ערב עיון להשקת הטרילוגיה הרב משה רט
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] פתיחה וברכת האורחים
- [1:51] הצגת הרב מיכי ועמדתו החריפה
- [4:58] הנחות אפריוריות ואפוסטריוריות של השגחה
- [11:00] האמונה של גדולי ישראל בהשגחה
- [12:38] אינטואיציות רוחניות והאינטואיציה הרווחת
- [15:36] קריטריוני השגחה לפי הרב מיכי
- [18:18] סיפור הגמרא על הלוי הצולע
- [21:27] נתונים סטטיסטיים על בריאות דתיים
- [23:13] הכאוס סביב קמת מדינת ישראל והנבואות
- [24:56] הסבירות של קיום הנבואה מול התערבות אלוקית
- [26:06] חובת ההוכחה על חוסר נוכחות האל
סיכום
סקירה כללית
הדובר מברך את האורחים ומציג את הרב משה רט כמי שידבר על השגחה, נושא טעון בספר השני ובוויכוח מתמשך מול הרב מיכי גם באינטרנט. הוא טוען שהרב מיכי מסכם את עמדתו במילים “עזב השם את הארץ”, כלומר שהקב״ה ברא את העולם ואולי התערב בעבר אך כיום אינו מתערב, ולכן אין השגחה מכוונת ותפילות אינן נענות. הדובר מבקש להראות שהעמדה הזו מזיקה אמונית ולדבריו אינה מבוססת, תוקף את ההנחה האפריורית שמושג ההתערבות האלוקית “מופרך”, ומציג טענות מן התנ״ך, מגדולי ישראל, מאינטואיציה אנושית ומנתונים ונימוקים מעשיים של תפילה, סטטיסטיקה והיסטוריית עם ישראל כדי לקבוע ש“השם לא עזב את הארץ”.
פתיחה, אורחים והקשר הוויכוח
הדובר פונה לאורחים ומציין שכולם יושבים כאן בשלב כזה או אחר של מהלך חייהם, ומזכיר את הרב משה רט, את הרב אבץ ואת יונתן סר כמי ששבו למקום או ותיקים ממנו. הוא אומר שהרב משה ידבר על ענייני השגחה, ושזה אחד הנושאים הטעונים בספר השני, ושוויכוח זה מתנהל ביניהם גם באינטרנט, באתר שלו ובאתר של הדובר. הוא מציג את הרב משה כאיש מכון ידעיה שגמר דוקטורט ולמד במכון, ומזמין אותו לדבר.
מדרש הילד על הכתפיים ועמלק
הדובר מביא מדרש על ילד שאביו מרכיב אותו על כתפיו בשוק ונותן לו כל מה שהוא מבקש, ואז הילד שואל אדם זר “תגיד, ראית אולי את אבא שלי?”. הוא אומר שהאב משליך את הילד מכתפיו ובא כלב ונושכו, ומקביל זאת לבני ישראל במדבר שקיבלו ענני כבוד, מן ושלו ואז שאלו “היש השם בקרבנו אם אין”, ומיד “ויבוא עמלק וייענשו”. הוא אומר שבתור ילד המדרש הצחיק אותו, אבל שיש מי שלוקחים אותו ברצינות בהקשר האמוני.
עמדת הרב מיכי: “עזב השם את הארץ” והשלכותיה
הדובר אומר שהוא חולק בחריפות על הרב מיכי בנושא ההשגחה הפרטית, ומנסח את גישתו של הרב מיכי כמשפט “עזב השם את הארץ”. הוא מפרש זאת כהכרה בקיום אלוקים שברא את העולם וניהל אותו בעבר, אך שלדעת הרב מיכי בשלב כלשהו הפסיק להתערב והותיר את המציאות להתנהל על פי חוקי הטבע, אף שהוא מודע למה שקורה. הוא מסיק שלפי עמדה זו כל מה שקורה אינו בהשגחה לא ברמת הפרט ולא ברמת הכלל אלא תוצאה של טבע, סטטיסטיקה ומקרה, ושמכאן נובעת גם הטענה שהתפילות לא עוזרות ושהקב״ה לא עונה לתפילות, לכל היותר תפילה היא הודאה או יחס של קרבה.
הבסיס לטענת הרב מיכי והחלוקה לאפריורי ואפוסטריורי
הדובר טוען שהרב מיכי מגיע למסקנתו מפני שאינו רואה התערבות אלוקית במציאות ורואה רק טבע וחוקיות, ומוסיף שהרב מיכי מצרף לכך הנחה שאין כלל סיבה לחשוב שיש התערבות אלוקית. הוא מחלק זאת לשני רכיבים: הנחה אפריורית שלפיה אמונה בהתערבות אלוקית היא מוזרה, הזויה ומופרכת, והנחה אפוסטריורית שלפיה בפועל לא רואים השגחה. הוא אומר שההנחה האפריורית משפיעה על אופן הקריאה של המציאות ועל הספקנות כלפי כל “ראיה”, וששורש התפיסה הוא הטענה שאין שום סיבה להאמין שאלוקים מתערב במציאות.
השוואות לראסל וטענת “המופרכות” של התערבות אלוקית
הדובר מתאר שבהתבטאויות באתר הרב מיכי האמונה בהתערבות אלוקית מוצגת כהזויה, והוא משווה אותה לקנקן התה המעופף של ברטראנד ראסל ולדימויים כמו פיות שקופות שמתעופפות סביב לצדק. הוא אומר שאם טענה כזו הייתה נאמרת מפי אתאיסט שאינו מאמין באלוקים, בתנ״ך ובניסים, היה מבין את נקודת מבטו, אך מאחר שהרב מיכי מקבל שיש אלוקים, שהוא ברא את העולם, שהוא כל יכול, שהוא התערב בעבר וייתכן שאפילו מתערב “ספורדית” גם כיום, הדובר טוען שאין מקום להציג אפריורית התערבות רחבה יותר כמשהו מופרך.
“העמד דבר על חזקתו”, ניסים ונבואה מול השגחה מתמדת
הדובר משתמש בעיקרון “העמד דבר על חזקתו” ומציג חזקה שלפיה אלוקים התערב בעבר וניהל את העולם, ולכן מי שטוען שהפסיק בנקודת זמן לא ידועה נושא בחובת ההוכחה. הוא מתמודד עם הטענה שנבואה וניסים היו פעם והפסיקו, וטוען שגם בתקופת התנ״ך הם היו חריגים ואף היו מאות שנים ללא נבואה וללא ניסים, תוך ציטוט תהילים “אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה”. הוא מציב את ההשגחה כיסוד מתמשך בפשטי המקראות, עם דוגמאות כמו “משיב הרוח, מוריד הגשם”, “אלוקים נתן לה את ההריון”, “אלוקים פקד את עמו לתת להם לחם” במגילת רות, “לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים”, ותיאור הנביאים “אני מעלה עליכם את מלך בבל ונבוכדנצר”, ומכאן מסיק שהשגחה היא חלק מעצם היותו אלוקים ולא “נס חריג”.
