כמו שאנחנו מכירים במתווה טופוגרפי. עכשיו אם בשטח הזה היה ניצב כדורון קטן אז מבנה השטח היה מכתיב איפה בסופו של דבר אנחנו נמצא את הכדורון בכל רגע. נכון מי שמכיר את חוקי הפיזיקה ויש לו את הנתונים יוכל לחשב ולהגיד לנו איפה יהיה בכל רגע הכדורון. מוכתבת לגמרי. אם יש מישהו שמעופף על פני השטח, אז כמובן יש שטח אבל השטח לא משפיע עליו. הוא פועל בוואקום. כן, זה המודל הראשון, הכדורון זה הדטרמיניסטי. המודל השני זה המודל של האינדטרמיניזם של ונינוואגן. המודל שאני מדבר עליו זה מודל של בן אדם שמסתובב על השטח הזה. אדם שמסתובב על השטח הזה, אז נכון שבכיוון אחד נגיד יש לו הר מאוד גבוה, ולכן יהיה לו קשה לטפס עליו. יכול להיות שרוב האנשים יחליטו באמת לא לנסות בכלל, לא לטפס על ההר הזה אלא לרדת לכיוון השני שזה העמק. אבל לאדם יש יכולת להחליט שהוא בכל זאת מטפס על ההר. נכון, אין לו יכולת להחליט על המחירים. זה יהיה לו קשה אם הוא יטפס על ההר, אבל יש לו יכולת להחליט האם הוא לוקח על עצמו את המחירים האלה, האם הוא עושה את זה או שהוא לא עושה את זה. ובמובן הזה יש הבדל בין האדם לבין הכדורון, או אם תרצו איזה זרם מים שזורם על המתווה הזה. זרם מים או כדורון, המתווה מכתיב לאיפה הם ילכו. אני יכול להגיד לכם לאור המתווה מה יקרה פה, זה דטרמיניזם. אבל אם מדובר שם בבן אדם, אז תשימו לב שהמשל הזה מצייר היטב את התמונה שתיארתי קודם. מצד אחד יש עליו השפעות, זאת אומרת הוא יודע שאם הוא יעלה על ההר זה קשה, זה מרתיע אותו, זה גורם לו לא לנסות לעלות על ההר. מצד שני כיוון העמק כמובן גורם לו או מושך אותו לרדת לכיוון ההוא כי שמה זה קל, אתה מאבד אנרגיה פוטנציאלית, זה נוח וקל. אבל זה אומר שיש השפעה, זה לא כמו הכדורון והמים שזה מכתיב את ההתנהגות שלך. ולמה? כי אדם בניגוד לכדורון או מים יכול להחליט שהוא מטפס על ההר למרות שהוא גבוה. ולכן הוא לא יכול להחליט שזה לא יהיה לו קשה. זה מחירים שנתונים לו מסביב, אבל הוא כן יכול להחליט שהוא לוקח על עצמו את המחירים ובכל זאת עושה את זה. זאת אומרת שהשטח משפיע על מה שהבן אדם יעשה, אבל לא מכתיב את מה שהוא יעשה. זאת בעצם הטענה. מה המשל, מה הנמשל? הנמשל הוא עכשיו אני אכניס את כל הדוגמאות שנתתי קודם לתוך המתווה הזה של הטייל, ומכאן והלאה אני אשתמש בו, לכן זה נקודה חשובה. כי מה שאני רוצה לטעון זה בעצם את הטענה הבאה. נגיד שיש לנו אוסף של השפעות, כמו שאמרתי קודם גם הליברטן מקבל את זה, גם השפעות פנימיות: גנטיקה, מבנה מוחי, לא משנה, תכונות שאיתן נולדתי או תכונות שנמצאות בי, וגם השפעות חיצוניות: חינוך, סביבה וכדומה. כל ההשפעות האלה, הדטרמיניסט טוען שהן קובעות את מה שאני אעשה. והליברטן לא מכחיש את קיומן, הוא טוען שאלה יוצרות את המתווה הטופוגרפי שבתוכו אני פועל במשל שנתתי קודם. זאת אומרת ההרים, הגיאיות, האוכפים, הגבעות, כל הדברים שתיארתי קודם מבטאים את אוסף ההשפעות שיש עליי, הפנימיות והחיצוניות. תכמתו את הכל, תשקללו את הכל, בסופו של דבר זה יוצר איזושהי סביבה שאומרת לי לפה כדאי לך ללכת. היא מושכת אותי ללכת לשם כי זה עמק, נוח לי ללכת לשם. היא מרתיעה אותי מללכת לשם כי שמה זה הר, אז לכן לא כדאי לך ללכת לשם. ולכן היא יוצרת עליי איזושהי סדרה של או אוסף של השפעות שמנסות למשוך אותי או לעצור אותי מללכת לכל מיני כיוונים. זה מה שמייצג את אוסף כל ההשפעות, גם הפלסטיות של המוח החיצוניות וגם הגנטיקה, ההשפעות הפנימיות. כל ההשפעות האלה ביחד לטענתי אצל הליברטן זה לא האדם, זאת הסביבה שבתוכה הוא פועל. מי זה האדם עצמו? האדם עצמו זה האדם שהולך על גבי המתווה הזה, והוא יכול לקבל החלטה אם ללכת עם המתווה, זאת אומרת ללכת לכיוונים הנמוכים כמו הכדורון, כמו המים, ולהימנע מהעליות הגדולות, או לא. הוא יכול להחליט שהוא כן הולך לעלייה והוא לא מידרדר לירידה. ולכן זה בעצם המודל השלישי שעליו דיברתי. זאת פעולה, זאת תמונה שבה יש עליי השפעות, אבל זה השפעות שלא קובעות את מה שאני אעשה אלא רק משפיעות. אני לוקח את זה בחשבון אבל בסוף אני אחליט מה אני עושה לפי השיקולים שלי. זה בעצם התמונה של הליברטניזם. מתוך זה אפשר להבין שני דברים, שתי השלכות של הוויכוח בין הדטרמיניזם לבין הליברטניזם. השלכה אחת נוגעת לשאלה מי זה האדם. הדטרמיניסט במובן מסוים בעצם טוען שהאדם אינו אלא אוסף ההשפעות, אוסף מה שההשפעות יצרו. המתווה הטופוגרפי זה האדם, זאת אומרת בנמשל. זה שיש פה כדורון שמתגלגל לא מוסיף שום דבר לתמונה. המתווה נותן לי את כל המידע. אין בכדורון שום דבר שאין במתווה. זאת אומרת, תוספת הכדורון לתוך לתוך המשחק הזה רק מבטאת את העובדה שיש פעולות, אבל היא לא מכתיבה מה יהיו אופי הפעולות. אופי הפעולות מוכתב לחלוטין על ידי הסביבה, או מה שאני קראתי הסביבה, ולכן אצל הדטרמיניסט הדבר הזה הוא לא סביבה, אצל הדטרמיניסט זה האדם. לעומת זאת אצל הליברטריאן, אצל הליברטריאן הדבר הזה הוא סביבה וכל הסביבה הזאת משפיעה על האדם מכל הכיוונים, גם סביבה פנימית וגם סביבה חיצונית. זה לא אני, זאת הפריפריה שבתוכה אני פועל. סביבה לא במובן שזה חיצוני או פנימי, גם החיצוני וגם הפנימי הם סביבה, אבל אני עצמי זה מי שפועל תחת ההשפעות האלה ומחליט מה לעשות, האם להיענות להן או לא להיענות להן, מה לעשות. ובמובן הזה יש פה הסתכלות אחרת בשאלה מי זה האדם. זה לא רק שאלה איך הוא מתנהג, אלא מי זה האדם. האם יש בנו עוד משהו חוץ מאוסף ההשפעות, או שאנחנו בסך הכל איננו אלא אוסף ההשפעות שבו מדובר. אז מעבר לשאלה של דטרמיניזם וליברטריאניזם, יש פה גם איזושהי הסתכלות שונה על מה זה האדם. אני לא חושב שנכון לקשור את זה אוטומטית למטריאליזם ודואליזם, זאת אומרת בשאלה אם הכל חומר או לא, כי אפשר להיות דטרמיניסט, דיברתי את זה בשיעור הפותח, אפשר להיות דטרמיניסט דואליסט. זאת אומרת, בן אדם יכול להיות לא מטריאליסט, להאמין בקיומה של רוח או של אלמנטים רוחניים במציאות, אבל להיות דטרמיניסט, זאת אומרת להגיד שהאלמנטים האלה גם הם לא פועלים באופן חופשי אלא לפי איזה שהם חוקים או נסיבות שמכתיבים את מה שהם יעשו. אין מניעה לוגית מלסבור כך או להחזיק בתמונה כזאת, ולכן אני לא חושב שנכון לזהות את הסביבה שעליה דיברתי קודם עם המימד החומרי. גם סביבה פסיכולוגית היא סביבה בעיניי. האדם זה גם לא הפסיכולוגיה שלו. זאת אומרת, הפסיכולוגיה שלי זה לא אני. הפסיכולוגיה שלי מתארת את הסביבה שבתוכה אני פועל, מערכת הדחפים והלחצים ומה שמשפיע עליי, אבל בסופו של דבר אני מקבל החלטה. כי אם הפסיכולוגיה היא התיאור שלי עצמי, חזרנו חזרה לתמונה דטרמיניסטית, כי זה בעצם אומר שהתבנית הזאת שבתוכה אני מסתובב מכתיבה את מה שאני אעשה. אם הפסיכולוג היה יכול לנבא, אם נגיד שהיה לו מידע מלא, אין לפסיכולוגיה היום מידע מלא, אבל נגיד תאורטית