תשובה שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] שלוש שתי פגישות על העניין הזה, אז אני אנסה להכניס את הדברים לשתי הפגישות. אולי אני אתחיל בהערה טכנית ואחר כך ניכנס קצת יותר למהות. יש בספר מצוות של הרמב"ם, מצוות עשה ע"ג, הרמב"ם כותב שם שהצטווינו לומר את הווידוי עם התשובה. זאת מצוות עשה ע"ג. וכשמסתכלים על הניסוח הזה, אז די ברור שהרמב"ם לא סובר שיש מצווה לעשות תשובה. לא כך מנסחים אם רוצים להגיד שיש מצווה לעשות תשובה. אלא מה? הצטווינו שכשעושים תשובה, אז צריך להתוודות. האם יש מצווה להתוודות? לעשות תשובה אין, להתוודות? זאת אומרת שאם עושים תשובה אז מתוודים. אז לעשות תשובה זאת לא מצווה. ומה עם וידוי? על פניו נראה שכן. זאת מצוות עשה ע"ג. מה טיבה של המצווה הזאת, להתוודות? אתם יודעים, אולי פעם הזכרתי את זה, אני כבר לא זוכר. יש ארבעה סוגי מצוות עשה בהלכה. יש מצוות עשה רגילה, פשוטה, שזה מה שנקרא מצוות עשה חיובית. הנחת תפילין. זאת מצוות עשה שכשאתה מניח תפילין אז אתה מקיים מצוות עשה, ואם לא הנחת תפילין אז ביטלת עשה. זה נקרא מצווה חיובית. אתה חייב לעשות אותה. יש כנגדה מצווה קיומית. מצווה קיומית פירושו: אם עשית את המצווה יש לך מצווה, ואם לא עשית לא קרה כלום. למשל, דוגמה למצווה קיומית, האם יש כל כך דוגמאות מלאות לעניין הזה? שילוח הקן. אפילו שילוח הקן לדעתי זאת לא הגדרה נכונה למצווה קיומית. עוד רגע אני אסביר למה. נגיד מצוות צדקה. מצוות צדקה יש סטנדרט שאותו חייבים לעבור, שליש השקל בשנה, כתוב ברמב"ם. שליש השקל בשנה זאת חובה. מה מעבר לזה? אם נתת צדקה קיימת מצווה, אבל אם לא נתת אז לא שביטלת עשה, לא, לא קרה כלום. זאת אומרת עד שליש השקל אם לא נתת זה ביטול עשה, מעבר לזה אם יצא לך ונתת, מצווה. לא, אז לא. אגב עד חומש מממונו, ככה משליש השקל עד חומש. אותו דבר בתלמוד תורה לחלק מהדעות. מצוות תלמוד תורה, דיברנו על זה, לחלק מהדעות זה רק פרק בבוקר ופרק בערב, קריאת שמע כאן בבוקר ובערב. כל מה שמעבר לזה זאת מצווה קיומית. זאת אומרת אם עשית את זה קיימת את מצוות תלמוד תורה, ואם לא אז לא קרה כלום במובן ההלכתי הפורמלי. לא קרה כלום, ודיברנו על זה שזה דווקא בגלל שזה כל כך חשוב ומצופה מאיתנו, אז לכן דווקא הציווי הפורמלי הוא מינימלי כדי להשאיר את ה…

[Speaker C] דוגמה כמו גירושי אישה?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, גם זה לא לגמרי מדויק. אני אגיע לזה עוד רגע. כי גירושי אישה, גם כשאתה מגרש אותה לא קיימת מצווה.

[Speaker C] גם כשאתה מגרש לא קיימת מצווה.

[הרב מיכאל אברהם] מצוות גירושין, מי שגירש את אשתו לא קיים עוד מצווה לעומת מי שלא גירש את אשתו. זה סוג נוסף, תכף נראה. מה אם שחיטה? שחיטה זה כמו, קצת, שחיטה זה לא בדיוק כמו גירושין, אבל גם לא, גם לא

[Speaker B] בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר לכם למה הדוגמאות האלה כולן לא מוצלחות עוד רגע. אני רק אשרטט את המפה, למרות שעוד פעם זה רק סוגריים, אני לא רוצה להאריך בזה. יש פה רק שש מאות שלוש עשרה אפשרויות. כן. חלק כבר הורדנו. זה שתיים בתשיעית נכון? טוב אוקיי.

[Speaker C] בכל אופן, אז

[הרב מיכאל אברהם] אמרנו שיש מצווה קיומית שזאת מצווה שאם מקיימים אותה יש קיום, ואם מבטלים אותה אין ביטול של המצווה הזאת. למה אמרתי שאין לזה דוגמה טובה? כי כמעט ואני לא מצליח לחשוב על דוגמה שכל המצווה היא כזאת. יש מצוות שיש להן רף. שליש השקל בשנה שהוא חובה, מעבר לזה זה רשות. תלמוד תורה… ציצית?

[Speaker B] גם ציצית לא דוגמה טובה, עוד רגע…

[הרב מיכאל אברהם] תנו לי אני אגמור את המפה ואני אסביר לכם…

[Speaker B] לפי רבי משה פיינשטיין יש יישוב ארץ…

[הרב מיכאל אברהם] זהו. אז לפי רבי משה פיינשטיין זאת הדוגמה היחידה, אולי עוד אחת… מה שהיא דוגמה למצווה שהיא כולה קיומית לשיטתו. הוא טוען שאם מישהו עולה לארץ הוא מקיים מצוות עשה, ואם מישהו לא עולה לא קרה כלום. ורב אברום שפירא מתווכח איתו, הוא טוען שאין דבר כזה, אין מצווה כזאת בתורה, זה ויכוח עקרוני, לא על מצוות יישוב ארץ ישראל. הוא טוען שאין דבר כזה מצווה שהיא כולה התנדבות. יכול להיות רף שממנו והלאה זה התנדבות, אבל לא יכול להיות מצווה שהיא כולה התנדבותית, אבל זאת טענת רב משה פיינשטיין. מישהו פעם העיר לי על קורבנות נדבה. קורבנות נדבה זו דוגמה לא רעה. קורבנות נדבה יכול להיות שזה דוגמה טובה, למרות שגם שם אני טיפה מתלבט, כי נגיד אברום שפירא ודאי לא ראה את זה כך כי הוא טען שאין מצווה כזאת. זאת אומרת, לא יכול להיות. כי קורבנות נדבה יכול שגם אם מביאים אותם זה לא מצווה, אלא זה נכון להביא קורבן נדבה, בסדר, אבל זה לא בהכרח שקיימת בזה מצווה. צריך לבדוק את זה, זה לא בדקתי את זה עד הסוף. בכל אופן זה מצווה קיומית. למה כל הדוגמאות שהבאתם כאן הן לא טובות לעניין הזה? אז אני אראה לכם קודם כל זה ניואנס, אני אעמוד על איזשהו ניואנס. בוא נדבר על מצוות ציצית, אחת הדוגמאות שהביאו קודם. למה זה לא מצווה קיומית כמו שבדרך כלל חושבים? יש אחרונים שכותבים את זה שזה מצווה קיומית, זאת טעות, זה לא נכון. מצוות ציצית זה לא מצווה קיומית. למה זה לא מצווה קיומית? בגלל שאת מצוות ציצית אפשר לבטל. יש מצב שבו ביטלתי את העשה של ציצית, נכון? אם לבשתי בגד של ארבע כנפות ולא שמתי עליו ציצית, זה ביטול עשה. מצווה קיומית זאת מצווה שאין לה ביטול, אי אפשר לעשות ביטול עשה. יש לה רק קיום, אין לה ביטול. זאת אומרת, אם קיימת, קיימת מצוות עשה, אבל אי אפשר לבטל מצווה קיומית. אוקיי? זה מה שנקרא מצווה קיומית. אז מה זאת מצוות ציצית? מצוות ציצית זאת מצווה מותנית. מצווה מותנית הכוונה זאת מצווה שמוטלת עליך כחובה, זה מצווה חיובית, אבל היא מותנית בהתקיימות של נסיבות מסוימות, שאתה לובש בגד של ארבע כנפות. שחיטה אולי אותו דבר, אולי אני אעיר עוד רגע, אולי זה לא, אבל שחיטה אם אתה רוצה לאכול אז אתה צריך לשחוט. אם אכלת בלי לשחוט ביטלת עשה. אז את שחיטה אפשר לבטל.

[Speaker E] לכן, אם עמד לפניך

[הרב מיכאל אברהם] עני ולא נתת לו צדקה ביטלת מצוות צדקה? לא, לא, לא ביטלת מצוות צדקה. אם נתת שליש השקל בשנה לא ביטלת. לא בהגדרה הפורמלית של מצוות עשה של צדקה לא ביטלת עשה.

