חדש באתר: מיכי-בוט. עוזר חכם על כתבי הרב מיכאל אברהם.

רצח רבין

שו"תקטגוריה: כללירצח רבין
ל שאל לפני חודש 1

שלום!
אני חילונית ונולדתי אחרי רצח רבין. אצלי בבתי הספר תמיד קיימו טקס לזכרו.
הבנתי שבבתי ספר דתיים זה לא המצב, ורציתי לשאול למה.
האם קיימת בושה בכך שיגאל עמיר היה דתי, או דווקא להפך- גאווה?
רציתי לשאול גם מזיכרונך, מה היה הלך הרוח בתקופה שקדמה לרצח.
האם הייתה קיימת הסתה כה חמורה נגד רבין במגזר הדתי, כמו שמתארים היום?
ומדוע הצלחותיו במישור הצבאי לא העניקו לו עדנה מסוימת בקרב הציבור?


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני חודש 1
בוקר טוב. זה עניין למסה ארוכה, ואנסה בקצרה. ראשית, ככל שאני יודע גם בחינוך הדתי עושים זאת, שכן הם חייבים. זו הוראה של משרד החינוך. אבל בהחלט נכון שעושים זאת בהרבה פחות חדווה, ואולי חלק מתחמקים ולא עושים. לעצם השאלה, המיתוס שעליו גדלת לא ממש קשור למה שהיה במציאות. זה מתחיל עוד לפני הרצח. רבין התנהל כמו דיקטטור. הוא עמד לעשות (וגם עשה) צעדים קשים מאד שפגעו בתפיסת העולם ואפילו בחייהם של הרבה מאד אנשים, אבל זלזל מאד במחאות נגדו (הפרופלורים). התחושה הייתה שהוא ראש הממשלה של השמאל. בניגוד למה ששומעים כל הזמן, האיש ממש לא לקח אחריות על כלום. כמו ביבי. בפרשת חשבון הדולרים (היה אז איסור להחזיק כסף זר ולאשתו (?) היה חשבון דולרים) היועמ"ש אילץ אותו להתפטר, ותמורת זה ויתר לו על הגשת כתב אישום. כל פעם שהוא אמר שהוא אחראי (משדרים זאת שוב ושוב בימי הזיכרון) הוא לא עשה עם זה מאומה. האיש היה כנראה שיכור לא קטן. כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים לפי ספרו של עזר וייצמן הוא התמוטט ולא תפקד מרוב היסטריה ופחד. דומני שעייזר טוען שהוא עצמו ניהל את תחילת המלחמה. ועוד קודם לכן תוכלי לקרוא אצל אורי מילשטיין על מעלליו בצבא מאז מלחמ תהשחרור. רחוק מאד מהמיתוס שעליו גדלת. ומעל הכל, ההסתה שהתרחשה כאן אחרי הרצח (כלפי הימין, ובעיקר הדתיים), גימדה את ההסתה שהייתה כאן לפניו. לא יאומן מה שקרה כאן. אני רק זוכר אנקדוטה בשידור ביומן רשת ב של שלי יחימוביץ (לימים ח"כ של העבודה), כל הזמן עסקו שם רק בדתיים ובימין שכולם רוצחים ומסיתים. במסגרת זאת היא העלתה מדי יום אנשי רוח לדון ברצח ובמשמעותו. יום אחד עלה לשידור הרב דרוקמן ושאל אותה מדוע היא מעלה רק אנשי שמאל לגנות את הרצח ולהביע דעות על המצב. אז היא ענתה לו לפי תומה שהיא ניסתה לחפש אנשי רוח בימין, אבל אין. היחידה שהיא מצאה הייתה נעמי שמר שלא רצתה לעלות (כידוע היא לקחה את הרצח מאד קשה. דומני שהשיר 'רב חובל' תורגם לכבוד זה). ומאז כל עצרת וטקס לזכרו של רבין הופכים לעצרת פוליטית של השמאל שבה מקדמים את האג'נדה של השמאל ובמידה זו או אחרת גם מסיתים נגד הדתיים ונגד הימין, כל זה נעשה תוך כדי גלגול עיניים לשמיים למה ראש הממשלה ויו"ר הכנסת לא באים לעצרת (שלשום). זה בערך כמו ההפגנות בקפלן או למען החטופים שכולם מיתממים מדוע הדתיים-ימין לא משתתפים ("זה לא עניין של שמאל וימין"). וכל זה אחרי שלפחות בעיניים של אנשי ימין (וכאן אני אישית לא לגמרי מסכים) האיש נכנע למניפולציה של פרס וביילין ועשה את אוסלו, שבעיניהם הביא לאסון של ממש ורבים קיפדו את חייהם בגללו. אז לחגוג ולזכור ברטט קדושה את האיש שאחראי לזוועות הללו זה מגוחך, גם אם מגנים את הרצח.  לסיום, אני באופן אישי תיעבתי את האיש, ואיני רואה שום סיבה להשתתף בקרנבל לזכרו שבו הוא  מוצג כקדוש. מיד כמובן מאשימים אותי בתמיכה ברצח (זה כמובן חלק ממכונת הרעל הנוראית של השמאל, שמדברת שוב ושוב על מכונת הרעל של הימין, תוך שהיא נותנת דוקטורט לשם כבוד לעינב צנגאוקר, גדולת המסיתות שהייתה כאן מאז ומעולם. מדברת על חופש אקדמי ופתיחות מחשבתית ונוהגת באקדמיה כאילו הייתה שלוחה של מפלגה פוליטית אחת. אורוול זה כאן). בקרנבל הזה עליי לשמוע על "מורשת רבין" שהומצאה יש מאין אחרי הרצח. התחושה היא שהחילוניות והשמאל זקוקים למרטירים וקדושים, להגויות של אישי מופת, ולכן ממציאים ומאמצים אותם כמו הרבה מאפיינים דתיים (עקרונות מקודשים, מסירת הנפש, טקסים דתיים וכו'). על כך כבר עמדו בהרחבה. אין לי וכנראה גם לרבים אחרים שום ענין לתת להם יד בזה, בטח כשזה בא על חשבון הימין והדתיים. ולא, זה לא אומר שהימין בעד רצח פוליטי. וזה גם לא אומר שאין לו עניין לפעול להימנע ממנו. זה אנטגוניזם טבעי לקרנבל השמאלני הזה, ולפעמים נובע ממנו שבאמת עושים פחות טקסי דמוקרטיה וטקסי אנטי הסתה וטקסי זיכרון לקדוש רבין זצ"ל. זהו. כאמור, אפשר עוד להאריך בזה הרבה.