גמרנו את כל המחקר הפסיכולוגי, יש לנו מידע מלא. אוקיי? האם הפסיכולוג האולטימטיבי הזה יכול לנבא מראש בוודאות את מה שאני אעשה? טענתי היא שלא. למה? כי לא בגלל שחסר לנו ידע פסיכולוגי, הרבה פעמים תולים את זה בזה שפסיכולוגיה זה דבר מורכב ואנחנו לא יודעים הכל, עוד לא גמרנו לחקור את התחום הזה. אני טוען, זה ודאי נכון, אבל אני טוען מעבר לזה, גם כשנגמור לחקור הכל, נניח שזה יקרה מתישהו, עדיין מה שנגלה זה את הסביבה של האדם, מה עושות לו אוסף ההשפעות, אבל בסופו של דבר כשאתה שואל את עצמך מה הוא יעשה, לא מספיק לדעת מהי הסביבה, אתה צריך לחכות ולראות במה הוא יבחר או איך הוא יחליט להתייחס ללחצים הסביבתיים האלה. ולכן זה גם מאיר באור אחר לגמרי את הניתוחים הפסיכולוגיים למיניהם. ניתוחים פסיכולוגיים זה לא החוסר המושלמות של הפסיכולוגיה, וזה אחד מגדולי האנדרסטייטמנטים ששמעתי בזמן האחרון. חוסר המושלמות של הפסיכולוגיה לא נובע רק מזה שהמידע הפסיכולוגי שלנו לא מלא, אלא מזה שפסיכולוגיה לא עוסקת באדם. פסיכולוגיה עוסקת בסביבה שבתוכה האדם פועל, במקרה הזה הסביבה הפנימית, אבל הסביבה שבתוכה הוא פועל, מערכת הלחצים והדחפים. בסופו של דבר זו המהות של פסיכולוגיה הומניסטית נדמה לי. הפסיכולוגיה ההומניסטית אומרת שבסופו של דבר הסביבה שלך זה לא אתה. אתה יכול להחליט מה אתה עושה עם הסביבה שלך גם אם הסביבה היא נתונה. כמובן שהפעולות שלך גם יכולות לשנות אחרי זה את הסביבה, יש לך השפעה על הפסיכולוגיה של עצמך, מה שתחליט לעשות יכול לשנות קצת את המבנה הפסיכולוגי שלך, אבל בסופו של דבר זה באמת תלוי בך. אז זאת השלכה אחת של הוויכוח בין דטרמיניזם לבין ליברטריאניזם. ההשלכה השנייה נוגעת להסתכלות על ציר הזמן. מבחינת הדטרמיניסט, ההסתכלות על ציר הזמן אחורה וההסתכלות על ציר הזמן קדימה נראות אותו דבר, זה סתם עניין טכני אם אתה מסתכל אחורה או קדימה. במקרה אנחנו בנויים כך שיש לנו ידע על העבר ואין לנו ידע על העתיד. למה? כי את העבר כבר חווינו, אז הידע הזה נצרב לנו. זאת אומרת ברמה העקרונית יכול להיות איזשהו יצור על-זמני, תחשבו על הקדוש ברוך הוא בהקשר הזה, שיכול לדעת באותה מידה גם את העתיד כמו את העבר. זה הרי לא ממש משנה, הכול מוכתב מראש. אתם יודעים, אפילו אם הוא לא יודע את העתיד, הוא יכול לקחת את הנסיבות העכשוויות, לעשות חישוב מלא של התוצאות ולהגיע למסקנה מה יהיה בעתיד, גם אם הוא לא צופה בעתיד, הוא יכול לחשב אותו. לכן ברמה העקרונית אין הבדל בין העתיד לבין העבר, שניהם קבועים לחלוטין. זה שלנו אין את המידע הזה, זה סתם בגלל שאנחנו בנויים כך שהמידע שנצבר אצלנו זה רק המידע שאותו חווינו. אבל המידע העתידי גם הוא נמצא באיזשהו מובן, באיזשהו מקום וזמן, רק הוא לא נגיש אלינו. זה הכול. אתן לכם אולי דוגמה יפה לעניין הזה. יש מכתב מאוד מפורסם שכתב אלברט איינשטיין, מכתב תנחומים למשפחה של ידיד שלו בשם בסו. היה איתו בפוליטכניון בשוויץ, בברן. וכשהוא נפטר, אז איינשטיין כתב מכתב תנחומים למשפחה. אני אקרא לכם קטע. אז הוא כותב ככה: כעת הוא עזב את העולם המוזר הזה קצת לפניי. אין בכך כל משמעות. אנשים כמונו אשר מאמינים בפיזיקה יודעים כי ההפרדה בין העבר, ההווה והעתיד אינה אלא אשליה עיקשת. זאת התמונה הדטרמיניסטית ביחס לציר הזמן. בעצם איינשטיין אומר: על מה אתם אבלים? על זה שהוא מת? זה בסך הכול היה נכון, זה שבסו מת בשלושה בפברואר 1952, זה היה נכון גם בשנת אלפיים לפני הספירה. זה היה שם וזה היה קבוע שם. ההבדל היחידי זה שבאותה תקופה אתם לא ידעתם שזה הולך לקרות ועכשיו אתם יודעים. אז אתם לא אבלים על מה שקרה, אתם אבלים על זה שפתאום נודע לכם מה שקרה. כי באופן עקרוני יכולתם לדעת את זה גם לפני אלף שנה. למה לא הייתם אבלים אז? סתם כי לא ידעתם. ברמה העקרונית אתם אמורים, ברמה העקרונית אתם אמורים הייתם להיות אבלים גם בלי זה. אוקיי, אז היחס הזה לציר הזמן הוא האבחנה או ההיבט השני של ההבדל בין דטרמיניזם לבין ליברטניזם, ועכשיו אני רוצה לחדד את המשמעות שלו עוד יותר, שזה קצת מחבר את שני האספקטים אבל זה בעיקר השני. בתמונה הדטרמיניסטית למעשה, כמו שאמר לפלאס, אם תתנו לי מחשב מספיק חזק, כן, הוא לא דיבר ככה, היום אני מנסח את זה בשפה שלנו היום, אם תתנו לי מחשב מספיק חזק ותתנו לי את כל הנתונים הרלוונטיים או את כל הנתונים על העולם, אני יכול להגיד לכם את כל מה שיקרה עד קץ ההיסטוריה. בסופו של דבר זה עניין של חישוב. ולכן העובדה שאנחנו יושבים היום ושאני מוציא את המילה הזאת ברגע הזה בעצם כבר טבועה בטבע העולם ברגע המפץ הגדול. זאת התפיסה הדטרמיניסטית. זאת אומרת, ואז למה אנחנו לא יכולים לדעת את זה מראש? שוב פעם כמו שאמרתי קודם, כי החישוב הוא מאוד מסובך, אין לנו מחשב כזה, אין לנו את כל הנתונים, א', וב', אם היינו חווים את זה היינו יודעים את זה גם בלי לחשב. אבל כיוון שחוויו רק את העבר ועוד לא חווינו את העתיד אז אנחנו לא יודעים אותו. אבל זה סתם עניין טכני. זאת אומרת, אם יש בן אדם, אם יש יצור שיכול להסתכל על העתיד או יצור שיש לו יכולת חישובית אינסופית וידע אולטימטיבי על כל הפרטים בעולם, הוא יכול לדעת את העתיד כמו שהוא יודע את העבר. אין שום הבדל בין העתיד לבין העבר. ולכן בעצם העולם נראה כמו איזושהי שרשרת אחת, או אם תרצו איזשהו עץ שמתחיל מנקודה שזה המפץ הגדול וממנו משתלשלות כל מיני שרשראות שכולן כמובן מוכתבות מתוך המבנה של המפץ, כל שרשרת כזאת מתפצלת לעוד שרשראות, אבל הכול הכול הכול אפשר היה להגיד אותו כבר ברגע המפץ. באופן עקרוני הכול כבר היה טמון שם, אין שום מרווח בעץ ההשתלשלותי הזה. לעומת זאת הליברטני אומר לא, העץ הזה מתחיל במפץ, כן, הוא מתחיל נגיד נדבר על שרשרת אחת שם, אז הוא מתחיל במפץ ופה פתאום קופץ משהו, מתחיל פה. ואז קופץ משהו ומתחיל פה וממשיך הלאה עם ציר הזמן, ממשיך להתקדם עם ציר הזמן אבל נולדות שרשראות חדשות. בהסתכלות הדטרמיניסטית יש שרשרת אחת מהמפץ הגדול ועד קץ ההיסטוריה. אבל אם לפי ההסתכלות הליברטנית, יש בעץ הזה נקודות שבהן מתחילות שרשראות חדשות. הן לא יוצאות מהשלבים הקודמים של העץ. זה נקודות שבהן נולד משהו חדש. הנקודות האלה מהן? זה הנקודות שבהן אדם בחר במשהו. זאת אומרת, ברגע שאדם בחר במשהו, זה פעולה שלא נפעלת על ידי סיבות קודמות. היא לא נמצאת על שרשרת ההשתלשלות של העץ הזה הדטרמיניסטי. לכן זה בעצם מתחיל שרשרת חדשה. מרגע שהאדם עשה איזושהי פעולה, משם והלאה יש לזה השלכות בעולם, כמובן תולדות סיבתיות, ונולדת עוד שרשרת. אבל כמובן כל הזמן נולדות שרשראות פתאום יש מאין, וכל שרשרת כזאת שנולדת יכולה להמשיך ולהשפיע עד אינסוף באופן עקרוני, אבל לא הכל יוצא מנקודה אחת. זה גרף לא כשיר. זה בעצם בתורת הגרפים, כן, זה לא כל השרשראות האלה יוצאות מאותה נקודה