לוגיקה לא דדוקטיבית ומגבלות על החשיבה המדעית – הרב מיכאל אברהם

[Speaker A] המשפט האחרון שייאמר בהיסטוריה האנושית זה מה הכפתור הזה עושה?

[הרב מיכאל אברהם] ואני התנתקתי או שזה התנתק?

[Speaker C] לא, לא, כולם, כולם. אני ניתקתי את כולם בטעות. אופק, זה עובד להקליט ישר לקלאוד? באופציה של ישר לקלאוד?

[Speaker D] כן, זה בקלאוד, אני אשלח את זה בקבוצה.

[Speaker C] סבבה. טוב, אז מיקי, אליך בינתיים.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אני אנסה לעשות, אין לי מצגות ולא סימולציות ולא דברים כאלה. אתם רואים, אני בקושי יודע על איזה כפתור לוחצים בשביל לפתוח זום. אז מה שאני אעשה, פשוט אני אנסה לתת איזושהי תמונה במבט רחב בלי להיכנס ליותר מדי פרטים טכניים. אם יהיה לי מעט זמן בסוף, אז אולי טיפה נעשה משהו טכני, לא יודע אם נגיע לזה. אבל כן לתת את האינסייט אני חושב של הנושא הזה ברמה יותר פילוסופית ואולי בסוף גם קצת לוגית. אז אני אתחיל אולי עם דברים בסך הכל די פשוטים אני חושב, אבל הסידור שלהם אני חושב שהוא משמעותי. בשלב ראשון אולי אני אתחיל מזה שאנחנו רגילים בלוגיקה לחלק את ההיסקים לשלושה סוגים: אנלוגיה, אינדוקציה ודדוקציה. דדוקציה זה היסק מהכלל אל הפרט. אם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס, אז איי הוא וואי. זאת אומרת, נגיד כל בני האדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, המסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. הטיעון הנודע הזה. זה הדדוקציה. אינדוקציה זה מהפרט אל הכלל. זאת אומרת, אם סוקרטס הוא בן תמותה ויענקלה הוא בן תמותה, אז כל בני האדם הם בני תמותה. ואנלוגיה זה מאותה רמת אינטגרציה, מפרט לפרט או מכלל לכלל. אם לכל החמורים יש ארבע רגליים, אז גם לכל הסוסים יש ארבע רגליים. זאת אנלוגיה למרות ששני הצדדים הם כללים, כי בשני הצדדים זה באותה רמת אינטגרציה, זה לא פרט מתוך כלל וזה לא כלל שמתפרט לפרט שבתוכו, אלא זה מדבר אחד לדבר אחר. עכשיו, בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שדדוקציה זה היסק הכרחי ואנלוגיה ואינדוקציה לא. זאת אומרת, אם אנחנו צריכים לדרג את העוצמה של ההיסקים האלה, את רמת הוודאות שיש לנו בהם, אז דדוקציה מובילה ואנלוגיה ואינדוקציה מדשדשות אחריה. אבל כבר מיל ערער על העניין הזה, זה לא באמת ערעור, זה רק מבהיר את המשמעות של העניין. הוא בעצם טען שדדוקציה בסופו של דבר מבוססת על אינדוקציה. כשאתם לוקחים נגיד את כל בני האדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, המסקנה סוקרטס הוא בן תמותה, איך אנחנו יודעים שכל בני האדם הם בני תמותה? אנחנו יודעים כי הכרנו כמה בני אדם שהיו בני תמותה. אנחנו מכירים עוד כמה שיהיו בני תמותה, אבל הכרנו כבר כמה כאלה שהיו בני תמותה. ואם ככה, אז בעצם אנחנו מתחילים מדוגמאות, עוברים לכלל ואז אפשר כמובן מהכלל לחזור חזרה לאיזשהו פרט. אבל אתה לא יכול להגיד שהחזרה אל הפרט נותנת לי תוצאה ודאית כשההנחה שעליה היא מבוססת היא תוצאה של אינדוקציה, של הכללה.

[Speaker E] ויש טענה שאין כללים שלא נולדו.

[הרב מיכאל אברהם] יש טענה, הוגו ברגמן ב"מבוא לתורת ההיגיון" מנסה להציע דברים כאלה. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא מסכים איתו, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. בגדול זה כן ככה. זאת אומרת, בגדול כלל בסופו של דבר הוא הכללה מפרטים. ישנם אילושהם כללים אפריוריים, אבל שוב פעם, אז זה לא ממש מעניין.

[Speaker A] זהו, זו אמירה על אמיתות בהקשר של מדע, לא בהקשר של פילוסופיה או לוגיקה, נכון? נכון. מתמטיקה כן יש לי תיאורטית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. כללים אפריוריים הם יכולים להיות נכונים, אבל אתה יכול לשאול גם מאיפה הנכונות שלהם. ואם אתה השתכנעת שהם נכונים מתוך עצמם אינהרנטית, אז גם הפרט שיוצא מהם בעצם היה חבוי באותה אינהרנטיות. זאת אומרת, זה לא יחדש לך באמת הרבה.

[Speaker E] בתוך יוניברס נתון, נניח בגמרא, כן אפשר להגיד שבהינתן כל מיני כללים שהם איכשהו נתונים בלי קשר לכלום, אז כן דדוקציה יותר חזק מאינדוקציה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ולכן הסכמתי עם משה בעצם קודם, אמרתי אני עוזב כרגע את הכללים האפריוריים. מבחינתי זה אפריורי, לא משנה, זה לא אפריורי במובן שזה הכרחי לוגי או משהו כזה, אבל זה אפריורי במובן הזה שזה נתון, לא אני השגתי את ההנחה הזאת. אוקיי, אז בהקשר של מדע זה ודאי נכון אני חושב להניח את העניין הזה. אז זה הערעור של מיל, אבל זה כמובן. מה שהוא אומר בעצם זה שדדוקציה, אין היסק כזה דדוקציה. דדוקציה זה בסך הכל חצי הדרך של אנלוגיה. זאת אומרת, אם אתה הולך מהפרטים שמהם יצאת, עושה הכללה, ואז עושה הפרטה לפרט אחר, אז בעצם מה שעשינו פה, תארנו אנלוגיה מהפרטים האלה, רואים את היד שלי, מהפרטים האלה לפרט הזה, שהדרך בנויה משני שלבים. שלב אחד זה אינדוקציה שאתה עולה לכלל, והשלב השני זה דדוקציה שאתה יורד מהכלל לפרט אחר. כך שבעצם כשמסתכלים על זה ככה, אז יוצא שכל העולם כולו אינו אלא אנלוגיות, שאתה יכול לפרק את האנלוגיה לדרך שמורכבת משני שלבים, אינדוקציה ודדוקציה. אוקיי? זאת אומרת זה בעצם הנקודה. שמה שעומד בעצם מאחורי זה, זה שאם אני רוצה, ובהקשר המדעי אני ודאי זה מה שאני רוצה, אני רוצה לצבור מידע. עכשיו, אם אני רוצה לצבור מידע, כן, מידע חדש, אז דדוקציה זה לא הכלי הרלוונטי. כי דדוקציה לא נותנת לך מידע חדש, דדוקציה חושפת מידע שכבר היה נמצא בתוך ההנחה. נגיד אם כל בני אדם הם בני תמותה וזה מידע נתון, אני מניח אותו, אז ההסקה שבסופו של דבר שגם סוקרטס הוא בן תמותה לא מחדשת לי מידע חדש, היא נמצאה בתוך העיקרון הכללי שכל בני אדם הם בני תמותה. לכן דדוקציה, ואני חושב שזה, אולי אני אעיר על זה עוד משהו, דדוקציה לא מוסיפה לי מידע חדש. ומדע כמי שעוסק כן בצבירת מידע, יש גם חלקים שמארגנים את המידע הידוע אבל במהות מדע אמור לעסוק בצבירת מידע. אז אם אתה עוסק בצבירת מידע, בעצם דדוקציה זה לא הכלי הרלוונטי. אתה צריך לעשות או אנלוגיה או אינדוקציה. אלא מאי, שבתוך האנלוגיה, כמו שאמרתי קודם, אפשר לפרק אותה לשני שלבים, לאינדוקציה ואחריה דדוקציה. אבל במהות אתה עושה אנלוגיה בעצם. זאת אומרת זה הצעד המהותי שאותו אתה עושה. אני אולי אראה את זה מזווית אחרת, יש בדיחה בישיבות של איך אנחנו יודעים שכל יהודי צריך ללכת עם כובע? כי הרי כתוב "וילך אברהם", שם שם. יהודי כמוהו לא הלך בלי כובע, נכון? אז אם אברהם הלך עם כובע אז אנחנו צאצאיו הנאמנים שהולכים בדרכו ודאי צריכים ללכת עם כובע, מה שהיה להוכיח. כן, אז מה הבעיה בטיעון הזה? הנחת המבוקש כמובן, נכון? זאת אומרת, אנחנו בעצם מניחים את המסקנה שאותה באנו להוכיח. מה?

[Speaker E] לא מניחים שהוא הלך עם כובע כי כולנו הולכים עם כובע.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זאת אומרת אנחנו בעצם מניחים שיהודי לא יכול ללכת בלי כובע ולמרבה הפלא מגיעים למסקנה שיהודי צריך ללכת עם כובע. זאת אומרת אנחנו בעצם מניחים את המבוקש. הבעיה שכשחושבים על זה עוד רגע, אז מגלים שהנחת המבוקש היא לא באמת כשל. כל טיעון דדוקטיבי, אגב אפרופו הספר אתה זוכר שניסינו לכתוב פעם על כשלים אמנון, אז פתאום גילינו שכל הכשלים הם לא כשלים. אז גם בהקשר הזה זה לא כשל. זאת אומרת תחשבו על הטיעון של סוקרטס, כן, כל בני אדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, מסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. אתם מבינים שהטיעון הזה מניח את המבוקש? כשאתה מניח שכל בני אדם הם בני תמותה והרי אם סוקרטס הוא אחד מבני האדם אז גם הנחת שהוא בן תמותה. זאת אומרת בסוף בסוף טיעון לוגי הוא תקף, למה הוא תקף? למה מי שמקבל את ההנחות חייב לקבל את המסקנה?

[Speaker F] למה? אבל זה עובדה, זה לא הנחה, למה זה הנחה? מה עובדה? שבני אדם הם בני תמותה.

[Speaker E] שאלה טובה, מאיפה את יודעת את העובדה הזאת? אז מה שמיקי ומיל אומרים, אומרים "חברה, שאת יודעת את זה בגלל שראית את סוקרטס ואת אפלטון ואת מיקי ואת משה וראית שכולם בני תמותה, אז הבנת שזה אז ולכן זה בפנים כבר כלול".

[הרב מיכאל אברהם] מיקי, אבל אולי דברים מובנים מאליהם, אבל במבט פילוסופי כשאת מסתכלת על זה, זה בעצם תוצאה של אינדוקציה.

[Speaker A] מיקי, אבל אולי הבעיה בסיבה שאנחנו מגיעים לכביכול פרדוקס עם דברים מוזרים פה זה פשוט שאנחנו לא מספיק זהירים בלהגיד מה הדבר שאנחנו מתכוונים לעשות. כשאנחנו אומרים שהנחת המבוקש היא כשל לוגי, הכוונה זה כאשר השתמשנו במשהו שהתיימר להיות הוכחה ובעצם ההנחה הייתה שם, זה כשל לוגי. כשאני מפרסם מאמר במתמטיקה ואני מגיע לפאנץ'-ליין בעמוד 17 שיש לי איזה תיאורמה והתיאורמה הזאת היא לא אי שוויון אלא שוויון או משהו, ולכן ממילא בעצם מעצם ההגדרה בצד… בצד ימין ובצד שמאל של הסימן שוויון כתוב את אותו דבר, כי זה ההגדרה של שוויון במתמטיקה, זה לא שיש לי כשל, אלא מה שאני התכוונתי להגיד כשאני אומר משפט במתמטיקה, מה שאני מתכוון להגיד זה שלהגיד את האמירה של צד ימין ואת האמירה של צד שמאל של סימן השוויון זה להגיד את אותו דבר. אוקיי. אז במובן הזה זה לא כשל של הנחת המבוקש, כי מראש כשמישהו אומר לך כל בני האדם הם בני תמותה וסוקרטס הוא בן אדם, זה גורר שמה שהוא מתכוון להגיד לך זה לא אני מתיימר להוסיף פיסת מידע, אלא אני מתיימר לשקף לך שזה מה שאמרת. עכשיו אם ובמובן הזה זה שונה מאברהם אבינו והכובע, כי אם מה שהייתי אומר זה אני הולך להראות לך שאתה תמיד חשבת שצריך ללכת עם כובע ואז אני עושה את התרגיל הזה, אז בסדר הראיתי לך את זה. אם אני מתיימר להגיד לך אמירה על האמת, כלומר דדוקציה היא כשל לוגי אם מתיימרים להשתמש בה כאמירה לחדש משהו על האמת. כי הדבר הנכון כשמשתמשים בה כדי להגיד אני אשקף לך מה טמון בהנחות שלך.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים לגמרי, אני פשוט המנסח הזה.