[Speaker B] נכון שיש עניין, הנהגה, לא תעמוד

[הרב מיכאל אברהם] על דם רעך, אפשר לבוא לזה מכיוונים אחרים, אבל בגדרי מצוות צדקה עד שליש השקל בשנה זאת חובה. בוודאי אם אין לפניך מישהו נגיד שזה בוודאי נכון. לכן יש מצוות עשה שהן נראות כמו מצוות קיומיות אבל הן לא. הן מצוות עשה מותנות, חיוביות מותנות. לדוגמה מישהו יעלה בדעתו שמצוות ברכת המזון היא קיומית? רק אם אכלתי ושבעתי אני צריך לברך ברכת המזון, נכון? אני חייב לאכול ולשבוע? לא, אני יכול לא לאכול ולשבוע כל חיי ואני לא אברך ברכת המזון אף פעם. אף אחד לא אומר שזאת מצווה קיומית. למה? כי לכולם ברור שזאת מצווה חיובית לגמרי, אלא שהחיוב מוטל עליך רק אם מתקיימות נסיבות מסוימות, אם אכלת ושבעת. נכון? אז לכן דברים כאלה הם מצוות חיוביות, לא מצוות קיומיות. הן מצוות חיוביות מותנות. מצווה קיומית מתייחדת בזה שאי אפשר לבטל אותה, אפשר רק לקיים אותה. אז בינתיים אספנו שני סוגים: מצווה חיובית מותנה או לא מותנה, זאת מצווה שאם אני מקיים אותה יש לי מצוות עשה, אם עברתי עליה יש לי עבירה של ביטול עשה. זאת מצווה שאפשר לקיים ואפשר לבטל. מצוות עשה קיומית זאת מצווה שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל. הציצית זה חיובי מותנה, נכון? טוב, אז כמובן אם עכשיו אנחנו כבר חשפנו את הקלפים, יש עוד שתי קומבינציות שחסרות לנו, נכון? שתיים בשתיים. קיום וביטול, כן ולא קיום, כן ולא ביטול. מה עוד נשאר? מצווה שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים, נכון? זה הסוג השלישי. מה זה? זה מה שנקרא לאו הבא מכלל עשה. מחלוקת בגמרא אם לאו הבא מכלל עשה הוא עשה או לאו. אוקיי? לאו הבא מכלל עשה זאת מצוות עשה שאם אני מקיים אותה לא קיימתי מצווה, אבל אם לא קיימתי אותה אז ביטלתי את העשה. לדוגמה: לעולם בהם תעבודו. זאת מצוות עשה לעבוד בעבד כנעני. אין מצוות עשה לעבוד בעבד כנעני. מי שעובד בעבד כנעני לא קיים מצוות עשה. מי ששיחרר עבד כנעני הוא ביטל את מצוות העשה של לעולם. לעולם בהם תעבודו. זאת אומרת זאת מצווה שבעצם מנסחת איסור בשפה פוזיטיבית. היא לא אומרת לך תעבוד בעבד, היא אומרת לך אל תשחרר אותו. דוגמה נוספת, והיה לכם פירות הארץ לאכלה ולא לסחורה, בשמיטה, נכון? אז יש מצווה לאכול פירות שביעית? יש פרשנויות כאלה לשיטת הרמב"ם, אני אפילו בזה לא בטוח. אבל לרוב הפוסקים אין מצווה לאכול פירות שביעית. לא מקיימים בזה מצווה. אבל אם מישהו סוחר בפירות שביעית, לאכלה ולא לסחורה, אם מישהו סוחר בפירות שביעית, הוא עבר עבירה. איזה עבירה הוא עבר? לא לאו. ביטול של העשה של לאכלה. הוא לא אכל, הוא סחר. אבל לאכול זאת לא מצווה. כשאומרים לך לאכול, הכוונה לא לסחור. לנוכרי תשיך. יש איסור ריבית. לנוכרי תשיך, אבל יש מצוות עשה? הרמב"ם אמת אומר שזה ממש מצוות עשה. אבל התפיסה המקובלת ברוב הפוסקים ככה אומרים, אין מצווה להלוות לנוכרי בריבית, שאם אתה משיך, תשיך רק לנוכרי, לא למישהו אחר. ואם אתה משיך ליהודי, לא לנוכרי, אז לא רק שעברת את איסור ריבית גם ביטלת את העשה של לנוכרי תשיך. אבל אין מצווה להשיך לנוכרי, לא מקיימים בזה מצוות עשה. אז הרבה פעמים התורה משתמשת בשפה חיובית כדי לומר לי בעקיפין על קיומו של איסור. מתי זה? כשהאיסור שאותו רוצים להגיד לי הוא ברמה של ביטול עשה ולא ברמה של לאו. אם התורה רוצה להגיד לי זה לא לאו, זה ביטול עשה, זה איסור קל יותר, אז לפעמים היא אומרת אותו בשפה של עשה אבל בעצם הכוונה שלה לא שאני אקיים את העשה אלא רק שאני לא אבטל אותו. אז זה הסוג השלישי, עשה שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים. מה שנשאר זה כמובן עשה שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. טוב, אז מה כן עושים איתו? מה זה עשה שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים? אז יש לזה שתי דוגמאות ברמב"ם, יותר בשתיים בעצם, שתיים שבהן הוא אומר את זה מפורש במצוות עשה צה ו-צו, אחת אחרי השנייה למרות שאין קשר ביניהן. מצוות עשה צה היא המצווה שציוונו לדון בהפרת נדרים. הפרת נדרים, האב לאשתו או האב לבתו ביום שומעו, אם הוא שומע שהן נדרו נדר, באותו יום עומדת לו הזכות להפר להן את הנדר. האם כשהוא מפר את הנדר הוא קיים מצוות עשה? לא. יכול להפר, יכול שלא להפר. אם הוא לא מפר, הוא ביטל מצוות עשה? לא. יכול להפר, יכול שלא להפר, תעשה מה שאתה רוצה. אז מה זה המצווה הזאת? זאת מצווה שלא מטילה עלי חובה ולא אוסרת עלי שום דבר, זה לא עשה ולא לאו. אז מה זה הדבר הזה? אי אפשר לקיים אותו ואי אפשר לבטל אותו.

[Speaker F] אלא אם כן הנדר זה משהו נגד התורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הנדר הוא נגד התורה זה לא יחול, וגם לא שבועה חלה על דבר המצווה. רגע סליחה, נדר כן חל, נדר חל על דבר מצווה, שבועה לא חלה על דבר מצווה. יפתח? יפתח זה סוגיה מסובכת יותר.

[Speaker G] האם התורה אומרת לו תשמע, אתה בתור אבא או בתור בעל יש לך את האפשרות להפר, או שהיא אומרת לו אתה מחויב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שיש לך את האפשרות, זאת בדיוק הנקודה. אבל זאת אחת ממצוות העשה למרות שזו רק אפשרות. למה? זהו, אז מה זה הדבר הזה? מצוות עשה שאי אפשר לקיים ואי אפשר לבטל?

[Speaker G] זה נראה לי נשמע מאוד מוזר לספור את זה במצוות. המצווה היא לקיים את הנדר אם הוא לא הופר. לא, זאת מצווה אחרת, זאת

[Speaker E] מצווה

[הרב מיכאל אברהם] שנמנית לחוד, וודאי, לא יחל דברו, אתה צריך לקיים את הנדר. זה תנאי לחלות הנדר, זה הכל. אוקיי, אבל זה כשלעצמו לא מצווה, נכון? אז על זה אנחנו מדברים. אבל הרמב"ם מרגיש בזה, הוא לא פספס את זה. הוא כותב, הוא אומר, ואם תשמע ממני את הדבר הזה דע לך שאין עליך חובה להפר את הנדר וגם לא איסור לא להפר את הנדר. אז מה כן? המצווה היא לדון בהפרת נדרים, זאת אומרת, כך מפרים נדר, זאת פרוצדורה.