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

אגב, כדאי לקרוא אצל מילשטיין על 'הצלחותיו במישור הצבאי'. תקבלי מבט מאוזן יותר (גם אם אולי מוקצן לצד השני).

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

וכמובן איך שכחתי את "לשבור להם את הידיים והרגליים" באינתיפאדה, והכחשת כל אחריות אחר כך, כשהוא זורק לכלבים אנשי צבא שמילאו את הוראתו וחטפו על כך.

כמה עובדות הגיב לפני חודש 1

ספרתי לפחות 6 שגיאות עובדתיות בטענות שלך, מיכי, וגם ערבוב בין פרשנות לבין תיעוד היסטורי. אציין בקצרה:

1. הטענה שרבין התנהל כמו דיקטטור שגויה. הוא נבחר בבחירות, פעל במסגרת הכנסת, מערכת המשפט והתקשורת החופשית. זלזול במחאות הוא עניין סגנוני שלא קשור לדיקטטורה. נכון שהוא כינה חלק מהמפגינים "פרופלורים", אבל המחאה נגדו התקיימה בחופש מוחלט והוא לא ניסה לגרום למשטרה או לצבא להצר את צעדיהם (בניגוד לראשי ממשלה אחרים שאולי שמעת עליהם).

2. הטענה שהוא היה "ראש הממשלה של השמאל" היא תחושה שלא נשענת על עובדות. בבחירות 1992 הצביעו לו גם ציבור מסורתי ודתיים מזרם מרכז ימין והקיבוצים הדתיים. גם המפלגות שתמכו בו היו מגוונות הרבה יותר מהתיאור שלך: צומת הייתה קרובה להיכנס לקואליציה שלו ובקואליציה שלו ישבה מפלגת ש"ס.

3. בפרשת הדולרים רבין התפטר מראשות הממשלה בעקבות קביעת היועמ"ש שמדובר בעבירה פלילית. הוא יכול היה לסרב להודות בקשר שלו לעניין, להאשים את אשתו, ופשוט לא להתפטר (כפי שעושה ראש ממשלה אחר שאולי שמעת עליו). הוא לא התכחש לעבירה שביצע ולא ניסה לחמוק מאחריות ובגלל זאת שילם מחיר פוליטי כבד.