[Speaker E] סליחה סליחה, לא רציתי להגיד שדווקא הוויכוח הזה בדיוק מדגים את הנקודה שמיקי לא אמר שדדוקציה היא כשל לוגי בשביל לפגוע חלילה בחשיבותה של הדדוקציה, אלא בשביל אני חושב להגיד פואנטה אחרת. אז באמת זה בדיוק דוגמה למה שאתה אומר, שאם משהו תקף או לא זה גם נורא קשור ללשם מה אומרים אותו.

[הרב מיכאל אברהם] כן זה בדיוק מה שאני טוען, אני מסכים לגמרי לכל מילה. כל מה שאני רוצה לומר זה שדדוקציה לא יכולה להוסיף לך מידע. זה הכל. אם תקרא לזה כשל או לא תקרא לזה כשל זה באמת שאלה של הקשר, אבל היא לא או אני חושב באופן יותר פשוט אצל אברהם אבינו ברור לנו שזה נלעג בגלל שהמסקנה מופיעה אז איז בתוך ההנחות. זאת אומרת אתה אפילו לא צריך לעשות איזשהו תרגיל כדי לחשוף אותה. במקומות יותר מתוחכמים כמו בגיאומטריה או בתחומים שונים במתמטיקה שאתה מוכיח משפטים, זה עדיין נמצא שם בתוך ההנחות פלוס ההגדרות וכללי הגזירה והכל, אבל אתה צריך לעבוד בשביל לראות את זה ולכן שווה לעשות את העבודה.

[Speaker E] אני חושב שדוגמה נניח של ההודי הזה שראה הוכחות, רמנוג'אן, זה קצת דוגמה לזה, כי נניח מבחינתו הדדוקציה הייתה אובוויוס, הוא ראה את ההוכחה כבר מתוך מה שהיה.

[הרב מיכאל אברהם] פשוט מצליח לראות את מה שאנחנו יודעים לדבר.

[Speaker E] כן בדיוק, אז אנחנו הלסר מורטלס כמונו צריכים לעשות את הצעדים של דדוקציה כדי לחשוף את זה שזה שם.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זאת אומרת דדוקציה בסך הכל רק מצליחה לחשוף בפניך את מה שאתה כבר יודע. זה הכל. מה שהיית אמור לדעת. כן לפעמים זה לא טריוויאלי, זאת אומרת לראות שאתה יודע את זה. תחשבו על כספת כלשהי שכל מה שנמצא בתוך הכספת הוא שלי, אבל אני לא יודע לפתוח את הכספת. זאת אומרת אז מה זה עוזר לי שזה שלי? אם מישהו יפתח את הכספת הוא לא הביא לי משהו חדש, זה היה שלי גם קודם, אבל הוא הנגיש לי את זה. זאת אומרת הוא גילה לי שבעצם זה כבר שלי או שאני יודע את זה. לכן אני חושב שתפקידה של דדוקציה זה בסך הכל לגלות לנו מה אנחנו כבר יודעים. וזה לא טריוויאלי, זאת אומרת הרבה פעמים זה קשה לדעת את מה שאנחנו כבר יודעים. אבל עדיין נכון לומר שהיא לא מוסיפה לנו מידע. זאת אומרת זה כמו הבדיחה של המתמטיקאים והכדור הפורח, כן ששניים שמאבדים את דרכם בכדור פורח ושואלים איזה מישהו שחורש את השדה למטה תגיד איפה אנחנו נמצאים? אז הוא אומר מעל השדה שלי. ההוא למעלה שם בכדור פורח אומר לחבר שלו ההוא למטה בטוח מתמטיקאי. למה? מה שהוא אומר מדויק ובוודאי לחלוטין זה אלף, ובית זה לא עוזר לנו כלום. זאת אומרת עכשיו זה לא בדיחה זה אמיתי. זאת אומרת מה שהוא מתכוון לומר שזה מדויק לגמרי כי זה לא מחדש כלום. המתמטיקה היא מדויקת לגמרי המסקנה יוצאת בהכרח מן ההנחות בגלל שאין במסקנה שום דבר מעבר למה שכבר היה בהנחות.

[Speaker A] מיקי תראה כמה הספר מרופט. אה? תראה כמה הספר שלי מרופט.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי זה כבר מהדורה ישנה אתה יודע יש כבר מהדורה חדשה יותר. טוב בכל אופן אז ההדגמה הזאת לעניין הזה שדדוקציה זה לא כלי שאנחנו יכולים באמצעותה לצבור מידע ולכן דדוקציה זה נחלתם של לוגיקנים ומתמטיקאים. הכלים הבסיסיים במדע זה אנלוגיות ואינדוקציות. עכשיו כמובן גם במדע יש דדוקציות, אבל זה פשוט החלק השני של האנלוגיה. זאת אומרת, אחרי שאני עשיתי את החוק הכללי מתוך הפרטים, עשיתי זה באמצעות אנלוגיה, אינדוקציה, מכאן אני יכול לעשות דדוקציות. אני פותר את משוואת שרדינגר בתחום מסוים ומגיע למסקנה שזה מתנהג בצורה מסוימת. אבל איך אני יודע שמשוואת שרדינגר מתארת את כל המקרים? זה תוצאה של הכללה, של אינדוקציה. ואנחנו עסוקים בחלק השני של האנלוגיה. זה הכל.

[Speaker E] בסדר, אז זה נורא מעניין העניין של מה מחדש ולא מחדש. כי נניח תחשוב על שרלוק הולמס. בסדר, הוא נכנס לחדר, הוא רואה כל מיני פרטים שכולנו רואים אותם, הוא עושה דדוקציה שאנחנו לא מסוגלים לעשות ואז הוא אומר לנו מי הרוצח. הוא גילה לנו משהו חדש.

[הרב מיכאל אברהם] זה כבר שאלה של פרשנות של המונח ידענו. בסדר, אבל ברמה המהותית אם ידענו את הפרטים אז עקרונית או פוטנציאלית ידענו את התוצאה. כמובן שידענו במובן הזה זה מובן מאוד מופשט ולוגי, אבל כן, במובן שהמידע היה ברשותנו באיזושהי צורה אני חושב שזה כן, זאת אומרת הוא היה ברשותנו. זה לא עוזר לנו כלום כמובן שזה היה ברשותנו, אבל זה עדיין נכון ברמה הפילוסופית. אז השאלה של מה זה נקרא ידע זה גם סוגיה פילוסופית מאוד מעניינת, יש כל מיני פרדוקסים סביב העניין הזה אבל זה פרשייה אחרת. בכל אופן אז היחס הכללי בין דדוקציה אינדוקציה ואנלוגיה. ולכן למעשה כאשר אנחנו מדברים על חשיבה מדעית באופן המהותי, אני חושב שנכון להתמקד באנלוגיה ובאינדוקציה. כשהמתמטיקה עוסקת בדדוקציות. זאת אומרת בגדול, מתמטיקה ולוגיקה. אוקיי, אז יש פה איזושהי חלוקה דיסציפלינרית שהיא בעצם אפשר לתאר אותה בשני מישורים. מישור אחד זה השאלה אם אתה מוסיף מידע או לא. מתמטיקאים עקרונית במונח המופשט הזה לא מוסיפים מידע, אלא רק חושפים עוד ועוד מידע שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים אותו, זאת אומרת שנמצא אצלנו בכספת אבל הם פותחים לנו את הכספת. ומדע אמור להוסיף לנו מידע. זה מישור אחד. והמישור השני זה המישור של באיזה כלים משתמשים. כמובן בבואה של אותו עניין, אבל במתמטיקה משתמשים בכלים דדוקטיביים ולכן הלוגיקה, מה שמוגדר באופן מסורתי כלוגיקה זה בעצם לוגיקה דדוקטיבית, ואם אפשר לדבר על לוגיקה מדעית זו תהיה לוגיקה לא דדוקטיבית, או לוגיקה או תיאור של אנלוגיות ואינדוקציות, אבל אנלוגיות ואינדוקציות אחראיות, כי אפשר לעשות אנלוגיות ואינדוקציות בכל מיני צורות פרועות ולא אחראיות, זה לא יקרא מדע. מה שמבחין מדע זה שהאנלוגיה והאינדוקציה נעשית באיזשהו אופן אחראי, מחויב, איך שלא תקראו לזה, אבל זאת לא הוכחה. זאת אומרת אין פה את הריגורוזיות המתמטית. זה מי שמצפה ממדע לדבר כזה הוא פשוט לא נמצא בשדה הנכון. אבל זה כן נכון, וזה נקודה שאני אצטרך לחדד עוד רגע, זה כן נכון שכן צריך איזה סוג של וידוא או כלי וידוא כשאתה עושה שימוש בכלים הרכים יותר, אנלוגיה ואינדוקציה, אתה לא סתם עושה שטויות. זאת אומרת אתה צריך איזשהן דרכים לבקר מלשון בקרה, כן, לבקר את האנלוגיות והאינדוקציות שאותן אתה עושה. לזה אני קורא לוגיקה לא דדוקטיבית. אוקיי? קוראים לזה לפעמים לוגיקה אינדוקטיבית של פרנסיס בייקון או כל מיני דברים כאלה, אבל בשם כללי אני קורא לזה לוגיקה לא דדוקטיבית, שזה לפעמים יכול להישמע כמעט תרתי דסתרי, כי לוגיקה באופן המסורתי זה דדוקציות. זאת אומרת זה איך אנחנו מסיקים מסקנות הכרחיות. השאלה אם יכולות להיות לנו דרכים לייצר בקרה שיטתית או פיקוח שאנחנו עובדים בצורה נכונה על אנלוגיות ואינדוקציות, עד כדי ממש פורמליזציה אם אני אגיע לזה בסוף אז אני אעשה גם את הדבר הזה קצת.

[Speaker A] אתה יכול רגע לחדד במשפט האחרון זה מה שצבי כי בעצם אם אתה אומר לוגיקה לא דדוקטיבית אז אתה אומר אני לוקח את המילה הזו ששימשה במשמעות אחת ואני עכשיו הולך להשתמש בה במשמעות אחרת. אז איזה חלקים מתוך כל הסיפור הזה שקראנו לו לוגיקה בעבר אתה משמר? מערכת כללים גמורה, אוקיי, ברור לי, תמצא סט כללים ותעשה מה שאתה רוצה. אבל אם זה לא מערכת כללים סגורה אלא רק כללי אצבע או אמצעים, אז למה נכון לחשוב על זה בכלל בתור לוגיקה ולא בתור לא יודע תרגילים בריאים.

[Speaker E] אבל אני הייתי אומר שלא יודע אבל מנסה לשמר עוד והשאלה היא נחשבת ממש טובה אבל לשמר עוד הייתי אומר זה מערכת כללים שאפשר להסכים עליה ושאז יש הסתברות גבוהה שתהיה הסכמה על המסקנות שלה. כי אני חושב שזה אחד מהמאפיינים של לוגיקה.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה המעניינת היא האם ההסכמה היא סימן או סיבה בשפה הישיבתית. זאת אומרת, האם אנחנו רק רוצים לוודא שאנחנו מסכימים או שאנחנו רואים את ההסכמה כאיזושהי אינדיקציה לזה שהגענו גם לדבר האמיתי. זאת אומרת ההסכמה לא נוצרה במקרה אלא כי יש פה משהו אובייקטיבי שמשרה את ההסכמה הזאת.

[Speaker E] ויש הסתברות גבוהה שהתוצר של הפעלת המערכת הזאת אכן אפשר יהיה להסתמך עליו.

[Speaker A] אז בעולמות של סטטיסטיקה או של משין לרנינג יגידו שההסתברות היא לא על האם תהיה הסכמה אלא האם כשתנסה להפעיל את הכלל הזה על דוגמה חדשה בעולם מה הסיכוי שהוא יתאים. כמה יכולת ניבוי. אבל אז אתה חייב להניח הנחה על איזושהי התפלגות בלה בלה, משהו שלוגיקה לא מחויבת אליו באופן כזה.

[הרב מיכאל אברהם] ואתה כמובן צריך להניח שיש לך דרך לבדוק את זה. זאת אומרת שהניבוי יש לך דרך לבדוק אם הניבוי הצליח או לא הצליח. כן.

[Speaker E] אבל רציתי לשאול בהתחברות לקורס שלנו, אז אתה אפשר להגיד שמתמטיקה ודדוקציה לדעתך זה כלי לאקספלויט ואינדוקציה ואנלוגיה זה כלי לאקספלור?

[הרב מיכאל אברהם] במידה רבה אני חושב שכן. עוד פעם, במגבלות של מה שאתה עצמך הערת קודם, כי הרי זה ברור שמתמטיקה לא באמת עובדת טופ דאון. זאת אומרת, אתה יכול להציג את זה טופ דאון אחרי שאתה יודע. זאת אומרת אחרי שאתה יודע הכל, אבל כשאתה בודק מהו המשפט הנכון ואיך לתקוף את ההוכחה שלו זה תהליך של אקספלור. זאת אומרת אתה רק אחרי שעשית את האקספלורינג והגעת למסקנה אתה יכול להציג את זה טופ דאון. יש הנחות, מזה אני גוזר מסקנה והנה ההוכחה. אז זה כבר כאילו אקספלויט. אבל אני חושב שהרבה מעבודת המתמטיקאי היא עבודה של אקספלור. זאת אומרת איך לנסח את ההנחות, מאיזה צד לתקוף אותם כדי להצליח להגיע בסוף להוכחה. פרקטית זה לא אקספלויט. זאת אומרת מהותית, פילוסופית זה אקספלויט.