גדולי ישראל, “אינטליגנציה רוחנית” וחובת ההוכחה לטעותם
הדובר מציג כסיבה אפריורית נוספת את העובדה שרוב מוחלט של גדולי ישראל לאורך הדורות האמינו בהשגחה פרטית, גם אם בהיקפים שונים. הוא מייחס לרב מיכי עמדה שלפיה דעת גדולי ישראל אינה שווה יותר מדעתו ושגם הם יכולים לטעות, ומנגד הדובר טוען שגדולי ישראל הם בעלי שכל חריף וגם “אינטואיציות רוחניות”, “רוח הקודש” ו“אינטליגנציה רוחנית” בדומה לחוש מוזיקלי. הוא אומר שאותם גדולים “ראו בה השגחה” וראו תבניות במציאות, ושגם אם ייתכן שטעו, מי שמבקש לדחות את קביעתם צריך להוכיח שטעו ולא להסתפק באפשרות תאורטית.
אינטואיציה רווחת להשגחה מול טענת “שטיפת מוח”
הדובר טוען שקיימת אינטואיציה פשוטה ורווחת אצל אנשים רבים שיש אלוקים ושיש משמעות לדברים שקורים ושהוא מוביל ומדריך, ואף מצטט טענות פסיכולוגים ש“אין אתאיסטים אמיתיים בעולם” ואמרות כמו “אין אתאיסטים בשוחות” ו“אין אתאיסטים במטוס מתרסק”. הוא מייחס לרב מיכי דחייה של אלו כהשפעת חינוך ו“שטיפת מוח”, ומנגד אומר שגם חילונים ואתאיסטים חווים לפעמים “יד מכוונת” וסיפורי חזרה בתשובה נשענים על תחושת תכנית ולא מקרה. הוא מוסיף שהצלחת הדת והיות בני אדם דתיים עד העידן המודרני מעידות בעיניו על טבעיות האמונה בכוח שברא ומנהיג, ומנסח זאת כחיזוק לכך שהאמונה בהתערבות אינה “מופרכת והזויה”.
דיכוטומיה בין טבע להשגחה, “ניסים נסתרים” וסיבתיות כפולה
הדובר טוען שהרב מיכי יוצר דיכוטומיה לא הוגנת בין חוקי טבע לבין השגחה, כך שכל מה שיש לו סיבה טבעית אינו השגחה, ורק נס גלוי ששובר את הטבע ייחשב בעיניו כהשגחה. הוא מציג את ההשגחה בעיקר כהנהגה של “ניסים נסתרים” ותזוזות קטנות “מאחורי הקלעים” שאינן ניכרות כהפרת חוקי טבע, ומדגים זאת באפשרות של שינוי זעיר בנסיבות כמו “בורג מתרופף” או רעיון שעולה במוח. הוא מביא דוגמאות מן המסורת שבהן אירועים טבעיים מקבלים פירוש השגחתי, כולל יוסף שמייחס את שליחתו למצרים לאלוקים, ופורים כ“על הניסים” למרות שבמגילה הכל טבעי, וטוען שזה מבטא מעבר ל“הסתר פנים” ולא היעדר.
דוגמת הגמרא: “זה וזה גרם לו”
הדובר מביא מן הגמרא סיפור על לוי שנהיה צולע, שרבי יוחנן מייחס זאת לכך שהטיח דברים כלפי מעלה, ושאלת הגמרא שמציעה סיבה טבעית של הדגמה גופנית שהביאה לפגיעה. הוא מצטט את מסקנת הגמרא “זה וזה גרם לו” ומסביר זאת כסיבתיות כפולה שבה סיבה טבעית מתקיימת בתוך מסגרת של סיבה רוחנית, כך שהשם “סובב את הדברים”. הוא מציג זאת כמודל השגחה שבו טבע אינו מבטל התערבות אלא משמש לה לבוש.
מבחנים אמפיריים, ניסויי תפילה ותשובת הדובר לביקורת המתודולוגית
הדובר מתאר הצעה לבצע ניסוי של שתי קבוצות חולים, שעל אחת מתפללים ועל אחת לא, ולבחון אם תפילה מועילה, ומציין שנעשו ניסויים רבים ושבחלקם נמצאו סימנים מובהקים שמי שהתפללו עליו הבריא יותר. הוא מציג את הביקורת המתודולוגית כבעיות שמחלישות את איכות התפילה בניסוי משום שהמתפלל והחולה אינם מכירים זה את זה, ומעלה גם קושי של תפילות נוספות של החולה וקרוביו שאינן ניתנות לנטרול. הוא טוען שמאחר שלמרות ההחלשה נמצאו השפעות בניסויים רבים, הדבר מחזק בעיניו את הטענה לעוצמת תפילה, ומדגיש שאין לראות בהיעדר נס גלוי תנאי להכרה בהשגחה.
מחקרים סטטיסטיים על דתיות, בריאות ותמותה
הדובר טוען שמחקרים רבים בארץ ובעולם מראים הבדלים חד משמעיים בין קבוצות דתיות לחילוניות במדדים של בריאות הנפש, בריאות הגוף ותמותה. הוא מצטט מחקר בארץ על 22 קיבוצים לאורך 16 שנה שבו שיעור התמותה ממחלות לב בקיבוצים חילוניים גבוה ב-93 אחוזים לעומת דתיים ושיעור התמותה מגידולים גבוה ב-67 אחוז, ומביא מחקר מ-2005 שלפיו דתיים מאריכים ימים יותר והסיכוי למות בטרם עת ביישובים דתיים נמוך יותר ב-30 אחוז. הוא מוסיף נתון שלפיו אחוז התמותה גדול ב-75 אחוז אצל מי שאינם הולכים לבית הכנסת לעומת מי שהולכים, וטוען שגם אם יש לכך הסברים טבעיים כמו קהילה וחסד, אין בכך בעיניו סתירה להשגחה הפועלת דרך הטבע.
השגחה ברמת עם ישראל: הקמת המדינה וקיום נבואות
הדובר טוען שככל שעולים מן הפרט אל הכלל רואים השגחה באופן מובהק יותר, ומציג את הקמת מדינת ישראל, קיבוץ הגלויות, ניצחונות במלחמות, קליטת עלייה והפרחת השממה כראיה מרכזית. הוא מוסיף שזה תואם במידה רבה את נבואות התורה שנאמרו לפני אלפי שנים, ושואל מדוע יש לראות בכך מקרה ולא הגשמת הבטחה אלוקית. הוא משווה את הכחשת ההשגחה במצב כזה לאותו ילד שעל כתפי אביו ששואל “איפה אבא”, ומציג את חובת ההוכחה כמיוחסת לטוען שהשם “התחרט” ועזב.
שימוש של הרב מיכי בהבחנה בין סבירות להסתברות והיפוכה על ההשגחה
הדובר מצטט את ספרו של הרב מיכי על האבולוציה “אלוהים משחק בקוביות” שבו הוא מבדיל בין סבירות להסתברות, וטוען בשם הרב מיכי שאם יש אפשרות א-פריורית סבירה ל“יד מכוונת” היא עדיפה על התממשות מקרית של הסתברות נמוכה. הוא מפעיל את אותו היגיון על הישרדות עם ישראל וחזרתו לארצו וטוען שגם אם קיימת הסתברות נמוכה מאוד לכך שדבר כזה יקרה במקרה, הסבירות גבוהה יותר שזה קרה מפני שהקב״ה לא עזב את הארץ ומגשים את נבואתו.