[Speaker B] ואם לא דנת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין דבר כזה לא דנת, זה לא שייך. זאת אומרת, לדון בדיני הפרת נדרים הכוונה שהפרוצדורה להפר נדר היא זאת. אם עשית את זה באופן הזה הנדר מופר, אם לא עשית את זה באופן הזה אז הנדר לא מופר. זאת פרוצדורה, זה רק מגדיר מצב האם יש נדר או אין נדר, זאת הגדרה, זאת מצווה הגדרתית. זה צה. צו זאת מצווה על טומאה. שוב, מי שנוגע בשרץ נטמא. ושם עוד פעם מפרט הרמב"ם ואומר, וכשזה תשמע ממני ציווי דע לך שהוא על הדרך הזאת בכל דיני הטומאה, שאין פה מצווה להיטמא ואין פה איסור לא להיטמא כמובן, בטח לא על ישראל. כוהנים יש להם איזה איסור להיטמא אבל לא על ישראל. מותר לך להיות טמא, מותר לך להיות טהור. אי אפשר לקיים את המצווה הזאת ואי אפשר לבטל את העשה הזה. זאת הגדרה, מצווה מגדירה. מה הרעיון מאחורי זה? הסוג הרביעי של המצוות ברמב"ם. מה הרעיון מאחורי זה? הרעיון מאחורי זה נדמה לי שהמושג מצווה אצל הרמב"ם מחליף את מה שאנחנו מכנים בשפה שלנו חוק. אז בספר החוקים שלנו, אז יש כמובן חובות שצריך לעשות, יש דברים שאתה אסור לעשות, ויש גם הגדרות. הגדרה: קטן לעניין החוק הזה הוא כל מי שהגיע לגיל כזה או הביא שתי שערות או מה שאתם רוצים. זה סעיף בספר החוקים, אבל זה לא סעיף שמצווה עלי משהו או אוסר עלי משהו אחר, זה סעיף מגדיר. צריך להגדיר דברים לצורך נקודות אחרות. זה סעיף בספר החוקים. אם פירוש המילה מצווה זה פשוט חוק, לא ציווי במובן שאנחנו רגילים אליו, אלא חוק. ספר המצוות הוא ספר החוקים. אוקיי, אז אם ספר החוקים הוא כמובן יכיל גם חוקים מגדירים. יש חוקים איך מגרשים אישה, איך נטמאים, איך נטהרים, איך מפירים נדר וכולי.

[Speaker C] אז כמובן שגם לא מברך גם עובר לעשייתה. מה? גם לא מברך, עובר לעשייתה. ברור שלא.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מפר נדר, אתה לא מברך

[Speaker C] כלום.

[הרב מיכאל אברהם] אין מצווה, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפר נדרים? אין, לא הוא ציוונו. וזו בדיוק הנקודה. ה"וציוונו" באשר קדשנו במצוותיו וציוונו הוא במשמעות של העברית שלנו, ציווי. אבל מצווה זה בסך הכל שם נרדף לחוק. זה הכל, ספר המצוות הוא ספר החוקים.

[Speaker E] אבל למה הוא מונה את זה בתור מצווה לעומת מלא הגדרות אחרות שהוא לא מונה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני חושב, אם יש הגדרה שהתורה הגדירה, אז היא תימנה כמצווה, למה לא? עכשיו גירושין, בדיוק לכן אמרתי שזאת לא דוגמה טובה. כל דוגמה היא לא הייתה טובה כי היא שייכת לאגף אחר של המפה. עכשיו זאת המפה השלמה. גירושין, מה זה? פרוצדורה. פרוצדורה, נכון. ברור שמי שמגרש את אשתו הוא לא צדיק יותר גדול ממי שלא מגרש את אשתו, נכון? הוא לא עשה עוד מצווה. אלא מה? זאת פרוצדורה. אם עשית את זה כדין, אז האישה מגורשת. אם לא עשית את זה כדין, אז היא לא מגורשת. כך עושים את זה. אבל זה לא עניין של מצווה שאתה צריך או שאסור, אלא זאת הגדרה. אחד הדברים המעניינים זה אגב פרשת שבוע, פתאום אני נזכר, פרשת כי תצא. תסתכלו בספר החינוך על מצוות גירושין, בשורה האחרונה הוא כותב: ומי שעבר וגירש את אשתו שלא על פי הכללים, אני לא זוכר בדיוק את הלשון שלו, שמנינו כאן, ביטל עשה זה ועונשו גדול. מי שעבר ולא גירש את אשתו, כן, ביטל עשה זה ועונשו גדול. אז נראה שזה כן עשה, לאו הבא מכלל עשה, כאילו זה עשה שאפשר לבטל אותו, לא כמו שאמרתי קודם שזאת רק פרוצדורה. די ברור שזאת לא כוונתו. מה שמתכוון לומר זה שאם כבר הוחלט לפרק את התא הזוגי, אל תשאיר את האישה קשורה, אלא תיתן לה גט. ואם אתה נותן לה גט לא כדין, אז בעצם לא נתת לה גט, השארת אותה קשורה אליך. לעניות דעתי זה איסור דאורייתא, זאת אומרת, לעגן אישה זה איסור דאורייתא לפי החינוך, זה ביטול עשה של גירושין. אבל הוא לא מתכוון לומר שסתם בן אדם שחי עם אשתו בשלום צריך לגרש אותה כי יש מצווה כזאת, ומי שלא עשה את זה אז ביטל עשה. אוקיי, אבל זאת הערה על גירושין, שחיטה, כל הדוגמאות שנזרקו פה נדמה לי כבר מתמקמות כולן כל אחת במקומה. אז נחזור עכשיו למצוות עשה ע"ג של הרמב"ם.

[Speaker H] אז אולי ספר המצוות הוא מאולץ? בגלל שיש תרי"ג, זה משהו סימטרי, וזה רוצה להגיע לשש מאות ושלוש עשרה, הוא מכניס כל חוק וחוק וחוק, אבל בעצם זה מאולץ?

[הרב מיכאל אברהם] את יכולה לקרוא לזה מאולץ, כן. השש מאות ושלוש עשרה, עמדו על זה כבר כמה, המספר הזה מיועד כדי שנאלץ את עצמנו כי זה עוזר לנו להבין מה זה מצווה ומה זה לא מצווה. אם נותנים לנו את המסגרת אנחנו יודעים, יש לנו עוד עיקרון מנחה כשאנחנו בודקים מה מצווה ומה לא מצוות. בכל אופן.

[Speaker B] אולי עוד דוגמה לקיומית זה על פי שיטת הגאון אכילת מצה בליל פסח.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יכול להיות, יכול להיות כן, ישיבה בסוכה אומרים אותו דבר. מצה שמורה? שמורה זה משהו אחר. שמורה זה איזה מן חומרה כזאת שלא צריך לאכול שמורה כל החג, אבל אין סיבה. מצה שמורה לא צריך לאכול בחג, אין לזה, לא מצווה ולא שום דבר, רק בלילה הראשון צריך לשמור לשם מצווה, בשאר החג זה רק לא לאכול חמץ. אוקיי, אז אחרי שאנחנו משרטטים את המפה הזאת, בוא נחזור רגע למצוות עשה ע"ג. המצווה להתוודות עם התשובה. עכשיו בוא ננסה למפות את זה. אז ככה, תשובה זאת לא מצווה בכלל. אין מצווה לעשות תשובה. אם אתה עושה תשובה, אתה צריך להתוודות. זאת אומרת, זאת הדרך לעשות תשובה. אפשר היה לראות את זה כמצוות עשה חיובית מותנה, נכון? אם אתה עושה תשובה, איך עושים את זה? מתוודים. אם אכלת שיעור, אתה צריך לברך ברכת המזון. אם לבשת בגד של ארבע כנפות, תשים עליו ציצית. אתה לא חייב ללבוש בגד של ארבע כנפות, אתה לא חייב לעשות תשובה. אם עשית, כך עושים את זה.

[Speaker G] אתה באמת יכול להגיד

[הרב מיכאל אברהם] שזה הפוך.

[Speaker G] רגע, רגע, רגע. יכול להיות שמישהו רצה לדבר פה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה נגיע לזה. יכול להיות שמישהו רצה להסתכל… בדיוק. עכשיו, אני לא רק יכול להיות, אלא סביר אפילו. למה? הלשון של הרמב"ם מראה שמדובר פה על מצוות עשה חיובית מותנה. אבל תשמעו, זה די אבסורדי לחשוב שזאת מצוות עשה חיובית מותנה. בוא ננסה להשוות בין שני אנשים, אחד מהם עשה תשובה ולא התוודה, והשני לא עשה תשובה בכלל. מי נמצא במצב יותר טוב?

[Speaker G] השני. תלוי מה הוא עשה. לא, אם זאת מותנה.

[הרב מיכאל אברהם] אם זאת מצוות עשה מותנה, אז השני.

[Speaker G] כי

[הרב מיכאל אברהם] הראשון עשה תשובה ולא התוודה, הוא ביטל עשה. השני לא עשה תשובה, אז מה, לא צריך לעשות תשובה. זה כמו ההבדל בין מישהו שאכל ושבע ולא בירך מול מישהו שלא אכל ושבע ולא בירך כמובן, כי לא היה צריך.

[Speaker G] מה המשמעות שעשה תשובה ומתחילה בווידוי? הוא לא עשה תשובה. אם הוא עשה תשובה ולא התוודה, אז הוא לא עשה תשובה. הרי אם המונח תשובה הוא לא מעוגן בפרוצדורה, אז הוא לא קיים. כמו שההוא שגירש את אשתו ולא נתן לה גט, אז הוא לא קידש אותה? אז נגיד אותו דבר על התשובה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עכשיו אתה מציע אלטרנטיבה, זה בדיוק לשם אני חותר. קודם כל, אם זאת מצוות עשה חיובית מותנה, זה לא מה שאתה אומר עכשיו. אז יוצא אבסורד, כי אז יוצא ש… שנייה אחת. כי אז יוצא שמישהו שלא עשה תשובה הוא במצב יותר טוב ממישהו שכן עשה תשובה אבל לא התוודה.