[Speaker E] גם אני בטח פה מי שיותר מתמטיקאי יגיד, אבל נניח כשקראתי על ההוכחה של ההוא של פרמה וכאלה, שזה מין מאות עמודים שלוקח שנתיים לבדוק וזה, אז שם באמת יש שאלה האם זה באמת הכל מאה אחוז דדוקציה או שיש שם גם קצת.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה לא דדוקציה אז יש באג. זאת אומרת יכול להיות שלא גילו אותו, בסדר, יכול להיות זה אף פעם אתה לא יכול לדעת.

[Speaker E] אבל בעצם רשמית זה חייב להיות הכל דדוקציה גם למרות כל האקרובטיקות וכל ה…

[הרב מיכאל אברהם] ברור, רק נורא מסובך והמון צעדים וכן כן, אבל זה צריך להיות. עוד פעם, יכול להיות שפרקטית לא גילו ויש שם טעויות וכולי, בסדר.

[Speaker A] אז אני רק רוצה לציין בהקשר הזה, עכשיו אחד הנושאים המאוד חמים באי-איי זה שרוצים לבדוק אולי הם יהיו מסוגלים לכתוב הוכחות. ובשביל שהם יצליחו או למצוא משפטים אפילו יותר טוב. בשביל לעשות את זה אנחנו צריכים בגלל שאנחנו כבר למדנו שהם מאוד מאוד טובים בלכתוב דברים שנשמעים מאוד משכנעים אבל כאילו ברמה שגם חוקרים נופלים על זה, אז פתאום משהו שבעבר היה תקופה שניסו לעשות וקצת נזנח ונקרא יש דבר כזה שפת תכנות, לא יודע איך לקרוא לזה, שפה לוגית שנקראת לין, אל אי איי אן, שמאפשרת לכתוב טענות בשפה מתמטית פורמלית ולכתוב אותם קומפיילר, כמו קומפיילר שמקמפל קוד, הוא מקמפל הוכחה והוא אומר האם יש סדרת צעדים נקייה לגמרי שאכן היא ביי דה בוק. עכשיו אנחנו במקור כשהתחילו מחשבים היה איזה שלב שחשבו שכל מתמטיקה תעבור לעבוד ככה וככה מאמרים יתפרסמו, לא תפס. זה מאוד קשה, זה טרחה, זה מציק. ועכשיו פתאום נוצר גל חדש של חברות שכותבות קילומטרים על קילומטרים של הוכחות מתמטיות מחדש בלין, למה? כדי שאפשר יהיה לאמן את המודלים האלה, כי בעצם אם יש לי יכולת לבדוק כל הוכחה. בצורה פורמלית, אז יש לי יכולת לאמן את המודלים בריינפורסמנט לרנינג. הוא כותב הוכחה, בודקים אם היא נכונה, דברים כאלה. ואם זה ייצא מזה, זה יהיה מין מוצר לוואי עוד מוזר.

[הרב מיכאל אברהם] באופן תאורטי אתה יכול לעשות מספור גדל וגם זה איזושהי דרך לתת למחשב לייצר הוכחות.

[Speaker A] נכון, רק פשוט זה הכל כך לא, כל כך לא פרקטי שנטשו את זה בשלב. אין לך היום קורס מבוא לאינפי, אני חושב שאת רובו עדיין אין לנו יכולת לכתוב, אולי עכשיו לאחרונה זה השתנה. עד לא מזמן לא היה לנו יכולת לכתוב הוכחה בלין מ-אני לא יודע אקסיומות של פאנו או וואטאבר עד לזה, כי זה היה פשוט המון המון טרחה. ופשוט הבינו שזה לא פרקטי, אז עזבו את זה. ופתאום נהיה לנו אינסנטיב. מה זה?

[הרב מיכאל אברהם] קח את שלושת הכרכים של פרינציפיה מתמטיקה בשביל להגיע מפאנו ל-כן, למה שאתה רוצה. טוב, בכל אופן אז לענייננו, האבחנה הזאת בין אנלוגיה ואינדוקציה לבין דדוקציה נותנת איזשהו אינסייט מה המשמעות או למה היינו רוצים לוגיקה לא דדוקטיבית. אני רוצה להציג את זה מזווית טיפה שונה, כן? בספר שמה כבר ראית את זה משה, אז אתה לך זה יהיה כנראה מוכר, אבל אני חושב שזה מאיר עיניים התהליך הזה. אני יודע שאצלי הוא כמעט אוטוביוגרפי, אז אני יכול להגיד שלי זה ודאי האיר עיניים. אני מסתכל על התבגרות של בן אדם בשלושה שלבים. כן? תינוק, הוא באופן בסיסי מתייחס לעולם באופן דוגמטי. כן? הוא שואל את אבא "תגיד, למה השמש זורחת?" והוא אומר "כי כדור הארץ מסתובב". "מחר היא תזרח?" "כן, בטח שהיא תזרח". "אוקיי, אז בסדר". אז אם אבא אמר הוא כנראה יודע. אז הוא מקבל את זה כי ככה אמר מי שיודע: ההורים, המורים, המכשף, הרב, האדמו"ר או אני לא יודע מי. זה השלב הדוגמטי. האינפלואנסר, מיקי, האינפלואנסר.

[Speaker E] מה? אינפלואנסר.

[הרב מיכאל אברהם] אני כבר לא מעודכן, מה אני יכול לעשות. אז בשלב הבא נוצר מרד הנעורים, ושוב פעם אני מדבר על התבגרות אינטלקטואלית, עזבו אותי מרגשות. אז במישור האינטלקטואלי מרד הנעורים מתחיל במצב שבו הנער שואל את אבא שלו "מי אמר לך? תוכיח". זאת אומרת, אתה אומר שהשמש תזרח גם מחר, איך אתה יודע? זרחה עד היום, אוקיי, מחר לא? איך תוכיח? למה שאני אקבל את הטענה שלך אם אתה לא מוכיח לי? באיזשהו שלב, כן, אז ההנחה של הנער בעצם שהוא לא מוכן לקבל דבר שהוא לא מוכח. בשלב השלישי או בתפר, זה תחילת שלב הנעורים. בתפר בין הנעורים לבגרות, נקודת ההתבגרות, אז הנער מגיע למסקנה עגומה שבעצם הוא לא יכול להוכיח כלום. זאת אומרת אני רציתי לקבל אך ורק דברים מוכחים, אבל אין דברים מוכחים. למה? כי כל הוכחה מבוססת על הנחות יסוד ואם אתה לא מקבל דברים ללא הוכחה, אז את הנחות היסוד לעולם לא תוכל לקבל. ואם תקבל אותם על בסיס הנחות קודמות, אז אותם לא תקבל. כן? צבים כל הדרך עד למטה. אז אתה לא תוכל בעצם לקבל חוץ מאשר מה שקאנט קרא טיעונים אונטולוגיים, זאת אומרת טיעונים שהם ללא הנחות, טיעונים אנליטיים כאלה שמצליחים להנביע מסקנה בלי שהנחת שום הנחה, שקאנט בסופו של דבר טען שזה בלתי אפשרי. אני חושב שהוא צודק למרות שהטיעונים שלו לא תמיד מקובלים על כולם.

[Speaker D] אבל על זה אפשר להרחיב למעבר, להגיד למשל אוקיי יש כמה סוגי מסגרות של כל אחד בתחום שלו, ונגיד השלב שאחרי זה אני בוחר בסוג של מסגרת בתוך כל הטענות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] מסגרת אתה יכול לקרוא לזה מה שאתה רוצה, אבל אם אתה לא מקבל דבר ללא הוכחה אז המסגרת כשלעצמה היא בחירה שרירותית. אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה.

[Speaker D] כאילו במובן של המסגרות, אז כזה כאילו אם יש לנו את השלב הראשון השני והשלישי שאני מסכים, אפשר גם להגיד שאחרי זה אפשר להסיק שכאילו אותו בן אדם מגיע להבנה שיש מסגרות, אז זה לא אמת מוחלטת, אבל אז כאילו עוד שלב עוד יותר בוגר בתוך הבגרות עצמה זה שהוא בוחר להאמין במשהו נורא ספציפי בתוך כל המסגרות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] ומה זה נקרא בוחר? ללא הוכחה? אז בוא נראה, אני עכשיו אתאר את השלב השלישי. זאת אומרת אנחנו בעצם נמצאים כרגע במשבר, משבר של סוף תקופת הנעורים, בין הנעורים לבגרות. ממה מורכב המשבר? משתי הנחות. הנחה אחת זה שרק דבר מוכח הוא קביל, רק דבר ודאי הוא קביל, אוקיי? הנחה שנייה, אין כזה דבר. אין דבר ודאי. אוקיי? אז עכשיו יש לך שלוש אפשרויות להתבגר מפה, זה קומבינטוריקה פשוטה. אפשרות אחת זה להגיד אוקיי, אז שום דבר הוא לא קביל, נכון? זה… מסקנה אין שום דבר קביל, הכול בסדר. נכון? חוץ מהדבר הזה עצמו. אבל חוץ מזה הדבר הזה עצמו אין שום דבר שאתה לא יכול לקבל. אוקיי? אז אתה יוצא ספקן. הספקן זה אותו אחד שנשאר עם שתי ההנחות שליוו אותו לאורך תקופת הנעורים, רק מסיק את המסקנות. דרך ההתבגרות השנייה זה לוותר על אחת ההנחות, דרך ההתבגרות השלישית זה לוותר על ההנחה השנייה. אלה האפשרויות. אז אם אתה נשאר עם שתיהן אתה ספקן. כי אתה בעצם אומר רק דבר מוכח הוא קביל, אין שום דבר מוכח, לכן שום דבר הוא לא קביל. שום דבר הוא לא קביל זה אומר אתה יכול לאמץ באופן שרירותי מסגרות, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל זה עניין שרירותי. זאת אומרת זה לא משהו שאני יכול לשים עליו את הראש. האפשרות השנייה זה לוותר על ההנחה שאין דבר ודאי. אכן רק דבר ודאי הוא קביל, אבל מי אמר שאין דבר ודאי? אני אמרתי קודם אין דבר ודאי כי כל הטיעון מבוסס על הנחות, והנחות כשלעצמן אין להן הוכחה. אני מניח שרק הוכחה היא הדרך להגיע לוודאות. אבל למשל יכול לבוא פונדמנטליסט ולהגיד לא, יש לי דרכים אחרות להגיע לוודאות. אל התגלה אליי בחלום או הקדוש ברוך הוא, או האדמו"ר שלי, והוא הודיע לי שכך וכך ויש לי אמון מלא בעניין הזה, זה ודאי מבחינתי. ולכן יש לי אפשרות להגיע לוודאות המיוחלת גם בלי הוכחות לוגיות. זה אני קורא פונדמנטליזם. פונדמנטליזם ברמה הפילוסופית, אתה לא צריך לרצוח בשביל זה, אבל ברמה הפילוסופית פונדמנטליסט זה אותו אחד שמעמיד טענה מסוימת באופן שלא עומד למבחן ביקורתי. זאת אומרת, זה לא נמדד במונחים לוגיים. אם יש איזשהו מקור סמכות טרנסצנדנטי שנותן לי את זה, יש לי ודאות בדבר הזה. כן, הרבה מאמינים שאני מכיר למשל חיים בתוך תחושה שהאמונה מבחינתם זה דבר כזה. זאת אומרת, אתה לא תצליח לערער את זה בשום צורה לא כי יש להם תשובה לטיעונים הלוגיים אלא כי הם לא מעמידים את זה למבחן לוגי. זאת אומרת זה לא עומד למבחן ביקורתי. אז זאת בעצם דרך ההתבגרות השנייה. אם אתה מוותר על ההנחה ששום דבר הוא לא ודאי, אז אתה יכול להגיד אוקיי, רק דבר ודאי הוא קביל, אבל יש דברים ודאיים. לא נכון שאין דברים ודאיים. מה שהאדמו"ר שלי אמר לי זה ודאי.

[Speaker E] אגב יש שהם לאו דווקא לא מעמידים את זה למבחן ביקורתי, הם רק לא מעמידים את זה למבחן ביקורתי לוגי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, מוכן לקבל את התיקון הזה.

[Speaker E] המערכת הביקורתית שלהם היא שונה.

[הרב מיכאל אברהם] נניח, למרות שאני לא לגמרי בטוח שתצליח להראות לי מערכת ביקורתית.

[Speaker E] אורך הזקן של מי שאומר את זה. אוקיי, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אם לזה אתה קורא מערכת ביקורתית אז קיבלתי.

[Speaker E] כן, אתה יודע, אם אמר את זה יהודי שנמצא בישיבה כזו, הוא אמר כאילו.

[Speaker A] יותר מזה מיקי, אתה הצעת לוגיקה לא דדוקטיבית. אמר לך אמנון מה ההגדרה? זו מערכת שמאפשרת לנו לשלול תיאוריות בדרך שתוביל אותנו להסכמה. אז אם כל האנשים בישיבה השתמשו באותה מערכת, הכל טוב ויפה, לוגיקה לכל דבר.

