היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה – שיעור 5

[Speaker A] אנחנו עוסקים

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו בנושא של מסורת, בעיקר תורה שבעל פה, והתחלתי עם זה שבעצם תורה שבעל פה זה איזשהו מילוי של חללים בתורה שבכתב, כן, הגיליונות שבין השורות. דיברנו על זה במונחים של שירה, היחס בין הפרשנות לבין הטקסט של השירה. אחר כך ניסיתי לתאר את דרך ההיווצרות של מחלוקות או של תורה שמתייחסת לבני אדם, דרך המחלוקת שהייתה ביבנה בדור הראשון של יבנה, ששם בעצם התפוצץ המתח הזה בין התפיסה המסורתית או מסורתנית, אפשר לומר, של רבי אליעזר ורבן גמליאל, לבין התפיסה האוטונומית יותר של רבי יהושע וחבריו הצעירים יותר. ובעצם בסופו של דבר המסקנה הייתה שהמסורת שעברה אלינו, אפשר לבטא אותה דרך תפיסתו של רבי עקיבא, שמצד אחד לומד מרבי אליעזר ולא מבין ואז הולך לרבי יהושע שמסביר לו, ואתה בעצם עושה פה איזשהו שילוב בין לקבל את מה שמעבירים אליך הדורות הקודמים לבין השאלה מה אתה עושה עם זה, או איך אתה מפרש את זה, ואחרי העיבוד שאתה נותן לדבר הזה אתה מעביר את החומרים הלאה. זאת אומרת, המוסר הוא כבר לא צינור חלול, יש לו איזשהו ערך מוסף לדברים שעוברים דרכו. ונדמה לי שזה בעצם אומר שהדברים שהגיעו אלינו היום, אני כבר בעצם אשים פה את המסקנה לפני שאני אחזור לסוף השיעור הקודם, מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שכאשר אנחנו היום, יש לנו איזשהו קורפוס הלכתי, המסורת שעברה אלינו, יש לא מעט אנשים שמתלבטים בשאלה מה הקשר בין זה לבין מה שניתן למשה בסיני. ומתפתחות כל מיני אמירות, בעיניי אפולוגטיות, שאומרות כן, כל דבר קטן, כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש או תלמיד צעיר עתיד לחדש מסר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני. בעצם הכל כללותיה ופרטותיה מסיני. כיוון שזו הדרך הקלה ביותר כדי להסביר לאנשים שבטח חייבים לעשות את זה, הכל נמצא למשה בסיני. מה שעומד מאחורי אמירה מהסוג הזה, אם תופסים אותה בצורה פשוטה, ליטרלית, אז זה בעצם אומר שהמסורת היא צינור חלול. נכון? כי בעצם כל מה שהגיע אלינו נמסר למשה בסיני, וכל מה שקרה מאז ועד היום זה שרק העבירו את זה כמו מקל במירוץ שליחים, רק מעבירים את זה מדור לדור.

[Speaker C] זה רק הפתרון למה שהם אומרים כדי לבוא ולומר שזה עובר במסורת. זה לא יכול להיות שדברים, כדי לקבל את זה, אז אומרים שזה הפתרון.

[הרב מיכאל אברהם] כשמואמרים, אני לא מסכים עם זה, אבל זה אופן יפה להסביר לאיפה הדברים האלה מכוונים.

[Speaker D] גם המחלוקות נמסרו למשה בסיני.

[הרב מיכאל אברהם] הכל. אבל מה זה אומר? משה, יונתן בני אומר כך, יוסי הבני אומר כך. הגמרא הרי אומרת, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אמר כבר מה רבי יוסי יגיד, מה רבי יונתן יגיד. בכל אופן, האמירות האלה מחביאות מאחוריהן את אותה תפיסה של רבי אליעזר ורבן גמליאל, כי בעצם האמירות האלה אומרות שהמסורת שהגיעה מהר סיני עד אלינו זה צינור חלול. הם העבירו אלינו רק איזשהו קורפוס מסוים שכבר ניתן שם. זאת אומרת, הכל כבר ניתן שם. יש אמירה בתוספות יום טוב בהקדמה לפירוש המשנה שלו, אז הוא כותב שהוא מדייק שם בלשון, הוא אומר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הראה הקדוש ברוך הוא למשה בסיני, לא נתן הקדוש ברוך הוא למשה בסיני. ואז הוא בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא הראה למשה בנבואה את מה שיאמרו חכמי כל הדורות. אבל זה לא אומר שהם צינור חלול ובעצם כל העסק עובר אליהם בצורה הכי פשטנית וממש טיפשית. לא יודע מה, שמעון הצדיק מעביר אלינו שלוש מימרות שהן עברו אליו במסורת בתור שמעון הצדיק היה אומר שלושה דברים. זאת אומרת, כך שמעון הצדיק קיבל את המסורת ועכשיו הוא אומר שמעון הצדיק אומר את השלושה דברים כי הוא קיבל הוראה מהר סיני להגיד את זה. אז בסיני גם אמרו ששמעון הצדיק יגיד, ושם הם אמרו.

[Speaker E] זה עוד פעם העניין של בחירה וידיעה כאילו, שמבחינת הקדוש ברוך הוא כל ההווה והעתיד.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, זה התוספות יום טוב.

[Speaker E] התוספות יום טוב מצדיק את זה.

[הרב מיכאל אברהם] והשפת אמת אומר תמיד וקיבלת

[Speaker E] לחדש, זאת אומרת זה לא שהוא קיבל את זה והוא רק פתח את המעטפה. יש פה איזשהו אלמנט.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז אני אומר, התוספות יום טוב בדיוק בא לפתור את המתח הזה. והוא בעצם אומר משהו רך יותר. הוא אומר, כן, ידיעה מראש או ידיעה ובחירה. אבל כאילו הקדוש ברוך הוא בעצם הראה הכל למשה בסיני, זה חידושים של חכמי הדורות. אבל הקדוש ברוך הוא הראה את זה למשה בסיני בנבואה, שכך וכך יתחדש בכל מיני מקומות. הוא רק הראה לו, זה לא שמשה עכשיו לקח את זה והעביר ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים. לא, זה לא עבר. יש דברים שהקדוש ברוך הוא מסר, ואז זה עובר במסורת. זה הלכות למשה מסיני. ויש דברים שהקדוש ברוך הוא הראה בתור צ'ופר, הוא הראה לו מה יהיה בעתיד. והוא לא העביר את זה הלאה. הוא קיבל את זה בתור מתנה את הנבואה הזאת. ואז בסופו של דבר חכמים כן חידשו את זה לאורך הדורות.

[Speaker A] רגע, איך זה משתלב עם התפיסה של הרמב"ם, שאומר שיש מעט מאוד דברים שהם במסורת? איך זה משתלב בזה? כלומר זה בעצם הוא אומר את זה לדעתך בגלל שבסופו של דבר רבן גמליאל מצליח?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא בטוח שהוא תולה את זה דווקא ברבן גמליאל, אבל כן, זה מבטא את העובדה שדעת רבן גמליאל נתפסה. אני לא יודע אם הוא למד את הסוגיות האלו כמו שאני הצגתי ומשם הוא הסיק את המסקנה שלו, אין לי מושג. אבל נדמה לי שזה מה שהוא אומר. כן, אני כבר מגיע לזה. אז התזה של התוספות יום טוב זה בעצם ניסוח מרוכך יותר שאומר כן, הכל בעצם זה כוונתו של הקדוש ברוך הוא ובעצם לזה הוא התכוון. אלא מאי, הוא נתן לנו את המפתחות והאנשים לאורך הדורות פתחו עוד ועוד דלתות, הוציאו עוד ועוד מידע מתוך מה שקיבלנו. והקדוש ברוך הוא ידע את הכל מראש. אז הוא הראה את זה כבר למשה רבנו וזה גם היה מתוכנן כנראה. זאת אומרת, בסופו של דבר הניסוח של התוספות יום טוב בא לומר, לא חשוב כרגע עוד פעם אם הקדוש ברוך הוא באמת הראה את זה למשה או שזאת אגדה שבאה להגיד משהו, אבל מה שהוא בעצם בא לומר זה שעדיין צודקים אלו שאומרים נכון זה לא צינור חלול, אבל כל מה שבידינו זה מה שהקדוש ברוך הוא התכוון מראש. זאת אומרת בניסוח הראשון הוא אומר לא רק שהתכוון, זה מה שהוא מסר. זה עובר פשוט מדור לדור ומגיע אלינו. כל מה שהמשנה ברורה ניתן למשה בסיני ועבר עד אלינו והחפץ חיים הוא זה שכתב את זה על ספר בסופו של דבר. זה בניסוח כן עוד פעם.

[Speaker F] אבל צריך לעשות הבחנה בין דאורייתא לבין דרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מדבר כרגע על דאורייתא לצורך העניין. דרבנן זה משהו אחר. אני מדבר כרגע על דאורייתא. יש כאלה שמפריזים ורוצים להשליך את זה גם על דרבננים. אבל זה כבר באמת נשמע לי משונה.

[Speaker G] אם הוא נתן בנבואה למשה, אז איך איך משה היה מופתע כשהוא הגיע לכיתה של רבי עקיבא?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז על זה דיברתי פעם. אמרתי שאני חושב שהוא שמע את זה בניסוח שונה. בניסוח שמתאים לדורו של רבי עקיבא. וכשהם אמרו בסוף שזו הלכה למשה מסיני, אז הוא הבין שזה בעצם הדברים שהוא העביר, רק בניסוח או בטרמינולוגיה בצורת חשיבה של בית המדרש המודרני יותר. כמו שהבאתי את הדוגמה הזאת כן, עם הרמב"ם היה נכנס לשיעור בכתבי הרב חיים בוולוז'ין. רב חיים מבריסק? כן.