[Speaker E] מה זה עשה תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] עשה תשובה הוא התחרט על מה שהיה, קיבל עליו… לא בפה, בלב.

[Speaker E] הרמב"ם מסביר שלהתוודות זה בפה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בפה. בפה. לתשובה יש ארבעה חלקים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. אני עשיתי שלושת הדברים בלי הווידוי. אז מה? אז מצבי יותר גרוע משל מי שלא עשה תשובה בכלל?

[Speaker B] זה נשמע מוזר. כן, בבסמדר יש כזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז גם בבסמדר שלא. אם זה לא בסמדר עקום מדי אז לא.

[Speaker B] מי אמר שתשובה זה לא מצווה? הרמב"ם אומר שלא צריכים לעשות תשובה? בטח צריכים לעשות תשובה. תכף נראה. למה זה לא מצווה?

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני עוד אגיע עוד מעט, אבל אני עוד לא שם. לאט לאט, שלב שלב. אז בעצם נראה שלראות את הווידוי כמצוות עשה מותנה זה בעייתי. אם זאת מצוות עשה מותנה, זה אומר שמי שעשה תשובה ולא התוודה צבר לעצמו עוד חטא והוא במצב יותר גרוע משל מישהו שלא עשה תשובה בכלל. לא סביר. אז מה כן? כמו שאתה הצגת בצדק, אני חושב, כוונת הרמב"ם זה להגיד שזאת פרוצדורה. זאת הפרוצדורה של עשיית התשובה. ואם אתה עושה תשובה, אתה צריך לעשות את זה גם עם וידוי דברים בפה. להגיד בפה את מה שאתה חושב בלב. אם לא עשית את זה, אין כאן תשובה, או לפחות לא תשובה במובנה המלא. לא שיש לך עבירה, אלא שתהליך התשובה לא הצליח או לא לגמרי הצליח. בסדר? אפילו אולי כן יש לו ערך, אבל לא לגמרי הצליח. זה הכל. הגדרה של פרוצדורה בשפה הקודמת ולא מצוות עשה מותנה. אבל זה הכל על מצוות הווידוי. עכשיו מה שביררתי זה מה המעמד ההלכתי של מצוות הווידוי. מה שאני טוען שזאת מצווה מהסוג הרביעי. זאת מצוות פרוצדורה. אבל מה עם התשובה? זאת שכשעושים אותה צריך להתוודות? התשובה, לא הווידוי. מה איתה? זה לא שום אף אחד מארבעת הסוגים של מצוות עשה. שאלו פה קודם, רגע, אבל יש פסוק "ושבת עד ה' אלוהיך".

[Speaker B] כתוב בתורה. התורה מצווה לשוב. גם הרמב"ם בכתב ידו הוא מדבר על זה כחלק מכל המצוות שלו.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הרמב"ם בדיוק שמה אומר את התשובה שלו. בפרק ז' הרמב"ם אומר בהלכות תשובה שכבר הבטיחה תורה שעתידים ישראל לעשות תשובה, שנאמר "והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלוהיך". נבואה. בדיוק. הרמב"ם אומר ש"ושבת עד ה' אלוהיך" זה לא פסוק שמצווה עלינו לעשות תשובה, אלא "ושבת עד ה' אלוהיך" זאת הבטחה שלעתיד לבוא ישראל יעשו תשובה. תסתכלו כמה הקונטקסט שמה הוא כזה. וזה הכל תיאורים של מה יקרה לעתיד לבוא. כן? אז בין היתר גם נעשה תשובה. זאת הבטחה, זה לא ציווי. ובאמת הרמב"ן לעומת זאת בפירושו על הפסוק הזה הוא טוען שזאת מצווה לעשות תשובה. וזה בפרשת האזינו, כן? "כי המצווה הזאת לא רחוקה היא ממך", כן? "לא בשמיים היא ולא מעבר לים". מה זה המצווה הזאת? גם שמה יש ויכוחים. יש כאלו שאומרים שזאת מצוות התשובה. לפי הרמב"ם זה לא יכול להיות מצוות התשובה כי אין מצווה כזאת. אוקיי.

[Speaker G] ברמת ה… מה? הוא מונה רמב"ם כמה מצוות כלליות שלא נספרות, הן כוללות, כמו מצוות יישוב ארץ ישראל הוא לא מונה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל הרמב"ם לא… לא עומד על זה בדבריו. הוא לא אומר שמצווה… הוא לא מביא רשימה של מצוות כלליות שלא נמנו. אלה הגדות העם שהתפתחו בעקבות ההתלבטות על מצוות יישוב ארץ ישראל, המצווה עשה ד' של הרמב"ן. שואלים למה הרמב"ם לא הביא את זה. הם אומרים, "טוב, זאת מצווה שכוללת את כל התורה כולה אז לכן הרמב"ם לא הביא את זה". אז זה שטויות. למה זה שטויות? בגלל שמאיפה יוצא העניין הזה של מצוות עשה כוללת ברמב"ם? זה שורש ד', שורש הרביעי של הרמב"ם. ומה זה שמה מצווה כוללת שלא נמנית? זה "קדושים תהיו" או "ועשיתם את כל מצוותיי ושמרתם אותם". והרמב"ם אומר במפורש, מה זה מצוות עשה כוללת? זאת מצווה שאומרת לך שוב פעם תקיים את כל המצוות. לא מצוות עשה יסודי, כמו שבדרך כלל אומרים. תראו את כל הדוגמאות שם, זה ברור. הרמב"ם לא מונה מצוות עשה כוללת לא בגלל שהיא יסודית, אלא בגלל שהיא פשוט מיותרת כי זה כבר נמנה שצריך לעשות את כל המצוות. לא צריך עוד פעם להגיד לי "תעשה את כל המצוות", אז לכן לא מונים את זה. אצל הרמב"ם מצוות עשה הכוללות, שזה הדוגמה שתמיד מביאים איתה עוד פעם בתקופה האחרונה, זה פשוט… אין לזה שחר. ברמב"ם מצוות עשה כוללת פירושו לחזור על הציווי לעשות את כל התורה. זה מה שכתוב בשורש ד', ואת זה לא מונים כי התורה כבר מצווה עליי, בשביל מה צריך למנות עוד פעם את זה שאני צריך לעשות את כל מה שכתוב בתורה? אין ברמב"ם זכר בשום מקום לזה שמצוות עשה יסודית לא נמנית בגלל שהיא נורא יסודית. מה עוד שלא ראיתי ברמב"ם שמצוות יישוב ארץ ישראל היא כל כך יסודית. זה המצאה אידיאולוגית של כל מיני אנשים בזמננו שהחליטו שזאת מצוות עשה הכי יסודית ולכן היא לא נמנית. אז א', היא לא הכי יסודית וב', לא בגלל זה היא לא נמנית. יש סיבות אחרות. יכול להיות שהיא לא נמנית בגלל… זה השערה, אני לא יודע, בגלל שזה מכשיר מצווה. מבחינת הרמב"ם יישוב ארץ ישראל זה מכשיר מצווה למצוות התלויות בארץ. זאת אומרת, אם אתה חי בארץ אז אתה מתחייב במצוות התלויות בארץ ואם לא אז לא. אז לכן לא מונים את זה כי זה פרט במצוות התלויות בארץ. אפשר להציע על זה הסברים שכן מעוגנים בעקרונות שמופיעים ברמב"ם. זה לא מופיע.

[Speaker I] אבל תשובה זה מצווה הבאה בעבירה. למה? כי אני צריכה לעשות עבירות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא צריכה. אם עשית עבירה אז את עושה תשובה. לא צריכה לעשות עבירה.

[Speaker I] אבל איך אפשר לעשות תשובה אם לא עשיתי עבירה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא צריך. למה שיהיה אפשר? איך אפשר לשים ציצית אם את לא שמה בגד של ארבע כנפות? לא צריך. אם אין בגד של ארבע כנפות את לא צריכה לשים ציצית. נכון. אבל השאלה אם זאת מותנית בכלל. אין ציווי על זה. אחרי שנגיע למסקנה שזה ציווי נחשוב איזה מארבעת סוגי הציווי אלה. אבל על התשובה בניגוד לווידוי אין ציווי. "ושבת עד ה' אלוהיך" לפי הרמב"ם זאת הבטחה, זה לא ציווי. אז בעצם את התשובה אין בכלל מצווה לעשות לפי הרמב"ם. הווידוי התווכחנו מקודם, עשה חיובי, מותנה או פרוצדורה, אני חושב שזה פרוצדורה, אבל סדר. זה נכנס לאחת מארבעת הקטגוריות של מצוות עשה של הרמב"ם. אבל תשובה לא נכנסת לאף אחת מהן. אין ציווי בתורה. דבר שאין עליו ציווי בתורה הוא לא מצוות עשה, נקודה.