ומשתלשלות או מושפעות או מוכתבות, סליחה, מוכתבות על ידה. יש התחלה של שרשראות בנקודות כאלה או אחרות של הזמן. אז זאת בעצם ההסתכלות של הליברטן לעומת ההסתכלות של הדטרמיניסט. וכתוצאה מזה יוצאת השלכה חשובה, או כמה השלכות חשובות. הליברטן בעצם טוען שיש הבדל מהותי בין העבר לעתיד. את העבר אנחנו יודעים לא רק כי חווינו אותו. או לחילופין, את העתיד אנחנו לא יודעים לא רק כי לא חווינו אותו, אלא כי אין עוד את מה לחוות. כן, דבר שלא בא לעולם אי אפשר לקנות אותו כי אין את מה לקנות. לא בגלל שיש איזושהי בעיה בדיני הקניינים. הבעיה היא שדיני הקניינים הכל בסדר, מעשה הקניין נהדר, רק אין את מה לקנות עם מעשה הקניין הזה. אז גם פה, ההסתכלות על העתיד בתמונה הליברטנית בעצם אומרת שאת העתיד אני לא מבין, לא יודע סליחה, לא בגלל, לא רק בגלל שלא חוויתי אותו, אלא בגלל שאין עוד את מה לחוות. העתיד עוד לא קיים, הוא לא נולד. איינשטיין במכתב שלו אמר, העתיד כבר נמצא איפשהו אי שם בחלל זמן שלנו, רק אנחנו עוד לא הגענו לשם. מה שזורם זה לא הזמן, מה שזורם זה אנחנו על פני ציר הזמן. אבל העולם, עולם המאורעות, קו האירועים לפי מה שאיינשטיין אומר, קו העולם, קיים, הוא מונח שם, אנחנו רק משוטטים על גביו ופוגשים כל פעם עוד ועוד אירועים ובזה הופכים אותם מהעתיד לעבר, אבל הם היו מונחים שם גם קודם, רק לא ראינו אותם. בהסתכלות הליברטנית אין עוד המשך לקו. אני יוצר את המשך הקו בכל רגע ורגע. כשאני בוחר משהו, אני יוצר את המשך הקו, לא מגלה המשך שכבר קיים שם. זה הסתכלות לחלוטין שונה. צריך להבין שזה דבר מאוד מאוד משמעותי. אני אתן אולי דוגמה להשלכה של העניין הזה. יש אחת הבעיות המטרידות בהקשר של חופש הרצון, בטח אם אנחנו מדברים על הקשר דתי, זה שאלת הידיעה והבחירה. כן, מה שהרמב"ם בעצם שואל בפרק ה מהלכות תשובה. הרמב"ם אומר שם שאם יש לאדם בחירה חופשית, איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא יודע מראש את מה שיקרה? או לחילופין, אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש את כל מה שיקרה כי הוא כל יכול, איך ייתכן שלנו יש בחירה חופשית? הרי הוא אומר לנו מראש מה שיקרה. אז בעניין הזה יש איזה שהן טענות שאומרות הקדוש ברוך הוא מעל הזמן. וכיוון שהוא מעל הזמן הוא יכול לדעת את מה שקורה בעתיד. אנחנו, יש לנו מגבלה, אנחנו לא חווינו את זה, אנחנו עוד לא יודעים את מה שיקרה בעתיד. אבל הקדוש ברוך הוא הוא כל יכול, הוא יכול לראות את מה שיקרה בעתיד ואז יוצא שבעצם הוא רואה את מה שיקרה בעתיד, אבל זה לא מכתיב את מה שיקרה. אני מתנהל כאילו שאני מתנהל בוחר חופשי, הכל בסדר. הוא רק יודע מראש את מה שאני אעשה כי הוא יודע לדלג על פני ציר הזמן ולראות את מה שיקרה בזמן שעוד לא היה, בזמן עתידי. הטענה שלי היא כפולה. א, נדמה לי שההסבר הזה, והוא הסבר מאוד נפוץ בהגות דתית, הסבר מאוד נפוץ, אולי הכי נפוץ, ההסבר הזה בעצם נדמה לי עונה על שאלה אחרת בכלל. ההסבר הזה עונה על השאלה איך הקדוש ברוך הוא משיג את המידע למרות שהמידע הזה קיים רק בעתיד. אז אומרים לי הוא מעל ציר הזמן. אבל השאלה שהרמב"ם שואל היא לא זאת. זאת שאלה על הקדוש ברוך הוא. אני שואל שאלה עלי. אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש את מה שיקרה, איך ייתכן שאני כשאני מגיע לנקודת הצומת, יכול לבחור באופן חופשי האם ללכת ימינה או ללכת שמאלה? הרי הקדוש ברוך הוא כבר יודע מראש שאני אלך ימינה או שמאלה, לא משנה, אבל מה שהוא יודע מראש. אז זה אומר שכשאני מגיע לצומת אין לי באמת אפשרות לבחור, זה כבר ידוע מראש באיזה דרך אני אלך. ולכן השאלה היא לא איך הקדוש ברוך הוא השיג את המידע. אז אתה אומר לי זה הוא מעל ציר הזמן. השאלה שלי זה בהנחה שיש לו את המידע, איך זה יכול להיות שעדיין אפשר להבין, אפשר לתפוס שלי יש בחירה חופשית. אני יכול ללכת ימינה, ללכת שמאלה. אם אני אלך שמאלה והוא ידע מראש שזה ימינה, אז יתברר שהוא טעה, הוא לא כל-יכול. אם הוא יודע בוודאות את מה שאני אעשה וזה לא יכול להיות אחרת, זאת לא בחירה חופשית. ועל השאלה הזאת, מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, זה לא עונה. כי השאלה הזאת היא עליי. איך לי יש בחירה חופשית אם המידע כבר קיים אצל הקדוש ברוך הוא? אז מה אכפת לי שמעל ציר הזמן? אם השאלה היא עליו איך הוא משיג את המידע, אז אתה אומר לי הוא מעל ציר הזמן. אבל אם השאלה היא וואנס הוא השיג את המידע, הוא מעל ציר הזמן, הוא השיג את המידע. עכשיו השאלה היא בסדר, המידע קיים אצלו, איך אתה יכול להגיד שיש לי בחירה חופשית? אבל אני אגיד יותר מזה. גם הטענה שהקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן ולכן הוא משיג את המידע היא טענה בעייתית. היא טענה בעייתית בגלל שהטענה הזאת מניחה את ההסתכלות הדטרמיניסטית על ציר הזמן, מה שתיארתי קודם. כי היא מניחה שהמידע כבר קיים שם בעתיד וכל מה שצריך זה רק לשלוף אותו. ואנחנו כבני אדם אין לנו את היכולת לשלוף את המידע העתידי, למרות שהוא כבר קיים שם. כי אנחנו מוגבלים ויש לנו רק את החוויות שעברנו, אנחנו לא יכולים לדעת על משהו שלא עברנו, אבל הוא עדיין שם, כמו שאיינשטיין כתב במכתב שלו. הוא שם, רק אנחנו לא נגיש אלינו. אז פה אתה אומר לי הקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, אליו כל המידע נגיש, הוא יכול להשיג את זה למרות שזה בעתיד. את זה אני יכול להבין, אם תמונת העולם היא דטרמיניסטית. אבל אם אני מסתכל על ציר הזמן בתמונה הליברטנית, הטענה שלי זה שאין שום דבר שם בהמשך, ההמשך הזה עוד לא נוצר. כשאני אבחר את הבחירה שלי, רק אז ייווצר העתיד הזה. אז גם אם הקדוש ברוך הוא מעל ציר הזמן, אין לו את מה להשיג. זה לא הבעיה איך הוא משיג מידע עתידי. הטענה שלי היא שהמידע העתידי לא קיים. הוא נוצר אך ורק כשאני אגיע לשם ואעשה את הבחירה שלי. ולכן אני טוען שגם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת את מה שאני אבחר בעתיד. והתשובה שלי לדילמה של הרמב"ם, זה שהרמב"ם אומר איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא כל-יכול, יודע הכל מראש, ויחד עם זה לי יש בחירה חופשית? הטענה שלי, זה נכון, זה באמת לא יכול להיות. הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש. זאת אומרת, יש כאלה שהפתרון שהם מציעים זה נכון, זה שני הדברים האלה לא יכולים ללכת ביחד, לכן אין לנו בחירה חופשית. הם מסיקים מזה מסקנה דטרמיניסטית. למשל בהגות הפרוטסטנטית, זאת המסקנה הקלוויניסטית, קלווין ולותר, זאת המסקנה בעצם שהם השיגו, שהעולם הוא דטרמיניסטי והקדוש ברוך הוא יודע את הכל מראש ולכן אין לנו בחירה חופשית והכל דטרמיניסטי. אני טוען שהמסקנה, נכון שזה לא מתיישב אחד עם השני, כי תיאוריית הזה שהוא מעל הזמן וכל הדברים האלה