[הרב מיכאל אברהם] וכבר הבהרתי גם לאמנון שאני לא כל כך מסכים למה שנושב מבין דבריו, כי הוא מדבר על ההסכמה ואני מדבר על האמת. זאת אומרת אז לכן אוקיי, אבל זה עוד רגע. אז דרך ההתבגרות השלישית היא לוותר על ההנחה השנייה. זאת אומרת להגיד אכן אין דברים ודאיים, אבל מי אמר שרק דבר ודאי הוא קביל? זאת אומרת אני מוכן לקבל גם דברים שהם לא ודאיים. זאת אומרת אני מוותר על ההנחה השנייה של הנהר. אוקיי? להתבגרות הזאת אני קורא התבגרות סינתטית, לא משנה המינוח, אבל אני קורא לזה התבגרות סינתטית, זאת אומרת בעקבות קאנט. אז הטענה היא בעצם שיש לך בעצם שלוש, אפשר גם לוותר על שתי ההנחות אבל זה מיותר במפה הזאת. אז או שאני נשאר עם שתיהן, או שאני מוותר על אחת, או שאני מוותר על השנייה. אז אלה שלוש האפשרויות. נדמה לי שקשה לראות אפשרות נוספת למרות שאמנון זה המומחיות שלך למצוא את האפשרות שלא רואים. אז יש לנו שלוש אפשרויות, או ספקנות, או פונדמנטליזם, או סינתטיות. אוקיי? עכשיו, כשאני בתור מבוגר סינתטי יבוא הנער וישאל אותי מי אמר לך? תוכיח. זאת אומרת אני אומר לו, הוא שואל אותי השמש תזרח מחר? אני אומר לו כן, בטח, היא זרחה עד היום למה שהיא לא תזרח מחר בבוקר? אז הוא אומר לי מי אמר לך? תוכיח. אז עכשיו אני כבר מבוגר סינתטי, נכון? אני לא צריך הוכחות. אני יודע שגם דבר סביר מבחינתי זה בסדר. אוקיי? אז אני אומר סביר שזה ימשיך הלאה ומבחינתי זה בסדר. הנער כמובן לא מקבל את זה. למה הוא לא מקבל את זה? כי הוא רוצה הוכחות. הוא לא מקבל דברים בלי הוכחות. אוקיי? עכשיו אף אחד לא מתגלח כמעט. אף אחד לא מתגלח על הזקן של אחרים. זאת אומרת, הוא יצטרך לעבור את התהליך בעצמו ולבחור את דרך ההתבגרות שלו. אבל אני רוצה שתשימו לב רגע איך הוא רואה אותי בשלב שבו הוא נמצא. כשאני אומר לו תראה, מחר השמש גם כן תזרח כי עד היום היא זרחה. מה הוא אומר? תראה, גם אני הייתי בשלב הזה כשהייתי ילד. קיבלתי דברים רק כי אומרים שזה ככה וזהו, הייתי דוגמטי גם אני. הוא בעצם רואה אותי כמי שחזר חזרה לשלב הדוגמטי. נכון? הוא בעצם אומר, בסדר, אתה מקבל דברים בלי הוכחה, אתה דוגמטי, גם אני הייתי שם אבל התבגרתי. זאת אומרת, כשתהיה גדול גם אתה תהיה כמוני. כן, הנער אומר לאבא שלו. זאת אומרת, כן, כמו מכירים את מארק טוויין, כשהייתי בן ארבע עשרה אבא שלי לא הבין כלום. רק עברו שש שנים ותשמעו, הוא התבגר בצורה בלתי רגילה, הוא מתחיל לדבר דברי טעם. אז ההסתכלות של הנער כלפי המבוגר הסינתטי בעצם מעלה שאלה אמיתית. זאת אומרת, הטענה שלו היא טענה שדורשת התייחסות, זו לא טענה טיפשית. כי הוא בעצם בסופו של דבר מה הוא אומר לי? אתה מקבל דברים למרות שהם לא ודאיים. אבל למה הנער החליט לקבל אך ורק דברים שיש להם הוכחה? כי באמת אחרת למה לקבל? זה נראה שרירותי. בגלל שאתה בנוי בצורה מסוימת שמשהו נראה לך סביר או לא, אז מה? זאת אומרת, למה זה משנה? אם יש הוכחה אז בסדר, אז אני מוכן ללכת על זה. אבל אם לא, אז המבוגר הסינתטי האם הוא לא סתם משלה את עצמו? זאת אומרת, האם הוא לא באמת חזר חזרה אחורה אלא הוא מרגיש לא, התקדמתי לשלב השלישי, אני כבר מבוגר סינתטי. לא לא, אתה בסך הכל חזרת לרחם, כן? חזרת חזרה אחורה ואתה בעצם סתם דוגמטי. זאת אומרת, אתה מקבל דברים כי ככה לא יודע מה, כי ככה אומרים.

[Speaker A] אבל מיקי זה לא רק כי אנשים לא זהירים בדרך ההתבטאות שלהם? זאת אומרת, אם הטינאייג'ר ישאל אותי האם השמש תזרח מחר ואני אומר לו כן, ואז הוא אומר לי אבל אין לך הוכחה, אז אני לא אגיד לו נו, אבל היא זרחה כל הימים. אני אגיד לו אוקיי, בוא תסביר לי למה אתה מתכוון בהאם היא תזרח מחר. אם אתה שואל האם יש לי ודאות במובן הלוגי שהיא תזרח מחר אני אגיד לא יודע, ואם תשאל אותי באיזה מובן התכוונתי שכן, התכוונתי שזה ברמת הוודאות המקסימלית שממילא ניתן לצפות לה וכולי וכולי. אז יש הבדל שניתן לזהות אותו בין מה שהמבוגר אומר לבין מה שהילד אומר, וגם הטינאייג'ר הפקפקן שומע טיעון אחר. כי הילד אומר השמש תזרח נקודה, והמבוגר אומר במידה שבה ניתן להגיד משהו בוודאות היא תזרח.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אמשיך רגע ואני אטען שלא. זאת אומרת, אני רוצה לטעון, ברור שיש הבדל כזה, אני רק השאלה אם ההבדל הזה

[Speaker A] הוא הבדל מדיד שגם הנער יזהה אותו לכאורה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא יכול לזהות את ההבדל אבל הוא לא יקבל שזה באמת הבדל מהותי. למה? או לפחות לא חייב לקבל. למה? כי מבחינתו זה שאתה חושב שברמה גבוהה של סבירות השמש תזרח מחר, אתה מתבטא בצורה הכי זהירה שיש, אוקיי? הוא אומר, על סמך מה? זאת אומרת, למה אתה החלטת שיש לך איזה שהם קריטריונים ששולטים על סבירות? הוכחות אני יודע מה זה. זאת אומרת, הסבירות מי אמר שזה לא סתם טו ריפרייז את הדוגמטיות של הילד? זאת אומרת, אתה בסך הכל חוזר לדוגמטיות של הילד רק עכשיו אתה מתוחכם יותר. אתה כבר יודע להציג את זה כלא בטוח שהשמש תזרח מחר, אתה אומר ברמת הסבירות שאפשר להגיע אליה אני חושב שהשמש תזרח. זה שאתה חושב אני יודע, אבל השאלה מה הקשר בין זה לבין המציאות.

[Speaker A] אוקיי, אז אם אתה לוקח את האקסיומות שתיארת של הנער, אתה יכול להגיד אני יכול להישאר עם האקסיומה ששום דבר שלא הוכח בצורה לוגית אינו ידוע לי. ועדיין אני יכול לשאול את עצמי אוקיי, אז בהינתן שאני חי בעולם שבו לא ניתן לדעת שום דבר בצורה לוגית, האם אני יוצר היררכיה בין שאר סוגי ה… לא רוצה להשתמש במילה הוכחות.

[הרב מיכאל אברהם] זאת בדיוק השאלה. זאת בדיוק ניסחת מצוין את השאלה. והשאלה, וכאן אני אומר, זה לכן אני חושב שזה מאוד מאיר עיניים להציג את הדברים בצורה הכרונולוגית הזאת כאילו של ילדות, נעורים ובגרות, כי אתה מתחיל לחשוב מה מתרחש בשלב הבא לעומת השלב הקודם, ואתה שואל את עצמך אם הוא לא סתם חזר אחורה רק יודע להתנסח בצורה שמכסה את זה, עוטפת את זה, או שבאמת התקדמנו. עכשיו פה זה יהיה תלוי אני חושב, וכאן אנחנו הולכים למחוזות הסינתטיות, עזבנו את ההוכחות והכול ולכן יש פה במובן מסוים יש פה איזה הנחת המבוקש אבל אנחנו כבר יודעים שגם דדוקציה מניחה את המבוקש, אז זה בסדר. ומה שאני בעצם רוצה לומר זה שאם אני אציג דרך סיסטמטית להצדיק את הטענות שלי, להצדיק זה לא להוכיח, להצדיק הכוונה אני יכול להראות למה בעיניי זה סביר. עכשיו. אתה יכול תמיד להטיל ספק ולהגיד אז מה הראית, זה לא הוכחה ואני לא רואה על מה אתה מבסס את זה, זה סתם כי ככה אתה בנוי. מה, העולם לא חייב לך כלום כמו שאומר מארק טוויין, הוא היה כאן לפניך. אז זאת אומרת, זה לא אז מה אם אתה חושב ככה. אבל אבל אני חושב שלפחות מבחינתי כמבוגר, לא יודע מה הילד יקבל מזה, מבחינתי כמבוגר אני רוצה להרגיע את עצמי שאני באמת לא חזרתי אחורה אלא התקדמתי שלב קדימה. ואני רוצה לראות שכאשר אני מדבר על סבירות, יש לי איזשהם כלי בקרה שאומרים לי זה לא סתם דוגמטיות כי יודעי כל אמרו, אלא כן, יש לי איזשהם כלים שעוזרים לי להבין למה אני חושב שזה סביר. למה אני חושב שזה, לא נכון או לא ודאי, אבל קביל. בסדר? קביל במובן הזה, ואני יכול לקבוע איזושהי היררכיה של קבילות, גם אם אני לא מקבל הוכחות וידע ודאי ודברים כאלה. ולכן אני חושב שזה מאיר בצורה טובה את הצורך בלוגיקה אינדוקטיבית, או לא דדוקטיבית. כי לוגיקה לא דדוקטיבית זה בעצם מה שיכול לאפשר לי להשתכנע, אולי לא לשכנע אחרים, אבל לי להשתכנע שאני לא נמצא בשלב הראשון, לא חזרתי לשלב הראשון אלא אני בשלב מתקדם יותר, בשלב שלישי. אוקיי? זה בעצם הטענה. עכשיו לדבר להתנהלות הזאת של ההתבגרות התלת שלבית הזאת, עשיתי לזה גם אנלוגיה מאדם פרטי לעומת הציוויליזציה אולי במערב באופן כללי. אני חושב שגם היא עברה בערך, עוד פעם זה כמובן נורא קווי מכחול נורא גסים, אבל היא עברה גם כן איזשהם שלושה שלבים כאלה. יש את השלב הדוגמטי שרוקדים סביב האש ומניחים שזה יוריד גשם, או אני לא יודע מה, או שמים מזוזה וחושבים שבגלל זה לא ימותו, או דברים מהסוג הזה. ואחר כך מגיע מרד הנאורות, אולי זה המפגש עם יוון, רק גמרנו את חנוכה, איזשהו דרישה להוכיח דברים, כן הלוגיקה, איזשהו חשיבה סיסטמטית, פילוסופית, סדורה. ואני חושב שבאמצע המאה העשרים מגיעה נקודת ההתבגרות, כן עם הספקנות, המעבר מפוזיטיביזם לפוסט מודרניות, אני עושה את זה ממש מהר אבל יש פה אנלוגיה מעניינת. ובשלב הזה, בשלב נגיד מאמצע המאה העשרים והלאה, נדמה לי שאפשר לראות את שלושת הדרכי התבגרות האלה נאבקות ביניהן. זאת אומרת יש את הספקנות, כן אפשר לקרוא לה פוסט מודרניות בלפחות בגילוייה הקיצוניים, זה אני חושב שזה מתאר את ההתבגרות הזאת. כל אחד והנרטיב שלו, אבל אתה כלוא בתוך איזשהו סט של הנחות יסוד שאתה לא טורח להצדיק אותן ואתה גם לא חושב שהן יותר מוצדקות מסטים אלטרנטיביים. יש את ההתבגרות הפונדמנטליסטית, אני חושב שהפונדמנטליזם הרים ראש בעשרות השנים האחרונות בגלל זה. זאת אומרת, יש איזושהי נוכחות שלו בגלל המשבר הזה של סוף תקופת הנאורות, הפוזיטיביזם בעצם הביא למשבר הזה. ויש את ההתבגרות הסינתטית שבעיניי היא סוג של פתרון גם במובן הפוליטי והחברתי, זה לא רק ניתוח לוגי ופילוסופי. זאת אומרת השאלה אם אתה מוכן לקבל אמיתות שאין לך הוכחה עבורן, ואתה מוכן להילחם עליהן נגד פונדמנטליסטים ונגד ספקנים. זאת אומרת אתה מציע אלטרנטיבה אחרת, זה לא משחק בין פונדמנטליסטים לספקנים ואולי פרגמטיסטים באמצע, מין כאלה שמאמצים דברים למרות שהם לא מוצדקים כי אי אפשר לחיות אחרת. לא. זאת אומרת אני רוצה לטעון שיש איזושהי אלטרנטיבה שמקבלת טענות מסוימות למרות שאין להן הוכחה ואני לא פונדמנטליסט, אבל אני גם לא ספקן. זאת אומרת אני לא מטיל ספק בכל דבר שאין לי הוכחה עבורו, יש לי עמדה. ועם העמדה הזאת אני לא בטוח בה, אדרבא כל אחד יכול לנסות לאתגר את זה, צריך לבדוק את זה, להצליב, לא יודע, נגיע למסקנות שלנו.