דוגמאות נוספות, ביקורת על שימוש באירוע בודד, וסיכום טענת הדובר
הדובר מביא דוגמה ממלחמת המפרץ על “שלושים ותשעה טילים” ותרחישים של “הרוגים בודדים”, ומנגד מייחס לרב מיכי טענה שכיוון שנחשון וקסמן מת והתפילות לא עזרו אז התפילות לא עוזרות. הוא מסכם שהעמדה של הרב מיכי נובעת בעיקר מהנחה אפריורית שהתערבות אלוקית מופרכת, ושלטענתו הנחה זו נסתרת מן התנ״ך, מחכמי ישראל ומן האינטואיציה הרווחת. הוא קובע שאין סיבה להציב רף של “יד שקופה מן השמיים” כדי להכיר בהשגחה, ומציג את החוויות האישיות, ניסויי תפילה, סטטיסטיקה וההיסטוריה של עם ישראל כהצטברות ראיות לכך שהשם ממשיך לנהל את העניינים.
אזהרה מפני ספקנות מתפשטת וסיום המעמד
הדובר טוען שספקנות קיצונית שמקבלת רק מה שמוכח אמפירית ומדעית עלולה לערער גם את האמונה במעמד הר סיני, בקיומו של אלוקים ובמחויבות להלכה, ולכן היא מסוכנת ומזיקה. הוא מסיים בקריאה לצאת נגד הגישה הזו ולהראות שאין סיבה לקבל אותה, אומר “טוב תודה”, ומציין שתהיה תגובה של דוקטור אביעד, הרב מיכי והרב יהודה. הדובר שמדבר לאחר מכן אומר שיקצר בגלל הזמן, מפנה שוב למקורות שהפנה קודם, ומבקש אולי להספיק כמה שאלות מהקהל.
תמלול מלא
[Speaker A] שלום לכל האורחים הבאים. כולם יושבים פה בשלב כזה או אחר של מהלך חייהם. הרב משה רט קודם כל שהיה פה במכון, פה גם הרב אבץ, ויונתן סר יותר ותיק עוד מעידן הפיזיקה שלנו. אז אני מאוד שמח לפגוש אותם פה שוב. הרב משה ידבר קצת על ענייני השגחה, זה אחד הנושאים הטעונים בספר השני. הוויכוח הזה מתנהל בינינו כבר גם באינטרנט, ואני חושב שמי שירצה יוכל גם להשלים את זה שם, באתר שלו, באתר שלי, אבל אני רוצה להזמין אותו, איש מכון ידעיה, גמר פה דוקטורט, גם למד אצלנו פה במכון, ובבקשה.
[הרב מיכאל אברהם] יש מדרש ידוע שבתור ילד מאוד הצחיק אותי, מדרש שמתקשר גם לפרשת זכור שאנחנו קוראים השבת. מדרש על משל על ילד שאביו לוקח אותו על כתפיו והולך איתו בשוק, וכל מה שהילד מבקש אבא שלו נותן לו. אומר אבא תן לי פירות, נותן לו פירות. אבא תן לי ממתקים, נותן לו ממתקים. ככה הולכים בשוק. ואז הם פוגשים איזה אדם אחד ושואל הילד את האיש הזה: תגיד, ראית אולי את אבא שלי? אז שומע את זה אביו ואומר: ככה? אני מרכיב אותך על כתפיי ואתה שואל ראית את אבא שלי? מיד משליכו מכתפיו ובא כלב ונושכו. באופן דומה בני ישראל הולכים במדבר, הקדוש ברוך הוא נותן להם ענני כבוד, מן ושלו, ואז הם שואלים היש השם בקרבנו אם אין. אומר הקדוש ברוך הוא: ככה? מיד ויבוא עמלק וייענשו. עכשיו בתור ילד זה באמת נשמע מצחיק, הציור הזה של ילד שרוכב על הכתפיים של אביו ושואל מישהו ראית את אבא שלי? אבל מסתבר שהצחוק הזה יש כאלה שלוקחים אותו ברצינות. הרב מיכי כמו שהזכרת מקודם, אנחנו מכירים כבר שנים, למדתי אצלו פה במכון, למדתי הרבה מהספרים שלו, אנחנו שנינו חברים במכון ידעיה, אבל בנושא הזה של השגחה פרטית אני נאלץ לחלוק עליו בצורה מאוד חריפה. מי שלא מכיר או לא קרא עדיין את הגישה של הרב מיכאל להשגחה פרטית, אפשר לסכם במשפט אחד כלשונו שלו: עזב השם את הארץ. מה הכוונה עזב השם את הארץ? שיש אלוקים, יש הקדוש ברוך הוא, ברא את העולם, הוא אכן ניהל את העולם בתקופת התנ"ך, אולי בתקופת חז"ל, התערב, השגיח, חולל ניסים וכן הלאה. אבל בשלב כלשהו החליט להפסיק להתערב בבריאה והסתלק מהעולם. הוא עדיין יודע מה קורה, הוא מודע לכל מה שאנחנו עושים פה, אבל לא מתערב, אלא משאיר לחוקי הטבע לנהל את המציאות. התוצאה של האמירה הקיצונית הזאת, החריפה הזאת, בעצם אומרת שכל מה שקורה לנו זה לא בהשגחה, זה לא מכוון מלמעלה, אין פה איזה יד אלוקית שמנהלת את העניינים, לא ברמת הפרט ולא ברמת הכלל, אלא הכל זה חוקי טבע, סטטיסטיקה, מקרה וכן הלאה. כשהשלכה עוד יותר חמורה שנובעת מזה היא בעצם שהתפילות לא עוזרות. הקדוש ברוך הוא לא עונה לתפילות. אנחנו יכולים להתפלל ולצעוק כמה שאנחנו רוצים, הוא לא יתערב. תפילה יכולה להיות טובה אולי בתור הודאה, בתור יחס של קרבה, אבל התפילות לא ייענו. זו הגישה הדי מזעזעת שהרב מיכי מציג בספרים שלו. ומה שאני רוצה להראות עכשיו זה שהגישה הזאת לא רק שהיא מציקה מבחינת הנזק האמוני שהיא גורמת, אלא שגם אין לה שום דבר למעשה שהיא מתבססת עליו. למה בעצם טוען הרב מיכי שעזב השם את הארץ? למה הוא טוען שאין השגחה, שאין התערבות אלוקית במציאות? התשובה היא מאוד פשוטה, מכיוון שהוא לא רואה אותה. מסתכל על המציאות אומר הרב מיכי ואנחנו לא רואים התערבות אלוקית. רואים טבע, רואים חוקיות, רואים סטטיסטיקה, לא רואים השגחה אלוקית. אז אם לא רואים סימן שאין. טוב, כמובן שהרב מיכי יודע טוב מאוד שלא ראינו אינה ראיה, יש הרבה סיבות שיכולות להיות למה אנחנו לא רואים משהו ובכל זאת הוא קיים, גם את הקדוש ברוך הוא אנחנו לא רואים. אלא מה? מקדים הרב מיכי ואומר עוד הנחה אחת: נכון שאם יש לנו סיבה טובה להאמין במשהו