[Speaker G] ויש עליו עשרה פרקים…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יש עליו עשרה פרקים ביד החזקה והוא לא מצווה. גם בהלכות חנוכה ופורים יש כמה… ארבעה פרקים אמנם, לא עשרה, וגם שמה אין מצווה מדאורייתא. אלה מצוות דרבנן. אז מה בעצם העניין הזה של התשובה לפי הרמב"ם? שאלה גדולה. הרמב"ן כן מבין שזה מצווה לעשות תשובה, "ושבת עד ה' אלוהיך", הוא מבין את זה כציווי. אבל עד כאן תיארתי את דברי הרמב"ם ביד החזקה. הרמב"ם בספר המצוות בהתחלת קובץ ההלכות האלה, עשרה פרקים של הלכות תשובה, הוא כותב שם: "מצוות עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה". זאת אומרת שיש כאן מצווה לשוב ולהתוודות. המנחת חינוך כבר מעיר על זה שהלשון הזאת סותרת את דברי הרמב"ם בספר המצוות בעשה ע"ג, ששם אומרים שאין מצווה לעשות תשובה. פה רואים שיש מצוות עשה אמנם אחת, לא שתיים, אבל יש בה שני פרטים לעשות תשובה. ולהתוודות. יש מצוות עשה שיש בהן כמה פרטים, זאת לא שאלה למה זה רק מצוות עשה אחת, כמו בארבעת המינים שאנחנו נוטלים ארבעת המינים, יש בזה ארבעה פרטים אבל זאת מצוות עשה אחת. בסדר, או פרוצדורת הקרבת קורבן, היא מכילה את ארבעת העבודות ואחרי זה עוד תרומת הדשן וכל הדברים האחרים. בסדר, אבל זה הכל מצווה אחת. יש מצוות שהן תהליך רב שלבי או שמכילות כמה כמה פרטים. אז אין לי בעיה עם זה שזאת מצוות עשה אחת ולא שתיים, התשובה והווידוי. אבל למה זאת בכלל מצוות עשה? הרי בספר המצוות לכאורה כתוב שתשובה היא לא מצוות עשה. כך שואל המנחת חינוך. אני לא מכיר לזה תשובה טובה לשאלה הזאת, כולם מתחכמים חוץ מהתשובה הבאה. מה מה מה תפקידו של היד החזקה? אמרנו קודם זה ספר החוקים, נכון? אמרנו בספר המצוות, סליחה, בספר החוקים. הרמב"ם באופן עקבי לאורך השורשים שלו מסביר שבתוך ספר המצוות לא תיכנס מצווה שאין עליה ציווי בתורה. כמובן מצוות דרבנן לא ייכנסו לשם, זה לא חלק מתרי"ג מצוות, חייבים לעשות את זה, לא שלא חייבים, אבל בספר המצוות זה לא יופיע. שם מופיע המצוות שציוונו עליהם בתורה. מה קורה עם מצוות שנלמדות מדרשות? דיברנו על זה אני חושב, נכון? מצווה שנלמדת מדרשה, שיטת הרמב"ם היא שגם זה לא נכנס לספר המצוות. כי הרמב"ם מבין שמצווה שנלמדת מדרשה, הדרשה לא חושפת את מה שיש בתוך הפסוק אלא מרחיבה את התוכן של הפסוק אל מעבר למה שיש בו. וכיוון שכך זה תוצר של הדרשה, הוא לא משהו שכתוב בפסוק אלא משהו שהוא מעבר לפסוק, אז הוא לא נמנה במניין המצוות. כי במניין המצוות נכנס רק מה שמופיע בתורה או בפרשנות אבל שחושפת את מה שיש בתוך הפסוק. הרמב"ם תופס את הדרשות ככלי מרחיב, לא ככלי חושף. וכיוון שכך בשורש השני הוא קובע שמצוות שיוצאות מדרשות לא נמנות במניין המצוות. זאת אומרת שמניין המצוות מכיל אך ורק חובות שהתורה ציוותה אותנו עליהן בפירוש. מה קורה ביד החזקה? ביד החזקה כמובן מופיעות גם מצוות דרבנן, נכון? ביד החזקה מופיעות גם מצוות שנלמדות מדרשות. ביד החזקה מופיעים גם דברים שיוצאים מסברה. ביד החזקה מופיע הכל, כל מה שצריך לעשות. זה ספר הלכתי, דיברנו על זה כבר פעם שזה הקודקס ההלכתי לא רק הראשון אלא היחיד שנכתב לאורך ההיסטוריה, היד החזקה. לא המשנה, לא הגמרא, לא השולחן ערוך, לא אף ספר אחר. היד החזקה זה הקודקס ההלכתי היחיד שנכתב לאורך ההיסטוריה. ערוך השולחן ניסה גם לעשות משהו אבל זה לא בדיוק אותו דבר והוא גם משתמש ברמב"ם בבנייה שלו. ומטרתו של הקודקס הזה להכיל את כל מה שמוטל על היהודי לעשות או שאסור לו לעשות. כל ההלכות, לא משנה אם יש ציווי בתורה, אין ציווי בתורה, דרבנן, דרשות, סברה, הכל צריך להופיע שם, שם זה אמור להכיל הכל. זאת אומרת יש הבדל קונספטואלי בין ספר המצוות לבין היד החזקה. ספר המצוות שם לעצמו מטרה לאסוף את תרי"ג המצוות שהצטווינו עליהם בתורה. האם מצוות התשובה היא אחת מהם? לפי הרמב"ם לא, כי ושבת עד ה' אלוהיך זאת הבטחה, זה לא ציווי. אז אין לנו ציווי בתורה לעשות תשובה, אז בספר המצוות זה לא יופיע. אבל עכשיו השאלה מה שתיארת קודם, יש חובה לעשות תשובה? וודאי שיש חובה לעשות תשובה. אז ברור שביד החזקה זה כן יופיע. כי היד החזקה מכילה את כל מה שצריך לעשות, לא משנה אם הוא נכתב בתורה או לא. אז במניין המצוות שמופיע ביד החזקה המצווה היא לעשות תשובה ולהתוודות. למה? לא בגלל שהתורה ציוותה על תשובה, היא לא ציוותה, עובדה שבספר המצוות זה לא מופיע המצווה לעשות תשובה, אלא בגלל שיש חובה כזאת. צריך לעשות תשובה, זה ברור הלכתית. אז למה הוא מתחיל את הלכות תשובה, הוא לא מתחיל ביש מצווה לעשות תשובה, אלא כשיעשה אדם תשובה יתנהג כך וכך?

[Speaker G] זה בספר המצוות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, בתוך ההלכה, בתוך

[Speaker G] ההלכה הראשונה, הלכה ראשונה בעשרה פרקים האלה הוא לא מתחיל בזה שיש מצוות תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה צודק, זה נוסח שמתאים יותר לספר המצוות, אני אסביר את זה עוד רגע.

[Speaker C] לא, אני לא מבין, יש מצב שיש משהו בספר המצוות ואין אותו ביד החזקה? לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך.

[Speaker G] אז זה מה שאני אומר.

[Speaker C] הפוך, יש ביד החזקה. נכון. לא יכול להיות מצב שיש משהו בספר

[הרב מיכאל אברהם] המצוות ואין אותו ביד החזקה. אם יש דבר כזה זאת סתירה. עקרונית לא יכול להיות, הפוך כן. הפוך כן. אז לכן, אז גם פה זה אותו דבר. אז גם פה זה אותו דבר. יש מצווה לעשות תשובה ביד החזקה, אבל בספר המצוות היא לא מופיעה.

[Speaker G] המצווה הזאת של המצוות האלה שהתחדשו כמו תשובה ביד החזקה זה מדאורייתא?

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה מאוד יפה ולא ברורה.

[Speaker B] הרמב"ם כותב את זה בשורש השני שזה מדברי סופרים.

