בחירה חופשית וידע

שלום הרב 
אני קורא ושומע כרגע את מאמריך על בחירה חופשית כמתואר בספר אין אדם שליט ברוח ושיעוריך על בחירה חופשית ודטרמניזם ולולא דמסתפינא הוינא קאי בין תנור לריחיים ואבוש מלדבר מקמיהו דרברבינהו מנאי ברם מאי הוא לי למיעבד דאמר הרב דכולא סברא אחר המח אזלא ואין האמת נמדדת על פי אומרה על על פי סברותיה ולא עוד אלא דאני מרהיב עז לתקן (לדעתי) דברי הרב בעצמו וטעותו

ועכשיו ברצינות 
הרב טען שלא יכול להיות שיש בחירה חופשית והקבה יודע את העתיד וזוהי שאלת הרמבם והציע הרב שה' מעל הזמן ועל כן הוא יודע אך פרך זאת שכן עדיין זה אומר שכעת כבר אין לי בחירה 
אך אם יורשה לי אין סתירה בין ידיעתו של הקב"ה לבחירתנו החופשית בעתיד שכן אם נאמר מה שהזכיר הרב שלקב"ה יש סרט על העתיד הוא לא משפיע עליו ועדיין יודעהו מה זה שונה מן העבר?
ובהכרח גם לא יכול להיות שזה סותר שכן אמרנו מה הקב"ה עשה הוא רק הסתכל וגם אם זה לא מסתדר לנו לא יכול להיות שבגלל הסתירה נקבע משהו על פי הסתכלות גרידא של קודשא בריך הוא.
אלא שפה ניתן להבחין בין 2 סתירות – קושיא\ראיה ומניעה\גרימה (אני מניח שהרב יודע על זה אם כי לא במושגים האלו שהמצאתי ברגע זה ויסלח לי הרב על הבנתי המעטה בפילוסופיה) זה בעצם המשפט הידוע שאם A גורר B בהכרח לא B גורר לא A החלק הראשון במשפט הינו סיבה ותוצאה A כפשוטו גורר (או גורם) את B אבל החלק השני הוא רק ראיה שכן אם היה A לא הגיוני שיהיה לא B.

לכן:
זה שהקב"ה רואה כל עוד אינו משנה את המציאות לא מונע (או גורם לאי) בחירה חופשית כמו שהסברתי וזה לא הגיוני (שכן אנחנו קבענו את העובדות והן מעטות וברורות) ואפשר להסביר שידיעת הקב"ה כעת נובעת מבחירתו החופשית בעתיד ובאמת לא יכול להיות שיבחר אחרת לא כי ידיעת הקב"ה על X גורמת לו לקרות אלא פשוט שאם היה קורה Y הייתי רואה בידיעתו Y.
אלא שזה בהכרח אומר שאין כלומר בתור ראיה – שכן אילו הייתה בחירה חופשית אין מידע קיים על זה  ואם כך הקב"ה לא יכול לדעת זאת אבל שוב, זה שהקב"ה יודע X לא גורם את X.
(בצורה אחרת אילו היית מספר לי שהגעת מהעתיד (איכשהו) ואתה יודע מה אני אבחר אין זה מונע ממני את הבחירה אלא שמכך אני אסיק שהעתיד כבר קיים ואם כן אני "כבר" בחרתי או משהו יוצא תכלס שאין בחירה).
אם כן יוצא על פי זה כדברי הרב שהקב"ה לא יכול במידת מה לדעת את העתיד כן גם נראה לי ואביא לכך מקורות (לא מחייבים)
בישעיה מ"א הקב"ה אומר שהאלילים לא יודע מה יהיה אבל הוא יודע שכן הוא זה שיחליט כלומר ידיעתו הברורה של הקב"ה נובעת לכאורה מהחלטתו של הקב"ה לעשות זאת ולא בגלל ידיעתו את העתיד.
בירמיה הקב"ה מקדש אותו ואומר לו שנוצר לכך מלידתו – מסביר אחד המפרשים שידע שיסרב ועל כן אמר לו את זה (בשונה משאר הנביאים). וכן מובא מרש"י בבשלח "ולא נחם" אומר רש"י שהרי אפילו בדרך הארוכה רצו לחזור אז אם היה מוליך אותם הקצרה כ"ש זה לא מחייב אבל משמע מפה שהקב"ה ידע את כיוונם  בשני המקרים וניסה למנוע את זה בדרכים מסוימות (בלי לפגוע בבחירה) וקצת "ללא הצלחה".
כך נראה לי אישית.

אך אולי אוכל להסביר את שו"ת הרמב"ם:
מתחילת דבריו נראה שהרמב"ם שואל והרי הקב"ה יודע כלומר נגרר מכך שאין בחירה אבל מהסבר דבריו נראה הפוך שכן הוא אומר ואם יכול לאדם להיות צדיק הרי שאין ידיעתו ברורה (ציטוט לא מדויק) כלומר בעצם השאלה היא הפוכה אם יש בחירה חופשית אז הקב"ה לא יכול לידע את העתיד ואם כן – אם אנו יודעים שהקב"ה יודע את העתיד – מחוייב (לא גורם ) שאין בחירה חופשית. ועל זה עונה הרמב"ם שהקב"ה יודע ואתה לא מסוגל להבין איך – כלומר השאלה שלך שהמידע אינו קיים ואיך הקב"ה יודע אותו, התשובה היא שהוא יודע ואל תנסה להבין איך כי לא תוכל.
אפשר להתוכח אבל זו טענתו של הרמב"ם אם כך סתירה בין ידיעתו לבחירה העתידית אין (כפי שהסברתי) וסתירה בין הבחירה העתידית לידיעתו יש בהגיון אנושי אך לדעת הרמבם אין זה מכת הנמנע והקב"ה לא מחויב לזה ולך תבין את זה (יותר נכון אל תלך).

ועוד שאלות בלי קשר
האם הרב מאמין בקבלה?
איך יכול להיות שיש עונשים כל כך חמורים על עריות ושבת – יותר מרצח כלומר גם אם נניח שהקב"ה עושה לנו מצוות שאנחנו לא מבינים וחלקם כדי למנוע אותנו מתאוות , אבל מכאן ועד מוות? מה גם שזה דומה באופן מחשיד לכל תרבות קדומה ופרמיטיבית.
ואיך הורגים כופרים על טעותם? ומניחים שכופר יהודי עושה זאת מרשעות ותאווה ולא מטעות?