אז גם אם אנחנו לא רואים אותו אפשר להסביר למה לא רואים אותו והוא עדיין קיים, אבל במקרה הזה לא רק שאנחנו לא רואים השגחה, לא רק שלא רואים התערבות, גם אין לנו שום סיבה בכלל לחשוב שיש התערבות אלוקית. עצם הרעיון של התערבות אלוקית אומר הרב מיכי זה רעיון שאין לו שום בסיס, שום סיבה, אין שום סברה להאמין בו בכלל לחשוב שיש התערבות אלוקית במציאות. ולכן ממילא כל ניסיון, כיוון שגם אין סיבה לחשוב שיש התערבות אלוקית וגם אנחנו לא רואים התערבות אלוקית לדבריו, אז ממילא המסקנה המתבקשת שאכן עזב השם את הארץ ואין התערבות אלוקית. אולי פעם הייתה, היום לא. זאת אומרת אם אנחנו נחלק את הטענה הזאת לשני חלקים, יש לה בעצם מרכיב הנחה אפריורית והנחה אפוסטריורית. ההנחה אפריורית, זאת אומרת הנחה… שאנחנו ניגשים איתה לדברים עוד לפני שבדקנו את המציאות, וההנחה האפריורית הזאת אומרת שהאמונה בקיומה של התערבות אלוקית היא אמונה מוזרה, הזויה, מופרכת, אין לנו שום סיבה להניח אותה אפריורית עוד לפני שבדקנו בכלל. ממילא מזה נובע שכשאנחנו ניגשים לחלק האפוסטריורי ובודקים את המציאות, אנחנו ניגשים בהרבה יותר ספקנות וחשדנות מאשר אם ההנחה האפריורית שלנו הייתה שונה. ושני הדברים קשורים אחד לשני. אם אני מניח אפריורית שזה כן סביר שיש השגחה, שזה הגיוני, שזה מתקבל על הדעת, אני אקבל הרבה יותר בקלות ראיות לכך. כל מיני דברים שאני יכול לפרש אותם כסימן להשגחה אני אכן אפרש אותם כאישוש להשגחה. אבל אם מראש אני יוצא מנקודת הנחה שזה אמונה מוזרה שאין לה שום בסיס, אז אני אצטרך מאוד מאוד להתאמץ בשביל באמת להוכיח שאכן יש השגחה והתערבות. לכן שתי ההנחות הללו, ההנחה האפריורית שזה לא סביר וההנחה האפוסטריורית שלא רואים השגחה, כרוכות אחת בשנייה, כאשר המוקד והשורש של כל התפיסה שהרב מיכי מציג זאת אותה הנחה אפריורית שאין שום סיבה להאמין שאלוקים מתערב במציאות. ולכן את ההנחה הזאת אני רוצה לתקוף עכשיו. או אם אנחנו קוראים בדברים שהרב כתב בספרו ועוד יותר מזה באתר שלו שם הוא מתבטא בצורה הרבה יותר חריפה ובוטה, הוא מתייחס שם לאמונה בהתערבות אלוקית כמשהו הזוי לחלוטין כאילו מי בכלל יעלה על דעתו שיש דבר כזה התערבות אלוקית במציאות. הוא לא מהסס להשוות את זה למושגים אתאיסטים כמו קנקן התה המעופף של ראסל. הפילוסוף האתאיסט ברטראנד ראסל אמר שזה כמו שמישהו יבוא וינסה לשכנע אותי שיש איזה קנקן תה שמעופף סביב הירח. אולי יש, כן? וזה שאנחנו לא רואים אותו זה בגלל שהוא קטן ורחוק, אבל ברור שזה דבר כל כך מוזר שאפריורית נשמע לי מופרך, למה שאני אניח שיש דבר כזה? מבחינתו של הרב מיכי האמונה בהתערבות אלוקית היא מוזרה וחסרת בסיס כמו אותו קנקן תה מעופף, כמו להאמין שיש איזה פיות שקופות שמתעופפות סביב לצדק, למה שאני בכלל אעלה על דעתי דבר כזה? עכשיו, אם מי שהיה טוען את הטענה הזאת היה איזה אתאיסט הארדקור כזה, איזה ריצ'רד דוקינס ככה שלא מאמין לא באלוקים ולא בתנ"ך ולא בניסים ולא בשום דבר, אז מנקודת מבטו הייתי אומר אוקיי אתה צודק. כשמסתכלים על העולם מזווית כזאת אתאיסטית אז באמת אתה צודק שהשגחה אלוקית נשמע משהו מוזר משהו חריג. אני לא הייתי מנסה לשכנע אותך עד שלא נעבור שלבים מוקדמים קודם, שיש אלוקים ושהוא ברא את העולם וכן הלאה. אבל הרב מיכי שאתה תטען כזה דבר, בוא נשאל נלך לפי הסדר. הרב מיכי לשיטתך יש אלוקים? כן. הוא ברא את העולם? כן. הוא יכול להתערב במציאות? בוודאי, כול יכול. הוא התערב בעבר במציאות? בוודאי, כמו שכתוב בתנ"ך, הכל מקבלים, כל הניסים, התערב במציאות. הוא מסוגל להתערב בהווה במציאות? כן בוודאי, אם הוא רוצה הוא כול יכול. האם הוא מתערב לפעמים לעיתים רחוקות במציאות? גם את זה הרב מיכי לא שולל, הוא אומר אי אפשר לשלול שספורדית הוא מתערב לפעמים במציאות. אוקיי אז אולי הוא מתערב במציאות קצת יותר מזה? מה פתאום, זה הזוי לגמרי איך הגעת לחשוב דבר כזה? סליחה, אם כבר קיבלנו שיש אלוקים ושהוא התערב בעבר במציאות ושהוא מסוגל להתערב במציאות ושהוא גם אולי אפילו עושה את זה היום, אז למה שאפריורית ההנחה שהוא מתערב קצת יותר מזה תהיה כל כך מופרכת והזויה? בסדר, אולי היא לא מחויבת, בוא נבדוק אם הוא עושה את זה או לא, אבל אפריורית להגיד שזה מופרך והזוי כמו קנקן תה מעופף, למה? מה יותר סביר מלהניח, העמד דבר על חזקתו? הרב מיכי אוהב להשתמש בעקרונות הלכתיים בדיונים המחשבתיים, אז יש לנו עיקרון שמקובל בהלכה בהרבה תחומים, העמד דבר על חזקתו. אם אנחנו מסכימים שהחזקה זה שאלוקים בעבר התערב במציאות, ניהל את העולם, אז עד שלא יוכח אחרת ההנחה היא שהוא ממשיך לעשות את זה. מי שרוצה לטעון שהוא פתאום הפסיק בתאריך מסוים לא ידוע, עליו חובת ההוכחה. אז שוב, אם זה היה אתאיסט שאומר אף פעם לא היה אלוקים ולא התערב זה דבר אחד. ברגע שאתה מסכים שיש אלוקים ושהוא יכול להתערב ושהוא התערב בעבר ואולי גם מתערב בהווה, אז אתה לא יכול לבוא