[הרב מיכאל אברהם] למשל למה בדיוק הוא מתכוון זה נושא לדיון שאולי נדבר, אנחנו לא דיברנו עליו

[Speaker B] עוד, אז אם ככה נדבר על זה באמת מתישהו. נחזור לענייננו, בספר המצוות שהוא מונה במדויק לפני כל חטיבת הלכה.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב, אתן לך דוגמה אחת שראיה לסתור. בהלכות חנוכה ופורים מה הוא כותב? מצוות עשה אחת מדברי סופרים, שתי מצוות עשה מדברי סופרים, להדליק נרות חנוכה ולקרוא מגילה בפורים. וזה לא מופיע בספר המצוות. כי יש מצווה כזאת וצריך לעשות את זה, זאת לא מצווה במובן של ספר המצוות, זה לא מצווה שיש עליה ציווי בתורה, אבל זה כן חובה הלכתית. תשובה זה בדיוק אותו דבר. תשובה זאת הדוגמה השנייה, כמו הלכות חנוכה ופורים. תשובה? לא בדיוק אותו דבר, אבל תשובה זה מדרבנן? נכון. לא בדיוק אותו דבר, אבל לוגית זה דומה. כיוון שגם בתשובה אין מצווה מן התורה לעשות תשובה, אבל ברור שיש חובה, יש מצווה הלכתית לעשות תשובה. אז עוד שנייה נגיע לזה, בתחילת קובץ ההלכות יופיע מצווה לעשות תשובה ולהתוודות, יש חובה כזאת לעשות תשובה. בספר המצוות זה לא יופיע, כי שם מונים רק את מה שהתורה מצווה עליו והתורה לא מצווה לפי הרמב"ם לעשות תשובה. רק הערה למה ששמואל שאל קודם, בתחילת הלכות תשובה הרמב"ם נוקט בלשון שמקבילה לספר המצוות. הרמב"ם אומר שכשישוב החוטא מחטאו שיתוודא. שכשישוב הזה, לא שישוב החוטא מחטאו ויתוודא, אלא שכשישוב שיתוודא, זה כל ההבדל הרי. כשישוב שיתוודא פירושו אין מצווה לעשות תשובה, אבל אם אתה שב אז תתוודא. אז זה לכאורה מתאים למה שכתוב ביד החזקה בספר המצוות. אבל תבינו, המבנה של הרמב"ם בדרך כלל הוא כזה, הרמב"ם בדרך כלל כשהוא מפרט ביד החזקה את כל החיובים הוא מתחיל מהליבה, ממה שכתוב בתורה. מה כתוב בתורה? בתורה כתוב כשישוב החוטא מחטאו שיתוודא, כמו שרואים בספר המצוות. אחרי זה כשתמשיכו לקרוא את הרמב"ם הלאה אז תראו, בוודאי יש גם מצווה לעשות תשובה וגם צריך להתוודות, הכל קיים. אבל הוא בונה את זה מהמקורות הראשונים ואחרי זה למעגלים הרחבים יותר, ולכן הוא מתחיל בניסוח של התורה, כמו שבכל קובץ הלכות הוא מתחיל ציוותה תורה לעשות כך וכך, אחרי זה הוסיפו חכמים את זה ודרשו כך ועוד פרט כזה ופרט אחר, כך בונים מתודתית את קובץ ההלכות שלו. להיפך, זה רק מראה עוד יותר אני חושב את מה שאמרתי קודם, שהוא מתחיל מהציווי של התורה ואחרי זה מרחיב אותו הלאה. טוב, עד עכשיו לא נותר לנו אלא לשאול מאיפה… כן, למה יש חובה לעשות תשובה? אם התורה לא מצווה לעשות תשובה, יש סברה מסתבר. כן, אם התורה לא מצווה לעשות תשובה, אז או שאין חובה או שהתורה מצווה אם יש חובה. איך יכול להיות שהתורה לא מצווה אבל יש חובה? אז זה מה שרואים ברמב"ם, התורה לא מצווה כי בספר המצוות הוא לא מופיע.

[Speaker G] אם היה דרך לימודים…

[הרב מיכאל אברהם] כן, אם הייתה איזושהי דרשה, אני לא מכיר דרשה כזאת. אז מה רואים ברמב"ם? שמצווה כזאת בתורה אין, אבל חובה הלכתית כזאת יש, וכמובן התשובה היא שזו חובה מסברה. זאת חובה מסברה למה? כי ברגע שהתורה אומרת לך שיש דבר כזה תשובה, אז כל מי שמבין מה המשמעות של עבירה, מה המשמעות של התקרבות לקדוש ברוך הוא ושבתורה פתחה לנו את האופציה הזאת של לעשות תשובה, אז מסברה ברור שזה מה שצריך לעשות. עד כדי כך שהמשך חכמה שואל בפירוש על התורה על הפסוק הזה 'ושבת עד ה' אלוהיך', הוא שואל למה בכלל… הוא מניח שיש מצווה לעשות תשובה, הוא שואל למה בכלל צריך מצווה לעשות תשובה? מה זאת אומרת, ברגע שהתורה אמרה שהיא אוסרת חטא בזה היא גם אמרה שאנחנו צריכים לעשות תשובה אם עשינו חטא, הרי כל הרעיון שהתורה רוצה שלא יהיו לנו חטאים, אז או שלא נעשה את החטא אבל אם כבר עשינו אז שנמחק אותו.

[Speaker C] כי תשובה זה חידוש גדול מאוד שצריך היה לצוות, מה זאת אומרת, איפה בעולם יש תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא לצוות, זה לגלות לנו שיש פרוצדורה כזאת. יש שאלה אבל למה יש חובה לעשות תשובה, לא מאיפה יודעים שקיים מכניזם כזה. זה התורה מגלה, זה החידוש של התורה, ברור. כתוב 'ושבת עד ה' אלוהיך', גם הרמב"ם מסכים שמושג התשובה מופיע בתורה, הוא רק טוען שזה לא ציווי. זאת אומרת בתורה כתוב שיש פרוצדורה כזאת של ניקיון, של כפרה, של טהרה. זה כתוב בתורה, רק וואנס זה כתוב, למה צריך ציווי? הרי ברור מסברה שכל מי שיודע שיש פרוצדורה כזאת וחטא, ברור מסברה שהוא צריך לעשות

[Speaker G] תשובה לתקן את מה שהוא עשה. בגלל זה הרמב"ם לא מונה באמת?

[הרב מיכאל אברהם] לא זה מסברה, זה אולי אחד ההסברים. אני אמרתי אני לא יודע מה כן ההסבר, אני יודע שההסבר ההוא לא נכון. מה כן ההסבר אפשר להתווכח.

[Speaker G] אז למה התורה לא כתבה את זה? אם זה סברה למה התורה לא ציוותה?

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה הבאה. עוד שנייה אני גם אגיע אליה, אתם מקדימים אותי כל פעם בצעד אחד.

[Speaker F] מה זה הרי מה גמרא שואלת לפעמים הפוך, למה לי פסוק סברא היא? זאת אומרת התורה אומרת לנו יש מצווה להפוך את מה שעשית.

[הרב מיכאל אברהם] זאת השאלה כמו הלאו הניתק לעשה. למה התורה לא ציוותה פה את הניתוק של הלאו?

[Speaker F] זה ברור שזה

[Speaker G] ככה אבל היא לא ציוותה.

[הרב מיכאל אברהם] לאו הניתק לעשה הוא מצווה שמונים אותה, התורה מצווה, פה אין. אין גם לאו הניתק לעשה. השאלה למה לא, למה התורה לא מצווה?

[Speaker G] אבל הרבה פעמים שואלים למה לי פסוק סברא היא. הפוך, אם יש סברה לא צריך פסוק.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל מצד שני השבת גזילה זה לא סברה פשוטה? אם אסור לגזול ברור שצריך להשיב את הגזילה. טוב, אז עוד שנייה. אז הטענה בעצם שיש מי שמבין שיש מכניזם כזה של תשובה, אז צריך להבין מסברה שהלאו לעשות תשובה, שאם הוא חטא אז הוא צריך לעשות על זה תשובה. לכן לא צריך ציווי. מה שמספיק זה רק לגלות את קיומו של המכניזם הזה. אבל למה באמת, זה למה לא צריך ציווי, אבל עדיין יש שאלה למה התורה לא ציוותה? כמו בגזילה, בלאו הניתק לעשה של גזילה או בכל מיני הקשרים אחרים. נדמה לי שכאן יש לא רק טענה שלא צריך לצוות, אלא שאם התורה תצווה זה יהרוס. ולכן היא לא מצווה. בדיוק. זאת אומרת התורה מצפה שאנחנו נעשה את התשובה לא בגלל שיש מצווה לעשות תשובה, אלא שאנחנו נבין לבד שזה מצבנו ויש לנו דרך להיחלץ ומתוך זה נעשה תשובה. תשובה תהיה יותר שלמה אם היא נעשית באופן כזה ולא דרך היענות לציווי.