לא באמת פותרת את הבעיה, לכן צריך לוותר על הידיעה שלו מראש. הוא לא יודע מראש. למה זה לא פגיעה בכל-יכולתו? זה לא סותר את כל-יכולתו? אז הטענה שלי היא שלהגיד שישות כלשהי היא כל-יכולה, פירוש הדבר זה שהיא יכולה לעשות את כל מה שניתן להעלות על הדעת, כל מה שמוגדר. אבל דבר שאין לו שום משמעות, שהוא לא מוגדר בכלל, גם ישות כל-יכולה לא יכולה לעשות, וזה לא נקרא שהיא לא כל-יכולה. לדוגמה, האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות קיר שעוצר כל כדור? לכאורה כן, הוא כל-יכול. האם הוא יכול לעשות כדור שחודר כל קיר? כדור, פגז שחודר כל קיר? לכאורה כן, הוא כל-יכול. האם הוא יכול לעשות את שניהם? ברור שלא. כי אם הוא עשה כדור שחודר כל קיר, אז אין קיר שעוצר את כל הכדורים, כולל הכדור הזה. ולהפך, אם יש קיר שעוצר את כל הכדורים, אז אין כדור שחודר את כל הקירות. אז הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את שני הדברים, זה ברור. אולי את אחד מהם כן, אני לא יודע, אבל את שני הדברים הוא בטח לא יכול לעשות. האם זה אומר שהוא לא כל-יכול? לא. זה אומר שמצב כזה פשוט לא מוגדר לוגית. הוא מצב סתירתי. זה כמו לשאול האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול. הוא לא יכול לעשות משולש עגול כי אין דבר כזה משולש עגול. לא בגלל שיש לו מוגבלות ביכולתו, אלא כי אין דבר כזה. זה כמו לשאול האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בלה בלה בלה בלה בלה. לא להגיד בלה בלה בלה, אלא לעשות את מה שהבלה בלה אומר, המשמעות של הבלה בלה. זו שאלה חסרת מובן, אי אפשר לענות עליה. אני יכול להגיד לך שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה, אבל את מה? לא אמרת לי את מה. אותו דבר כשאתה שואל על משולש עגול. משולש עגול זה כמו בלה בלה בלה. אין דבר כזה. מה זה משולש עגול? זה סתם צירוף מילים. אין את מה שהוא יוכל לעשות. לא שזה לא פגימה בכל יכולתו, הוא כל יכול. כל מה שאפשר לעשות הוא יכול לעשות. אבל כל מה שקיים הוא יכול לעשות, כל מה שיתכן הוא יכול לעשות. אבל דבר שלא יתכן, זה שהוא לא יכול לעשות את זה כי זה לא יתכן, לא כי זה חיסרון בכל יכולתו. הדוגמה החביבה עליי בהקשר הזה, זה דוגמת החתול במגפיים. כן, החתול במגפיים, הבן של הטוחן יורש חתול ומיואש כולו, אין לו רכוש, הוא עני מרוד, לא יודע מה לעשות. יום אחד הוא הולך לרחוץ בנהר, מקפל את הבגדים שלו בצד, ועובר שמה המלך עם הכרכרה שלו ועם הבת. החתול הולך למלך ואומר לו, שמע אדוני הרוזן שרוחץ פה בנהר, גנבו לו את הבגדים. אולי אתה מוכן לתת לו איזה בגד מלכותי משלך, כי לא יפה שהרוזן ילך ללא בגדים. טוב, המלך אומר, כמובן, לא נשאיר רוזן בלי בגדים, נותן לו איזשהו בגד ללבוש. ואז החתול מציע למלך לבוא לארמונו של אדונו הרוזן, שזה בן הטוחן העני, לא ארמון ולא דובים. אז המלך אומר כמובן. ואז החתול רץ והוא מגיע לארמון של המכשף הנורא, והוא מזמין את המלך לבוא אחריו. הוא מקדים את המלך, נכנס לארמון של המכשף הנורא. המכשף רואה את החתול נכנס ואז הוא הופך את עצמו מיד לאריה. החתול ממש נבהל ואומר לו רגע רגע, לפני שאתה טורף אותי, השאלה אם אתה יכול גם להפוך לעכבר, לא רק לאריה. אז המכשף אומר כמובן, עושה ככה והופך לעכבר. ואז החתול טורף אותו ונגמר הסיפור, והמלך הגיע והתחתנו ומאז הם חיים באושר עד היום הזה. מה הבעיה בסיפור הזה? השאלה אם המכשף הנורא באמת יכול להפוך את עצמו לעכבר. כי אם הוא יכול להפוך את עצמו לעכבר אז הוא לא באמת מכשף נורא. אתן לכם את הנמשל, האם הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את עצמו לאדם? אם הוא יהפוך את עצמו לאדם, אני אירה לו בראש, ואז לא יהיה קדוש ברוך הוא. לחלופין תגידו, הוא לא ימות גם אם אני אירה לו בראש, אבל אז הוא לא הפך לאדם, כי אדם שיורים לו בראש מת. כמו הקיר והכדור, כן? זה בסך הכל דוגמאות שונות לאותה נקודה. אז מה זה אומר? שהקדוש ברוך הוא לא באמת יכול להפוך את עצמו לאדם. זה ברור, הוא הכרח המציאות. ברגע שיהפוך את עצמו לאדם, זה סותר את מהותו. מה זה אומר זה סותר את מהותו? שהדרישה ממנו להפוך לאדם היא דרישה בעצם להעלים את עצמו ולייצר במקומו משהו אחר, אדם. זה לא להפוך את עצמו לאדם, אלא זה להיעלם מהעולם ולייצר במקומו אדם. אבל הכרח המציאות לא יכול להיעלם מהעולם. וכשאני אומר לא יכול, אין פירוש הדבר שחסר משהו ביכולתו שהוא לא כל יכול. כיוון שההעלמות של ההכרח המציאות מהעולם, הכרח המציאות שלא נמצא, זה כמו משולש עגול. לדעת מידע שלא קיים על העתיד זה בדיוק אותו דבר, גם זה משולש עגול. ולכן להגיד שהקדוש ברוך הוא יודע מידע על בחירה חופשית של אדם בעתיד, זה כמו להגיד שהוא יכול לעשות משולש עגול. הוא לא יודע את המידע הזה, לא כי יש משהו פגום בכל יכולתו, הוא לא כל יכול, אלא כי המידע הזה לא קיים. אין את מה לדעת. זה דבר שלא בא לעולם. וכיוון שכך, זה לא יעזור שהוא מעל הזמן ושהוא כל יכול. זה מעל הזמן יאפשר לו אולי להשיג מידע עתידי, אבל אם המידע העתידי לא קיים, אין את מה להשיג. אבל זה הכל אמור רק על מידע כזה שהוא תולדה של בחירה של אדם, מה האדם יבחר. מידע פיזיקלי נגיד, מידע דטרמיניסטי של איך יתנהל נהר כלשהו בעוד זמן מסוים, את זה הקדוש ברוך הוא כן יכול לדעת בשתי צורות. הוא יכול לנסות ולחזות, לראות את העתיד ולראות מה יקרה עם הנהר הזה בעוד עשר שנים, והוא יכול כמובן גם לעשות את החישוב המדעי, וכיוון שיש לו את כל הנתונים והוא מכיר את חוקי הטבע עד הסוף, אז הוא יכול לעשות את החישוב ולדעת באמצעות חישוב מה יקרה בעתיד. בהקשר הזה כן יש עוד דוגמה חביבה, גם קשורה קצת ליציאת מצרים במובן מסוים, על משה רבנו שיוצא לטייל שמה במצרים, והוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, ואז ויפן כה וכה ויך את המצרי ויטמנהו בחול. אז אומר רש"י שם שני פירושים, מה זה נקרא ויפן כה וכה. פירוש ראשון זה שהוא ראה שאף אחד לא מסתכל כדי שלא יתפסו אותו. הפירוש השני זה שהוא בעצם הסתכל על העתיד והוא ראה שלא עתיד לצאת מהאדם הזה שום אף אחד שיתגייר, ולכן לא שווה להשאיר אותו בחיים, הוא הרג אותו. עכשיו השאלה שתמיד עולה לי כשאני קורא את הרש"י הזה זה מה הערבות בנבואה הזאת של משה רבנו בראיית העתיד של משה רבנו? את זה גם אני יכולתי לראות. ברגע שאתה הורג אותו אז ברור שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר, אתה הורג אותו. איך יצא ממנו אף אחד שיתגייר? אתה לא ראית את העתיד, אתה חוללת אותו במו ידיך. ברגע שהרגת אותו, יצרת בזה את התוצאה העתידית שלא יצא ממנו שום אף אחד שיתגייר. אז לדעת שלא יצא ממנו בעתיד אף אחד שיתגייר זה לא לדעת את העתיד, זה לייצר את העתיד במו ידיך. את זה גם אני יכולתי לעשות. יכולתי לראות שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר ולהרוג אותו. ברור, כי אם אני הורג אותו לא יצא ממנו אף אחד. זאת לא נבואה. אז מה זה כן? ברור שכוונת המדרש הזה, רש"י מביא מדרש, כוונת המדרש הזה זה שמשה רבנו לא הסתכל על העתיד. משה רבנו הסתכל על ההווה. משה רבנו הסתכל על האדם בשורשו, בפסיכולוגיה שלו, במבנה הרוחני שלו, והוא שאל את עצמו מה יכול לצאת מהברנש הזה? לפי מה שאני רואה כאן עם הרנטגן הרוחני שלי, אומר משה רבנו, לא יצא ממנו שום דבר מועיל ולכן הוא הרג אותו. הוא לא הסתכל על העתיד, הוא הסתכל על ההווה. ההסתכלות על ההווה הזאת אבל היא בעצם יכולה להיות רלוונטית רק לאירועים שמתנהלים באופן דטרמיניסטי, לא לבחירות של אדם. פה הוא הסתכל על בן אדם. אולי הבן אדם יעשה תשובה? אולי הוא יחזור בו? נכון מאוד. את זה משה רבנו לא יכול לראות, כמו שאמרתי קודם, אפילו הקדוש ברוך הוא לא יכול לראות מה אדם יבחר. אבל משה רבנו לא צריך לדון את האדם על שם סופו, משה רבנו דן אותו לפי מה שהוא עכשיו. ולפי מה שהוא עכשיו לא יכול לצאת ממנו שום דבר מועיל אלא אם כן הוא יבחר אחרת ויעשה תשובה. אבל העונש מגיע לבן אדם לפי מצבו הנוכחי לא לפי מה שהוא עתידי. ולכן אומר משה רבנו כשהוא אומר ששום דבר טוב לא יצא ממנו, הוא לא מתכוון לתת נבואה על העתיד, זה אינדיקציה למצבו העכשווי, שאם יישאר מצבו העכשווי לא יצא ממנו שום דבר מועיל ולכן הוא הורג אותו, הוא הורג אותו בגלל מצבו העכשווי לא בגלל האירוע העתידי. זה דוגמה להסתכלות מהסוג השני על העתיד שזאת הסתכלות שמחשבת את העתיד, לא שמסתכלת על מה שיקרה באופן ישיר, אלא אירועים דטרמיניסטיים אפשר פשוט לחשב אותם. אבל את זה כמובן אי אפשר לעשות עם האירועים שבהם מדובר, הם אירועים של בחירה אנושית, לא אירועים דטרמיניסטיים. ולכן שם גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לראות את מה שיקרה. ואני חושב שזאת השלכה של מה שתיארתי קודם כהבדל בין ההסתכלות על העבר להסתכלות על העתיד. ההבדל לפי הליברטני הוא הבדל מהותי. ההסתכלות על העבר אנחנו יודעים אותה לא רק כי חווינו אותה, אלא כי היא כבר שם, גם אם לא היינו יודעים, אירועים בעבר שאנחנו לא יודעים עליהם כי לא חווינו אותם, פרטים בהיסטוריה שאני לא יודע, עדיין ברור שהם היו שם, נכון? זה רק חוסר נגישות שלי, המידע קיים רק אני לא יודע עליו. אבל מה שאני לא יודע על העתיד זה לא רק כי הדבר לא נגיש אליי, אלא בגלל שאין מה שיהיה נגיש אליי. האירוע העתידי עוד לא קרה, הבחירה מחוללת אותו. זה בדיוק השרשרת שאמרתי בתמונה של המפץ הגדול אלינו שבהסתכלות הליברטנית נוצרות פתאום שרשראות יש מאין. כשתסתכל על זה מנקודת המבט של המפץ הגדול אתה בכלל לא תראה אותן. השרשראות האלה לא צפויות מראש להיווצר, הן נוצרות ברגע שהאדם עושה בחירה כלשהי, באותה נקודת זמן נוצרת השרשרת הזאת. לפני כן זה לא היה. אוקיי, נראה לי שאנחנו עוצרים כאן, אני אפתח מיקרופונים ואני מבקש רק, גם אחרי שאני פותח את המיקרופונים, כל אחד ישאיר את המיקרופון שלו סגור רק מי שרוצה לדבר כי אחרת יהיה פה כל מיני בעיות. אוקיי שחררתי, מי שרוצה מוזמן להעיר, לשאול. יש פה גם שאלות בצ'אט אבל קשה קצת להתייחס לצ'אטים במקביל לדיבור שבעל פה. שואלים אותי מה לגבי נבואה? אז אני אגיד את זה בקצרה לגבי אולי אני אענה בעצם על כמה שאלות ששאלו פה בצ'אט כי הם באמת שאלות מתבקשות שלא הספקתי לענות עליהן. שאלה ראשונה, מה לגבי המקרה של חזקיה במדרש, כן, שחזקיהו סליחה, שחזקיהו נמנע מלהתחתן כי הוא ידע שיצא ממנו בן רשע? כן בהדי כבשי דרחמנא למה לך? אז שמה אני אטען את אותה טענה: חזקיהו ראה שלפי הנסיבות העכשוויות זה מה שעתיד לצאת ממנו, אבל הוא לא יכול לדעת האם הבנאדם הזה לא יבחר להיות צדיק. ולכן בעצם אין פה באמת הסתכלות בוודאות על העתיד. יש פה איזשהו ניבוי אופטימלי לגבי העתיד, מה שגם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות. אז זה גם חזקיהו היה יכול לעשות וגם נביא יכול לעשות את זה, וזה אחת השאלות ששואלים באופן כללי, מה לגבי, מה לגבי נבואה, שואל אותי פה מישהו. התשובה שלי היא אותה תשובה, וזה כותב השל"ה בהקדמה לספר שלו שני לוחות הברית בחלק שנקרא בית הבחירה, יש שמה עשרה בתים. בחלק שנקרא בית הבחירה, אז השל"ה טוען שהנביאים גם הם לא יודעים בוודאות את העתיד. אם בנאדם יבחר לעשות משהו, אי אפשר לדעת את זה מראש. גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת את זה מראש. ולכן הוא גם לא יכול לגלות את זה לנביא. וממילא כל מה שהנביא יכול לנבא זה את אותה נבואה שעשה משה רבנו לגבי המצרי. נבואה היא אף פעם לא הסתכלות על העתיד. נבואה היא חישוב של מה שצפוי שיקרה, אלא אם כן בנאדם יבחר בחירה מפתיעה אחרת. אוקיי? ולכן זה רק חישוב אופטימלי, זה לא באמת ידע אולטימטיבי על העתיד. הכל צפוי והרשות נתונה, אני אומר בדיוק, זה מה ששואלים אותי, הרי הכל צפוי והרשות נתונה. בדרך כלל מביאים משם ראיה, אבל זה הפוך. מה שכתוב שם זה בדיוק מה שאני אומר. שמצד אחד הכל צפוי, ולמרות זאת זה לא סותר את העובדה שהרשות נתונה. למה? כי באופן עקרוני אם הכל צפוי, אז הרשות לא יכולה להיות נתונה. מה שאומרים לי: הכל צפוי חוץ מהדברים שתלויים ברשות הנתונה לנו לבחור. אותם דברים הם כמובן לא צפויים, ותלויים במי שרואים אותם. אוקיי? נדמה לי שבזה פחות או יותר עניתי. טוב. עוד שאלה אחת שלא עניתי עליה ואז נעבור למי שרוצה להעיר בעל פה: מה עם השפעת תשעים ותשעה אחוזים? אם נהג מגיע לאור אדום הוא יכול להמשיך, או אם אדם רגיל יכול להרוג אדם אחר, אם אדם בוחר אז זה הסוף של החברה. אוקיי, מה לעשות? ולשמחתנו לא כל האנשים בוחרים להרוג, אבל זה נכון. נגיע בהמשך לרמב"ם בפרק ו' מהלכות תשובה, ששמה ממש זה נושא הדיון: אם הקדוש ברוך הוא קבע שהמצרים ישתעבדו בישראל, עד כמה למצרים יש בחירה חופשית? זה פרק ו' מהלכות בחירה, וזה בדיוק השאלה, השאלה הבאה שבה נעסוק. השאלות שבהן נעסוק. כן, כמו הווייז, אני מסכים למשל הזה. הוא נותן לי פרדיקציה מה צפוי, איך אני צפוי להגיע, אבל אם אנשים יבחרו אחרת, הפרדיקציה הזאת יכולה להשתנות. עוד שאלה אחרונה ששואלים פה, כמו שהקדוש ברוך הוא טוען לגבי פרעה. זה קשור לדיון שאמרתי שאני אעשה בשיעור הבא. ייתכן שבאופן עקרוני הקדוש ברוך הוא ישלול מהאדם את הבחירה, ואז הוא כמובן כן ידע מה האדם יעשה, ואז הוא כמובן גם יכול לנבא או לתת לנביא את המידע הזה. ברור. אני מדבר במצב שיש לאדם בחירה. אם הקדוש ברוך הוא לוקח ממנו את הבחירה, אין בעיה, כמובן. את זה אפילו לפלס עקרונית היה יכול לעשות. אם יש לך מחשב מספיק חזק ואת כל הנתונים, אתה יכול לדעת מה האדם יעשה אם ניטלת ממנו הבחירה. אוקיי, עכשיו אם יש משהו בעל פה. זה הצ'אטים. בואו תשאלו בעל פה ולא בצ'אט, עכשיו כבר המיקרופונים פתוחים אז עדיף.