[Speaker D] הרמב"ם דיבר ערבית מצרית. ורבי עקיבא דיבר פולנית.

[הרב מיכאל אברהם] אז הרמב"ם אם הוא היה נכנס לבית מדרש של היום שהיו לומדים רמב"ם, הוא לא היה מבין כלום, זה ברור. הוא לא היה מבין כלום, וזה כמו שאני אומר דווקא באופן אופטימי יותר או מפרגן יותר, הוא לא היה מבין כלום לא כי אנחנו טועים, אלא כי אנחנו מנסחים באמת את מה שהוא חשב, אבל בשפה ובצורות החשיבה שלנו היום. והוא לא חלק מהתקופה שלנו היום, הוא לא היה מנסח את זה ככה. אבל התקווה האופטימית שלי, שכשאנחנו עושים את זה, זה באמת נכון שזו דעת הרמב"ם. אני דווקא במובן הזה כן נוטה לתפיסה הזאת שאומרת שאנחנו לא ממציאים סתם, אלא אנחנו באמת מבינים כך. אפשר יכולים לפספס, אבל בגדול אני חושב שזה כן ניסיון להבין נכון את הרמב"ם. בסדר? אז גם פה אותו דבר.

[Speaker F] אבל איפה יש עוד חידושים בדאורייתא?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker F] אלו חידושים יש בדאורייתא שאנחנו לא מכירים היום?

[הרב מיכאל אברהם] כל יום יש.

[Speaker F] מה פתאום? זה דרבנן, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום. הרי דיברתי באחת הסדרות שדיברתי על דאורייתא ודרבנן, אז עמדתי שם על זה שההבחנה בין דאורייתא לבין דרבנן היא לא כרונולוגית.

[Speaker E] זאת אומרת, זה

[הרב מיכאל אברהם] לא שמה שהיה בימי משה זה דאורייתא ומה שיש היום זה דרבנן. יש דרבננים שנוצרו על ידי משה רבנו, יש תקנות של משה רבנו, קריאת התורה וכולי. ויש דאורייתא שנוצר היום, מלא. דאורייתא, רוב מוחלט של הלכות דאורייתא נוצרו לאורך הדורות, לא היו מימי משה רבנו. הם נוצרים בתהליך של פרשנות, בתהליך של מידות דרש, בתהליך של ייסומים. לפעמים זה יישום, הרי פתיחת בקבוקים, אז יש כאלה שאומרים שזה דאורייתא בשבת. זה פשוט יושב לי כי אז פתאום התחלתי לחשוב על העניינים האלו, שבסך הכל הפקקים החדשים האלו שיש בבקבוקים, בשנים הראשונות שהם… שבשנים הראשונות שהם היו אף אחד לא חשב על זה בכלל ישר פתחו וזהו. פתאום התעוררו כמה פוסקים. זוכר שהרבי מזוטשקא והוא היה יהודי מבוגר כבר נפטר מזמן בבני ברק הוציא קונטרס על פתיחת בקבוקים וכמובן כדרכם של חסידים הסביר שאנחנו הורסים את כל התורה כולה כשאנחנו פותחים בקבוק כזה שזה איסור דאורייתא וכל מיני עניינים מהסוג הזה. אבל יש פוסקים שבאמת אומרים שזה איסור דאורייתא אז מה הם המציאו את זה? לא הם מיישמים את מלאכת בונה או מכה בפטיש או סותר.

[Speaker A] הוויכוח על חשמל

[הרב מיכאל אברהם] כן חשמל כן הרבה דברים. עכשיו והדברים האלה שנולדים עכשיו הם דברים דאורייתא לא דרבנן. אבל זה כמובן רק יישום. אבל יש גם התפתחות של דאורייתא שהיא לא רק יישום אלא זה חידוש. למשל הבאתי דוגמה את הדרשה בשבת בדף ס"ד שרבי עקיבא כותב שמה הגמרא אומרת שמה שדורות הראשונים היו אומרים שאישה לא תגדל ולא תפקוס בימי נידותה לא תתקשט ולא תעשה תסרוקות בימי נידותה עד שבא רבי עקיבא ואמר נמצאת מתגנה על בעלה שלא יכול להיות שלנשים אסור לעשות דבר כזה ולכן הוא דרש מהפסוק הזה בכלל משהו אחר והדווה בנדתה עד שתבוא במים עם מקווה דרשה אחרת לגמרי שביטלה את ההלכה של כל הדורות הקודמים והוא דרש את זה מפסוק זאת אומרת הלכה דאורייתא. וזהו הוא שינה את זה כי הוא חשב שהפירוש לא נכון. הרמב"ם כותב בתחילת הלכות ממרים בתחילת פרק שני של הלכות ממרים שכל בית דין בכל דור יכול לחדש הלכות דאורייתא לפי מה שנראה לו והוא לא צריך להיות גדול בחכמה ובמניין מבית דין הקודם. צריך להיות בית דין. בדרבנן כן צריך להיות גדול בחכמה ובמניין אבל בדאורייתא כל בית דין אם

[Speaker H] היום היה סנהדרין

[הרב מיכאל אברהם] והיו מחליטים שיש רק שלושה אבות מלאכה בשבת אז היו שלושה אבות מלאכה בשבת לא שלושים ותשע. זה עם ביסוס אני אומר אני מניח שסנהדרין אמורים להחליט לפי מה שבאמת נראה להם לא כי בא להם אלא זה מה שהם חושבים מפרשים אחרת. אז כל סנהדרין שמפרשת אחרת אז כבר היו דברים זה מתועד היו שינויים בהלכה ושינויים בהלכות דאורייתא לא בהלכות דרבנן. וכשיש מחלוקות תנאים או מחלוקות אמוראים אפילו בהלכות דאורייתא אז מה זה? אחד משניהם זה לא מה שהיה כנראה קודם. עוד פעם יש כאלה שרוצים להגיד שגם המחלוקות היו קדומות ותמיד היו. נורא שמחו כשמצאו תפילין של רבנו תם בחפירות במצדה. אז הראו שהמחלוקת בין רש"י לרבנו תם בתפילין בעצם זה משהו קדום זה כבר היה במצדה. אז במקרה שם זה כנראה באמת נכון זאת היתה מחלוקת קדומה וגם מסביר קצת איך רבנו תם שהוא נכד של רש"י פתאום מה הוא ענה לסבא שלו מה הוא פתאום המציא את הגלגל? אז כנראה שהוא השתכנע שהמסורת היא יותר נכונה. אז נכון יש דברים שהם קדומים אבל להגיד שהכל הוא כזה זה נראה לי מאוד בעייתי. בכל אופן אז לענייננו התוספות יום טוב לכאורה יותר מפוכח כי הוא מבין שלא הכל נמסר למשה בסיני ובסך הכל דברים מתחדשים לאורך ההיסטוריה. אבל מצד שני הוא לא מוותר על האסנס זאת אומרת הוא עדיין אומר שכל מה שבידנו זה בעצם מה שהקדוש ברוך הוא התכוון. רק זה לא עבר אלינו וכן חכמים בעצם יצרו את זה לאורך הדורות היסטורית הוא יותר מפוכח אבל תאולוגית הוא נשאר באותו מקום בדיוק. תאולוגית מבחינתו זה מחייב כי זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר לכן זה מחייב רק זה לא עבר היסטורית במסורת מאחד לשני. אנחנו חידשנו אבל בעצם אנחנו מגלים עוד ועוד דברים שהקדוש ברוך הוא בעצם רצה מראש.

[Speaker A] זה לא מעלה את השאלה של בחירה חופשית? מה? זה לא מעלה את הבעיה של ידיעה והבחירה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא הזכיר גם כן קודם את הידיעה והבחירה כן זאת אומרת אינני אני לא מסכים עם זה לכן אני לא יודע להגן על הדברים האלה. אני חושב שהתפיסות האלה לא הכרחיות לדעתי גם לא סבירות. אני חושב שלא צריך להגיע לזה. די ברור למה נוצרות התפיסות האלה הן נוצרות כדי להגן על המחויבות כדי להראות שהעסק הזה מחייב. אתה רואה שכתוב בתורה לא תעשה כל מלאכה יש פסוק לא תעשה כל מלאכה ואז שמירת שבת כהלכתה לא ייאמן כי סופר מה זה לא תעשה כל מלאכה כלי שני שאתה שם אותו על הזה תשים סיר עליו ותוריד ותפעיל בשעון שבת וזה תעשה כך תעשה אחרת

[Speaker A] איפה זה

[הרב מיכאל אברהם] כתוב בפסוק לא תעשה כל מלאכה? לא תעשה כל מלאכה זה הבן

[Speaker A] שלי תמיד

[הרב מיכאל אברהם] כל זמן אומר לי לא תעשה כל מלאכה זה הכל מה מה זה כל הצ'ופצ'יקים האלה? מאיפה הבאתם את כל הצ'ופצ'יקים האלה?