ולטעון שאפריורית האמונה הזאת מופרכת. אתה יכול להגיד שאני חושב שזה השתנה, אתה יכול להגיד שהיא לא נכונה, אבל אתה לא יכול להגיד אפריורית שהיא מופרכת והזויה כמו איזה קנקן תה מעופף. ואפשר להגיד, טוב, יגיד הרב מיכי, בסדר, נבואה הייתה פעם וניסים היו פעם והפסיקו, היום אין נבואה וניסים. אז כמו שאת זה השם הפסיק אולי גם הוא הפסיק להתערב בעולם. אז א', זה שאולי הוא הפסיק זה עדיין לא אומר שבטוח. יש לנו ספק, נשארים פה עם החזקה. אתה תצטרך להוכיח, לא מספיק להגיד שאולי. דבר שני צריך לזכור שגם בתקופת התנ"ך ניסים ונבואה היו דברים חריגים. זה לא שכל הזמן היו אותם. היו מאות שנים בתקופת התנ"ך שלא הייתה בהם נבואה ולא היו ניסים, אומר המשורר בתהילים: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה". זאת אומרת זה לא שפעם תמיד היו ניסים, ניסים תמיד היו דברים חריגים, גם נבואה, אבל השגחה, האמונה פשוט. שאלוקים הוא מלך העולם וכמלך הוא מנהל את העולם, זו אמונה שמופיעה בפשטות לכל אורך התנ"ך. אלוקים הוא משיב הרוח, מוריד הגשם, שמי שנכנסת להריון אלוקים נתן לה את ההריון. כשיש יורד גשם ויש תבואה, אלוקים פקד את עמו לתת להם לחם במגילת רות. כל דבר שקורה, אלוקים עושה אותו, כן? יוסף אומר לאחים שלו: לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים. הנביאים אומרים בשם השם: אני מעלה עליכם את מלך בבל ונבוכדנצר, אלוקים הוא זה שמנהל כל דבר שקורה בעולם. זאת אומרת שהאמונה הזאת שאלוקים מתערב זה לא איזה ניסים חריגים או משהו כזה, זה חלק מעצם היותו אלוקים, חלק מעצם מהותו. לבוא ולטעון שפתאום הוא הפסיק את זה אחרי שכבר הסכמת שהוא קיים ושהוא עשה את זה בעבר, חובת ההוכחה מוטלת עליך, וזה וודאי אפריורי לפני שבדקנו, זה לא דבר הזוי ומופרך בכלל. אז זה לגבי החלק הראשון וכבר די בזה כדי לשלול את הטענה האפריורית שהאמונה היא דבר הזוי ומופרך כמו שהרב מיכי טען. אבל יותר מזה יש לנו עוד סיבות להניח אפריורי שאכן יש השגחה והתערבות אלוקית. הסיבה השנייה, מעבר לתנ"ך, זה עצם העובדה שגדולי ישראל, רוב מוחלט של גדולי ישראל לאורך הדורות האמינו בהשגחה פרטית. הרב מיכי כדרכו אומר: לא מעניין אותי מה הם האמינו, דעתם אינה שווה יותר מדעתי, גם גדולי ישראל יכולים לטעות וכן הלאה. אז פה קודם כל אני לא מסכים איתו בזה, אני חושב שגדולי ישראל, רבים מהם הם לא רק אנשים עם שכל חריף, אלא גם אנשים שיש להם אינטואיציות רוחניות, רוח הקודש לפעמים, מה שנקרא אינטליגנציה רוחנית, כמו שיש חוש מוזיקלי, כן? יבוא אדם ויגיד: הקשבתי לבטהובן ובאך ובעיניי הם סתם גרועים. בסדר, אתה כנראה חסר חוש מוזיקלי, אני מסכים שאתה לא שומע, אבל יש אנשים יותר רגישים שומעים דברים יותר טוב, ואותם גדולי ישראל שהייתה להם רוח הקודש, שהיו להם גילויים אלוקיים, הייתה להם אינטליגנציה רוחנית גבוהה, כאשר הם הסתכלו במציאות הם ראו בה השגחה, הם ראו בה תבניות, הם ראו בה דברים. עכשיו יכול להיות שהם טעו, אני לא אומר שכל מה שמישהו אמר זה בהכרח נכון, אבל שוב, אם אתה רוצה שאני אקבל את זה שהם טעו לא מספיק שתגיד לי: הם יכולים לטעות, תוכיח לי שהם טעו, תראה לי שהם טעו, אחרת למה שאני אקבל את דעתך על פני דעתם? רק כי יכול להיות שהם טעו? הרי יכול להיות שאתה טועה. ולכן העובדה הזאת שגדולי ישראל האמינו בהשגחה, גם אם בצורות שונות, גם אם בהיקפים שונים, אם זה על כל פרט או רק על אנשים מסוימים או רק על עם ישראל, עדיין העובדה שכולם תפסו את ההשגחה כקורה במציאות ואפילו פירשו אירועים מסוימים לפיה זה כבר סיבה שגם אם היא לא, אני לא בשלב הפוסטריורי, הרי זה לא מוכיח שיש השגחה, ברמה האפריורית זה הופך את האמונה בהשגחה לדבר סביר ולא מופרך. והנקודה השלישית היא הנקודה של האינטואיציות, כן? הרב מיכי אוהב לדבר על אינטואיציות בספרים שלו, לתת להם כבוד ומקום, ומה לנו אינטואיציה יותר רווחת מאשר האינטואיציה הפשוטה שהרבה מאוד אנשים בעולם מכירים בה, שאכן יש אלוקים, יש משמעות לדברים שקורים, שאלוקים מתערב בחייהם, מוביל אותם, מדריך אותם וכן הלאה. עד כדי כך האינטואיציה הזאת רווחת שיש פסיכולוגים שטוענים שאין אתאיסטים אמיתיים בעולם. גם האתאיסט שמגדיר את עצמו כאתאיסט, צורות החשיבה שלו במובנים מסוימים, התייחסות למציאות כאל בעלת משמעות, כאל מכוונת וכן הלאה, וידועות האמרות: אין אתאיסטים בשוחות, אין אתאיסטים במטוס מתרסק, אדם בשעת סכנה פונה בצעקה אל אלוקים מתוך איזה אינטואיציה עמוקה שזה יכול לעזור. מה אומר הרב מיכי? זה לא אינטואיציות. הוא אומר: אלה תוצאות של שטיפת מוח, של חינוך דתי, של השפעה דתית שהשפיעו על אנשים, גרמו להם לחשוב בצורה כזאת, אבל זה לא באמת אינטואיציה שאפשר לסמוך עליה. אני לא מקבל את זה, עובדה היא כמו שאמרנו שגם אנשים חילונים גמורים, גם אתאיסטים, הרבה מהם לפעמים חוזרים בתשובה בדיוק בגלל זה, שהם כן מרגישים וחווים את אלוקים ברמה