4. הטענה שבמלחמת ששת הימים רבין "התמוטט" וויצמן ניהל את המלחמה נדחתה על ידי ההיסטוריונים הצבאיים המרכזיים, כולל חוקרים ביקורתיים מאוד של מערכת הביטחון (כמו גלבר). זו קריאה סלקטיבית ממקור אחד שנוי במחלוקת (בלשון המעטה, ואכמ"ל על אורי מילשטיין). יש קונצנזוס בקרב חוקרי צבא שרבין היה קצין ומפקד יוצא דופן, ומגוחך להשתמש במלחמה המוצלחת בתולדות ישראל שעליה פיקד רבין כראיה נגד כישוריו.

5. הטענה שההסתה אחרי הרצח גימדה את זו שלפניו שגויה. לפני הרצח היו פשקווילים נוראיים, דימויים נאציים, טקסי דין רודף, ארון קבורה בכיכר ציון. אין מקבילה לכך לאחר הרצח.

6. לגבי עצרות הזיכרון: יש עצרות פוליטיות ויש עצרות ממלכתיות. ראשי ממשלות מהימין נאמו בעצרת הממלכתית, כולל שרון ב2001 ונתניהו ב1997 ו2015. אין בסיס לטענה שהזמין לא הוזמן או מודר מה עצרות הללו. האנלוגיה לאי-השתתפות הימין בהפגנות המחאה נגד ההפיכה המשטרתית ונגד ניהול המלחמה בעזה מופרכות: הימין מוזמן לארגן כל הפגנה שירצה במקום להתלונן על הפגנות קיימות.

אפשר לבקר את תהליך אוסלו ואת מדיניות רבין אבל ביקורת צריכה להיות מבוססת על עובדות, תיעוד, ולא על ציטוטים סלקטיביים או ספרות שוליים. אם רוצים דיון רציני מתחילים מהיסודות ולא מהנרטיב.

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

אני מלא התפעלות מיכולת הספירה שלך. לגבי הבנת הנקרא והלוגיקה קצת פחות.
1. מדהים. איך לא שמתי לב שהוא נבחר בבחירות והיה חבר כנסת? טוב שהערת את תשומת לבי על כך. מיותר לציין, אבל בכל זאת אסביר: דיקטטור כאן פירושו התנהלות כוחנית שלא מתחשבת בציבור הסובל שאינו בבייס שלו.
2. מה הקשר בין התפלגות המצביעים לבין התנהלותו בפועל. זו בדיוק הייתה הבעיה שלהם איתו. הם הצביעו לו ואחר כך חטפו בפרצוף.
3. הוא אולץ להתפטר בהוראת היועמ"ש למרות שהתנגד לכך. הוא גם לא לקח שום אחריות ופטרו אותו מכתב אישום.
4. תלוי אלו היסטוריונים אתה בוחר. אבל לא אתווכח על כך מפני ששנינו לא יודעים מה קרה שם. רק הסבתי את תשומת הלב לכך שההנחה שהיו לו הישגים צבאיים מפוארים אינה כה פשוטה.
5. לא ראיתי טיעון כלשהו בדבריך. אכן היו פשקווילים. השאלה היא יחסית. ובפרט שההסתה נגדו הייתה אישית ונגד הימים הייתה ציבורית וללא אבחנה.
6. כל העצרות, ממלכתיות ושאינן כאלה, לוקות בהטייה חד משמעית שמאלה. לפעמים ראשי ה ממשלה מתעלמים בשביל השלום ובגלל שלא נעים. השנה הם החליטו להפסיק להתעלם.

הביקורת על אוסלו אינה רלוונטית לדיון. אמרתי שאיני שותף לה במלואה. מה שכתבתי הוא שלשיטת אלו שרואים באוסלו אסון, קשה להאשים אותם שאינם מתאבלים על רבין.

כמה עובדות הגיב לפני חודש 1

1. אני ממהר לעדכן את ההגדרה במילון: "דיקטטור = התנהלות כוחנית שלא מתחשבת בציבור הסובל שאינו בבייס שלו." זו הגדרה חדשה ומעניינת. מפתיע שלא השתמשת בה כשדיברת על נתניהו (כך לפחות על פי חיפוש באתרך שמלא התייחסויות לנתניהו).