[Speaker C] אני רוצה רק להגיד שזה היה פשוט הרצאה מעולה היום, הרבה חומר למחשבה לשבת.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, תודה. עוד מישהו?
[Speaker C] מדוע מה שאמרת שונה ממה שכתוב הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים?
[הרב מיכאל אברהם] נכון. זה בדיוק לא שונה כלום, זה בדיוק מה שכתוב שם. רק שמה, לא, זה לא בדיוק, אלא בכלל מאתיים מנה. זאת אומרת, מה שכתוב שם זה שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא עושה הכל חוץ מהדברים שקשורים ליראת שמיים שזה תלוי בי. אבל עדיין תאורטית אפשר היה להגיד שמבחינת מה הוא יודע, הוא יודע גם את מה אני מחליט עליו. רק את זה אני מחליט ולא הוא. שמה הדיון הוא בשאלה מה הוא עושה, לא בשאלה מה הוא יודע. אז אומרים לי: הוא עושה את כל מה שקורה בעולם חוץ ממה שהאדם בוחר בבחירתו החופשית. השאלה אבל אם הוא יודע את מה אני עושה זאת שאלה אחרת. בסדר? תודה.
[Speaker D] רציתי לשאול לגבי אנוס. כן. אנוס רחמנא פטריה. איך אתה מגדיר אנוס?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה גם קשור בשיעור הבא, אני אדבר על כל ההסתייגויות למודל של הבחירה שהצגתי כאן, ובין היתר אני אדבר על אונס, אני אדבר על דחף לאו בר-כיבוש, כן, בהקשר.
[Speaker E] מה עם שיטת רב דסלר שיש רק נקודות של בחירה?
[הרב מיכאל אברהם] זה אין לי שום בעיה עם זה. בהחלט. יש מצבים שבהם זה קשור גם למה שאמרתי קודם, למה שאני אדבר בפעם הבאה. יש דברים שאותם הם לא ביכולתי, אני לא יכול לעשות, אז לגביהם אני אנוס. יש דברים שהם מתחת לנקודת הבחירה ואז כמובן אפשר לנבא מראש מה שאני אעשה למרות שיש לי לגביהם בחירה, כי ברור שאני לא ארצח סתם בן אדם. אדם נורמטיבי לא סתם רוצח בן אדם. אוקיי? זה לא באמת נמצא בנקודת הבחירה שלו. אבל יש נקודות שבהן, וזה הנקודת בחירה מה שהוא קורא, שבהן כן יש בחירה חופשית. זה הטענה. לא הטענה היא שלגבי הכל יש בחירה חופשית, הטענה היא שיש נקודות כאלה. אוקיי? כן,
[Speaker F] כן. מעניין לראות שהרמב"ם… סליחה, שמשה רבנו טומן את המצרי בתוך חול ולא בתוך אדמה, אז ככה הוא מבטיח שהחזון שלו נכון. כי אם הוא היה טומן אותו באדמה, אז אולי מזה יצמח משהו, אבל בתוך חול לא צומח שום דבר. אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] טוב. טוב. אתה אומר אם היה לנו שמץ חשש שמשה רבנו היה נביא, מחקת אותו עכשיו.
[Speaker G] כן, כן. צריך להבין בין השורות שאתה מקבל את זה שהקדוש ברוך הוא נכנס לראש של פרעה ועשה אותו משוגע?
[הרב מיכאל אברהם] אני גם על זה אדבר בפעם הבאה. כל השאלות האלה זה שאלות מתבקשות. הם סייגים על מה שאמרתי עד עכשיו. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא רק הטה את המשקולות אצלו, אבל אני אדבר על זה. זה קשור גם לרמב"ם.
[Speaker G] או שיכול להיות שהוא יצר מציאות. הרב דן אומר שיצר מציאות כזאת של שני זקנים שבאים אליו ואומרים לו טוב, הם יסירו את הדם, יסירו את הצפרדע, בסדר, אני אתן לכם ללכת. הם מסירים והוא לא נותן. הוא יצר מציאות שגרמה ללב שלו להקשות. אבל הוא בטח שלא נכנס ללב שלו והקשה אותו, כי זה פוגע בכל עניין הבחירה.
[הרב מיכאל אברהם] מבחינתי אין הבדל. אם המציאות היא נמצאת מעל נקודת הבחירה שלו במינוח של הרב דסלר, שבמציאות כזאת אין לו בחירה והוא אנוס לעשות את מה שהוא עושה, אז מה ההבדל בין זה לבין לשנות לו את הלב?
[Speaker G] למה לא אנוס? מה אונס אותו? הוא יכול לשחרר את בני ישראל.
[הרב מיכאל אברהם] אז אם ככה הנסיבות לא מכתיבות.
[Speaker G] אז איך אתה מסביר את זה? טוב, נדבר על זה בהמשך.
[הרב מיכאל אברהם] נגיע, כן, נגיע.
[Speaker G] מה
[Speaker H] המשמעות… כן,
[הרב מיכאל אברהם] כן.
[Speaker H] מה המשמעות של מה שאמרו למשל שיעקב רצה לברך את מנשה ואפרים וראה שעתיד מהם לצאת מנשה וזה, אז הוא הסתכל, ראה את העתיד בעצם יעקב.
[הרב מיכאל אברהם] אז מה שאמרתי… אני אגיד פה את מה שאמרתי על כל ראיות העתיד של כל הנביאים, שמה שהוא ראה זה את מה שצפוי. אבל עקרונית אפשר היה לבחור אחרת וזה היה משתנה.
[Speaker G] גם חזקיהו ראה את הילדים שלו לפני שהם נולדו, זה הבעיה.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה. אז מה?
[Speaker G] איך הוא יכול לראות את הילדים שלו לפני שהם נולדו? הוא יכול לראות מציאות. אם הוא רואה ילדים הוא רואה איך כל אחד מתנהג אז הוא יכול לדעת מה יצא מהם בסוף.
[הרב מיכאל אברהם] לא. הוא לא צופה בתוך… הוא לא ראה… זה לא שאלה של אם הוא רואה אותם. הוא רואה סימולציה של מה שיקרה. אבל מה שיקרה עם החישוב הוא לפי הנתונים העכשוויים, אבל אם הם יבחרו אחרת, אז הם בוחרים אחרת.
[Speaker G] חזקיהו לפני שהוא התחתן בכלל ולפני שנולדו לו ילדים הוא ראה את הפוטנציאל של הילדים שלו. איפה?
[הרב מיכאל אברהם] למה לא? כמו שמשה רבנו ראה את הפוטנציאל של אותו מצרי לפני שהילדים שלו נולדו, מה ההבדל?
[Speaker G] הוא ראה כי הוא ראה את הנתונים… טוב. אתה אומר שהוא ראה את חזקיהו בעצמו. כן. הוא ראה את עצמו ואז הוא הבין מה הילדים שלו יהיו.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. את עצמו והנסיבות. עשה את כביכול את החישוב, זה איזה שהוא סוג של נבואה, לא חשוב כרגע, אתה עושה את החישוב שאדם רגיל לא יכול לעשות ואתה מגיע למסקנה מה צפוי שיקרה. צפוי גם בעברית עכשווית אגב, הכל צפוי והרשות נתונה במשמעות המקורית. צפוי פירושו שרואים בעיניים מלשון לצפות. אבל צפוי בעברית שלנו היום זה מה אני מצפה שיקרה להבדיל ממה אני יודע שיקרה. זאת אומרת, יכול להיות שזה לא יקרה. כן.