[Speaker F] אז התשובה שמוצעת

[הרב מיכאל אברהם] על ידי שתי הגישות שתיארתי עד עכשיו זה כן כן בפנים הכל כתוב זאת אומרת הכל מקופל בין הגיליונות שסביב המילים לא תעשה כל מלאכה בעצם כתוב כל שמירת שבת כהלכתה רק היה צריך זמן כדי להוציא את זה אבל בסופו של דבר זה נמצא שם. אני חושב שהאלטרנטיבה הסבירה יותר והיא עדיין יכולה לבסס מחויבות למרות שצריך טיפה חשיבה מורכבת יותר בשביל זה זה שהמחויבות כפי שדיברתי. המחויבות לא תלויה באותנטיות. זאת אומרת, זה שאני מחויב להלכה מסוימת כלשהי שנוצרה על ידי פרשנים, פוסקים לאורך הדורות, זה לא בגלל שלזה הקדוש ברוך הוא התכוון. לא בהכרח. יכול להיות שהוא התכוון לזה, אבל זה לא מותנה בזה. המחויבות שלי לא מותנה בזה. לכן לא צריך להגיע לא לגישה הראשונה שהכל עבר, ואפילו לא לתוספות יום טוב, כי גם את זה בעצם מה שתוספות יום טוב רצה להרוויח. הוא רצה להרוויח שבעצם אל תדאג, הכל אותנטי. גם אם זה לא עבר באמת בצינור חלול, אבל הכל אותנטי. ואני טוען שלא. לא נכון, לא הכל אותנטי. אני אומר יותר מזה, סיכוי סביר שהרוב הגדול זה לא מה שהקדוש ברוך הוא חלם עליו בכלל. הוא לא התכוון לזה בכלל. זה ברור. אנשים יוצרים דברים בכל מיני כיוונים. איך תדע מה הקדוש ברוך הוא התכוון והוא לא אמר שום דבר? מאיפה אתה יודע? בני אדם לא יכולים לטעות? אנחנו יודעים שיש דברים בגמרא שהם טעות, טעות בעובדות. זאת אומרת, פה זה לא שאלה של הלכות. בהלכות אני לא יודע מה טעות ומה לא טעות, אבל בעובדות אני יודע. מזה התחלת את השיעור? מה? כן, יכול להיות. זה האפיקורסות שהתחלת בגמרא. כן, בדיוק. מאז אני רק מוציא את זה החוצה עוד ועוד, רק כל הזמן רק מתגבר. כן. לכן אנחנו במחתרת, בקומה מינוס 2. בכל אופן, העובדה שחכמים יכולים לטעות ממילא היא מוכחת מדפי הגמרא. אז אם זה כך וזה לא הכל רוח הקודש ונבואה ודברים מן הסוג הזה, אין לי סיבה להניח שהם לא יכלו לטעות. ובהלכה לדעתי, בפרשנות הלכתית יותר קל לטעות מאשר בעובדות. ולכן אני אומר, אם הייתי צריך לשער, אין לנו דרך לדעת. אין לנו דרך לדעת כי איך אני יודע מה ההלכה הנכונה? זה מה שכתוב בגמרא, זה מה שכתוב ברבי משה פיינשטיין. איך אני יודע אם הוא צודק או לא צודק? אני יכול להגיד מה דעתי, אבל אין לי פידבק בלתי תלוי שאומר לי צדק או לא צדק. אבל אני אומר, השערה של שכל ישר אומרת שאם הם יכולים לטעות ואם הם בני אדם, אז הם יכולים לטעות גם בתחום של פרשנות הלכתית. והצעד הבא הוא, אז מה? אז הם יכולים לטעות, אז מה? למה המחויבות צריכה להיות מותנית באותנטיות? הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו את כל הפרטים של התורה. הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו את כל מה שכתוב בהלכה. אם הוא היה רוצה הוא היה נותן, הוא לא נתן. ואם הוא לא נתן, מה הוא ציפה שיקרה? אני מניח שזה הוא כן ציפה מראש שיקרה. שמה? שאנשים יעשו פרשנויות. הוא גם אומר לא תסור, זאת אומרת הוא קבע סנהדרין, הוא קבע מוסדות מוסמכים. הוא כנראה הבין שכי יפלא ממך דבר בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע וקמת ועלית אל הזקנים אשר בשעריך. זאת אומרת התורה בעצמה אומרת מה לעשות אם אנחנו לא יודעים. זאת אומרת התורה בעצמה מניחה פרשנות של חכמים לאורך ההיסטוריה, והיא אומרת לנו לא תסור, את זה היא אומרת. בדיוק, בדיוק. זאת אומרת התוצר יכול להיות שהוא שגוי. אין לי שום ערובה לזה שמה שחכמים יצרו לאורך הדורות זה קולע למה שהקדוש ברוך הוא התכוון, להפך. סיכוי סביר שהרוב הוא לא כזה. אני אגיד לך מה הבעיה. פיזיקאי טועה, מתמטיקאי טועה, שופט טועה, שוטר טועה, כולם טועים. אבל אתה לא מצליח להבין שאם זה דת, שהיא כאילו אלוקית, איך יכול להיות שבזה יש טעות? אלא אם כן מישהו יצר פה איזושהי מסגרת של חיים והוא אומר לך, אדוני, זו המסגרת שאני רוצה שתחיה בה וככה תתנהל בה, עם כל הטעויות. כמו שקמה מדינה וחוק המקרקעין קובע, ככה התורה קובעת. בדיוק זה מה שאני טוען. אחרת תהיה אנרכיה. לא רק שתהיה אנרכיה, אלא באמת הקדוש ברוך הוא רוצה את התהליך הזה, מעבר לשאלה אם זה רק כדי למנוע אנרכיה. הוא רוצה את התהליך. אבל אז הזרמים ביהדות, כל אחד חושב שהוא מפרש אחרת. אם הוא ישכנע אותי, יופי. בסדר גמור, זה רק עניין לשכנע. שום דבר לא מחוץ לגדר. שום דבר לא מחוץ לגדר. תשכנע אותי שזה באמת ההמשך הנכון של המסורת, אני אצטרף אליך. זה נכון, זה מה שיוצא מפה, אני מסכים לגמרי. אבל אני חושב שזו אלטרנטיבה סבירה יחידה. אחרת זו אשליה. אני אומר, התחושה הזאת כאילו שזה דת, מה שצביקה אמר קודם, שזה דת, לא יכול להיות טעות כי הקדוש ברוך הוא לא טועה. זה בדיוק מה שאני רוצה לטעון, זה לא הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לא טועה. אבל זה בני אדם יצרו את הדבר הזה, לא הקדוש ברוך הוא. ובני אדם יכולים לטעות. בני אדם צדיקים, הכל טוב, כולם יכולים לטעות. למה פה זה לא יכול להיות? ודאי שזה יכול להיות. מספרים לנו על רוח הקודש, כל מי שמוזכר בגמרא הוא יכול היה להחיות מתים והוא בעל רוח הקודש, שמעתי את כל האגדות האלה. לא יודע, מתי הפסיקה רוח הקודש? כשנחתמה הגמרא במאה השישית? מתי זה נגמר? עד המאה הרביעית כולם יכלו להחיות מתים ומהמאה השישית והלאה אבדה היכולת להחיות מתים? בסדר, פה ושם היה, אלישע ידע להחיות מתים, אני מבין. אבל זה כל כך משונה. ממתי חכמים התחילו להיות יכולים לטעות? היום חכמים יכולים לטעות, נכון? אנחנו מכירים אותם. לפעמים כן, לפעמים לא. יכולים להיות חכמים גדולים אבל יכולים לטעות, נכון? במאה ה-19 יכלו לטעות? חכמים של המאה ה-19, אני מניח שכן. מה השתנה מהמאה ה-19 להיום? אולי היו קצת יותר חכמים אם נהיה אופטימיים. אבל בסדר, אבל הם היו בני אדם עדיין כמוני כמוכם. ובמאה ה-16? ובמאה ה-13? מה זה לטעות? מה זאת הכוונה לעשות פרשנות לא נכונה, לא מתאימה למה שהקדוש ברוך הוא רצה? הפרשנות היא הרי קביעה של נורמה. נכון, זה בעצם לחוקק חוקים. לא, עכשיו קפצת. קביעה של נורמה ולחוקק חוקים זה לא אותו דבר. זאת אומרת שיכול להיות שהנורמה הזאת היא פרשנות למה שהקדוש ברוך הוא רוצה. השאלה אם הפרשנות הזאת נכונה, לזה הוא התכוון, אז יכול להיות שלא. יכול להיות שלא, יכול להיות שכן, נכון, לא יודע. ולכן נתנו כוח למישהו או לקבוצה מסוימת להחליט שזהו. ולכן הסמכות היא לא תוצאה של אותנטיות. אני רוצה למחות על הביטוי לטעות. זה לא לטעות, זה לחלוק. זה כן לטעות. לא, בטח, אני רוצה, אני מתעקש. אחד טועה? כן. אני טוען שאחד טועה וזה לא משנה. זה לא משנה בגלל שהסמכות או המחויבות לא תלויה באותנטיות. רק בשמיים בית שמאי ובית הלל. אלו ואלו דברי אלוהים חיים. כינים בשבת, לא רק כינה בשבת. בסדר, זה בתחום הטעויות העובדתיות, טעות על עובדה ופסק להלכה. הסינון של הסמכות אומר שעד היום מה שלא עבר נפל בסינון, ומה