2. כתבת "התחושה הייתה שהוא ראש הממשלה של השמאל". אני מעדיף עובדות על תחושות. קואליציית רבין כללה את ש"ס. בנוסף, בקווי היסוד של הממשלה כתוב במפורש שהממשלה תקדם משא ומתן מדיני עם הפלסטינים. כלומר, מי שהצביע עבודה ידע בדיוק למה הוא מצביע. אין "הפתעה" ואין "חטפו בפרצוף". יש משטר פרלמנטרי, יש מצע, יש קואליציה, יש הכרעות.

3. רבין לא "אולץ" להתפטר וזה לא יהפוך להיות נכון גם אם תחזור על זה שוב. היועמ"ש קבע שהחזקת חשבון הדולרים היא עבירה על תקנות מט"ח, וההחלטה להתפטר הייתה של רבין. הוא יכול היה לבחור לא להתפטר, להטיל את האחריות על אשתו, או להסתתר מאחורי פרוצדורות, אבל הוא בחר לשלם מחיר פוליטי אישי כבד. זו המשמעות של "אחריות" (ערך שנשכח לחלוטין בישראל 2025).

4. לגבי "התמוטטות" ערב ששת הימים. המונח הזה לא מופיע בשום מסמך צבאי או פרוטוקול או מקור אמין. הוא הופיע לראשונה בקמפיין בחירות של הליכוד ב1992 ואומץ לצרכים פוליטיים. מילשטיין הוא לא בדיוק מקור מוערך. מי שרוצה לחקור בודק ארכיונים ומקורות ולא אוסף כל דעה שמישהו הפריח.

5. לגבי "ההסתה אחרי הרצח גימדה את זו שלפניו" זו פשוט קביעה הפוכה לעובדות. לפני הרצח היו רבין במדי אס אס, כינויי "בוגד", פסקי הלכה על דין רודף, ארון קבורה בכיכר ציון. אחרי הרצח לא היו תמונות של רבני ימין בתור נאצים ולא טקסי קבורה מדומים. אגב תראה איזה מדהים זה שאף ימני לא נרצח על ידי שמאלני למרות ההסתה המ-ט-ו-ר-פ-ת נגד הימין (שלא הייתה ולא נבראה). זה לא "ויכוח על תחושה" לא "שאלה יחסית". עובדות.

6. "כל העצרות מוטות שמאלה". שוב לא נכון. הנה למשל ידיעה עיתונאית על רשימת המשתתפים בעצרת הרשמית ב2001 בהר הרצל: "בעצרת לציון יום השנה השישי לרצח רבין שתתקיים במוצאי שבת מ-19:30, יופיעו סופרים, משוררים, זמרים ואנשי רוח. לעצרת נכתבו קטעים מיוחדים מאת סמי מיכאל, נתן יהונתן, אסא כשר, צביה גרינפלד, אמונה אלון, ענת גוב, במבי שלג ועוד. ינחה אותה יאיר לפיד, ויופיעו הזמרים אביב גפן, גידי גוב, דנה ברגר, שרית חדד, חמי רודנר, איתמר ארגוב, מני בגר, בוגרי להקת הנח"ל, דיוויד ברוזה, שלמה גרוניך, מיטל טרבלסי וחברי "הגשש החיוור"."

סיכום:
מותר לא לאהוב את רבין. מותר לבקר את אוסלו. מותר להתווכח קשות. אבל אם רוצים דיון אמיתי, צריך להתחיל מעובדות ולא מתיאור מציאות שמבוסס על זיכרון סלקטיבי, תחושות, והטיות פוליטיות.

מיכי צוות הגיב לפני חודש 1

טוב, צר לי וואבל זה לא משתפר. ככה זה עם דוסים. סיימתי.

כמה עובדות הגיב לפני חודש 1

הייתי מציע לתרגל בדיקה של העובדות מאחורי מה שאתה כותב. יש רשמים כלליים שאפשר לכתוב גם בלי בדיקה מעמיקה, אבל כתרגיל כדאי לקחת 1-2 מהדברים החריפים שכתבת ופשוט לוודא שהם נתמכים בעובדות (במקרה זה לצערי רובם לא).

השאר תגובה

Back to top button