[Speaker E] ואולי לעשות פרפרזה על המשפט המפורסם שאתה אומר אני לא בטוח בדעה שלי אבל נעלמת. אני אומר שאפשר פרפרזה על המשפט הידוע שאני לא בטוח בדעה שלי אבל אני מוכן להיהרג על זכותי לחשוב אותה.

[הרב מיכאל אברהם] כן. לחשוב אותה. כן. אז זה רוסו האגואיסט, כן. אז הטענה שמאוד חשוב לנסח איזושהי צורת חשיבה אני קורא לזה לוגיקה לא דדוקטיבית, לא אכפת לי המינוח אל תקראו לזה לוגיקה. אבל איזושהי מערכת כללים שמבקרת את קבלת ההחלטות הלא דדוקטיבית, כי בלי זה אז באמת אנחנו חזרנו לילדות. ומדע שבדרך כלל משויך לאגף של החשיבה המדויקת ודאית. מדע ממש שייך לפה. זאת אומרת מדע אתה לא יכול לקבל מדע אם אתה לא מוכן לקבל טענות לא מוכחות. ואם אתה חושב שטענות לא מוכחות הן לא קבילות, אז אנחנו מגיעים לכל הביקורות, אתם יודעים, הביקורת החדשה שתוקפת גם את המדע, כן, על פיזיקה גברית וכל מיני דברים מהסוג הזה. אז זה זה הצורך. עכשיו מה זה אומר בעצם? יש לזה שתי אבחנות אני חושב שצריך לעשות כדי לחדד יותר את ההגדרה של מה שאני קורא לוגיקה לא דדוקטיבית. דבר אחד זה אבחנה בין רגש לאינטואיציה. ועוד פעם, המינוחים הם שלי, לא אכפת לי אם במילון זה מוגדר ככה, אבל אני אשתמש בזה כי אני רוצה להבחין בין שני מושגים. רגש זה איזושהי התעוררות סובייקטיבית שמתעוררת אצלי ונגיד שאני אומר שאני אוהב מישהי, ומישהו אחר לא אוהב אותה. אין לנו ויכוח, נכון? זאת אומרת אני אוהב אותה, הוא לא אוהב אותה. כל אחד איך שהוא בנוי. זה לא אני מדווח על…

[Speaker E] אם שניכם כן אוהבים אותה אז יש לכם ויכוח.

[הרב מיכאל אברהם] כן, יכול להיות, גם נכון. אז הטענה היא שאני לא טוען טענה על העולם, אני מדווח על מצב מצב שלי. זאת אומרת ואם אתה מדווח על מצב שלך ואני מדווח על מצב שלי אנחנו לא מדברים על אותו דבר, אז אין לנו ויכוח. אוקיי? אז זה לזה אני קורא רגש, נגיד נורא בגסות, אבל לזה אני קורא רגש. אינטואיציה זה משהו מאוד דומה והרבה פעמים משתמשים במונח רגש כשמתכוונים בעצם לאינטואיציה וזה נורא מבלבל. וזה חשוב לענייננו. למשל, תחשבו על מישהו שעובד על משוואה מתמטית קשה, טוחן אותה חצי שנה, עושה חישובים, בודק, מפה משם, מגיע, התשובה שמונה. התשובה היא שמונה. מגיע חבר שלו הגאון, מסתכל על הדף, נו, מה אתה עושה? הוא מראה את המשוואה הזאת, אומר אה, המשוואה הזאת? כן, התוצאה התשובה היא שמונה. אומר לו על המקום. זה אומר לו איך איך עלית על זה? כאילו, איך אתה יודע? אומר היה לי רגש כזה. עכשיו אתם מבינים שהמונח רגש בהקשר הזה הוא לא אמוציה, נכון? זאת אומרת זה לא זה לא רגש באותו מובן שדיברנו קודם. הוא מתכוון לומר הייתה לי אינטואיציה. אני לא לא עשיתי את החישוב המפורש, אבל אולי עשיתי חישוב לא מפורש ואולי אפילו את זה לא, אני לא יודע איך זה קורה, אבל הגעתי הגעתי למסקנה שהתשובה היא שמונה. זאת אומרת כי כך נראה לי, כמו שאמרת קודם, יש כאלה שרואים את ה יש כאלה שרואים ולא צריכים לעשות את החישוב. כן? זאת אומרת הוא רואה שהתשובה התשובה היא שמונה, אבל הוא משתמש במונח היה לי רגש כזה. למה הוא משתמש במונח היה לי רגש כזה? כי ההנחה שלנו שכל דבר שלא מבוסס על הנמקה מפורשת זה רגש. אבל זה לא נכון, או לפחות לא בהכרח נכון. דבר שלא מבוסס על הנמקה מפורשת יכול להיות גם אינטואיציה. כן? מערכת אחת של כהנמן ומערכת שתיים של כהנמן. אז לפעמים זה מפורש, לפעמים זה מובלע, לפעמים זה אפילו לא זה ולא זה, אבל אתה איכשהו מגיע. מה מה האינדיקציה? האינדיקציה היא שכשאתה טוען שהתשובה היא שמונה, אני יכול לבדוק ולראות או שזה נכון או שזה לא נכון. ואם מישהו טוען שהתשובה היא שבע, יש לו ויכוח איתך. זה לא כמו אני אוהב אותה ואתה לא אוהב אותה. יש לנו ויכוח. זאת אומרת הטענה שהתשובה היא שמונה היא טענה עובדתית, עד כמה שכן פתרון במשוואה במתמטיקה זאת עובדה, אבל זאת טענה עובדתית. והטענה הזאת טוענת שהיא נכונה ומי שאומר אחרת טועה. זה לא אותו דבר כמו אני אוהב אותה והוא לא אוהב אותה. במובן הזה השימוש במונח רגש ביחס לזה הוא הוא מאוד מבלבל. לא מוצלח. לכן אני מעדיף להשתמש במונח אינטואיציה בהקשר הזה. ואינטואיציה זה איזושהי דרך ישירה לראות את ה את האמת הזאת, אבל הטענה בסופו של דבר שראיתי משהו שהוא טענה על העולם, הוא משהו אמיתי. אני לא מדווח על מצב נפשי. אגב יש ספרון מאוד מעניין שנקרא ביטול האדם של סי. אס. לואיס, המנרניה. הוא היה פילוסוף מבריק אגב, אחד הבהירים שאני מכיר, באמת איש מדהים.

[Speaker E] הוא מאוד קתולי דרך אגב.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, מאוד נוצרי. בתקופות מסוימות הוא עבר גלגולים. ובתחילת הספר זה קטע ממש מאלף. בתחילת הספר הוא מביא איזה שני ספרים ללימוד ספרות בבית ספר תיכון, הספר הירוק והספר הכחול, הוא קורא בשני צבעים, הוא לא רוצה להגיד מי הם כי זה לשון הרע, הוא משמיץ אותם. בכל אופן אז הטענה הטענה שהם אומרים, הם מנסים ללמד את ילדי אנגליה ספרות. אז הם מביאים איזה ביטוי של קולרידג' על שני אנשים שמגיעים למפל כלשהו ואחד נפעם איזה יופי של מפל מעורר השראה, והשני זה לא עושה לו כלום. השאלה אם יש ויכוח ביניהם. אז הספרים האלה, הירוק והכחול אומרים אין ויכוח ביניהם, הוא מתאר מצב נפשי אחד של עצמו וההוא מתאר מצב נפשי של עצמו. אין פה ויכוח. ולואיס טוען מה פתאום? זה שיבוש דעות כחלק ממלחמתו בפוסט מודרניות ובנרטיביזם. הוא בעצם מה פתאום? ברור שיש פה ויכוח. הוויכוח הוא לא כשאני אומר שזה מפעים אותי זה לא טענה עליי, זו טענה על המפל. אני מביע אותה דרך השאלה מה הוא עושה לי, אבל אני טוען משהו שיש במפל משהו שראוי שיפעיל אותי, ואם הוא לא מפעים אותך פספסת משהו.

[Speaker E] מיקי זה מאוד מעניין כי לפני שלושה שיעורים זה אחד התופעות שבטח אתם זוכרים ואני לא, שוקי אמר משהו ודיברנו על אם זה מפעים ומפתיע ומדהים וזה, ואתה טענת שזה סתמי ואני אמרתי שזה מדהים, ואז מרוב שכבר אמרתי דברים לא רציתי עוד, אבל רציתי להגיד שכששניים מתווכחים שאחד חושב שמשהו מפעים ואחד לא, רוב הסיכויים שזה שאומר שכן צודק. כי יש יותר סיכוי שמישהו עיוור למשהו מפעים מאשר שמישהו הוזה שמשהו מפעים. אני אומר בין שני אנשים לא שיכורים ועם אינטליגנציה פחות או יותר דומה

[Speaker G] ובמצב

[Speaker E] סביר, אז יש יותר, זה יותר נכון להגיד לבן אדם שלא מבין את ההתפעמות תעשה מאמץ חבל אולי אתה מפסיד משהו, מאשר להגיד להוא תעשה מאמץ ותפסיק להתפעל כי בעצם אין סיבה.

[הרב מיכאל אברהם] לא

[Speaker E] שזה לא קיים, אבל כנקודת מוצא.

[הרב מיכאל אברהם] אבל

[Speaker F] למה אתה הולך על עניין של צודק או לא צודק? אין כאן עניין של צדק פה. כל אחד מעניין אותו והוא נפעם ממשהו אחר, אז לא הבנתי למה אתה אומר

[הרב מיכאל אברהם] זה צודק וזה לא צודק.

[Speaker E] זה בדיוק הטענה של ספרי הספרות. אבל מיקי ואני חושבים שיש מישהו יותר צודק ממישהו לא.

[הרב מיכאל אברהם] זהו זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת באמת ההסתכלות הפשוטה אומרת שברור, הספרים האלה ספרי הלימוד האלה צודקים. זאת אומרת אני מתפעל ואתה לא, מה ההבדל בין זה לבין אני אוהב אותה והוא לא אוהב אותה? אני מדווח על מצב נפשי שלי והוא מדווח על מצב נפשי שלו. אבל זה כמו ביקורת אמנות. למה מעניין אותי שמבקר אמנות התפעל מאיזושהי תערוכה? אוקיי אז זה קרה לו, הוא בנוי ככה שהוא מתפעל מזה ואני מתפעל מלראות ציפור בשמיים. מה זה מעניין? הטענה לפחות ההנחה פה זה שכשספר לימוד או כשהוא מספר לי שהוא התפעל מהתערוכה הוא אמר משהו על התערוכה לא רק על עצמו. זאת אומרת הוא אמר לי ששווה להסתכל שם יש שם משהו בעל ערך יש שם משהו שגם לך כנראה יעשה משהו לפחות אם אתה מבין. וזה בדיוק הנקודה שלואיס רצה להגיד שלמרות שלכאורה זה נראה כמו רגש ההתפעמות אבל במקרה הזה הרגש משקף איזושהי טענה על העולם ולכן זה כן ויכוח אמיתי. להבדיל מאני אוהב אותה והוא לא אוהב אותה ששם אולי גם שם אפשר היה לדון אבל שם אני חושבים שבאופן יותר פשוט אני מוכן לקבל שזה סתם הבעת לא יודע דיווח על מצב סובייקטיבי.

[Speaker A] אוקיי מיקי אני כן אשים לבך שהשתמשת עברת הלוך חזור בין שתי אמירות, אחת שזה אמירה על העולם האובייקטיבי והשני שזה משהו שניתן לבדוק. זה לא בהכרח אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שניתן לבדוק.

[Speaker A] לא אמרת שההבדל זה כמו שמונה שאנחנו נראה אם זה שמונה או לא. אה כן אבל במפל בדיוק מעבר למפל. כלומר יש לנו את השאלה אם זו אמירה על המצב הפנימי שלי או על מצב חיצוני אבל גם על מצב חיצוני אפשר לנהל דיון ולהגיד זה דבר שאנחנו לא חושבים שיש דרך להכריע בו.