הפרטית שלהם, הרבה סיפורים של חוזרים בתשובה אומרים: הרגשתי שיש יד מכוונת בחיים שלי, הרגשתי שדברים קורים לא במקרה, לפי תכנית וכן הלאה, ואז הלכתי לחפש והגעתי לדת וחזרתי בתשובה. להגיד שכל זה שטיפת מוח וכן הלאה זה לא מקובל עליי, וכמו שאמרתי גם אם זה דבר שהוא נובע מהדת זה לא משנה, בוא נשאל את עצמנו למה הדת זכתה להצלחה כזאת גדולה? למה כל האנשים בעולם עד העידן המודרני היו דתיים במידה רבה? כי האמונה הזאת שיש כוח שברא את העולם ומנהיג אותו היא כל כך פשוטה וכל כך טבעית ולא מופרכת והזויה, שכל האנשים האמינו בה, גם אם בצורות כאלה ואחרות, בצורה של אל אחד או הרבה אלים, אבל האמונה הזאת, האינטואיציה הזאת היא כל כך פשוטה שהיא מוסכמת ומקובלת על כל העולם, וודאי על כל הדתיים וגם על הרבה חילונים וגם על אלה שמתכחשים אליה. לסיכום החלק הראשון הזה, עד כאן דיברנו על השלב האפריורי, זאת אומרת עוד לפני שאנחנו בודקים אם אנחנו רואים השגחה והתערבות אלוקית במציאות או לא, אנחנו בודקים אם עצם הרעיון הזה הוא מופרך או לא, וחד משמעית הרעיון הזה במסגרת ההנחות שהרב מיכי עצמו מקבל זה לא רעיון מופרך ומוזר. אם מסכימים שיש אלוקים ושהתנ"ך הוא נכון והיו ניסים וכן הלאה אין שום סיבה להניח אפריורי שזה התבטל וזה בטח לא רעיון הזוי ומופרך בכלל. כל שכן שגדולי ישראל שאני מאמין ברוח הקודש שלהם, באינטליגנציה הרוחנית שלהם לאורך הדורות ממשיכים לאושש את ההשגחה כולל בימינו אנו. כל שכן ש… זו אינטואיציה רווחת אצל הרבה אנשים, שאני לא מקבל את הטענה שזה רק שטיפת מוח דתית, זה משהו הרבה יותר עמוק; התחושה שיש יד מכוונת, שדברים לא קורים במקרה. כל אדם שאומר הלוואי שיהיה ככה וככה הוא בעצם סוג של מתפלל. כל אדם שאומר הצדק ינצח בסוף הוא בעצם מאמין שיש השגחה שתוביל לניצחון הצדק. כל הדברים האלה הם מאוד מאוד אינטואיטיביים, ולכן שוב חובת ההוכחה על מי שטוען שזה אמונה מופרכת. אז עד כאן לגבי הצד האפריורי. אחרי שהראינו שבאמת זו לא אמונה מופרכת, בוא נבדוק האם גם רואים אותה בשטח. בוא נסתכל על המציאות עכשיו אפוסטריורי ונראה האם אנחנו רואים השגחה בפועל. ופה הרב מיכי עושה משהו לגמרי לא הוגן. מה הוא עושה? אומר הרב מיכי: יש חוקי טבע בעולם, ואני עושה דיכוטומיה חד משמעית בין חוקי טבע וסיבות טבעיות לבין השגחה. מבחינתי, הוא אומר, כל דבר שיש לו סיבות טבעיות זה לא השגחה, זה הטבע גרם. מה אני מוכן לקבל בתור השגחה? רק דבר שאין לו סיבה טבעית, שהוא נס גלוי ששובר את חוקי הטבע. רק אם אני אראה דבר כזה אני מוכן לקבל שיש השגחה. למה זה לא הוגן? כי כשמדברים על השגחה לא על זה מדברים. יש ניסים, נכון, כולנו מסכימים שניסים גלויים כמו קריאת ים סוף או מטה שנהפך לנחש לא כל כך קורים היום, אם בכלל. אבל לא על זה מדברים כשיש השגחה. רוב ההשגחה מתנהלת באופן של ניסים נסתרים, דברים קטנים שהשם מכוון מאחורי הקלעים בלי שאף אחד רואה. עם כל הכבוד לחוקי הטבע, הרי אף אחד לא יושב וצופה בכל מולקולה ומולקולה ביקום לראות אם היא לא זזה באופן קצת חריג, כן? הקדוש ברוך הוא יכול בקלות להזיז דברים, תזוזות קטנות, בורג מתרופף שם, איזה רעיון שעלה למישהו בראש, משק כנפיו של פרפר באפריקה, ויכול ככה לכוון כל מה שהוא רוצה בלי שירגישו שיש חריגה מחוקי הטבע, כן? ניסים קטנים כאלה שיכולים לקרות, אף אחד לא יכול לשלול אותם, כן? אבל מה? כיוון שהרב מיכי בא כאמור בגישה שעצם הרעיון של השגחה הוא מופרך והזוי, אז מבחינתו כל דבר שיש לו הסבר טבעי, ואלו דחוק, ואלו הסתברותי קטן, הוא לא מוכן לקבל. כן? מבחינתו שום דבר הוא לא יהיה הוכחה להשגחה עד שהוא לא יראה יד שקופה ענקית שיוצאת מהשמיים ומזיזה את הדברים לכאן ולכאן. אבל כמו שהזכרתי, לא כך פועלת ההשגחה. אנחנו רואים בתנ"ך שיוסף אומר כאמור לאחיו: לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים. סליחה, זה לא האחים שלחו אותך? האחים שלחו אותך. כשאנחנו אומרים עוד מעט בפורים על הניסים, כן, על הניסים שעשית לאבותינו, איזה ניסים? תקראו את סיפור המגילה, אין שם שום נס, הכל אירועים טבעיים לגמרי. כל דבר בחנוכה. היה יתרון ליוונים, בסדר, נכון שמעטים מול רבים, אבל יש לזה גם הסבר טבעי: פיתו אותם, עשו מלחמת גרילה, סיבות פוליטיות. לכל דבר יש הסבר טבעי. כל הרעיון בעצם של פורים, אם אנחנו כבר מתקרבים לזה, זה בדיוק העניין הזה: תקופה, מעבר מהנהגה של ניסים גלויים להנהגה של הסתר פנים, של ניסים שקורים מאחורי הקלעים לכאורה בסיבות טבעיות, כאשר החכמה היא לראות גם בזה את יד ההשגחה. אבל אצל הרב מיכי אין הסתר פנים, אם אני לא רואה אז זה לא הסתר, זה לא קיים, זה הסתלק, עזב השם את הארץ, כן? וזה לא הוגן. זה לא הוגן לקחת את ההשגחה ולהפוך אותה לאיש קש, להגיד אם אני אראה יד שקופה ענקית אני מקבל, כל דבר אחר אני לא מקבל, כן? לא על זה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים השגחה. הרעיון