שנשאר אצלנו זה המיינסטרים. אבל גם היום אנחנו מקבלים. מה שבמאתיים שנה מה שלא מתקבל הוא הולך הצידה. אין בעיה, אבל השאלה אם מה שהמיינסטרים בסופו של דבר משאיר זה גם בהכרח כוונת הקדוש ברוך הוא המקורית? זאת השאלה. אני מבין שהתהליך ההלכתי הוא מכני. אבל אמרת אולי שבמאה ה-19 הם היו יותר חכמים, אני טוען שלא ככה. אפילו אם אני מקבל את הסברה שבמאה ה-19 היו יותר חכמים מהיום ובמאה ה-18 יותר מהמאה ה-19, אפילו אם אני אקבל את זה. אבל מתי נגמרה היכולת להחיות מתים? זאת אומרת, ממתי הם התחילו להיות יכולים לטעות? תמיד חכם היום, תמיד חכם גדול ככל שיהיה, אנחנו מבינים שהוא יכול לטעות, הוא עצמו יכול להגיד לפעמים טעיתי, אני חוזר בי. ובגמרא כתוב שאמוראים חזרו בהם כי הם טעו. איך אפשר למכור את הלוקש הזה? אני פשוט לא מצליח להבין את זה. באמת, זה פשוט לא עובד, זה נגד מה שכתוב. מה זה פר העלם דבר של ציבור? סנהדרין, בית הדין הגדול טעה, מביא פר העלם דבר של ציבור. ישבו שבעים החכמים המובחרים ביותר של עם ישראל, ישבו על המדוכה, הצביעו, המיינסטרים קיבל את זה ואז התברר שהם טעו. מי קבע שהם טעו? הם עצמם. הגמרא בתחילת הוריות, למשל הגמרא בתחילת הוריות שמדברת על סמכות, אז הגמרא מדברת שם על מי שטועה במצווה לשמוע לדברי חכמים. זה פחות ידוע, ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, פעם הזכרתי את זה. אז הגמרא שם מניחה, זה הפירוש הפשוט בגמרא, יש על זה אחרי זה כל מיני בגלל שזה בעייתי, אבל הפירוש הפשוט בגמרא זה שכשאתה מגיע למסקנה שהם טועים אתה גם לא צריך לשמוע להם. אם אתה כבר אומר שהתורה בידינו, אז אני חשבתי עד כמה שיכולתי להבין ממה שאמרת מקודם שאין אמת מוחלטת אלא מצוי בידי החכמים להגדיר. לא, אז אני אומר שני דברים. אני נוטה לחשוב שיש אמת הלכתית אישית, זאת דעתי האישית, יש לי אפילו כמה טיעונים לטובת העסק הזה, אולי נדבר על זה פעם, שיש אמת הלכתית במובן הזה של מה הקדוש ברוך הוא התכוון. מצד שני, אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו, זה מה שהוא אומר לא בשמיים היא, ניצחוני בני. בסיפור של ניצחוני בני אין את מי לנצח אם אין אמת למעלה. תעשו מה שאתם רוצים, זאת האמת. מה זה ניצחוני בני? ניצחוני בני, יוצאת בת קול, עוד פעם זה כמובן אגדה, אבל מה היא באה להגיד? היא באה להגיד יש עמדה שלי, אני אומר לכם מה השמיים בעצם רוצים, אבל לא בשמיים היא. זאת אומרת אם אתם מגיעים למסקנה אחרת אני רוצה שתעשו את מה שאתם חושבים. וזה מה שמחייב הלכתית. האמת התאורטית הצרופה זה מה שהקדוש ברוך הוא התכוון. אם הקדוש ברוך הוא אומר משהו זה כנראה אמת. אבל בו זמנית זה הרעיון המרכזי של לא בשמיים היא. הרעיון המרכזי של לא בשמיים היא זה לא שאין אמת, הפוך, זה שיש אמת, רק היא בשמיים ובארץ צריך ללכת אחרי מה שאנחנו מחליטים. אנחנו מנסים לגלות אותה, זה ברור, אבל אין לנו ערובה לזה שבאמת הצלחנו. ורבי אליעזר זה מה שהוא רב עם החברים שלו כל הזמן, אומר חברה אני אומר לכם מה הקדוש ברוך הוא אמר, אתם עוסקים בספקולציות למה הוא התכוון, תשאלו אותי אני אגיד לכם מה הוא אמר, לא צריך לעשות ספקולציות, ולא קיבלו את זה. זה הקדוש ברוך הוא, זה אפילו טועים ואפילו מזידין, והוא האציל את הסמכות הזאת. נכון, אז אפילו טועים ואפילו מזידין זה לגבי קידוש החודש, זה כתוב במפורש. אבל אני אומר פה בסיפור הזה ובכל הקורפוס שסביבו, אני חושב שרואים שזה באמת תפיסה יותר רחבה ממה שבקידוש החודש. אבל אם אנחנו מבינים את המערכת מכל מה שהמערכת של פעם אומרת, וכל מה שהמערכת של היום, זה לא היה בתוך התורה. כן. זה האמת המוחלטת, זה הטעות. מאיפה הגיע? מה זה זה? התוספות האלה? לא, זה לא האמת המוחלטת, כי זה לא מה שהקדוש ברוך הוא התכוון. לא, אבל זה מה שמחייב אותנו, למרות שזאת לא האמת. למרות שחלק מזה אולי לא האמת. כן, לא יודע, אני יכול לשער שחלק גדול מזה הוא לא אמת, השערה, אין לי דרך לדעת. אבל גם אם זה נכון, זה לא משנה. אז ניקח את הבקבוקים שדיברת מקודם. כן, אני לא, לא קשור לבירות, בירות מותר. לא, זה בגלל העשה דוחה לא תעשה, זה כמו לשון הרע. מה זה? לשון הרע בשבת מותר? כן, אז עשה דוחה לא תעשה, עונג שבת דוחה איסור של לשון הרע. וזה כמו פתיחת בקבוקים. הנה, בבירה, עשה דוחה לא תעשה. אוקיי, אוקיי. אתם יכולים לחשוב שהכל תקין ושהוא לא הכיר את זה שזה אסור, והם יגלו שבאמת כן. לפי ההלכה האמיתית זה באמת אסור. נכון. כן. או להפך. או להפך, נכון. אבל זה מה שהרמב"ם כותב שם, כל בית דין בכל דור יכול לשנות הלכה דאורייתא ואתה צריך לשמוע להם. עכשיו, אחד מהם לכאורה צדק. אה, בעצם זה לא בטוח. הטענה שלי היא שאחד מהם צדק והשני טעה. יכול להגיד שאין אמת ולכן אנחנו עושים את זה, אבל יש כמה אינדיקציות על זה שיש אמת. יכול להיות שהטעויות הן מיעוט של דברים. יכול להיות, אין לי מושג, אין לי מושג. לכן אני אומר שזה לא מפריע לי השאלה. זה הטענה שלי, אני לא יודע כמה טעויות יש, אין לי מושג. אבל חשבתי שמה שהתהליך הוא אמור לטהר את זה או לנסות להגיע ל… ברור שאנחנו מנסים לדעת מה באמת צריך. אנחנו לא עושים מה שאנחנו רוצים. כל המושג של מה זה ירא הוראה? רב שהוא ירא הוראה. הפחד מדבר על זה וכל הפוסקים כן, בכל ההקדמות של השו"תים תמיד אפשר לקרוא על זה, שאלה שמפחדים לפסוק הלכה. ממה אתה מפחד? הרי אם מה שאתה אומר זאת האמת, אז ממה אתה מפחד? אתה מפחד מזה שלמרות שזאת המסקנה שלך, אולי זה לא נכון. זאת אומרת, ההנחה היא שיש נכון ולא נכון. ואתה יכול לטעות. בסדר? רק אתה לא צריך להיות ירא הוראה מהסיבה ש… לא מהסיבה שאין טעות, אלא מהסיבה שגם אם זה טעות, זה… עשית את המיטב וזה הקדוש ברוך הוא מה שהוא רוצה ממך. זה משמח לפסוק. כן. זה מעניין מאוד פשוט. כי לי לפחות המציאות הזאת שיש את המערכת שאמרת שיש לה את הסמכות שאנחנו חייבים אליה, ובסופו של דבר אני חושב שמה שאני שומע זה נראה לי שהרבנים יש כאלו שעניין אוקיי, כמה שמרנים להיות? כאילו, יש את האמת, נכון? אבל האמת… המערכת היא יותר רחבה מקיבולת התורה של האמת, ואז זה עניין של אוקיי, כמה שמרני אני רוצה להיות כאילו לשנות משהו שיכול להיות טעות אבל כאילו מקובל במערכת, מול זה שאמרת שיש סובייקטיביות בהלכה שגם כן יכולה ליישם אותה. כן, אבל שמרנות זאת לא אותה שאלה. כי נגיד שהדור עד אליי נהגו באופן מסוים ואני חושב אחרת, אז אני שואל את עצמי האם להיות שמרן או לא, זאת שאלה אחרת לגמרי. כי בשאלה מי צודק, יכול להיות שאני צודק ולא הם. אתה מניח שהם צודקים רק השאלה אם אני חייב ללכת איתם או שמותר לי לסטות. שמרנות וזה זה שני דברים שונים. ואני יודע שזה כאילו מבחן אחר. ונראה לי שהרבה מהדיונים עכשיו של כאילו לאיפה שההלכה הולכת, זה עניין יותר של כאילו מערכתי. בסדר, אבל זאת שאלה אחרת. אני כרגע לא עוסק בה. זאת שאלה אחרת. אם כבר שאלת על