[הרב מיכאל אברהם] למשל במתמטיקה אם זו בעיה שהיא אן פי קומפליט אז אין דרך לבדוק אותה אבל יש תשובה נכונה. אז כן ברור אני מסכים לגמרי. אז הטענה בקיצור מה שאני רוצה לומר זה שצריך להבחין בין אינטואיציה לבין רגש. והנער כשהוא מסתכל על המבוגר הוא תולה את זה ברגש. זאת אומרת אומר מה זה רגש? משהו סובייקטיבי לא דווקא רגש במובן האמוציונלי אבל זאת לא טענה מה שאתה אומר זה סתם אוקיי אתה הוזה הזיות. והמבוגר שרוצה להשתכנע שהעמדה הסינתטית שלו היא אחרת זה לא סתם דוגמטיות או עניין שרירותי או רגשי או סובייקטיבי או מה שלא יהיה בעצם יטען לא יש לי איזושהי אינטואיציה שהשמש תזרח מחר. האינטואיציה שלי אומרת שהיא תזרח מחר. עכשיו אם זה ההבדל אז זה קצת מייאש. זה קצת מייאש כי התחושה היא שאין דרך לדון על זה. זאת אומרת לי יש אינטואיציה כזאת לך אין אינטואיציה כזאת. אז נכון שברמה הפילוסופית אני יכול לטעון שיש פה אמת וזאת טענה על העולם אבל בדיוק מה שמשה עכשיו העיר אבל אם אין דרך לבדוק את זה אז השיח יסתיים כאן. זאת אומרת אין לנו מה לעשות יותר עם הדבר הזה. אז אני מתפעל מהמפל והוא לא מתפעל והכל בסדר אנחנו יכולים להיפרד כידידים למרות שפילוסופית כן אחד מאיתנו צודק. לך תדע מי. זאת אומרת אין דרך לבדוק. אוקיי? מה שאני רוצה לטעון כטענה נוספת יש דרך לבדוק, או לפחות יש דרך לדון, לא להוכיח. זוכרים אנחנו בתוך פריימוורק סינתטי, אין דרך להוכיח אבל יש דרך לבדוק, יש דרך לנסות להשתכנע יותר. וכאן אני רוצה לעשות עוד פעם, הכל במשיכות מכחול רחבות, אני חושב שזה אולי ההבדל בין לוגיקה לרטוריקה. זאת אומרת לרטוריקה יש שם רע במחוזותינו, זה היה נושא הספר שרצינו פעם לכתוב, שהזכרתי קודם. יש לה שם רע במחוזותינו כי זה נתפס כשם נרדף לדמגוגיה. אבל רטוריקה ודמגוגיה זה לא אותו דבר. דמגוגיה זאת רטוריקה מטעה, מוטה במכוון אולי אפילו הייתי אומר. אבל רטוריקה כשלעצמה, שהיא לא דמגוגית, זה מערכת כלים שהיא מאוד חשובה ואגב מאוד חבל שלא לומדים אותה אצלנו, כי זאת איזושהי מערכת שמאפשרת לדון, אפשר לומר, נגיד את זה ככה, בהנחות יסוד. זאת אומרת מה שלוגיקה אולי לא מאפשרת, כי לוגיקה אמורה להניח הנחות יסוד כלשהן. השאלה היא איך את הנחות היסוד עצמן אני מאמץ. אז הדרך לאמץ הנחות יסוד, להתווכח על הנחות יסוד, לשכנע, להשתכנע לגבי הנחות יסוד, אני חושב שבגדול אפשר לקרוא לזה רטוריקה. רטוריקה זה משהו שאני לא יכול להוכיח לך כי אז זה היה לוגיקה, אבל אני כן יכול לנסות ולהראות לך שזה פחות סביר. זאת אומרת, בוא תסתכל מנקודת המבט שלי ותבין למה אני חושב שזה סביר וזה פחות סביר. אם אני אצליח לעשות את זה, וזה יכולת שהיא יותר ספרותית מאשר לוגית אולי, אני מתאר לך איזו סיטואציה, אני מכניס אותך לתוך נקודת מבט או משהו כזה שלי, ושוב פעם, זה לא רגש או אינטואיציה כל הזמן כי אחרת אז זה סתם יכולת דמגוגית. אז אני בעצם מנסה להכניס אותך להסתכל על הסוגיה מנקודת המבט שלי, ואז יכול להיות שאני אצליח לשכנע אותך או להפך, שאתה תשכנע אותי. אבל יש לנו דרך לדון גם בהנחות יסוד וזה בכלים רטוריים. כלים רטוריים למשל יכולים להראות משהו שהטריד אותי שנים. זאת אומרת, למשל, אנחנו עושים ויכוח מוסרי, אוקיי? ואז אני מביא לך דוגמה שתמחיש את העניין. מה זה דוגמה? לא יודע מה, אנשים נתקעו על הר באנדים שמה, מנצ'סטר יונייטד זה היה? לא זוכר. והיו צריכים לאכול מישהו כדי להישאר בחיים. היו עוד מקרים כאלה. ועכשיו הנה, לפי שיטתך יוצא שמותר להם לאכול מישהו וסימן שאתה לא צודק. מה זאת אומרת סימן שאני לא צודק? נכון, לפי שיטתי זה מה שיוצא והכל בסדר. מה, מאיפה הסימן שאני לא צודק? יש לנו איזושהי אינטואיציה שאומרת רגע, אבל זה לא יכול להיות נכון, וכיוון שכך אם התיאוריה שלך מובילה לשם, כנראה יש בה משהו בעייתי. משהו יותר חזק בדוגמה מאשר בתיאוריה, כי לדוגמה יש לי איזושהי אינטואיציה…

[Speaker F] לא הבנתי, מיקי, לא הבנתי את הדוגמה.

[הרב מיכאל אברהם] נגיד שאני יש לנו ויכוח מוסרי, אוקיי? אני טוען שצריך אתיקה תועלתנית. אני רוצה לומר שאנחנו צריכים לפעול באופן שיהיה מקסימום תועלת למקסימום אנשים, אוקיי? עכשיו אנחנו נתקענו עשרה אנשים על הר, אין לנו מה לאכול, כולנו נמות מרעב. אז אין ברירה, צריך להרוג אחד ולאכול אותו, לפחות שאר התשעה יישארו בחיים. אז לפי האתיקה התועלתנית בעצם זאת המסקנה, הכל פשטני אבל רק בשביל להדגים, אוקיי? עכשיו יכול לבוא מישהו ולהגיד לא, יש לי אתיקה אחרת, ואין לרצוח. אז אם אתה צריך לרצוח תמות, זאת אומרת אין. אגב מחלוקת בין בן פטורא ובין רבי עקיבא במובן מסוים, שניים שהולכים במדבר עם חמת מים, זה בערך זה. ומישהו אחר אומר לא, אסור לרצוח בשום מקרה, אוקיי? אז סליחה, אני כבר הקדמתי את המאוחר, הם מתווכחים באופן כללי. הוא תועלתני והוא לא יודע מה דאונטולוגי, אוקיי? עכשיו אני אומר לו הנה יש לי קלף מנצח, אני מוציא את הג'וקר מהשרוול, אומר לשיטתך, הרי אם עשרה יתרסקו על ההר יוצא שהם יצטרכו להרוג אחד מהם ולאכול אותו ואז השאר יישארו בחיים. הנה שחמט. זאת אומרת ניצחתי. למה ניצחתי? כי יש לנו, לי לפחות, יש איזושהי הנחה שהאינטואיציה המוסרית שלי אומרת שלא יכול להיות דבר כזה, ואם זה יוצא מתוך שיטתך כנראה שמשהו בשיטתך בעייתי.

[Speaker E] לא, אבל אני חושב שהמהלך היותר נכון שאם עושים את זה בחוכמה, זה אומר אני אגיד, אתה טוען שצריך לעשות למקסם תועלת בזה, אני זוכר גם שאמרת חד משמעית שאסור לרצוח בהקשר דיון אחר שעשינו, עכשיו בוא אני אראה לך כן בדדוקציה… זה סתירה פנימית! זה אם אתה מוצא לו סתירה

[הרב מיכאל אברהם] פנימית זה ברור, אבל אז זה לוגיקה, לא רטוריקה.

[Speaker E] נכון, אבל לכן אני אומר שהרטוריקה היא הרבה, ופה אנחנו מדברים עכשיו על… בכלים הלא לוגיים כן משתמשים הרבה פעמים בכלים של דדוקציה כחלק מהשלבים.

[הרב מיכאל אברהם] כמו אנלוגיה שחילקנו את זה לאינדוקציה ואחר כך דדוקציה, בסדר גמור. אבל המהלך כולו הוא אנלוגיה. אתה לא יכול לבנות על הדדוקציה ולהגיד שמה שאמרתי זה הכרחי. לא לא לא. אז לכן אני אומר שבעצם יש פה מימד רטורי בכל מקרה. זה לא לוגיקה צרופה. ברור שיש חלקים לוגיים גם בטיעונים רטוריים, אתה משתמש כל הזמן בלוגיקה, אבל הלוגיקה לא ממצה את העניין, זאת אומרת אתה לא יכול להצרין את זה לטיעון לוגי נטו.

[Speaker E] נכון, נכון, אבל אני אומר שהדוגמה שנתת היא הייתה טיפה איש קש כי היא קצת בדרך כלל זה יותר מתוחכם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בן אדם, כן בסדר, אז סתם דוגמת קש, אבל אני אומר זה גם לא חייב להיות, יכול להיות שהבן אדם לא שמעתי ממנו אף פעם שאסור לרצוח, הוא באמת יגיד, הנה נכון, אז אם זאת התוצאה זה מה שאני חושב.

[Speaker E] ואז אתה בתור רטוריקן טוב לא עשית מהלך מספיק טוב.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, ניסיתי, אני לא יודע מה ישכנע אותו, אבל אני אומר התקווה שלי זה שלמרות שלא שמעתי אותו אף פעם מדבר על רצח, יש לי איזושהי תקווה שאם הוא יסתכל על הסיטואציה הזאת הוא ישתכנע. התקווה הזאת זה רטוריקה. זאת אומרת התקווה הזאת אומרת הצלחתי להביא אותו להסתכל על משהו מנקודת המבט שלי ואולי אני אצליח לשכנע אותו שאני צודק.

[Speaker E] אפשר לנסח את האסטרטגיה כי קח את העמדה של השני, תפיק ממנה, תדמיין כוכב כזה שמפיק דדוקציות לכל הכיוונים ותקווה שאחת מהן תפגע במשהו שהוא לא מסכים אליו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז השלב הראשון הוא דדוקטיבי, אבל ברור שזה לא, דדוקציה היא לא כל הסיפור, כי אתה אף פעם לא יודע אם הסקת את כל המסקנות ואתה גם לא יודע אם עלית על המסקנה שבאמת תעשה את השינוי מבין כלל המסקנות שהוצאת. לכן כן, עוד פעם, זה אספקט דדוקטיבי אבל זה לא הכל דדוקציה, זאת אומרת יש פה עוד משהו חוץ מדדוקציה. זאת הטענה. וזו הדגמה למה שאני מתכוון כשאני מדבר על רטוריקה. ולכן שתי המסקנות האלה, א' זה אינטואיציה מול רגש, ב' רטוריקה מול לוגיקה, הם מאפיינים של הכלים שבהם אנחנו צריכים להשתמש כשאנחנו מדברים על עמדה סינתטית. זאת אומרת על איך אני מגבש עמדות באופן אחראי, לא ילדותי, לא הכרחי, אבל גם לא רגש, לא סובייקטיבי, לא מין משהו מהטיפוס הזה.

[Speaker H] עכשיו ואני אולי אעשה עוד

[הרב מיכאל אברהם] שני דברים, אני אנסה לעשות עוד שני דברים. דבר ראשון, אני רוצה להצביע על איך מופיעה אינטואיציה בתוך המהלך המדעי, שזה בסך הכל די ברור, אבל אני חושב שיש לזה הדגמה טובה בתופעה שראיתי בשני ספרים שונים שהיא ממש אותה תופעה. ספר אחד זה נקרא מהי היסטוריה של היסטוריון בריטי בשם קאר, והספר השני זה הספר של המפל על פילוסופיה של המדע, שגם האוניברסיטה הפתוחה גם זה אחד הספרים שמלווים אותו. אז ככה, קאר מדבר על השאלה איך אתה עושה מחקר היסטורי. אז בלוגיקה האינדוקטיבית של פרנסיס בייקון מהמאה השש עשרה, הוא ניסה להגדיר מהלך לוגי שעומד בבסיס המדע. זה בעצם הניסיון הסיסטמטי הראשון למקם או לעשות לוגיקה לא דדוקטיבית. ועד היום בהשלכות שונות כאלה ואחרות אנשים משתמשים בכלים שהוא ניסח שם, שהם די אינטואיטיביים בסך הכל. אז הטענה של קאר הולכת ככה, נגיד שאני רוצה להסביר למה נפוליאון ניצח, הפסיד בקרב ווטרלו. אוקיי? ונגיד שאין לי שום ידע בנושאי מלחמה וטקטיקה ואיך מנצחים בקרבות. אוקיי? אז אני צריך מה מה אומר לי פרנסיס בייקון? תאסוף את העובדות, תכליל מהם באינדוקציה איזושהי מסקנה, תעמיד אותה למבחן, כן כל מיני דברים כאלה. אז אתה מתחיל מהעובדות ואז אתה עובר לניסוח תיאוריה וחוזר חלילה ובודק אותה וכן הלאה. אבל אומר קאר, איזה עובדות אני אאסוף? יש אינסוף עובדות. איך קוראים לאמא של השליש של הגדוד האחד עשר? מה הגובה של הקשר מ"פ של פלוגה ג' בלא יודע מה? מה היה צבע גבעת החול שהם עמדו מאחוריה? זאת אומרת אינסוף עובדות. איך אני יודע איזה עובדות לאסוף? שוב פעם, אני מניח כרגע אין לי שום ניסיון בנושאי צבא ומלחמה וטקטיקה ודברים מהסוג הזה. אני מתחיל כרגע לצבור את הידע האסטרטגי שלי, המלחמתי שלי, אוקיי? אז אין דרך לאסוף את העובדות האלה. איך אתה יודע איזה עובדות בכל זאת לאסוף? אז אתה אומר, אתה עושה איזשהו סינון, אתה אומר, יש עובדות מסוימות שנראות לי לא רלוונטיות, ועובדות האלה נראות לי כן רלוונטיות. איך אתה יודע מה רלוונטי ומה לא? אתה בעצם במובן מסוים יודע מה תהיה התוצאה, או מה יכולה להיות התוצאה. זאת אומרת, אתה יודע שההסבר לא יהיה ה-א'-ב' של שמות אמהותיהם של השלישים, למרות שאין לך שום ידע באסטרטגיה צבאית. אתה כן יודע שזה יכול להיות תלוי במורל, באיכות הציוד, בכמות החיילים. איך אתה יודע את זה? יש לך איזושהי אינטואיציה. כמובן דבר נצבר מהרבה דברים אחרים, יש לך איזשהו סוג של אינטואיציה ובמובן מסוים יש פה איזשהו מעגל. כי אתה צריך לדעת מה יהיה ההסבר כדי להחליט איזה עובדות הן רלוונטיות, איזה עובדות לאסוף, כי הרלוונטיות של העובדות זה לפי ההסבר. אם ההסבר הוא שלא היה מורל גבוה, אז יש עובדות מאוד חשובות, כמה דוקרבות התנהלו שמה ערב קודם, כמה הם היו שיכורים או משהו כזה. אבל אם ההסבר הוא שאתה צריך

[Speaker F] ידע כדי שתהיה לך אינטואיציה.