של סיבתיות כפולה, שיש לדברים סיבות טבעיות אבל גם סיבות רוחניות שההשגחה מזיזה את הדברים, זה הרעיון של השגחה. כן, עוד דוגמה מהגמרא: מסופר שמה על החכם לוי שנהיה צולע. למה הוא נהיה צולע? אז רבי יוחנן אומר מכיוון שהוא הטיח דברים כלפי מעלה. כן, הוא האשים את הקדוש ברוך הוא, עלית למרום ושכחת את בניך, באופן שקצת מזכיר פה את הנושא, ולכן כעונש הוא נהיה צולע. אז שואלת הגמרא: רגע, בגלל זה הוא נהיה צולע? הרי הוא נהיה צולע כי הוא ניסה להדגים לפני רבי קידה של כהן גדול והקים את השריר או משהו, לכן הוא נהיה צולע. אומרת הגמרא: זה וזה גרם לו. נכון, הייתה סיבה טבעית שהוא נהיה צולע, אבל גם סיבה רוחנית, הרי לא היה מחויב שזה יקרה, אז השם סובב את הדברים, הזיז את השריר ככה קצת טיפה שהסיבה הרוחנית גרמה לכך שהסיבה הטבעית אכן תחול. זה הרעיון של השגחה. כך שלבוא ולומר כל דבר שיש לו סיבות טבעיות זה לא השגחה, הרעיון הזה נובע רק מהשלילה האפריורית שלפיה התערבות אלוקית היא מופרכת. אם אני לא מניח את זה, אם אני מניח שהתערבות אלוקית היא סבירה, אין לי שום בעיה להגיד שכן, הקדוש ברוך הוא מזיז את הדברים ככה מאחורי הקלעים בתזוזות קטנות שלא מפרות את חוקי הטבע. עדיין חוקי הטבע חיים בתוך מסגרת טבעית, אני רק מזיז, כמו שבן אדם יכול להושיט את היד ולהזיז קצת את התפוח שנופל מהעץ, בוודאי שהקדוש ברוך הוא גם יכול להזיז אותו קצת בלי שאנחנו נראה איזה משהו ניכר, כן? עכשיו מה אנחנו בכל זאת רואים? כן? אם אנחנו מסתכלים על המציאות ונעזוב עכשיו את כל הדיון הקודם, כן? האם אנחנו באמת יכולים לעשות איזה מבחן או איזה ניסוי ולראות איזה משהו שכן יראה שיש התערבות אלוקית בעולם? אז באמת אם אנחנו נסתכל בצורה כזאת, אנחנו נראה שככל שאנחנו עולים מהפרט אל הכלל, כך אנחנו רואים באופן מובהק וברור יותר ויותר השגחה. ברמת הפרט, כל אדם יכול הרבה פעמים בחיים שלו לראות אירועים שממש הוא מרגיש ככה מעין צירופי מקרים כאלה, דברים שמסתדרים לו, או כל מיני דברים שבן אדם שיש לו קצת כאמור אינטליגנציה רוחנית… אם אנחנו עולים קצת יותר, אז מיכי אומר, בואו נעשה ניסוי, ניקח שתי קבוצות של חולים, על אחת יתפללו, על אחת לא יתפללו, ונראה האם התפילה עוזרת, האם אלה שהתפללו עליהם מבריאים יותר מאשר אלה שלא. אלא מה? עשו ניסוי כזה, לא רק ניסוי אחד אלא רבים, ובלא מעט מהניסויים הללו כן מצאו באמת סימנים מובהקים שאלה שהתפללו עליהם הבריאו יותר. עכשיו אומר הרב מיכי, היו בעיות במתודה של הניסויים האלה. זה נכון שיש בעיות, אבל הבעיות האלה זה בדיוק בעיות הפוכות. מה הכוונה? הבעיה היא שתפילה מהסוג שבניסוי היא תפילה מאוד חלשה. למה? כי לוקחים בן אדם שלא מכיר את מי שהוא מתפלל עליו, גם החולה לא מכיר את זה שמתפלל, כדי שלא תהיה איזה הטיה, ואומרים לו תתפלל על מי שאתה לא מכיר אותו, בלי שאתה יודע עליו, רק תפילה כזאת כצפצוף הזרזיר. ועוד יש בעיה, כן? מי אמר שהחולה עצמו לא מתפלל על עצמו? מי אמר שהקרובים שלו לא מתפללים עליו? בקיצור, יש פה בעיות כאלה שהן גורמות לכך שגם אם לא היינו רואים שום השפעה, היינו אומרים בסדר, לא ראינו השפעה כי זה לא תפילה אמיתית, זה חיקוי של תפילה. אבל אם אחרי כל המגבלות הללו שאתה כאילו מחליש פה את התפילה עדיין בהרבה מאוד ניסויים אתה כן רואה השפעות, אז קל וחומר שזה כן מוכיח את העוצמה של התפילה, וודאי במקרים שבהם לא נבדקו הדברים ולא העמדת את הקדוש ברוך הוא במבחן וכן הלאה, אז אתה יכול להגיד למצוא כל מיני תירוצים כאלה ואחרים או להגיד שלא רואים, רואים. יש עובדה שיש מספיק ניסויים כאלה שרואים בהם שינוי. בואו נעלה רמה אחת יותר גבוהה, לא ניסוי על איזה קבוצה קטנה של אנשים אלא סטטיסטיקה. האם אנשים דתיים, מאמינים, סטטיסטית יש להם יתרון בבריאות או בהחלמה או באורך חיים על פני אנשים לא דתיים? כן? אם יש השגחה וההשגחה גומלת לאלה שצדיקים, אז אולי היינו מוצאים הבדל כזה. התשובה היא שבניגוד לניסויים שיש כאלה שהצליחו ואלה שלא, פה אין ספק. הרבה מאוד מחקרים גם בארץ וגם בעולם מראים הבדלים חד משמעיים בעשרות אחוזים בין הנתונים של קבוצות דתיות לקבוצות לא דתיות. אני אביא רק בקצרה כמה דוגמאות לזה. מחקר שנעשה פה בארץ על קיבוצים, ונבדקו בו לאורך 16 שנה נתוני התחלואה והתמותה ב-22 קיבוצים, חציים דתיים, חציים חילוניים. שיעור התמותה ממחלות לב בקיבוצים החילוניים היה גבוה ב-93 אחוזים בהשוואה לקיבוצים הדתיים. שיעור התמותה בקרב חולים שסבלו מגידולים היה גבוה ב-67 אחוז. כן? לא תגידו איזה משהו זניח, כן? עוד מחקר אחר ב-2005: דתיים מאריכים ימים יותר מאשר חילוניים. הסיכוי למות בטרם עת ביישובים דתיים נמוך יותר ב-30 אחוז וכן הלאה. וכן בין הולכים לבית הכנסת לבין אלה שלא הולכים, אחוז התמותה היה גדול ב-75 אחוז אצל אלה שלא הולכים מאשר אצל אלה שכן הולכים, וכן הלאה. זאת אומרת סטטיסטית יש הבדלים בין דתיים