[Speaker C] לפי הרמב"ם… ייתכן שלגבי נבואה…
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אחד אחד.
[Speaker C] ייתכן שלגבי נבואה יש מקום לחלק בין נבואה שמתייחסת ליחיד לנבואה שמתייחסת לציבור.
[הרב מיכאל אברהם] יש מקום לחלק, אני גם על זה אדבר. זה הרמב"ם בפרק ו' מהלכות
[Speaker C] תשובה שיש שמה איזה שהיא אמירה
[הרב מיכאל אברהם] מה יעשו כלל המצרים להבדיל ממה יעשה מצרי מסוים.
[Speaker C] כן. או מה יעשו אחיך שבסופו של דבר ישפיע על ההתנהגות של כל עם ישראל.
[הרב מיכאל אברהם] לא. זה שאלה אחרת קצת. זה חילוק אחר. החילוק אחר. החילוק הראשון הוא הסתברותי. החילוק השני הוא מטפיזי. שאתה טוען שהקדוש ברוך הוא יכול להיות שמשאיר חופש ברמה הקולקטיבית למרות ש, סליחה, יכול לקבוע מה יקרה ברמה הקולקטיבית למרות שברמה האינדיבידואלית יש חופש. בדיוק. אבל זה, זה הבדל מטפיזי. מה המדיניות של הקדוש ברוך הוא ביחס לציבור או ביחס ליחיד. אני רוצה לטעון שיש מעבר, אם בכלל יש הבדל מטפיזי אני לא יודע. אבל יש הבדל סטטיסטי. זאת אומרת אתה יכול לקבוע שהמשקולות או המתווה הטופוגרפי של המצרים יהיה כזה ש-99% ישתעבדו בישראל. עכשיו לכל אחד יש בחירה חופשית, אבל אתה מבין שאם תיקח מספיק מצרים, אז בגדול יהיה פה שעבוד. וזה עניין סטטיסטי, זה לא עניין מטפיזי.
[Speaker C] נכון, אבל זה אומר שבסופו של יום הקדוש ברוך הוא, אם 100% החליטו לא לשעבד, יתערב.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, וזאת הקושיה של הראב"ד על הרמב"ם שם, ולכן זה, זה הסוגיה שם. אוקיי. כן,
[Speaker I] אם אני מבין נכון, אז אתה עוסק כרגע בהגנה על הליברטניזם, וכך אתה חושב לענות על הקושיות. זאת אומרת, הוכחת לנו שאין עליו קושיות, אבל יכול להיות שבאמת הדטרמיניזם צודק.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אני, אני גם לזה אני אגיע בהמשך. עוד לא התחלתי בכלל את הדיון בשאלה מי צודק. זה דיון אחר לגמרי. כל מה שניסיתי להראות זה מה אומרת התפיסה שבעיניי היא קוהרנטית של בחירה חופשית, כנגד התפיסה שגם היא קוהרנטית של דטרמיניזם. עכשיו השאלה, כל מה שאמרתי עד עכשיו זה רק לשיטתו של הליברטן, איך הוא מסתכל על כל מיני תופעות. השאלה האם הוא צודק או לא צודק, שאלה אחרת, נטפל בה בהמשך. כן.
[Speaker B] אפשר לשאול איך מה ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר לצורך זה? נביא אמת רואה לפי נתונים, נביא שקר הוא סתם מדבר?
[הרב מיכאל אברהם] לא, נביא אמת, נביא אמת יכול גם לדעת את העתיד באמת אם הקדוש ברוך הוא שולל את הבחירה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא יכול לשלול את הבחירה, לתת את המידע העתידי לנביא, ואז זה באמת מידע ודאי והוא מידע שיתממש. מה שאני רק אומר זה שאם יש משהו שכן תלוי בבחירה שלנו, המידע הזה לא יכול להיות בוודאות אצל נביא, גם נביא אמת. כן, יצחק.
[Speaker J] סליחה, כשבן אדם יודע את העתיד, זה לא אומר בהכרח שאין בחירה חופשית. למשל, בן אדם שמחזיק בייסבול, נגיד בייסבול, והוא זורק את זה לחלון, אני יכול להגיד בוודאות יישבר החלון. אני יודע את העתיד. למה זה, למה אין סתירה?
[הרב מיכאל אברהם] למה אין סתירה? ברור שאתה יכול לדעת את העתיד בגלל שזה אירוע דטרמיניסטי שבירת החלון. מה למה זה אומר שאין סתירה? אין סתירה מול אירועים דטרמיניסטיים, מי אמר שיש סתירה? אני שואל מול אירועים של בחירה.
[Speaker J] אף על פי שאני יודע את העתיד, למרות שאני יודע את העתיד, זה לא סותר שהיה בחירה חופשית. למה לא? מה זה למה לא? הוא בחר לזרוק את הכדור, אני אומר בעתיד זה יישבור את החלון. או, או שאני יכול להגיד, אני יכול להגיד האם הוא יזרוק את הכדור ויישבר החלון. נכון, אני יודע את העתיד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא יודע את העתיד. אתה יודע שאם הוא יזרוק את הכדור יישבר החלון, אתה לא יודע אם הוא יזרוק. אם זה לא לדעת את העתיד, אם זה לא כלום.
[Speaker J] אבל אם אני יודע בוודאות שהוא יזרוק?
[הרב מיכאל אברהם] זה לא נקרא לדעת את העתיד, זה נקרא לדעת את חוקי הטבע, שאם כדור נזרק על חלון הוא שובר אותו. אבל לדעת את העתיד פירושו לדעת מה שיקרה, לא לדעת אם-אז. אפשר? כן כן. אני אדבר אגב על השאלה הזאת של הסתירה, אבל זה בהמשך. כן.
[Speaker K] הדברים שאמרת לגבי מה הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות, נתפסו כולם בעיניי תחת הלוגיקה והיכולת השכלית שלנו, לא שלו. כי הוא אינסוף ממדים, הוא לא כמו שיש לנו היום ידיעה שיש גיאומטריה לא-אוקלידית, אז אולי יש משולש לא עגול? אולי יש דברים בממדים נוספים שייתכנו? כמו שאני מאמין ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד, מה שאנחנו לא יכולים לעשות. אז גם החישוב העתידי, שאני לא יכול לחשב דברים אלא אם הם דטרמיניסטיים ולא
[הרב מיכאל אברהם] סטוכיסטיים, אבל
[Speaker K] הקדוש ברוך הוא אולי…
[הרב מיכאל אברהם] המשפט האחרון שלך הוא התשובה. אם הקדוש ברוך הוא יכול לקחת בחשבון את כל מה שישפיע עלינו ולעשות את החישוב, פירוש הדבר הוא שיש חישוב. כי אם אין חישוב, אז זה לא תלוי בשאלה אם הוא יודע את כל הנתונים. השאלה היא קטגורית, אין חישוב כזה. לכן אי אפשר לעשות את החישוב, לא כי הוא כל יכול ואני לא כל יכול, אלא כי אין חישוב כזה.
[Speaker K] הוא לא עושה את החישוב, הוא יודע. זה כמו הבדיחה שרצו להפיל אחד מהמתמטיקאים הידועים ושאלו אותו שאלה שאפשר לחשב אותה בצורה הנדסית פשוטה, עם הזבוב שעושה את הדרך מאף של אחד לשני שהולכים זה מול זה וכל הנתונים ידועים. ואמרו אם הוא יענה מיד, סימן שהוא חושב כמו מהנדס. והוא ענה מיד, ואמרו לו אבל איך חישבת? אמר מה חישבתי? את הטור. אז הקדוש ברוך הוא זה לא שאלה של חישוב, זה שאלה של ידיעה.
[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר למשה, אז פה אתה שואל שאלה
[Speaker K] אחרת, וראית את אחורי ופני לא ייראו. לכם לא ייראו, אבל לי כן ייראו.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר עוד פעם, שתי תשובות בדבר. בהמשך אני אנסה, אולי אפילו את זה אני אעשה ממש בתחילת הפעם הבאה, אני אנסה להראות למה לדעתי יש סתירה לוגית בעניין הזה. כי צריך להבחין פה בין סתירה לוגית לבין חוסר יכולת. דברים שאני לא יכול לעשות, ברור שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות. אני לא כל יכול, אבל יש דברים שהם סתירה לוגית. סתירה לוגית זה לא חוסר ביכולת, פשוט אין דבר כזה. עכשיו, אם אתה אומר לי, רגע רגע, אם אתה אומר לי שבמציאות אחרת בעצם יש דבר כזה משולש עגול, רק אני לא יודע, אין בעיה. אבל אתה מדבר על משהו שהוא לא הדבר עליו אני מדבר כשאני אומר משולש עגול. הדבר עליו אני מדבר כשאני אומר משולש עגול הוא דבר סתירתי. ואת הדבר הזה הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות. כי סתירות הוא לא יכול לעשות. יכול להיות שהוא יכול לעשות משהו אחר שהוא משולש עגול שאני לא יודע עליו. בסדר גמור, לא על זה דיברתי. אני טוען שעקרונית, אם שני דברים סותרים אחד את השני, גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות אותם. יכול להיות שפספסתי וזה לא באמת סתירה, כי אני טעיתי בחישוב הלוגי שלי. בהחלט יכול להיות, אדם תמיד יכול לטעות. אבל ברמה העקרונית, אם דבר הוא סתירתי, אז הוא גם מחוץ לתחום יכולתו של הקדוש ברוך הוא.