[Speaker G] אבל בגזילה להשיב את הגזילה אותו דבר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כנראה שלא. למה? להשיב את הגזילה אין לתורה בעיה עם זה שתשיב את הגזילה בגלל הציווי, להפך. בדרך כלל מקובלנו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אבל יש דברים מסוימים, ככה זה בלשון של הרב קוק, יש דברים מסוימים שבהם עדיין נשארה על מכונה הסברה שגדול מי שאינו מצווה ועושה. למשל עבודת המידות, על זה גם הערתי פעם אני חושב, ועל תשובה. כשדיברתי על זה פעם אז תמיד אני מספר על זה את הסיפור, הבדיחה הישיבתית המפורסמת על הבחור שהגיע לפרק 'האיש מקדש', הגיע לפרקו והתחיל לפגוש בנות והוא דוחה את כולן, אף אחת לא נראתה לו. אז המשגיח בא אליו ואמר לו תגיד לי מה אתה רשכבה"ג? אף אחת לא מתאימה לך? שב תעבוד על המידות, תלמד מוסר בהתפעלות שנה ואחרי זה תחזור חזרה. טוב, הוא לומד מוסר בהתפעלות, עובד על מידותיו יומם ולילה, מזיע מרוב עבודה. אחרי שנה חוזר חזרה, מתחיל עוד פעם לפגוש בנות. עוד פעם דוחה את כולן. אז קורא לו המשגיח אומר לו תגיד לי מה עשית שנה? אז הוא אומר לו אני לא מבין מה הבעיה, הרי לפני שנה כשהייתי בעל גאווה אף אחת לא התאימה לי, עכשיו כשאני ענוותן אז ודאי שהן לא מתאימות לי. זה בחומר פשוט. מה הסיפור הזה מראה? מעבר לבדיחה שבו, הסיפור הזה מראה איך נראה מישהו שעושה עבודה נפשית בגלל שכתוב בתורה שצריך לעשות עבודה נפשית. אחד שנהיה ענוותן בגלל שיש סעיף שצריך להיות ענוותן. הוא לא מבין מעצמו שבאמת זאת חובה, צריך לשפר את המידות, אני באמת הופך לענוותן. אני יוצא ידי חובת ענוותנות. אתם מבינים? זאת אומרת זה לא מבטל לאו של גאווה ויוצא ידי מצוות עשה של ענווה. ככה הוא נראה. אז בדברים האלה התורה לא מצווה להיות ענוותן ולהיות גאוותן. היא אומרת על משה רבנו שהיה, והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. התורה אומרת לנו בלי להשאיר מקום לספקות שענווה זאת מידה טובה, אבל היא לא מצווה עלינו להיות ענווים. היא משאירה את זה לנו. אותו דבר בתשובה. התורה אומרת לנו 'ושבת עד ה' אלוהיך'. היא אומרת לנו שתשובה זה דבר חשוב, זה דבר שמצפים מאיתנו לעשות, אבל היא לא מצווה לעשות תשובה. כי אם מישהו יעשה תשובה בגלל שהוא הצטווה, הוא עדיין זה עדיין לא זה. הציווי לא… לא רק שהוא מיותר, זה הנקודה. לא, מה שאמרתי קודם הציווי הוא מיותר, יש סברא, אני יכול להבין לבד שצריך לעשות תשובה, בשביל מה צריך ציווי. עכשיו אני אומר יותר מזה, הציווי מזיק. לא רק מיותר, זאת אומרת אם היה ציווי זה היה הורס, לא רק שזה לא היה מועיל.

[Speaker G] יש שם דוגמאות נגדיות לטיעון הזה: ואהבת לרעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבבך, תמים תהיה עם השם אלוהיך. כל אלה, תמים תהיה עם השם אלוהיך

[הרב מיכאל אברהם] זה משהו אחר לגמרי, זה לא ללכת עם כישופים. אבל ואהבת את השם אלוהיך, זה ואהבת לרעך כמוך או ואהבת את השם אלוהיך, בשביל זה בשביל לענות על זה אני צריך להיכנס להגדרת המצווה.

[Speaker G] אני לא מדבר על הגדרות אלא על עצם ההריסה על ידי הציווי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל השאלה היא מה המצווה אומרת.

[Speaker G] השאלה

[הרב מיכאל אברהם] אם המצווה אומרת את ה בדיוק את הממד הנפשי, ואז אפשר לשאול למה באמת. השאלה אם זה מה שהמצווה אומרת.

[Speaker G] זה דיון שצריך לעשות אותו לחוד. מה? לשון הפעיל אתה רוצה להגיד עכשיו?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הכוונה ואהבת הכוונה תעשה את המעשים שמבטאים אהבה, לא בהכרח שיש חובה. כן, רבי עקיבא הרי אומר מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. זאת אומרת זה בכל זאת ממתן קצת את הציווי הזה ובעצם הופך אותו למשהו מעשי. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, לא מדברים איתך על הלב. טוב, אבל זה פרשייה בפני עצמה.

[Speaker F] לא תתעלם מהם,

[הרב מיכאל אברהם] לא תוכל להתעלם באבידה.

[Speaker F] לא תוכל זה משהו אחר, אבל לא תתעלם זה שאל תעשה את זה, אל תעשה משהו ש… בסדר, אז התורה אומרת שחייב.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לא תחמוד,

[Speaker C] לא תחמוד.

[הרב מיכאל אברהם] גם בלא תחמוד זה עשייה דרך אגב. זה גם דיון בעייתי בגמרא, אבל בפשטות זה גם עשייה. בלא תחמוד זה חמס, לקחת ולשלם, בניגוד לגזול שזה לקחת ולא לשלם, אבל זה עדיין במישור העשייה, זה לא על החימוד שבלב. יש מקום לדון. מה?

[Speaker G] עם האישה. אותו דבר, לקחת ולשלם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, מה זה לשלם שם?

[Speaker B] לא זוכר

[הרב מיכאל אברהם] באמת מה עושים שם עם האישה. בכל אופן מה?

[Speaker B] עם אשת… אה,

[הרב מיכאל אברהם] אולי זה דוגמה טובה באמת, דוד. הוא ארגן לעצמו שזה לא יהיה עבירה, הוא לקח אותה בלשלם כאילו, זאת אומרת הוא דאג לזה שהיא תהיה אלמנה ואז הכל בסדר. כן. בכל אופן, אז לכן אני אומר שמה שלא נכתב ציווי על עשיית תשובה זה לא רק בגלל שהוא מיותר, אלא בגלל שציווי כזה גם מזיק. עכשיו תראו דבר מעניין, אני רואה שאני כבר לא מתחיל להגיע אפילו לתשובה עצמה, אז נעשה כנראה בפעם הבאה. אבל יש אופי מיוחד לקובץ ההלכות הזה שנקרא הלכות תשובה. מאוד חריג מול שאר קובצי ההלכות של הרמב"ם. הרמב"ם מדבר שם, לא הבאתי איתי את הספר, אבל הרמב"ם מדבר שמה: "ראה כמה גדולה מעלת התשובה, אתמול היה שנוא, מרוחק, מנודה ועכשיו הוא אהוב וקרוב" וכולי. זאת אומרת הוא שר שם פיוטים לכבוד התשובה. הרמב"ם הוא פוסק. תגיד מה צריך לעשות מה לא צריך לעשות ואל תבלבל לי את המוח עם שירים, תכתוב קובץ שירים ואני אחליט אם לקנות אותו בהוצאת מחברות לספרות. מה מה אתה מכניס את זה פה ליד החזקה? מה זה עושה שם? זה קובץ הלכות מאוד חריג כזה, לא הלכתי. כן, כבר ציוו עתידים ישראל לעשות תשובה, כבר ציוותה כבר הבטיחה תורה שעתידים ישראל לעשות תשובה, ואחרי זה הוא עובר לעולם הבא ולזה. מה כל זה קשור לתשובה? מה מה אתה מכניס את ה… כל קובץ ההלכות הזה הוא הזוי. מה לזה ולקובץ הלכות בכלל? נדמה לי שהרעיון מאחורי זה שזה באמת לא קובץ הלכות. הרמב"ם בא לשכנע אותנו לעשות תשובה. לא לצוות עלינו לעשות תשובה. הוא בא להגיד לנו תראו כמה חשוב לעשות תשובה, לאן עד איפה אפשר להגיע אם עושים תשובה. בהלכות ברכת המזון הרמב"ם לא מספר לנו איזה יופי זה לברך ברכת המזון ומה מתקן שם למעלה כשאנחנו מברכים או מה מתקלקל כשאנחנו לא מברכים. אתה לא מברך, תקבל ארבעים מלקות ותלך הביתה. אל תבלבל לי את המוח, זה מה שצריך לעשות. גמרנו. כך מדבר פוסק. את השירים תשאיר למישהו אחר. בהלכות תשובה השירים זה ההלכות. בהלכות תשובה אין הלכות של תשובה. בהלכות תשובה הרמב"ם משכנע אותנו לעשות תשובה. לא אומר לנו שאנחנו חייבים לעשות תשובה, כיוון שאת התשובה אנחנו צריכים לעשות מעצמנו, לא בגלל ציווי אלא כי אנחנו מבינים שזה חשוב, שזה מה שצריך לעשות. אז לכן כל קובץ ההלכות הזה במרכאות הוא בעצם לא כל כך קובץ הלכות כמו אמצעי רטורי לשכנוע, לפחות חלקים ממנו. כיוון שכל האופי הזה של מצוות התשובה זה לא מצווה במובן של ציווי, אלא זה איזושהי קטגוריה הלכתית, מכניזם הלכתי שאני עושה אותו לא בגלל. כי אני לא אקבל שום עונש אם אני לא אעשה את זה. למה שאני אקבל עונש? לא עברתי על שום עבירה.