האמת, לא שאלת על שמרנות. כן, כן, אני רק כאילו הולך… כן. אבל אם הם אומרים ש-90 אחוז זה המצאה כזאת של המערכת, של הפרוסס, זה אומר שבשמיים… שזה לא היה בשמיים בכלל. אוקיי. נכון. עכשיו זה נמצא בשמיים. אחרי שעשינו את זה, אחרי שיצרנו את זה. בטח. הגמרא אומרת את זה אני חושב בצורה הכי ברורה שרק אפשר. מה זה אם שיער לבן קדם לבהרת? אז יש מחלוקת במתיבתא דרקיע, אומרים נשאל את רבה בר נחמני. הקדוש ברוך הוא חולק עם מתיבתא דרקיע על שיער לבן קדם לבהרת. טוב, בואו נשאל את רבה בר נחמני, הוא מארא דכל נגעים ואהלות. זאת אומרת, הוא… נשאל אותו מה הוא אומר. ואז שואלים אותו, יצאה נשמתו בטהרה, שמעו שהוא נפטר ומביאים אותו למעלה, כן, והוא אומר להם שזה טהור. וזהו, וזאת ההלכה. אז עוד פעם, אני לא אכפת לי כרגע ההיסטוריות של הסיפור, מה הסיפור בא להגיד? הסיפור בא להגיד שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יכול להגיד משהו אחד, אבל ההלכה שמחייבת אותנו זה מה שאומר רבה בר נחמני. ולא בגלל שרבה בר נחמני בהכרח צודק, לא בגלל שלזה התכוון הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יודע למה הוא התכוון, והוא אמר ההיפך. אגב, הרמב"ם פוסק נגד הקדוש ברוך הוא, אתם יודעים, במחלוקת הזאת. של מתיבתא דרקיעא לגבי שלושה ימים של לפני מתן תורה. אז יש שמה מחלוקת לגבי נידה, הרחקות כאלה. הקדוש ברוך הוא אומר ככה, וזה אומר ככה, ומשה רבנו הכריע או משהו כזה. והרמב"ם פוסק, ואולי גם רבה בר נחמני, זה אני כבר לא זוכר, הרמב"ם פוסק נגד הקדוש ברוך הוא. כתוב בגמרא מה הקדוש ברוך הוא אמר, ומה מתיבתא דרקיעא אמרו. למה? כי "לא בשמים היא". עוד פעם אני אומר, זה לא שאני לוקח את התיאור הזה כתיאור היסטורי, מאיפה הם יודעים מה הקדוש ברוך הוא אמר ומה היה במתיבתא דרקיעא. זה בא להגיד את זה, זה בא להגיד שלמרות שהקדוש ברוך הוא אומר משהו אחד ואנחנו מגיעים למסקנה אחרת, אז זה בסדר, זה יכול לקרות ולא צריך להיבהל מזה. אז מה קרה? תורה לא ניתנה למלאכי השרת. הקדוש ברוך הוא אומר את זה, זה בני אדם. או שהמציאו את האגדה הזאת רק כדי לספר את הסיפור. זאת מחלוקת בין בני אדם. אחד אומר הקדוש ברוך הוא אומר את זה, והוא אומר אבל הקדוש ברוך הוא אומר משהו אחר. לא, אבל הגמרא לא מתארת ככה. הגמרא מתארת שיש מחלוקת בין הקדוש ברוך הוא למתיבתא דרקיעא, והחכם למטה מכריע נגד הקדוש ברוך הוא, אלא כמו מתיבתא דרקיעא. לא שהוא אומר הקדוש ברוך הוא אומר כמוני. הוא מכריע נגד הקדוש ברוך הוא. עכשיו עוד פעם, הוא לא ידע שהקדוש ברוך הוא אומר ככה, והגמרא שכתבה את זה גם לא ידעה. אני לא חושב שיש מקום לראות את זה כסיפור היסטורי. זה סיפור שבא להעביר את הנקודה הזאת. את הנקודה הזאת שכשקדוש ברוך הוא אומר משהו והחכמים אומרים אחרת, בסדר, זה יכול לקרות ועדיין זה מחייב. המחויבות היא לא תלויה באותנטיות. זה בדיוק הנקודה. לכן אני לא מחפש את התאוריות האלה שמעגנות את כל מה שיש בידינו שזה הכל היה בכוונתו של הקדוש ברוך הוא מראש, או שזה נמסר מסיני. מה בטוח שהקדוש ברוך הוא אמר? מה? תיתן דוגמה, מה הקדוש ברוך הוא אמר בטוח ואנשים… אתה שואל שאלות קשות. לא, בוא נגיד התורה שבכתב. התורה שבכתב, זה בדיוק מה שאתה אמרת. התורה שבכתב, הקדוש ברוך הוא אומר את זה ואנשים אומרים לא, זה אני חושב שהקדוש ברוך הוא אומר את זה. ברור שבמחלוקות בין חכמים אף אחד לא אומר הקדוש ברוך הוא אמר ככה ואני חולק עליו. לא היה חכם שאמר את זה לדעתי, זה ברור. כל אחד מנסה להבין מה הקדוש ברוך הוא מתכוון, וזה ברור שזאת המוטיבציה שלנו. הגמרא באה עכשיו ברטרוספקטיבה, היא אומרת אוקיי, עכשיו, כל אחד חושב שהקדוש ברוך הוא אומר כמוהו. אבל האמת היא ברור שהקדוש ברוך הוא אמר רק כמו אחד מהם, לא כמו שניהם. אז מה אני אעשה עכשיו? הרי אולי אני לא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא אומר. אל תדאג, למרות שהקדוש ברוך הוא אומר משהו אחד והחכמים פסקו משהו אחר, תלך איתם. זה בסדר. עושה דבר כזה, זה ברור שאנחנו מנסים לגלות מה הקדוש ברוך הוא אמר. אבל זה כמו שחז"ל… אותו דבר. לא, אבל שם הקדוש ברוך הוא התבטא. לא, אני לא חושב שגם שם הוא התבטא. תנורו של עכנאי, הם לא היו נביאים, זה סיפור שבא להגיד מסר. אני לא חושב שבאמת הם שמעו את הקדוש ברוך הוא שם אומר משהו. הם באים להגיד את המסר הזה כי זה הסברתי גם את הרקע. זה היה הוויכוח. רבי אליעזר אומר להם חבר'ה יש אמת, אני אומר לכם יש רבותי מרבותי מרבותי ממשה רבנו מה הקדוש ברוך הוא אמר. והם אמרו זה לא נשמע לנו הגיוני. יש לנו שיקולים נגד. אתה לא לומד את זה? מה? לא לומד את הדברים האלה? אוקיי, בשביל זה אתה פה. היו נביאים, ישעיהו, ירמיהו, אני פה באביי ורבא. אבל הוא אומר, אין יותר נבואה, תלמדו את התורה וזה הכל, זה מה שכתוב שם. נגמרה הנבואה, במלאכי נגמרה הנבואה. אז ידעתי את זה בלי ללמוד מלאכי. בשביל זה אני פה. אוקיי. בעצם ההלכה היא שני רכיבים. אחד זה ידע, מה שאנחנו לומדים, וגם… מה הסלסמן הכי טוב. הסלסמן יכול למכור מה שהוא חושב. זה הסתכלות קצת פסימית. בעיניי סלסמן במובן הזה שהוא באמת משכנע יותר. למה לקרוא לזה סלסמן? אגב, זאת הנקודה שאליה אני מגיע עכשיו. אוקיי? זאת הנקודה שאליה אני מגיע עכשיו, כל זה לקח לי יותר מדי זמן. אני בעצם קפצתי בעצם לסוף. זאת התמונה של המסורת שהתכוונתי למסור. בסופו של דבר זאת המסקנה. הגיליונות שבין השורות, אנחנו לא חושפים דברים שבאמת נמצאים שם ורק בכלים דדוקטיביים אנחנו חושפים את זה. אלא אנחנו נותנים איזושהי פרשנות, הפרשנות הזאת יכול להיות שהיא תהיה שמה, יכול להיות שהיא לא שמה בין השורות, בגיליונות. אבל בסופו של דבר אם זה מה שאנחנו הגענו אליו למסקנה, זה מה שמצופה מאיתנו לעשות. זאת בעיניי התייחסות יותר ריאלית, יותר סבירה למסורת, בלי להגיע לכל מיני תזות כאלה של כללותיה ופרטותיה מסיני והכל נמסר מסיני. זה בעיניי אמירות נורמטיביות, לא אמירות היסטוריות. כשחז"ל אומרים שמה שנתגלה, כללותיהן ופרטותיהן מסיני, זה אמירה נורמטיבית, זה לא אמירה היסטורית שזה ניתן מסיני, אלא מבחינתנו זה כאילו זה ניתן מסיני. זאת הנחיה נורמטיבית, זה לא אמירה היסטורית. זה ברור שזה לא אמירה היסטורית. כל מי שרואה גמרא רואה שזה לא נכון. אנשים לא מעבירים את זה כי כך קיבלתי מרבי. הם מביאים דרשה כזאת ונימוק כזה ונימוקים, אנשים מתווכחים שמה, הם לא כל אחד מוסר מה הוא שמע מרבותיו ואז הולכים הביתה. זה לא עובד כך, הם מגיעים למסקנות עם שיקול דעת. וראשון אחר אומר לא יש לי תירוץ אחר. אז מה? הוא קיבל את התירוץ הזה מרבו והוא קיבל את התירוץ ההוא מרבו? אף אחד מהם לא קיבל את זה מרבו. זה התירוץ שנראה להם כשיש להם קושי. ככה נוצרת תורה. זו תורה של בני אדם. דיברנו על שמעון הצדיק, על פרקי אבות, שבאיזשהו שלב תורה מיוצרת על ידי בני אדם. זה