[Speaker K] אולי הסתירה קיימת רק בעולם המושגים שלי?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא אמרתי את זה.
[Speaker K] אמרת שאנחנו משתמשים במושגים שלנו, ומה שהוא סתירה בעולם המושגים שלנו, אז
[הרב מיכאל אברהם] זה הוא לא יכול לשנות. זה מה שאתה אומר, אני לא אמרתי את זה. מה שאני אמרתי זה שיכול להיות שכאשר אני רואה סתירה, אני טועה בחישוב הלוגי, ואז כמובן הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את הדבר הזה, אבל אז זה משהו שאני לא תופס אותו. אבל אם אני לא טועה וזו סתירה אמיתית, אז גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה. ואתה ניסחת את זה כאילו אין דבר כזה סתירות אמיתיות, שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכל. זה לא אמרתי. מה שאמרתי שיכול להיות שיש משהו שאני חושב שהוא סתירה והאמת היא שהוא לא סתירה. בסדר, יכול להיות. אבל אם משהו הוא סתירה ברמה העקרונית, אז זה נמנע גם מהקדוש ברוך הוא. זאת הטענה. אוקיי.
[Speaker L] רציתי לומר שהתוספות ביבמות דף נ' עמוד א',
[הרב מיכאל אברהם] התוספות של ליבוביץ',
[Speaker L] כן, אומר על כורחך
[הרב מיכאל אברהם] אין
[Speaker L] הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא וכולי. ושם הוא מסביר את העניין הזה של התפילה של חזקיהו המלך.
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה התוספות של ליבוביץ'. הראוי. כן. עוד?
[Speaker M] הרב, רק יש לי הערה אחת בקשר למה שהרב אומר. רמב"ם אומר שזה הוא קורא לזה הנמנע הגמור. כשהקדוש ברוך הוא כותב במורה נבוכים שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיעדר את עצמו, הוא לא יכול לשכפל את עצמו. רק מה, הרמב"ם לא נראה לי שהוא הגדיר בעניין הזה, מכיוון שידיעת העתיד האפשרי הוא לא מכניס תחת הנמנע הגמור.
[הרב מיכאל אברהם] ידיעת העתיד האפשרי שלו זה
[Speaker M] משהו שאצל הרמב"ם לפחות זה לא נמנע לוגי.
[הרב מיכאל אברהם] אז א', יכול להיות שהרמב"ם סבר שזה לא נמנע לוגי ובזה אני לא מסכים איתו. אבל ב', אני לא בטוח שאתה צודק. השל"ה כשהוא כותב שהקדוש ברוך הוא לא יודע את העתיד, הוא כותב את זה כפשט ברמב"ם. זאת אומרת, הטענה שלו זה שבפרק ה' בהלכות תשובה, אחרי שהרמב"ם שואל האם יש לנו בחירה חופשית למרות שהקדוש ברוך הוא יודע את העתיד, התשובה של הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתנו. מה זה אומר? פירוש הדבר שאת הידיעה מה שאנחנו קוראים ידיעה, אין לו. כשאנחנו מדברים על זה שהוא יודע, זה משהו אחר, זה לא מה שאנחנו קוראים ידיעה. את מה שאנחנו קוראים ידיעה אין לו. ואם זה כך, אז גם הרמב"ם מקבל את זה. אבל עוד פעם, אני לא נכנס לשאלה מה הרמב"ם חשב, כי גם אם הוא חשב אחרת אני לא מסכים איתו. אני אסביר בהמשך.
[Speaker M] הרב, עוד משהו אחד, מה שאומרים שהיום לכל העניין של משכב זכור וזה שזה דבר נמנע. מולדת ואין להם בחירה חופשית בעצם, נולדו ככה עם גן כזה שמטה אותם לבחור בצורה הזאת. יש לזה בסיס מדעי? באמת מיפו את הגן הזה? הם רואים, הם יכולים לראות אותו אצל התינוק מגיל אפס? שיש את הגן הזה זה לעתיד הוא יפתח את זה? לא.
[הרב מיכאל אברהם] קודם כל זה לא התחום שלי, לא פסיכיאטריה, לא פסיכולוגיה ולא גנטיקה. אבל כמו שאמרתי קודם, אני לא חושב שיש תופעה אחת בעולם שמצאו איזה שהוא גן שאחראי עליה באופן דטרמיניסטי. זאת אומרת, שכל מי שיש לו את המבנה הגנטי הזה, יש לו את התופעה הזאת, ולהפך. יש קורלציות בין מבנים גנטיים לבין התנהגויות ונטיות. זה א'. ב', הבחירה אם להיות הומוסקסואל היא לא בחירה בשאלה מה הנטייה שלי או לאן אני נמשך. הבחירה היא אם להיענות למשיכה הזאת. המשיכה עצמה היא חלק מהטופוגרפיה שבתוכה אני פועל, וזה ודאי יש בזה אלמנטים מולדים. ולכן גם אם יגלה המדע באיזה שהוא שלב, ולדעתי הם עוד לא שם, אבל יגלו שהנטייה ההומוסקסואלית היא מולדת, זה לא אומר שום דבר. זה שהיא מולדת זה לא אומר שהאדם לא יכול לבחור או לא נדרש לבחור ולהתגבר עליה. יש גם בן אדם שנולד עם נטייה קלפטומנית לגנוב. אז מה, אז בגלל זה הוא לא צריך להתגבר על זה?
[Speaker M] לא, אבל הם מתכוונים שהנטייה הזאת קובעת לו את ההתנהגות, לא רק הנטייה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זאת מניין?
[Speaker M] הם רוצים בעצם בטענה הזאת כאילו להשתחרר מהאחריות האישית לדבר הזה.
[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, אבל זאת טענה אידיאולוגית ולא טענה מדעית. הטענה המדעית כל מה שהיא יכולה להראות זה שיש מבנה מולד הומוסקסואלי. לכל היותר. גם את זה עוד לא יודעים, אבל נניח. אוקיי? אבל גם אם הוא מולד, השאלה אם יש לאדם בחירה או אין לאדם בחירה, זאת לא שאלה שהמדע כרגע יכול לטפל בה. זאת שאלה של תפיסת עולם, של אידיאולוגיה, ועל זה עוד נדבר גם בהמשך.
[Speaker N] כן, אני פסיכיאטר. הלו? כן, כן.
[הרב מיכאל אברהם] אני פסיכיאטר קליני.
[Speaker N] מה שיש זה מולטי-פקטוריאלי. יש כמה גורמים גנטיים שמשפיעים על הנטייה וזה לא כל ההסבר, אולי חמישים אחוז. יש כל מיני גורמים פסיכולוגיים, אבל יש כנראה, יכול להיות גם קשור לבחירה בעצם. אין הכי נמי.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, כן.
[Speaker N] משהו מולד שקבוע, כאילו יש גם אלימות, יש כל מיני גורמים גנטיים, אבל זה לא אומר שזה יצא אל האור, אנשים יכולים להשתנות, לעבור שיקום וכולה.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. וסתם לבחור.
[Speaker B] שלא ישללו לך את הרישיון בגלל מה שאתה אומר.
[Speaker N] מה?
[הרב מיכאל אברהם] שלא
[Speaker B] ישללו לך את הרישיון.
[Speaker N] לא, לא ישללו. זה המחקר בעצם.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא אומר היום, אתה יודע.
[Speaker N] לא, לא, זה המחקר.
[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, רק זה לא אומר. גם אם זה המחקר יכול להיות שישללו לך את הרישיון. לא ישללו. יש דברים שהם לא פוליטיקלי קורקט גם אם הם עובדתיים.
[Speaker N] לא, לא, כולם יסכימו כאילו יכול להיות ש… אני צוחק. אולי אז יהיה דטרמיניסטי.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אני צוחק.
[Speaker N] לא דטרמיניסטי. יש כל מיני גורמים, כאילו יש גם כל מיני גורמים פסיכולוגיים, קשרים עם האבא וכולה, אבל זה לא אומר שיכול להיות שינוי. יש הרבה פציינטים שקורים להם דברים כאלה, אבל זה לא אומר שיכול להיות שינויים, זה קשה אבל… אבל לא הכל מולד בעצם.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זהו? עוד מישהו?
[Speaker N] תודה רבה.
[Speaker C] תודה רבה, שבת שלום.
[הרב מיכאל אברהם] בבקשה,
[Speaker C] שבת שלום.
[הרב מיכאל אברהם] תודה
[Speaker C] רבה, שבת שלום,
[הרב מיכאל אברהם] להתראות, בריאות.
[Speaker C] אמן ואמן.