[Speaker B] אבל הוא כן מפרט מה צריך לעשות בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] הוא מפרט מה לעשות, הפרוצדורה קיימת. אמרתי המושג תשובה קיים בתורה. המושג תשובה לא המצאנו אותו, כתוב בתורה. החובה לעשות תשובה לא כתובה בתורה. זה בדיוק אותו דבר כמו הענווה. הענווה כתוב בתורה שיש מעלה כזאת להיות איש ענוותן, לא כתוב שצריך להיות ענוותן. זה בדיוק הנקודה.

[Speaker B] למה הוא נכנס לבחירה חופשית?

[הרב מיכאל אברהם] אני לזה, זה המשך של אותו עניין. הרי אני כבר אולי אני אגיד את זה פה, חשבתי להגיד את זה אחרי החלק הבא, אבל הוא נכנס לבחירה חופשית למה? הרי יש בחירה חופשית גם לברך ברכת המזון או לא לברך, נכון? אז למה הדיון על בחירה חופשית מופיע בהלכות תשובה ולא בהלכות ברכת המזון? או בהלכות כיבוד אב ואם או שבת, לא משנה, בכל מקום יש לי בחירה או לעשות או לא לעשות.

[Speaker G] כי אין ציווי.

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שבתשובה כל מה שאנחנו מצווים זה להיות בוחרים. זה לעשות את הדברים הנכונים בגלל שאנחנו מבינים שהם נכונים, לא בגלל הציווי. לכן נכון, יש בחירה ביחס לכל מצווה, אבל פה המצווה היא להיות בוחר. בברכת המזון המצווה היא לברך ברכת המזון, רק צריך לבחור בטוב, צריך לבחור לברך ולא לא לברך. כאן המצווה היא לא לבחור ב-, המצווה היא לבחור נקודה. פשוט לחזור להיות בוחר. זה המצווה. ברגע שאתה מבין שזה הדבר הנכון, מה שמצפים ממך זה פשוט לעשות את מה שנכון. אז לכן פה זה כל הרעיון. לכן שני פרקים ברמב"ם פה מוקדשים לעניין הבחירה, שזה עוד פעם פילוסופיה ולא הלכה. כיוון שפה זה כל המצווה, מצווה בהלכות תשובה זה מצווה להיות בוחר. זה המצווה. מצווה במירכאות כמובן, שציווי עליי להיות בוחר, עכשיו אתם מבינים, אי אפשר, לוגית אי אפשר. כי אם אני לא בוחר גם את הציווי הזה אני לא אעשה. זה לא רלוונטי. את הדבר הזה אי אפשר לעשות בצורה של ציווי, נכון? אז זה עוד יותר מאיר את החוסר היתכנות במצווה לעשות תשובה. אי אפשר לצוות עליי לעשות תשובה. הקדוש ברוך הוא רק אומר לי תשמע אני מצפה ממך להיות בוחר, ובחרת בחיים, הנה אנוכי נותן לפניך את הטוב ואת הרע ובחרת בחיים. אתה צריך לבחור ובחרת בחיים, מישהו מממוני המצוות מונה את זה כמצוות עשה? אף אחד. כשאני, אף אחד שאני מכיר, שנייה אחת, למה? בגלל שלא שייכת מצווה לבחור. אם אתה לא בוחר, אז גם את המצווה הזאת לא תבחר לעשות, לא תעשה. להיות בוחר זה בא ממך, זה לא היענות לציווי. אם אתה איש בוחר אז אתה בוחר, ואם לא, אז מאירים לך על זה, אומרים לך תשמע אתה צריך להיות בוחר, אי אפשר לצוות עליך להיות בוחר, זה פשוט תרתי דסתרי. זה עוד היבט למה לא יכולה להיות מצווה לעשות תשובה.

[Speaker B] אבל אי אפשר אחר כך לומר שבין אם בסדר מלכתחילה אפשר לומר אם לא עשה לא קרה כלום, אבל עכשיו זה הרבה יותר חמור. אם לא עשה קרה המון. קרה, אבל לא הלכתית.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל לא הלכתית. כשאני אומר במצווה…

[Speaker B] לא, אי אפשר לומר מבחינה הלכתית זה הרבה יותר חמור.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? אני לא מדבר על חומרה ולא חומרה.

[Speaker B] הגדרות הלכתיות הן כאלה זניחות, מינוריות, ולא משמעותיות? אז הנה אתה עונה לשאלה שלך.

[הרב מיכאל אברהם] אם התורה הייתה מצווה, אז אם לא הייתי עושה את זה היה פה ביטול עשה, עבירה של ביטול עשה. עכשיו התורה לא ציוותה, אז כשאני עושה זה לא קיום של מצוות עשה, זה משהו הרבה יותר יסודי, לא קיום של מצוות עשה. ואם אני לא עושה את זה, זה הרבה יותר חמור, אבל זה לא ביטול עשה, זה משהו שהוא אתה לא מבין את תפקידך בעולם,

[Speaker B] העדפת את הטפל על העיקר. זאת אומרת מבחינה חיובית.

[הרב מיכאל אברהם] הפוך, החיוביים זה הטפל, אני מסתכל עכשיו. למה? כי יש דברים שהם נורא יסודיים והם לא ייכנסו בתוך החיוביים. וזה לא המצוות הכוללות של הרמב"ם כמו ששמעתי ועוד, וזה לא מצוות יישוב ארץ ישראל, אבל כן יש דברים כאלה.

[Speaker E] איך יום כיפור נכנס לסיפור הזה? מה זאת אומרת? יום כיפור אני מצווה ביום כיפור לעשות פרוצדורה שלמה של מה שנקרא…

[הרב מיכאל אברהם] לא, מי אמר? מי אמר שזאת המצווה? יום כיפור אתה צריך להתענות.

[Speaker C] תסתכל בספר המצוות, תראה מה אתה מצווה ביום כיפור. עבודת כהן גדול, שום תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אין מצווה לעשות תשובה ביום כיפור, תחפשו ברמב"ם לא תמצאו.

[Speaker C] גם לא עשו פעם? היו כולם באים לראות את הכהן הגדול.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, עשו תשובה גם אז, עשו תשובה גם אז מבחינה מבחינת…

[Speaker C] זה ציבורי. לא היו כולם הולכים לבית כנסת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא בית כנסת, אתה לא צריך ללכת לבית כנסת, תעשה תשובה בבית.

[Speaker B] הכהן היה מתוודה…

[הרב מיכאל אברהם] הכהן היה מתוודה בשם כל הציבור. אבל זה פרשייה אחרת, זה לא מצווה, אין מצווה לעשות תשובה ביום כיפור, יש ברבנו יונה טענה שיש מצווה לעשות תשובה ויש מצווה מיוחדת לעשות תשובה ביום כיפור, מצווה נוספת, אבל זה רבנו יונה. ברמב"ם לא תמצא את זה.

[Speaker E] גם הרב סולובייצ'יק מסביר שיש ביום כיפור מעלה.

[הרב מיכאל אברהם] מעלה. עוד פעם. אני מדבר על הגדרה הלכתית, האם יש שם מצות עשה. בטוח שמעלה יש, אין ספק בזה.

[Speaker E] אז מה עם כל התשובות, התשובה שאתה עושה וזה תלוי ביום כיפור שיכפר?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אתה לא מתכפר אם לא עשית תשובה. מה זה קשור? מי אמר שיש מצוה לעשות תשובה? אותו דבר. אם לא עשית תשובה אז הוא לא מתכפר, בסדר? זה בדיוק הנקודה. ברגע שאתה מבין שבלי תשובה המעשה שלך לא מתכפר, תבין לבד שצריך לעשות תשובה.

[Speaker G] אז איפה מופיעה התשובה ביום כיפור, מאיפה זה בא התשובה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כתוב בתורה, אבל לא כציווי, הרמב"ם לא מביא את זה כציווי. כתוב בפרשת אחרי מות, וכך יעשה לפניי אחת בשנה, ועניתם את נפשותיכם וכולי, אז בתוך זה לא מופיע שם המילה תשובה, אבל התענית נתפסת כנראה כביטוי שצריך להתלוות, צריכה להתלוות לו גם תשובה.

[Speaker G] וכיפר בעדו

[הרב מיכאל אברהם] ובעד כל ישראל, די ברור מרוח הדברים שצריך לעשות שם תשובה, אבל אין מצוה, אף אחד לא כותב שיש מצוה לעשות תשובה ביום כיפור מהתורה. יש ברבינו יונה, אמרתי שמה כן, יש כאלה שמדייקים את זה. ברמב"ם אין את זה. בסדר, טוב, פעם הבאה נמשיך.