התהליך שקורה שם. טוב, כל זה היה הקדמה, לא הקדמה, זה הסיכום. נכון. זה הסיכום, זה בעצם תמונת המסורת שהתכוונתי להגיע אליה בסופו של דבר, ועכשיו אני רוצה לראות מה הלוגיקה שעומדת מאחורי זה. ויש פה היבטים לוגיים מעניינים ויש להם השלכות לא רק לגבי המסורת וזה מחזיר אותנו לשאלת האסמכתא. אגב סליחה, זה לא הפסוק האחרון במלאכי, זה אחד לפניו. הפסוק הכי אחרון של מלאכי אומר הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא. זאת אומרת, אני לא מכיר את הפסוק, אני לא מכיר. אתה יכול להגיד לי פסוק אחרון, שניים לפני האחרון. אתה יכול לחזור בתשובה עד הרגע האחרון. טוב, אני יכול להמשיך? מה שלא הצלחת לעשות בילדותי אתה מנסה לחנך אותי עכשיו? טוב, יש איזשהו רקע לוגי לעניין הזה ואני רוצה קצת לגעת בו. התחלתי בסוף הפעם הקודמת, הבחנתי בין שלושה אופני היסק, אינדוקציה דדוקציה ואנלוגיה. ואמרתי שכשההיסק הולך מהפרט אל הכלל זו אינדוקציה, זו הכללה. כשההיסק הולך מהכלל אל הפרט זו דדוקציה. וכשזה נשאר באותה רמה בין פרט לפרט או בין כלל לכלל אז זו אנלוגיה. כשמסתכלים, פעם נסעתי בשנה הראשונה שלימדתי בירוחם, אז באלול עוד נסעתי מהבית לירוחם, עוד לא גרנו שם. אז בדרך לקחתי שני חיילים, חייל וחיילת טרמפ וטירטרתי להם את המוח עם הנקודה הזאת. אמרתי להם אתם חייבים לשמוע יצא לי משהו יפה עכשיו. החבר'ה המסכנים סבלו כל הדרך. מבאר שבע לירוחם? זה לא רחוק. לא עזב ממני השטות הזאת שעשיתי שמה. בכל אופן, אז אמרתי להם, אז הטענה היא בעצם השאלה היא מי יותר חזק מבין שלושת דרכי ההיסק האלה. אז הדדוקציה כן, אם כל בני האדם בני תמותה וסוקרטס הוא בן אדם אז סוקרטס הוא בן תמותה. זה הכרחי, זה ודאי. אי אפשר להגיד אחרת. מה עם אנלוגיה ואינדוקציה? מה היחס בין אנלוגיה לאינדוקציה? מי יותר חזק? אינדוקציה? למה? משום שהוא מבוסס על נתונים שאתה רוצה לעשות כלל מכל הפרטים האלו. ואנלוגיה גם. אנלוגיה אתה משווה שני דברים. אוקיי, יש הרבה שיש להם אינטואיציה כזאת שהאינדוקציה חזקה יותר. נכון, לכאורה בחשבון האנלוגיה יותר חזקה כי זה יותר חלש. הרי אינדוקציה זה בסך הכל אוסף של המון אנלוגיות. זאת אומרת אני רואה חמור אחד שיש לו ארבע רגליים אז אני אומר אז כנראה כל החמורים בעולם יש להם ארבע רגליים. אז בעצם מה עשיתי? עשיתי אוסף של המון אינדוקציות מהחמור הזה לכל אחד מהחמורים האחרים. המון אנלוגיות, כן. אבל זה מבוסס על סיכוי וכל פעם שאתה רואה משהו אחר זה מחזק את זה. זה לא אומר… לא לא אתה כבר מכניס את השאלה של המידה של הניסיון האמפירי. אני מדבר שיש לי דוגמה שתיים שלוש לא משנה כמה דוגמאות שאספתי עכשיו אני מוציא מהם כלל. זהו, אני עוצר כאן לפני שאני בודק אותו אמפירית בניסוי הבא. אוקיי, מה מעמדו של הליך כזה? הוא יותר טוב מאנלוגיה? הוא פחות טוב מאנלוגיה? לכאורה ככל שדבר לוקח יותר סיכונים הוא פחות מבוסס. עכשיו אינדוקציה מספיק שיהיה חמור אחד שאין לו ארבע רגליים בשביל שהאינדוקציה לא נכונה. באנלוגיה אני בסך הכל טוען טענה על חמור אחד לא יותר מזה. אז הסיכוי שלי לטעות, הסיכון אותו אני לוקח הוא קטן יותר. זאת אומרת לכאורה אנלוגיה יותר מבוססת מאינדוקציה. עכשיו כשאתה אומר שאינדוקציה נהפכת לדדוקציה. לא ברור, אינדוקציה מתמטית היא לא במשחק, זה דדוקציה. קוראים לזה אינדוקציה. אבל האינדוקציה המדעית, אתה רואה דוגמאות ואתה יוצר מהם כלל. למה בכל זאת זה לא כל כך פשוט להגיד את זה? כי אם תחשבו איך… אז גם להוא יש ארבע רגליים. לא, אבל אנלוגיה לא חייבת, אני יכול להגיד אוקיי, יש חמור ארבע רגליים, אז כל מה שיש לו איזה בן חי שמה, אולי דג, לצד דג גם יש לו ארבע רגליים. נכון. זה לא מבוסס על משהו. גם באינדוקציה אני יכול להגיד אם לחמור יש ארבע רגליים אז לכל בעלי החיים יש ארבע רגליים. כולל דגים? אבל אני לא מציג את זה כמיותר חזק, אני רק רוצה לטעון, אני אומר שגם הוא יכול לטעות. ברור, בשניהם אפשר לטעות. השאלה זה רק מי יותר חזק מבין שניהם. אף אחד מהם לא מוחלט. רק דדוקציה וודאית. אבל עדיין בין שניהם השאלה מי יותר חזק. אז לכאורה ככל שאתה לוקח יותר סיכונים, לפי הריסק, אז הסיכוי שלך לטעות יותר גדול. אתה מגדיר אנלוגיה כאינדוקציה של מקרה אחד. מה? אתה מגדיר אנלוגיה כאינדוקציה או אינדוקציה כהרבה אנלוגיות. כן. או אינדוקציה זה בעצם, לכאורה, עכשיו למה זה לא לגמרי פשוט? לא לגמרי פשוט בגלל שהרי למה אני עושה את ההשוואה בין חמור אחד לחמור אחר? בגלל סוג של דמיון. בגלל שאני מניח, הרי אני לא יודע על הדבר השני שום דבר חוץ מזה שהוא חמור. נכון. אז זה לא באמת הרבה אנלוגיות, זאת אנלוגיה אחת האינדוקציה. כשאני לוקח חמור אחד אני רואה שיש לו ארבע רגליים ואני מסיק מסקנה לחמור ההוא, אני מסיק מסקנה רק בגלל שהוא חמור, אני לא יודע עליו שום דבר מעבר לזה שהוא חמור. אז בעצם במובלע עשיתי פה אינדוקציה. אמרתי שאם לחמור הזה יש ארבע רגליים אז לכל החמורים יש ארבע רגליים ובפרט לחמור ההוא. כי אם היה מגיע חמור אחר גם הייתי אומר אותו דבר. זה רק במקרה אני עוסק בחמור אחד. אז לכן בעצם בבסיס, זאת אומרת לכאורה הצגתי את זה כאילו שאינדוקציה בנויה מאוסף של אנלוגיות. אתה חושב שזה בעצם אותו דבר. נכון. אינדוקציה בנויה מאוסף של אנלוגיות, כך לכאורה, אבל למעשה כשמסתכלים על זה, אז גם אנלוגיה ביסוד שלה יושבת אינדוקציה סמויה. כשאני עושה אנלוגיה בין שני דברים, אני בעצם אומר מה דומה ביניהם, ששניהם חמורים, אז בעצם אני טוען את הטענה הזאת על כל החמורים, אני לא טוען את הטענה הזאת על חמור מסוים, רק אני אומר אותה על חמור אחד, אבל בעצם ברקע עשיתי פה איזושהי אינדוקציה סמויה. נכון? אז זה יוצא… כמו שהיינו בדרך לירוחם. כן. מי, תפסתי אותכם? אתם לא פה? מה? אוקיי. בין אנלוגיה ואינדוקציה אין היררכיה פשוטה. זה למעשה כנראה פחות או יותר אותו סוג של הישג. זה לא באמת שתי דרכי הישג. טוב, עכשיו בוא נמשיך הלאה. הדדוקציה זה בסדר, זה בטוח בסדר, נכון? הדדוקציה זה וודאי זה ברור. מה וודאי שם? אז יש את העירור של סטיוארט מיל על הדדוקציה. הוא אומר, נגיד שאתה לוקח כל בני אדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם ולכן סוקרטס הוא בן תמותה. עד כמה אתה יכול להיות משוכנע שסוקרטס הוא בן תמותה? עד כמה שאתה משוכנע בזה שכל בני אדם הם בני תמותה. נכון, המסקנה תלויה בהנחות. אז הוודאות שיש לך היא לא וודאות במסקנה אלא בנביעה של המסקנה מההנחות. אבל הוודאות במסקנה עצמה היא פונקציה של הוודאות שיש לך בהנחות. אוקיי? עכשיו מאיפה אתה יודע שכל בני אדם הם בני תמותה? כי לא ראית אף פעם מישהו שלא מת. עשית אינדוקציה. כי ראית כמה בני אדם שמתו ועשית מזה אינדוקציה שכנראה כל בני אדם הם בני תמותה. נכון? זאת אומרת שבסופו של דבר גם מסקנה שאתה מגיע אליה בדדוקציה בבסיס יושבת על אינדוקציה. נכון? אז המוחלטות