הרמב"ם

אני לא יודע איך קוראים לראיה, אבל בטוח שהרב מכיר, פשוט אצטט ai ואשאל בסוף(לא מתרשם שיש לך בעיה עם טקסט ארוך מק"ו מכמויות הכתיבה הדמיוניות במאמרים):

להוכחה הזו של הרמב"ם (אותה הוא מציג בספרו "מורה נבוכים", חלק ב', פרק א') קוראים ההוכחה מן הַמִּקְרֶה וְהַחִיּוּב(או "ההוכחה מהרכיב האפשרי והמחויב"), והיא מבוססת במידה רבה על הפילוסופיה של אבן סינא ואריסטו.
בגדול, ההוכחה הזו מבוססת על חלוקה לוגית של המציאות לשלוש קטגוריות, ומתוכן היא מוכיחה שחייב להיות גורם ראשוני אחד קבוע.
הנה ההסבר הכללי של המונחים ואיך המנגנון הזה עובד: 1. שלושת מושגי היסוד
נמנע המציאות:דבר שמבחינה לוגית לא יכול להיות קיים (כמו "עיגול מרובע").
אפשרי המציאות (או "שרי המציאות"):דבר שקיומו אינו חובה. הוא יכול להיות קיים, והוא יכול גם שלא להיות קיים. כל מה שאנחנו רואים סביבנו – בני אדם, עצים, כוכבים, ומכשירים אלקטרוניים – הוא "אפשרי המציאות". הם נוצרו בשלב מסוים, ובעתיד הם ייעלמו. קיומם תלוי בגורם אחר שהביא אותם לעולם.
* מחויב המציאות: דבר שקיומו הוא הכרחי לחלוטין. הוא אינו תלוי בשום דבר אחר כדי להיות קיים, הוא מעולם לא התחיל להתקיים והוא לעולם לא יפסיק. קיומו הוא מעצם מהותו.
2. איך ההוכחה עובדת? (המהלך הלוגי)
הרמב"ם מסתכל על היקום ומציב את השאלה הבאה: **מהו אופי המציאות כולה?
1. הנחת יסוד: אנחנו רואים שיש דברים קיימים בעולם (אנחנו, היקום).
2. האפשרות הראשונה (והנשללת): נניח שכל הדברים בעולם הם רק "אפשרי המציאות". כלומר, לכל דבר יש התחלה וסוף, וכל דבר תלוי במשהו אחר שקדם לו.
3. הכשל הלוגי: אם כל דבר ודבר הוא רק "אפשרי" (כלומר, יכול להפסיק להתקיים), הרי שמבחינה סטטיסטית, לאורך זמן אינסופי, היה חייב להגיע רגע שבו שום דבר לא היה קיים. ואם היה רגע של ריק מוחלט – שום דבר לא היה יכול להתחיל להתקיים שוב (כי מאין לא יכול להיווצר יש). מכיוון שאנחנו רואים שהעולם קיים עכשיו, המסקנה היא שההנחה הזו שגויה.
4. המסקנה המתבקשת: אי אפשר שיהיו רק "אפשרי המציאות" בשרשרת אינסופית. חייב להיות לפחות גורם אחד שהוא מחויב המציאות.
3. מיהו מחויב המציאות?
הרמב"ם ממשיך ומסביר שאותו גורם שהוא "מחויב המציאות" חייב להיות:
* בלתי תלוי: הוא לא נגרם על ידי אף אחד אחר.
* מוחלט ופשוט: אין בו הרכבה (הוא לא עשוי מחלקים), כי אם היו לו חלקים, הוא היה תלוי בהם, ואז הוא כבר לא היה "מחויב המציאות".
* אחד ויחיד: לא יכולים להיות שני גורמים שהם מחויבי המציאות, כי אז היה ביניהם שוני, ושוני מעיד על הגדרה והגבלה.
הגורם היחיד שעונה על ההגדרה של "מחויב המציאות" המוחלט הזה, לפי הרמב"ם, הוא האלוהים.

יש לי שאלות על הראיה:1.האם הראיה מחזיקה בלי להניח את עקרון הסיבתיות?
2.מה ההנחות שצריך להניח בשביל הטיעון הזה, אם ישנן?