אמונה ואינטואיציה.

מצאתי בתפיסותיי סתירה.
 
מצד אחד ברור לי שאמונה של רגש באלוקים או בתורה אינה מספיקה והאדם חייב לאתגר את עצמו ולשאול שאלות ולבדוק בשכלו מה האמת.
 
 
ומצד שני ישנם חלקים בחיי שאין לי שום ראיה שכלית לגבם ואני פשוט מאמין בהם.
 
1. השכל שלי, האמון שלי בשכל שהוא עובד טוב רוב הזמן זה אמונה ללא שום ראיה שכלית.
 
2.זה שישנו מוסר אובייקטיבי תקף. שיש דברים שראוי לעשות ויש שאינם ראויים. המחוייבת לצו הזה היא אמונה שלי בצו אין לי יכולת להוכיח את זה. זה רגש חזק.
 
3.
בחירה חופשית, אני פשוט מרגיש שאני בוחר, אין לי ראיה שאני בוחר.
 
 
אז אני מנסה להבין מה מקומו של הרגש ושל המושג אמונה , אני משער שזה קשור להבנת המושג אינטואיציה.
 
אתה יכול לכוון אותי?
תודה.