הזאת של הדדוקציה זאת אשליה. היא מוחלטות של צעד המעבר, לא של המסקנה, של המעבר מההנחות למסקנה, אבל אם אתה רוצה לשאול אותי לגבי המסקנה, המסקנה אף פעם לא תהיה יותר טובה מאינדוקציה. זה לא נכון כי זה לא תמיד נכון כי לפעמים ההנחות הן לא נובעות, אתה לא, אין לך אותם מתוך אינדוקציה אלא מתוך אינטואיציה מאוד חזקה. לא חשוב, אז זה עדיין אינדוקציה. לא, לא משנה, גם אינדוקציה זה אינטואיציה מאוד חזקה. מה זה אינדוקציה? אינדוקציה שלי שלכל החמורים תכונת ארבע הרגליים היא אופיינית לחמורים. יכול להיות שזה חמור מקרי שיש לו ארבע רגליים אבל אינטואיציה שלי אומרת שזה כנראה אופייני לחמורים, זה לא מקרי. ברקע תמיד יש אינטואיציות, זאת אומרת היכולת הזאת להכליל. לא, אבל דדוקציה היא מוחלטת בהנחה שבאותה מידה שההנחות מוחלטות. כן, המעבר מההנחות למסקנה הוא מוחלט, אבל המסקנה כשלעצמה אף פעם לא תהיה בתוקף וודאי, נכון? היא בסך הכל מבוססת על הנחות. מבוססת על הנחות. אז בעצם מה שזה אומר זה שגם דדוקציה יושבת על אינדוקציה. זאת אומרת האינדוקציה יושבת על אנלוגיות, אנלוגיה יושבת על אינדוקציה, והדדוקציה יושבת בעצמה על אנלוגיות ואינדוקציות. נכון? אין שלוש דרכי הישג, יש רק אחת. יש רק אחת, רק אנלוגיה. אלא מה, איך אנחנו עושים אנלוגיות? אנחנו מתחילים מאינדוקציה ומסיימים בדדוקציה. זהו. שעשינו עכשיו זה אנלוגיה. זאת אומרת, נגיד אנחנו ניקח חמור אחד שיש לו ארבע רגליים, תראו כמה חמורים ראיתי ויש להם ארבע רגליים. אני עושה אינדוקציה שכל החמורים יש להם ארבע רגליים. עכשיו אני רוצה לדעת מה עם החמור שיושב שם. אז אני אומר החמור ההוא גם יש לו ארבע רגליים. למה? זה דדוקציה, כי אם לכל החמורים יש ארבע רגליים, אז בפרט החמור ההוא. אז בעצם אני מפרק את האנלוגיה לשני שלבים. השלב הראשון הוא אינדוקציה והשלב השני הוא דדוקציה. אבל בעצם אין פה באמת שלוש דרכי הסק, זה בסך הכל מעגל. אני בונה את האנלוגיה בין שני אלה דרך אינדוקציה שאחרי זה היא דדוקציה. זה הכל. זה לא באמת שלוש דרכים שמתחרות זו בזו, אנחנו כל הזמן משתמשים באותו דבר, רק כל השאלה באיזה שלב של התהליך אנחנו נמצאים. במעבר מהנחות אל המסקנה של הדדוקציה אנחנו בשלב ודאי. מה אתה אומר, השלב הראשון זה אנלוגיה? לא, התוצאה היא אנלוגיה. את האנלוגיה אני מפרק לשני שלבים. אחד מהם הוא אינדוקציה והשני הוא דדוקציה. נגיד אתה לוקח, אני עושה אנלוגיה בין שני פרטים. איך אני עושה את זה? כשאני מניח ששניהם שייכים לקבוצה שלגביה התכונה הזאת נכונה. אז איך זה עובד? אני לוקח את הפרט הזה ואומר אני עולה ממנו לקבוצה. זה אינדוקציה. לכל החמורים יש ארבע רגליים. עכשיו אני אומר, אם לכל החמורים יש ארבע רגליים וזה חמור, אז גם לו יש ארבע רגליים. זה דדוקציה. מה עשיתי בסך הכל? מהחמור הזה לחמור ההוא עשיתי אנלוגיה. זאת אומרת, אנלוגיה בסך הכל יושבת על אינדוקציה פלוס דדוקציה. יש עוד מישהו שאומר את זה חוץ ממך? לא, סתם, הייתי הילד במילואים. לא, זה תיאוריה מקובלת. זאת עובדה, מה זה תיאוריה מקובלת? איך אפשר להתווכח על זה? זה שתי החיילות שפגשת אותם בטרממפ? ברור לי ה-f במנהג. שמו כדור רד, שמה, מערכת אחת ומערכת שתיים, אז המהגתי אז במערכת אחת. לא ראיתי איפה הכביש. אוקיי, אז למה בעצם אני אומר את הדבר הזה? כי יש הדברים האלה מעוררים הרבה מאוד ויכוחים. כי אנשים נותנים קרדיט לטיעונים שהם טיעונים דדוקטיביים. אם יש לך הוכחה, אז אני מקבל את המסקנה שלך. אם אין לך הוכחה, אז זה סובייקטיבי, זה סיילזמן, זאת אומרת, אז זה תלוי אם אתה יודע למכור או לא יודע למכור. זה לא באמת משהו שאני אמור לקבל אותו משיקולים רציונליים, אלא שאלה אם אתה יודע למכור את הסחורה שלך. וזאת בעצם, ההנחה הזאת בעצם מבוססת במובלע על התפיסה שרק דבר דדוקטיבי, רק דבר שיש לו הוכחה הוא קביל. אוקיי? אם אני אתרגם את זה לבעיה, למה נכנסתי לכל העניין הזה? לתרגם את זה לבעיה של המסורת. זאת אומרת, אם יש לך הוכחה לזה שזה נגזר מתוך פסוק או הלכה למשה מסיני או משהו כזה, אז כמובן אתה בעצם צינור חלול. כי למעשה מה שאתה אומר לי כבר כתוב שם, אתה רק חילצת את זה משם. אוקיי? אתה לא חידשת שום דבר חדש. כיוון שכך, המסורת של הצינור החלול מוכנה לקבל אך ורק דדוקציות. זאת אומרת, יש דברים שהקדוש ברוך הוא אמר וכל מה שתוציא בהיסק לוגי תקף מתוך מה שהקדוש ברוך הוא אמר זה בסדר כי זה שם, אבל חוץ מזה אתה לא יכול לעשות שום דבר, כי כל אנלוגיה או אינדוקציה מוסיפה עוד משהו משלך. אתה לא חושף את הדברים שבתוך התורה. אולי אני אביא את הסיפור שעובד טוב עם הסיטואציה הזאת, זה בספר, כן, עם הכדור הפורח על זה ששני אנשים איבדו את דרכם בכדור פורח ואחרי כמה זמן הם רואים מישהו חורש את השדה מלמטה, שואלים אותו תגיד איפה אנחנו נמצאים? אז הוא אומר להם מעל השדה שלי. אז ההוא שיושב למעלה מתפעל מחכמתו של ההוא למטה אז הוא אומר לחבר שלו תשמע ההוא למטה בטוח מתמטיקאי. למה? מה שהוא אומר מדויק וודאי לחלוטין וא' וב' זה לא עוזר לנו כלום. הטענה ששני המאפיינים האלה הם שני מאפיינים שקשורים אחד לשני. זה באמת נכון שהמתמטיקה היא ודאית ומדויקת לחלוטין ולא עוזרת לנו כלום. מה שקרוי בפילוסופיה הריקנות של האנליטי. מה זאת אומרת? כשאני אומר כל אדם הוא בן תמותה וסוקרטס הוא בן אדם, המסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. למה מי שמקבל את ההנחות חייב לקבל את המסקנה? למה זה הכרחי? זה הכרחי בגלל שהמסקנה היא בתוך ההנחות. כשאתה אומר שכל בני אדם הם בני תמותה בתוך זה גם אמרת שבפרט סוקרטס הוא בן תמותה. נכון? אז אם קיבלת את ההנחה לגבי כל בני אדם, כשאני אומר לך על סוקרטס אז בוודאי שתקבל את זה, כיוון שבעצם זה כבר נמצא בתוך ההנחות, זה לא חידש שום דבר מעבר למה שהיה בתוך ההנחות. זאת אומרת הוודאות של טיעון דדוקטיבי או של טיעון לוגי נובעת מזה שהוא לא מחדש כלום. נכון? והבעיה באנלוגיה ובאינדוקציה. זה שיש בהן חידוש, יש בהן תוספת מידע מעבר למה שיש בהנחות. וזה לכן זה לא הכרחי, כי אתה מוסיף עוד משהו, וברגע שאתה מוסיף עוד משהו, אולי אתה צודק אולי אתה לא צודק, עוד פעם עם המסורת שחכמים מחדשים משהו שיש להם פרשנות, אולי הם צודקים אולי הם לא צודקים, אני לא יודע, אני רק מנסה להראות למה אני דן בעניין הזה. אז למעשה, כאשר מדברים על התפיסה של צינור חלול, המסורת כצינור חלול מול התפיסה של מסורת אוטונומית יותר, בעצם מה שעומד מאחורי זה זה השאלה מה יחסנו לאנלוגיה ולאינדוקציה. מה יחסנו לדרכי היסק שהן לא דדוקטיביות, שהן לא ודאיות, שהן לא רק חושפות את מה שיש בתוך מה שקיבלנו אלא מוסיפות עוד מידע מעבר למה שקיבלנו. נגיד אם קיבלנו ש'כי יגח שור איש את שור רעהו', אז 'שלם ישלם' כן לא משנה תחת השור וכך וכך תחת השה, ארבעה וחמישה או לא זה גנב בעצם לא משנה, אבל התורה אומרת משהו, 'כי יגח שור