[הרב מיכאל אברהם] אז בסדר, אז אני אומר, אבל לא, נגיד רק בהקשר הזה, עוד לפני איך פיתחתי את האינטואיציה עצמה. בהקשר הזה אני בעצם אומר יש פה מעגל. המעגל אומר ככה, אתה לא יכול לאסוף את העובדות בלי שאתה יודע מה תהיה התיאוריה, אבל אתה מגיע לתיאוריה לכאורה על בסיס העובדות. אז איך התהליך כן, הביצה והתרנגולת, איך התהליך הזה מתחיל? אז אין ברירה פה אלא לומר שבשלב הראשון כשאני אוסף את העובדות אני לא יודע עוד את התיאוריה, אבל יש לי איזושהי אינטואיציה לגבי מה היא יכולה להיות ומה לא. משהו די עמום כזה, שאספתי אותו מכל מיני מקומות, אולי אפריורי, אולי אפוסטריורי, לא חשוב, אבל אספתי את זה באיזושהי צורה. ואז אני אוסף את העובדות. אחרי שאני אוסף את העובדות אני מנסה לבנות תיאוריה, בודק אותה, חוזר אחורה וכן הלאה. זאת אומרת, בקיצור, אין לך דרך ללכת מהעובדות אל התיאוריה כמו שפרנסיס בייקון חשב שעושים. אתה צריך להפעיל אינטואיציה כבר כשאתה אוסף את העובדות. זאת אומרת יש משהו אפריורי, אפריורי אני לא יודע אבל, אבל קודם למחקר הזה, לא יודע אם זה אפריורי, אם זה תוצאה של ניסיון קודם, אבל הוא קודם למחקר הזה בשביל לדעת איזה עובדות לאסוף. ורק אחרי זה אתה יכול לנסח תיאוריה ולבדוק אותה, לא בטוח שהיא תצליח, אבל ככה מתקדמים. אם זה לא היה, אנחנו היינו עד היום במאמץ אינסופי לנסח עובדות, תיאוריות, לא היינו מגיעים לשום מקום. כי יש אינסוף עובדות, יש אינסוף תת קבוצות של עובדות שאתה יכול לנסות ולבדוק עליהן תיאוריה, לא היית יוצא מזה. אותו דבר אגב המפל כותב בהקשר אחר, אבל זו אותה תופעה בדיוק. הוא מתאר שמה רופא יהודי אוסטרי בשם, הונגרי, בשם זמלווייס, שהוא היה ראש מחלקה בבית חולים בוינה, והייתה במחלקה, והייתה עוד מחלקת יולדות, הוא היה ראש מחלקת יולדות, ואצלו הייתה תמותה גבוהה מקדחת יולדות, יותר ממה שבמחלקה השנייה. והם ניסו להבין מה גרם לדבר הזה. עכשיו לא היה להם שמץ של רעיון מה גרם לדבר הזה. אז הם התחילו לבדוק את כיוון ההתקדמות של הכומר ואת צבע הנורות, או לא יודע מה, האור שמה, וכיוון החלונות ושום, אתה יורה באפילה. זאת אומרת אין לך שום מושג. עכשיו כשאתה לא יודע מה ההסבר, אין לך דרך לדעת איזה עובדות לאסוף. זאת אומרת זה אתה בשביל לדעת איזה עובדות לאסוף אתה צריך להבין משהו על ההסבר. אבל לכאורה ההסבר הוא תוצאה של העובדות. אז יש פה עוד פעם את אותו מעגל בדיוק, זה בדיוק אותו דבר. ושוב פעם התשובה היא שכנראה הייתה להם איזה, כי בסוף כן גילו את זה. אבל הייתה להם איזושהי אינטואיציה ראשונית למרות שהם לא ידעו את ההסבר וזה באמת היה ירייה באפילה וההסבר היה הסבר חדש לגמרי עם מיקרואורגניזמים וזה שלא היה להם בכלל, זה נראה כמו כישוף לפני כן אם היית אומר דבר כזה, אבל בסופו של דבר העובדה שהם גילו את זה והם לא הסתובבו עם אינסוף עובדות כל הזמן ולא הצליחו להתקדם. זאת אומרת כאן זה כבר תופעה, הוכחה אמפירית, זאת אומרת שאתה רואה שאינטואיציה גם יכולה לעבוד. זאת אומרת עובדה שהגיעו בסוף להסבר שגם עמד במבחנים. זאת אומרת שהאינטואיציה שלנו שגורמת לנו לדעת איזה עובדות לאסוף ואיזה לא היא נוטלת חלק מהתחלת התהליך. בלי זה לא היינו יכולים לאסוף את העובדות ולהגיע מהן לתיאוריה. וזה בעצם אומר שהחשיבה המדעית, וזה די ברור, החשיבה המדעית היא לא, בטח שהיא לא דדוקטיבית, אבל היא אפילו לא תצפית פלוס דדוקציה כמו שפוזיטיביסטים אולי יאהבו לחשוב. זאת אומרת הם חושבים שרק תצפית ישירה פלוס דדוקציה, זהו, חוץ מזה שום דבר. הם מסוג הנערים, הפוזיטיביסטים זה אותם נערים שלא מוכנים לקבל שום דבר שהוא לא ודאי. וזה לא יכול לעבוד ככה. אם זה היה ככה לא היינו מגיעים לשום דבר בתחום המדע, וזה לא יכול להיות. יש דברים אפריוריים שאנחנו משתמשים בהם בפריימוורק המדעי, זאת אומרת שבלעדיהם לא היינו יכולים להתקדם צעד אחד. אז זה למשל אינדיקציה, וכיוון שבמדע יש לנו גם איזה שהם מדדים לראות שהצלחנו, עם כל המגבלות של פילוסופיה של המדע כן, אבל יש לנו איזה שהם מדדים, אנחנו מעמידים את זה לניסוי ובודקים. ורואים שזה מצליח, אז יש לנו איזה שהם מדדים, אז זה נותן איזה שהוא חיזוק לתזה הסינתטית שאומרת שכן, האינטואיציה גם היא כלי. זה לא וודאי, מדע יכול לטעות, תיאוריות מדעיות נכשלו גם בעבר וכנראה גם יכשלו הלאה. אבל כן, זה נותן לנו איזה שהיא אפשרות להתקדם. עכשיו, פה אני יכול עוד להרחיב אבל אני לא רוצה כרגע כי אין לנו זמן, אני רוצה…

[Speaker A] אבל מיקי, זה לא שוב שחלק מהבעיה זה קצת השפה? כלומר, אם מנסים להשתמש ב… הרי הרי זה שמדע לא יכול לעבוד על בסיס לוגיקה טהורה ממילא אנחנו יודעים כבר מדברים יותר בסיסיים של… לא, אבל זה יום אומר, הרי תראה שהשמש זורחת עוד יום ועוד יום לא משנה כמה ימים זה לא יעזור לך, אז אתה בכל מקרה לא יכול. אז מרגע שהבנו, זאת אומרת, יכול להיות שזה שוב עוד כאילו… בעצם מה שקורה פה זה פראייר ופוסטריור. יש לי פראייר על ההסברים ואז עשיתי תצפיות והתצפיות גרמו לפוסטריורים שלי, לכל חלק, הם הוסיפו חלק.

[הרב מיכאל אברהם] אבל עוד פעם, השאלה היא אם הפראייר הזה הוא פראייר שרירותי, או שהפראייר הזה זה מה שאני קראתי קודם אינטואיציה שבעיניי זה כלי להגיע לאמת, לא בוודאות, אבל יש לו איזה שהיא אינדיקציה להגיע לאמת. זה השאלה בוויכוח פה.

[Speaker A] לא, אבל האמירה שמכל פראייר שהוא בהינתן שעכשיו תתחיל להשתמש באינדיקציות מהמציאות, לאט לאט הפוסטריור שלך ילך ויתקרב לאמת, זאת טענה שהיא נכונה. אתה יכול להגיד שאם היית מתחיל מפראייר שהוא באמת יוניפורמי על כל האפשרויות בעולם זה היה לוקח לי כמעט אינסוף זמן, אבל עדיין זו… אין פה ויכוח. המתודה המדעית עובדת. תתחיל מפראייר כלשהו ותעשה… זה בדיוק כמו… מכל פראייר. אני לא מסכים שמכל פראייר. זה פשוט ייקח אינסוף זמן. אבל זה יקרה. לא, לא אינסוף. המון המון, לא אינסוף, כן. אבל זה לא באמת אינסוף, זה המון המון אבל לא אינסוף. לא, אינסוף. אינסוף בגלל שזה ייקח אינסוף זמן, אז זה לא באמת. לא, אינסוף בגלל ש… בגלל ש… תלוי איך מגדירים יוניפורמי, כן? זה מרחב רציף, נה נה נה, ווטאבר. אבל זה קצת כמו בעיית אופטימיזציה. לא משנה מאיפה התחלת, תתחיל רחוק יותר מהמרכז, ייקח לך יותר צעדים אבל תמיד תגיע בסוף.

[הרב מיכאל אברהם] אני אעיר עוד הערה שלא התכוונתי להיכנס אליה כי היא נוגעת ל… כן, לבינה מלאכותית או לדברים מהסוג הזה. בעצם יש איזה שהיא תחושה, לפחות לי או לאנשי בינה מלאכותית גם נדמה לי, יש איזה שהיא תחושה, כך בעצם היא עובדת. אתה מתחיל מכל פראייר, נכון? ולאט לאט עוד דוגמאות ועוד דוגמאות ובסוף אתה מגיע בזמן כלשהו, אולי ארוך, אבל אתה מגיע בסוף לתוצאה הנכונה. אני חושב שיש פה טעות. ותקנו אותי אם אני טועה כי אולי אני לא מבין טוב את הבינה המלאכותית, אבל לדעתי זו טעות. כי הבינה המלאכותית בעצמה יש שמה עוד אינפוט אנושי. זה לא תהליך טכני. למשל אתה אומר לו, אתן לכם דוגמא. רגע. אני אשתף… רגע, מה הוא עושה פה?

[Speaker E] רגע בינתיים עד שאתה מחפש, לא שמעתי היום את הקול של יוסי בכלל.

[Speaker H] תשמעו את קולי, רציתי להעיר, אני זוכר קורס אנליזה נומרית שלמדתי איתך מיקי, של שילד, הוב שילד. כן.

[הרב מיכאל אברהם] הוא תמיד

[Speaker H] אמר לנו שלפני שאתה ניגש לעשות את כל החישובים וכן הלאה, כדאי שיהיה לך מושג טוב מאוד איפה בערך צריכה ליפול התשובה. כי החישובים האלה יכולים לברוח מהר מאוד.

[הרב מיכאל אברהם] אז אתה

[Speaker H] צריך טוב טוב לדעת באיזו סביבה אתה צריך להיות לפני שאתה מתחיל בכלל. וזה היה דבר שהוא הכניס לנו שוב ושוב ושוב בקורס שלו. אהה. טוב,

[הרב מיכאל אברהם] זה מתאים לגמרי למה שאני טוען. לגמרי. רגע, מה הוא עושה פה? טוב, פה מגיעות לידי ביטוי יכולותיי המופלגות בלחיצה על כפתורים שהוזכרו לעיל. אה הנה. טוב, מצאתי את הכפתור. הנה, תראו את זה. נגיד שאני עושה מדידה של כוח מול תאוצה. אוקיי? החוק השני של ניוטון, שהכוח שווה למסה כפול התאוצה. זאת אומרת המסה זה השיפוע של הגרף הזה. אוקיי? אז עכשיו אני עשיתי חמש מדידות, תסתכלו על העיגולים הריקים. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. עכשיו אני רוצה לדעת מה החוק הכללי? כן? בעיה הכי טריוויאלית של איי איי בעצם, או ריבועים מינימליים עוד לפני שהמציאו את האיי איי. אני רוצה לדעת מה החוק הכללי. עכשיו כמובן החוק הכללי יכול להיות קו ישר וככה כולם יהמרו כי זה יושב על קו ישר, אבל כמובן הוא גם יכול להיות זה. נכון? הוא גם יכול להיות הקו המקווקו הזה ואינסוף קווים אחרים. עכשיו השאלה היא למה אני בוחר את הקו הישר? כי הוא נראה לי פשוט. נכון? הוא נראה לי הקו הפשוט. אבל באופן עקרוני היה יכול להיות כל קו שלא יהיה. נכון? בזה שהחלטתי שהקו הישר הוא פשוט יותר, זה בגלל שבעיניי זה נראה פשוט יותר. תרצו שיש בזה פחות פרמטרים נניח. אפשר להגדיר פשטות בהרבה מאוד צורות. ועכשיו אני שואל האם האיי איי שאני תיתן לו כמה דוגמאות שאתה רוצה, ההנחה היא שבסוף בסוף הוא יגיע לקו ישר. הוא ישלול את כל האפשרויות האחרות. אבל נדמה לי וכאן יתקנו אותי אנשי האיי איי, כן בעיקר מוש נדמה לי פה, אני לא חושב שזה בהכרח נכון. זאת אומרת זה נכון אם אני אומר לו שאתה מנסח את הריבועים המינימליים ביחס לקו הישר הנכון. זאת אומרת אתה מכניס לו שקו הישר זה הפשוט ביותר. אם אתה תכניס לו משהו אחר הוא יגיע לאיזושהי הכללה אחרת. הוא יעשה איזשהו סינוס כזה מאוד שעובר דרך כל הנקודות. אני צודק?