לחילוניים, נקודה. בהרבה מאוד מדדים, בריאות הנפש, בריאות הגוף וכן הלאה. עכשיו יבוא הרב מיכי ויגיד יש לזה הסברים טבעיים, זה בגלל הקהילה, בגלל הלא יודע מה, חסד וכן הלאה. בסדר, יכול להיות שיש לזה גם הסברים טבעיים, אבל מה אתה מצפה כבר לראות? אם אנחנו מסכימים שזה לא מופרך א-פריורי שאלוקים יתערב גם בצורות שנראות טבעיות, אז מה הבעיה שיהיו לזה הסברים טבעיים? נכון, אבל ככה הקדוש ברוך הוא מנהל את העניינים. שוב, רק אם אתה שולל מראש את הדעה הזאת כיוון שהיא מופרכת אתה לא תקבל את זה. ואם אנחנו עולים עוד יותר מזה, כבר לא קבוצות אלא עם ישראל כולו, אני לא יכול להבין מה, איזו השגחה, איזו ראיה יותר צריך מאשר כל הכאוס סביב הקמת מדינת ישראל, כל האירועים של הקמת המדינה, קיבוץ הגלויות, הניצחונות במלחמות פעם אחרי פעם, גם מעטים מול רבים, קליטה של עלייה מכל רחבי העולם, ההפרחה של השממה. וכל זה באופן שגם תואם במידה רבה מאוד לנבואות שהתורה עצמה אמרה לפני אלפי שנים. כן? מה צריך יותר מזה? מה זה פחות מאשר אותו ילד שרוכב על כתפיו של אביו ושואל איפה אבא? כן? מה אני צריך להאמין? שאלוקים הבטיח לפני אלפי שנים שהוא יקבץ את נדחי ישראל ויחזיר אותנו לארצנו וכן הלאה, ובאמת הוא עשה את זה כי זה מה שקורה, או שאני צריך להאמין לא, הקדוש ברוך הוא אמנם הבטיח את זה אבל מתישהו הוא התחרט ועזב את הארץ, אבל במקרה ולמזלו הרב איכשהו הדברים קרו בגלל שעם ישראל שמר אמונים לארצו ואז התגלגלו דברים שבמקרה הנבואות התגשמו בלי שהקדוש ברוך הוא יתערב? למה אני צריך לחשוב דבר מוזר כזה? כן? בספר שלו על האבולוציה "אלוהים משחק בקוביות", הרב מיכי מבדיל, חמש דקות, מבדיל בין סבירות להסתברות. אומר שם, נכון שמבחינה הסתברותית יש נניח סיכוי של אחד למיליון שהאבולוציה תקרה. אז אומרים לו, טוב, אם זה אחד למיליון זה מספיק, הסיכוי של אחד למיליון יכול לקרות פעם. אומר הרב מיכי, כן, אבל מה יותר סביר? שהתממש סיכוי של אחד למיליון במקרה, או שיד מכוונת עשתה את זה? אם יש לי אפשרות א-פריורי סבירה שיד מכוונת עשתה את זה, זו האפשרות שאני אבחר. אותו דבר גם פה. נכון שיכול להיות שיש איזה הסתברות של אחד למיליון, לא יודע כמה, שבאמת עם ישראל מכל העמים הוא זה שישרוד בגלות ויחזור לארצו ויפריח את השממה מה שאף עם אחר לא עשה קודם. כל העמים גם שיתפו פעולה, כן, כל עמי ערב הפסידו בכוונה כדי שתתגשם הנבואה ולא יישבו את הארץ כדי שיהיה לו מקום לחזור. יש סיכוי של אחד למיליון שזה יקרה הסתברותית, בסדר, אבל מה יותר סביר? אבל מה יותר סביר? שזה קרה במקרה או שזה קרה מכיוון שהקדוש ברוך הוא לא עזב את הארץ ואכן הגשים את נבואתו? כן. ואפשר להביא עוד דוגמאות, במלחמת המפרץ שנפלו שלושים ותשעה טילים ומכל מיני תרחישים היו הרוגים בודדים וכן הלאה, אבל הרב מיכי אומר שאם נחשון וקסמן מת והתפילות לא עזרו אז סימן שהתפילות לא עוזרות נקודה. אני באמת לא יכול להבין את הסבירות שמאחורי הגישה הזאת. בקיצור, אני אסכם את הדברים, ראינו שהגישה של הרב מיכי נובעת בעיקר מהנחה אפריורית שלו, שעצם המושג של התערבות אלוקית הוא מופרך והזוי ולא מתקבל על הדעת. ראינו שהטענה הזאת אפריורית היא לא נכונה גם מהתנ"ך, גם מחכמי ישראל, גם מהאינטואיציה הפשוטה, עצם הרעיון של התערבות אלוקית הוא הגיוני וסביר ומתקבל על הדעת. ממילא אין לי שום סיבה להציב לזה רף גבוה כזה שרק אם אני אראה יד שקופה מן השמיים אני אאמין שיש התערבות אלוקית. אני בהחלט יכול לקבל את זה, הנתונים שראינו, בין אם זה מה שאני מרגיש באופן אישי, בין אם זה בניסויים של התפילה, בין אם זה סטטיסטיקה וכל שכן כשמדובר על עם ישראל, הקמת המדינה וכל זה, אלה ראיות מוצלחות מאוד לכך שהשם לא עזב את הארץ, השם ממשיך לנהל את העניינים ואין סיבה להתעקש דווקא על איזה משהו על-טבעי באופן מובהק כדי לקבל את זה. חובת ההוכחה מוטלת על הרב מיכי אם הוא רוצה לטעון שהשם עזב את הארץ, אלא אם כן הוא יחזור ויטען שאף פעם השם לא היה בארץ אבל אז זה כבר באמת חורג מהגבולות שאני חושב שהוא רוצה לחרוג בהם. ואני רק אומר שהגישה הזאת של הפתאום ספקנות קיצונית כזאת לא רק שהיא בעייתית בהקשר הזה אלא שגם נטויה מטבעה ללכת ולהתרחב הלאה. אם אני לא מקבל שום דבר שלא מוכח אמפירית ומדעית אז גם עצם האמונה שלי במעמד הר סיני, בקיומו של אלוקים, במחויבות להלכה, גם הם ילכו ויתערערו עם הזמן, ולכן לא רק שהגישה הזאת כמו שאמרתי אין לה שום ביסוס מעבר לאיזה תחושה אישית, היא גם מסוכנת ומזיקה ומן הראוי באמת לצאת נגד הגישה הזאת ולהשתדל להראות למה אין סיבה לקבל אותה עד כאן.
[Speaker A] טוב תודה. התגובה של דוקטור אביעד, הרב מיכי והרב יהודה. אני אקצר פה, יש בסוף רק כמה דקות, אני לא מניח שאני אצליח ממש להתייחס לדברים שעלו כאן, אני אנסה קצר וגם אולי נספיק כמה שאלות מהקהל. אני מפנה את הציבור שוב למקורות שהפניתי קודם, נדמה לי ששם הדברים יותר ברורים.