איש את שור רעהו' אתה צריך לשלם. מה יהיה עם כלב שנשך? גם צריך לשלם. כי כתוב בתורה שור. אז התפיסת הצינור החלול לא מוכנה לסבול את המעבר משור לכלב, אלא אם כן יש לזה הלכה למשה מסיני או כלל שקיבלנו לא משנה אבל שאומר לך שאתה יכול להכליל מדוגמאות. אבל אם לא אז אין דבר כזה. לעומת זאת מי שאומר אני מפעיל את השכל הישר שלי, אז אני אומר אין סיבה להניח ששור זה משהו חריג. אלא מה? רכוש של בן אדם שמזיק הבעלים צריך לשלם. זאת אנלוגיה, או אינדוקציה. לא אמרו לי שזה סברא, אמרו לי ששור שבת מוכיח. שור של? אה, הגמרא בבבא קמא בפרק שני היא מביאה לזה פסוק. צריך לראות שם בראשונים. פטור שור ולא אדם, חמור ולא כלים פטור בבור, מה זה? למה? למה הוא לא משלם? זאת אומרת למה? הרי הוא צריך לשלם, חפרת בור נפל, תשלם גם על כלים. מי אמר שעושים אינדוקציה לכל מקום? מגבילים את הסברא גם עד איפה האינדוקציה הולכת. התורה הרבה פעמים מגבילה אינדוקציה. למה אנחנו מבחינים בין קרן לבין שן ורגל, אש, בור? כל אחד מהם יש דינים אחרים. זה פטור טמון, זה פטור… כן אבל הבור ולא אדם, שור ולא אדם חמור ולא כלים. לא זה לא סתם, יש לזה הסבר. אדם יש לו אחריות הוא מסתכל איפה הוא הולך, למה שאני אתחייב? אני עשיתי בור שיסתכל. וכלים? שור ולא אדם חמור ולא כלים, אז הכלים בדרך כלל ההנחה איך הכלים הגיעו לבור? ואם השור נשא עליו כלים? אז עכשיו השאלה היא מי אשם בזה. גזרת הכתוב כאילו או משהו? לא לא יש שם הסברים. המפרשים נותנים הסברים בעניין הזה. אל תבינו אין גזרות כתוב בלי הסברים. אין דבר כזה, זה מיתוס. כי מאיפה הם יודעים ששור ולא אדם חמור ולא כלים? כתוב 'כי יפול שמה שור או חמור'. מאיפה חז"ל דרשו? אם כמובן הכל זה דרשות סמוכות ובעצם הכל נמסר מסיני אז אין בעיה, אבל זה לא ככה. יש פה ויכוחים, רבי יהודה הרי כן מחייב על כלים בבור. נכון, זה לא מסורת שנמסרה, זה החלטה של חכמים. איך הם החליטו למעט כלים ולא למעט לא יודע מה ציפורים? כי הם החליטו שסביר שצריך למעט כלים. מאחורי כל דרשה יושב איזשהו היגיון. אין דרשה בלי היגיון. את ה' אלוהיך תירא דיברנו על זה. זה מה שדיברנו עכשיו. את ה' אלוהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. איך החליטו תלמידי חכמים למה לא כיסאות? את בא לרבות הבנתי, אז תרבה עכשיו משהו, איך אתה מחליט מה לרבות? מה שהסברא שלך אומרת שהכי סביר לרבות. אין דבר בלי סברא. יש לפעמים מצב שהסברא לבד לא מספיקה אז אתה צריך סיוע מהמבנה של הפסוק אבל תמיד מעורבת פה איזושהי סברא, איזשהו נימוק. אני חושב שיש שינוי פה שהצורה של ההלכה לפני כשהיה סנהדרין היה צורה של מישהו שהיה צריך להביא עוד הנחות. תמיד היה סנהדרין עוד לפני משה רבינו. כן אבל אחר כך אחרי החורבן אז לא היה את הסמכות הזאת ואז כל אחד היה צריך באופן לוגי לבוא למסקנות. דברים חדשים באים אז צריכים לשאול את השאלה מה עושים כשמכירים משהו חדש. אבל למה לפני כן לא היו דברים חדשים? הלכו לסנהדרין שאלו. הלכו לאורים ותומים קיבלו תשובה. יבנה גם היה סנהדרין. מה? יבנה גם היה סנהדרין. אחרי. הוויכוח הזה היה ביבנה. זה היה בין רבי אליעזר ורבן גמליאל לרבי יהושע ורבי עקיבא. הדברים האלה היו קודם אני מסכים שזה יכול להתעצם כשאין סנהדרין אבל הדברים האלה התעוררו כשהייתה סנהדרין. המחלוקת הראשונה הגמרא בחגיגה מביאה המחלוקת הראשונה הייתה בתקופת הזוגות וגם שמה אני בטוח שזאת לא המחלוקת הראשונה, זאת המחלוקת הראשונה שנשארה זאת אומרת שלא הוכרעה בין שני היוסיים על סמיכה ביום טוב. אז הנקודה היא בעצם איך השאלה היא איך אני מתייחס לטיעונים. הטיעון הדדוקטיבי בעצם הוא הכרחי כי הוא לא מוסיף מידע מעבר למה שיש בהנחות. ולכן הוא הכרחי. אנלוגיה ואינדוקציה הבעיה למה זה לא הכרחי כי זה מוסיף לי מידע. יש לי הנחה שיש חמור של ארבע רגליים, את זה ראיתי. עכשיו באה אינדוקציה אומרת כל החמורים יש להם ארבע רגליים, או אנלוגיה החמור ההוא יש לו גם כן ארבע רגליים. הוספתי מידע, זה לא נמצא בתוך המידע של החמור הזה יש ארבע רגליים, נכון? הוספתי עוד מידע. אז כיוון שכך אז יש פה איזשהו פקפוק, מי אמר? אולי זה סזמן? זאת אומרת אתה מוסיף מידע, מי אמר שאתה צודק? זאת המשאלה שלך. אולי כן אולי לא? וזה שורש הבעיה אני חושב סביב שתי התפיסות של המסורת, איך להתייחס לטיעונים רכים. אני רק אסיים, יש מה שאני קורא לו בהקשר הזה עקרון אי הוודאות הלוגי או הפילוסופי, עקרון אי הוודאות בפיזיקה זה שאם אתה יודע את המהירות במדויק אתה לא יודע את המיקום, אם אתה יודע את המיקום במדויק אתה לא יודע את המהירות, המכפלה שלהם יש עליה איזשהו חסם. בהקשר שלנו בעצם הוודאות שיש לך בטיעון מסוים כפול כמות המידע שהטיעון הזה מוסיף זה קבוע. ככל שהוודאות יותר גבוהה יש פחות מידע, ככל שיש פחות מידע הוודאות יותר גבוהה. ככל שהוא מוסיף יותר מידע, נגיד אינדוקציה מוסיפה הרבה מידע, דיברנו קודם אנלוגיה מוסיפה מעט מידע. אז ככל שאתה מוסיף יותר מידע הוודאות יורדת. זאת אומרת תמיד זה טרייד-אוף, אתה משלם מחיר על מידע אתה משלם במחיר של ודאות. מי שרוצה להישאר עם ודאות מוחלטת אז הוא יקבל רק דדוקציות. אבל אם הוא יקבל רק דדוקציות אין לו מידע בכלל, כי את ההנחות הוא לא יודע. אז על מה הוא יעשה את הדדוקציה שלו? את ההנחות אתה מקבל הרי באינדוקציה כמו שמיל אמר. אז לכן בעצם אם אתה רוצה ודאות מוחלטת לא יהיה לך מידע. אם אתה רוצה מקסימום מידע אתה צריך לוותר לגמרי על ודאות, אז המידע לא שווה כלום. מידע שאתה לא יודע כלום לגביו, אין לך שמץ של התייחסות עד כמה הוא תקף, מה זה עוזר? כל השאלה היא איך מעבירים את הקו כמה אני מוכן לקבל מידע שהוא לא ודאי והאם הדבר הזה באמת אני רואה את זה כסזמן? זאת אומרת כאיזשהו שכנוע סובייקטיבי אבל לא באמת ככלי לגילוי האמת או שבאמת יש פה כלים רכים יותר שמטפלים באמת? רק שנייה אחת אני אסיים במשפט שמה שאמר הרמב"ן בהקדמת המלחמות וזה אני אפרט בפעם הבאה שאין חכמת תורתנו כחכמת התכונה והתשבורת שמופתיהן חתוכים. הרמב"ן אמר שבהלכה כשאתה מדבר על הסקים הלכתיים ההסקים הם לא דדוקטיביים. וזה כל הבעיה מכאן מתעוררת כל הבעיה של המסורת בעצם כיוון שההסקים ההלכתיים זה לא מתמטיקה אז זה לא דדוקציות ואם זה לא דדוקציות אז מיד מתעוררת שאלה רגע אז מה זה המצאה של אנשים הם הוסיפו את המידע הזה אז מי אמר שזה נכון איפה האותנטיות? ואז אומרים לא לא הכל נמצא למשה מסיני לכן בעצם הם רק צינור חלול הם מעבירים לנו הכל וזה רק דדוקציות לכל היותר כי הכל נמצא למשה מסיני כי אתה לא מוכן לקבל משהו שהוא לא דדוקציה משהו שהוא לא דדוקציה זאת ספקולציה אני לא מוכן לעומת זאת מה שאני ניסיתי מקודם אמרתי לא אני מוכן לקבל מחויבות למרות שאין אותנטיות זה לא חייב להיות אותנטי בשביל שאני אהיה מחויב לזה ואז עולה השאלה מה זאת אומרת מחויב כי אין אמת או מחויב.