[Speaker A] כן ולא. אוקיי. התאוריה הקלאסית אמרה שאתה צודק. היא אמרה שאם אנחנו רוצים בעצם יש ממש מעבר פאזה שקורה באזור אלפיים ושש עשרה. זה קשור למה ששוקי דיבר על הדאבל דסנט. בעצם עוד לפני הדור המאשין לרנינג החדש אנחנו ידענו שאם אני רוצה לעבור למרחב מה שנקרא אובר פרמטרייזד שיש לי יותר פרמטרים מנקודות ולכן יש לי אינסוף הסברים אני חייב להוסיף רגולריזציה. רגולריזציה זה הפריור הזה. אני בעצם אפשר ממש למדל את רגולריזציה כפריור ולהגיד אני בעצם אומר שיותר סביר מודלים כאלה מכאלה ואז מותר לי להחזיק אינסוף מודלים אינסוף לא רק במספר שלהם אלא גם בעושר שלהם והאלגוריתם ימצא את המודל שהוא במובן מסוים ממזער את הממקסם את הפוסטריורי שזה אומר שהוא יגיד אני איכשהו אאזן בין זה שאני מחפש את המודל שמסביר הכי טוב את הדאטה ומצד שני הכי פחות מפתיע. אז לדוגמה אם הדאטה מתאים לפרבולה אז הוא יעדיף משהו שהוא פרבולה על פני מודל ישר בגלל שהפער בהסבר הנקודות יהיה מאוד גבוה אבל הוא יעדיף את הפרבולה על פני פולינום מעלה שלישית רביעית וחמישית גם אם הם מסבירים את הדאטה טיפה יותר טוב כי הוא יודע שסביר יותר מעלה שנייה מאשר שלישית וכן הלאה. זה מה שאמרנו במשך שנים. ואז אמפירית אנחנו מגלים שזה לא המצב. הוא בוחר מודל לא מסובך מדי למרות שיש לו אינסוף הסברים אפשריים כולל הסברים מאוד מסובכים ולכן הוא מצליח להכליל. למה? אין לנו מושג זו התשובה הכנה היחידה. יש לנו כמה משפחות של הסברים המונחים שמקובל להשתמש בהם זה או לפעמים משתמשים בזה באימפליסיט בייאס או אימפליסיט ג'נרליזיישן. שסוג מודל האופטימיזציה שלנו סטוכסטיק גרדיינט דסנט אנחנו מניחים שמסיבה כלשהי מתעדף פתרונות כאלה בצורה אימפליסיטית לא שאנחנו אומרים לו את זה אלא עצם צורת האופטימיזציה הזו מתעדפת.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה אתה אומר לו את זה דרך צורת

[Speaker A] האופטימיזציה זה עדיין אתה אומר לו. כן ולא כי אס ג'י די זה כביכול משהו אובייקטיבי כביכול זה לא שאנחנו בחרנו בזה לא אמרנו כלומר אין פה שום זה לא שאם העולם היה כזה שבו המודלים המסובכים יותר הם נכונים יותר אז היינו ממציאים שיטת אופטימיזציה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא היינו ממציאים כי אנחנו בני אדם זה בדיוק הנקודה אבל האנושיות שלנו נכנסת דרך שיטת האופטימיזציה אנחנו לא ידענו

[Speaker A] שדרך זה אנחנו מכתיבים לו. לא אבל שיטת האופטימיזציה הזו כביכול נבחרה מסיבות

[הרב מיכאל אברהם] אובייקטיביות שוב פעם אנחנו לא ידענו שכשאנחנו מכניסים לו שיטת אופטימיזציה אנחנו בעצם מכתיבים לו שהקו הישר יותר פשוט מפרבולה אבל בעצם כן עשינו את זה רק לא ידענו לא היינו מודעים אז עדיין אנחנו הכנסנו לו בידיים איזשהו בייאס.

[Speaker A] זו דרך אחת להגיד את זה או שהדרך האחרת להגיד את זה היא שיש איזשהו משהו אינהרנטי בלמידה מדאטה באופן כללי בלי דרך הבחירה שלנו שמנסה למקסם את ההסבר תחת איזשהו מזעור של אינפורמציה או משהו כזה ואז יש כל מיני תיאוריות שטוענות שיש משהו שהוא אינהרנטי כביכול בלי בחירה שלנו כל למידה נקייה מתוך דאטה תיתן לחפש את ההסבר הכי פשוט לפי איזשהו מדד אובייקטיבי על פשטות כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] מה שאני מריח מתוך המילים שלך שוב פעם זה כמובן דומה לפריור שלי לכן זה לא חוכמה. אבל אני לא, קשה לי להאמין. זאת אומרת, אני כל עוד יש לי הסבר שזה כן נכנס איכשהו על ידינו, אז מי שטוען שזה קורה לבד, עליו נטל הראיה.

[Speaker E] זאת אומרת, אני חושב שזה לא קורה לבד. זה קורה בגלל ש… אתה יודע, זה נורא מעניין, כי בדיוק אין לנו זמן, אבל אני חושב שבדיוק המודלים האל-אל-אמים האלה מבצעים היסקים לא דדוקטיביים על בסיס מערכת שאנחנו עוד לא מבינים מה היא, אבל כן יש לה איזושהי שיטתיות שממקסמת הסתברויות של לצדוק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה בדיוק הטענה.

[Speaker E] זה בדיוק מה שאני טוען. רגע, כן, ואז הסיבה שהוא בוחר את הזה הפשוט זה בגלל… לא אף אחד לא אמר לו לבחור פשוט, אבל אוסף האינטראקציות שלו עם בני אדם הוא חילץ מזה שבני אדם מעדיפים פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] וזה מה שאמרתי למשה קודם, שאיכשהו גם אם לא עשינו את זה בגלל זה, אז זה איכשהו בא מאיתנו.

[Speaker A] רגע, אבל תיזהרו לא לערבב משין לרנינג ואל-אל-אמים. אל-אל-אמים זה… לא, כי התופעה שאני בדיוק… אמנון, אתה מדבר על זה שהוא קרא טקסטים שבני אדם… זאת תכונה שמאפיינת אל-אל-אמים. התופעה שדיברתי עליה קיימת גם באלגוריתם שמסתכל על תמונות בעולם ולומד לזהות חתולים. אז זה כן דברים אובייקטיביים כביכול. אני מדבר על אימון,

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר כך או כך…

[Speaker E] לא, אבל גם תמונות בעולם, גם החתולים יכולים להעביר מסר פשוט. זה כמו פעם היה לנו בתיכון, היה אני זוכר איזה… היה לי מורה דגול, דוד גורדון בתיכון למתמטיקה, שהוא אחרי זה היה ראש המנהל הפדגוגי במשרד ה… הוא היה פרופסור באוניברסיטת באר שבע והוא בא מסיבות של ציונות להיות מורה אצלנו בתיכון בקטמונים בירושלים. אז פעם הוא נתן לנו איזה תרגיל להוכיח איזה הוכחה וזה, ואני הוכחתי. ואז למישהו בכיתה… וזה… ואז הוא אמר משפט לא יודע משפט תאלס או משהו כזה. אז מישהו בכיתה אמר רגע, מה זה אומר שאמנון מבין גיאומטריה כמו תאלס? אז הוא אמר לא. כי אחרי שמישהו… אז מישהו בכיתה כזה ממש התווכח איתי… עשה איתו… הוא אמר לו אבל אז מה זה קשור? אמנון לא שמע אף פעם שמישהו לימד אותו? אמר כן, אבל במבנה של העולם כבר נמצא הזה שתאלס הוכיח.

[הרב מיכאל אברהם] ויש וורט כזה בפעולות של בני עקיבא. אתם יודעים שחנה ושבעת בניה, המיתוס הזה על האישה… אומרת אחרי שהיא שולחת את הבן הקטן שלה למות האחרון, אז היא אומרת לו תעלה למעלה ותגיד לאברהם אבינו שהוא הקריב ילד אחד ואני שבעה, והוא אפילו לא הקריב אותו בסוף, הוא נשאר בחיים ואני את כל השבעה שחטתי. אז התירוץ המקובל, אז למה באמת אנחנו זוכרים תמיד את אברהם אבינו ולא אותה? כי אחרי שאברהם אבינו עשה את זה אז כבר היא… הוא כבר הוריד את הרעיון הזה לעולם. זאת אומרת, זה כבר נמצא פה. עכשיו היא כבר עושה את זה כי זה כבר פה. הוא היה הראשון שהמציא את העניין. יש משהו ב… זה כמו בלימודי מכונה. משהו שנמצא בעולם יותר קל גם אם לא שמעת עליו באופן מפורש. אתה תקוע. טוב בכל אופן אני רואה שאני כבר צריך לעצור פה, אז נחסוך לכם את העניין הפורמליסטי. אני רק אומר שברמה העקרונית מה שהשלב הבא שבעצם רציתי רק להדגים אותו היה לקחת כל מיני טיעונים מהסוג של קל וחומר, אנלוגיה, אינדוקציה, ולנסות לעשות להם פורמליזציה מסודרת, וזה ברמת מורכבות גדולה ככל שתרצו. אגב עם אורי שילד עשיתי את זה גם בין היתר. ואפשר לעשות ממש פורמליזציה של העניין הזה של חשיבה לא-דדוקטיבית. שחשיבה לא-דדוקטיבית, אנלוגיה ואינדוקציה וקל וחומר זה איזשהו סוג של אנלוגיה בעצם. ולנסות ולהראות שיש מנגנוני בקרה לוגיים שיטתיים על טיעונים רכים, לא דדוקציות, אלא על טיעונים רכים, מה שבעצם יכול אולי להרגיע אותי קצת שאני באמת סינתטי ולא סתם ילד שמשלה את עצמו. אוקיי, אבל זה רק הצהרה. עד כאן.

[Speaker G] תודה רבה. תודה לכם.

[הרב מיכאל אברהם] היה מעולה.

[Speaker G] כוח, כבוד הרב. תודה לכם. תודה, כבוד הרב.

[Speaker E] תודה, ביי, ערב טוב לכולם.

[Speaker G] להתראות, לילה טוב, ביי ביי. טוב, אנחנו נמשיך.

[הרב מיכאל אברהם] מה ששמענו כאן עכשיו זה קול מאוד כנה, וזה קול ששואל על עצם האותנטיות של החיים הדתיים. המושג סינתטיות בדרך כלל נתפס אצלנו כדבר שלילי, כזיוף. אבל בואו ננסה להסתכל על זה אחרת. העולם הזה נברא חסר. הקדוש ברוך הוא השאיר לנו מקום להשלים אותו. וכל מה שאנחנו בונים, כל מה שהוא תרבות, כל מה שהוא הלכה, הוא במובן מסוים סינתטי. הוא לא צומח על העצים. אז כשאדם אומר אני סינתטי, הוא בעצם אומר אני יציר כפיו של עצמי, של החברה, של החינוך. והתשובה היא שזה נכון, אבל זה לא הופך את זה לפחות אמיתי. האמת היא לא רק מה שנולדנו איתו, אלא גם מה שבחרנו להיות. הרב קוק מדבר על זה באורות הקודש, כשהוא מבחין בין הטבע לבין השכלול של הטבע. התורה היא לא טבעית, היא מעל הטבע, ולכן היא דורשת מאיתנו עבודה שהיא כביכול מלאכותית עד שהיא הופכת להיות טבע שני. נפתח עכשיו בפרק הראשון של מסילת ישרים ונראה איך הרמח"ל מגדיר את חובת האדם בעולמו, שהיא קודם כל בירור של האמת מול הזיוף. אנחנו נראה שדווקא דרך המאמץ והעשייה שנראית לפעמים חיצונית, האדם קונה את קנייניו הרוחניים האמיתיים. זה לא שהוא משלה את עצמו, אלא שהוא בונה קומה נוספת על גבי האישיות הגולמית שלו. אמונה היא לא רק רגש ספונטני, אלא היא עמדה נפשית שאנחנו בוחרים לאמץ ולטפח יום יום.